שעת לילה

לפעמים אני מדמיינת שאני מלאך. שתהיה סיבה לצרות,

כשיש שאלות של להיות או לא להיות.

כי כשאני אוהבת זה הכי קשה, אז אני אומרת לעצמי שאהבה מזכירה לי את הכנפיים שהיו לי בגן-עדן, מעיפה אותי גבוה אל זיכרונות שמעולם לא נבראו בהם אני מה שאני רוצה,

היצור השמימי שרציתי להיות.
בין אנשים ובין בריות 

ואוהבים אותי שם.

כמו שלא אוהבים אותי כאן.
אם הייתי יכולה, הייתי בורחת ממזמן.

*נכתב לא מזמן כשהיה עצוב. ועבר עריכה היום. אני מרגישה יותר טוב 💓