אתמול באתי לפסיכיאטר
הוּא אָמַר לִי, תִּתְפַּשְּׁטִי.
הִתְחַלְתִּי לְהוֹרִיד אֶת הַחֻלְצָה הַיָּפָה
שֶׁקָּנִיתִי לִקְרַאת הַפְּגִישָׁה. אָמַר לִי, טִיפְּשָׁה,
תּוֹרִידִי אֶת הַהֲגָנוֹת וְסַפְּרִי לִי
אֵיךְ אֲבִיךְ אַנָּס אוֹתָךְ וְאִמֵּךְ הָייְתָה זוֹנָה.
רָצִיתִי לִבְרֹוחַ וְנָפַלְתִּי עַל הַשְּׁפִּיץ שֶׁל הַשֻּׁולְחָן,
נִפְעַר לִי פֶּצַע עָמֹק לְיַד הַלֵּב
לְיַד הַפֶּצַע הָרִאשׁוֹן.
רָצִיתִי שֶׁהַחֹור יִישָּׁאֵר
שֶׁהַמֻּגְלָה תּוּכַל לָצֵאת,
חִיטַּטְתִּי בַּפֶּצַע,
טָבַלְתִּי בּוֹ נוֹצָה מֵהַכָּנָף,
כָתַבְתִּי לוֹ שִׁירִים,
אוֹתָם בָלַע מִיָּד.
אַחַר כָּךְ חָבַשׁ אֶת הַפֶּצַע
בְּמִלִּים טְבוּלוֹת בַּדְּבַשׁ,
וְשָׁלַח אוֹתִי לְבֵית מִרְקַחַת
לִקְנוֹת כַּדּוּרִים שֶׁהֵם נֶגֶד
ובְּעַד כָּל הַדְּבָרִים.
אַתָּה אוֹהֵב אוֹתִי, שָׁאַלְתִּי אוֹתוֹ,
וְהוּא אָמַר, הַגַּעְגּוּעִים שֶׁלָּךְ הֵם מַחֲלָה
ואת צְרִיכָה לְהִילָּחֵם.
קָנִיתִי רוֹבֶה וְיָרִיתִי בַּגַּעְגּוּעִים
אַחַר כָּךְ הָרַגְתִּי אוֹתוֹ
וְגַם אוֹתִי.
חווה ניסימוב