תשאירי לי מקום לחבק אותך

מהצד האחד המדורה הכוונת מלחשת בתנועות אדומות וכתומות בעשן אפור, שורף בעיניים ובגרון, כמו אל הסיגריות שכבר לא עישנתי. מהצד השני - השמיים. והעננים. והקו היחיד הכתום שמחר יהיה שמש וחם. ובמאה ושמונים מעלות המדבר יהפוך מבדולח קר וחשוך לשריפה קופחת שתהרוג את הוויניקות. שגם הן כבר חיות חצי שנה יותר משהוקצב להן, יושבות על אדן החלון והסורגים המתפוררים שלנו. ואנחנו כבר כמעט שלוש שנים, שנים יותר משהוקצב לנו. 

ובכל זאת במדבר אני לבד ובמיטה הוא בודד. ולי אכפת רק לפעמים.