מתחת לפרווה

בערב היא הישירה אלי עיניים דומעות וקבעה: ״אני פוחדת שתיגמר לך הסבלנות״. 

לפני הצהריים יצאתי מהריפוי בעיסוק בהדר יוסף וצעדתי בנחישות דרך הפארק ובמורד דיזנגוף עד לחנות הברווזים בקינג ג׳ורג׳, גדוש מחשבות טורדניות וזועמות אותן קיוויתי להתיש ולנקז דרך הזיעה. 

כל הדרך חלפתי על פני יפהפיות אינספור במגוון משגע של גוונים וטעמים. 

שפרנבות זהובות שיער וקטיפתיות, חיזריות מקועקעות משוכללות פעורות עיניים ירוקות, מפלצות עור שחומות ממגנטות ונועזות, כוהנות חדות קרן אפופות קסם ומסתורין… כל אחת מהן כמו פורטל ליקום מקביל וחיים אחרים בהם אולי לא הייתי מדוכא ומתוסכל מינית כבר למעלה מעשור ושטעמה של האהבה היה קוקטייל פירות טרופיים צונן עם קרח מנצנץ ולא חלב פושר שהחמיץ.

רצתי בבהילות מהתחנה במרכז המושבה כדי לא לאחר, למרות שיצאתי מהבית כמעט שעתיים לפני הפגישה. המראה המזויינת של האוטובוס המזויין התפרקה קצת אחרי גני התערוכה, והייתי צריך להחליף (עוד) אוטובוס. גם הדרך חזרה היתה תקועה, צפופה ומשתרכת. 4 שעות בדרכים בשביל פגישה של שעה. נשבר לי הזין מהחרא הזה.  

בפגישה עצמה אמרתי משפטים בודדים בלבד, והשיחה התנהלה בין תהום למטפלת. 

״בעקבות הטיפול האחרון עלה העניין הזה שיש לי כאילו סלע ענקי שחוסם לי את האינטימיות, ופתאום חשבתי על זה שאני ממש לא יודעת להתנהג בצורה אינטימית, בהרבה דברים ולא רק במיניות. כשיש ממני ציפייה זה נורא מלחיץ ומפחיד אותי ואני בכוונה בוחרת בצורה הלא נכונה. נורא נחמד לי להראות את הצדדים המגניבים, הכיפיים, החיוביים והטובים שלי, ואת הצדדים הפחות טובים אני נורא מפחדת להראות, בפני דן ואולי גם בפני עצמי. כן הרגשתי כמה פעמים כאילו הצלחתי להזיז טיפה את הסלע, אבל אז הוא רוצה לחזור אוטומטית״. 

״את אומרת שיש איזשהו סלע שנכנס לפעולה. אנחנו רוצים להבין בעצם מה הסלע חוסם ולמה הוא נדרש. מה יקרה אם לא יהיה. מה הפחד. דמייני את זה רגע בצורה ציורית, לא מציאותית. כאילו את עושה סרט מצוייר. שאת רואה סלע שחוסם כניסה לאיזשהו פתח. מה קורה אם מזיזים את הסלע?״

״כאילו זה כמו סכר כזה נראה לי קצת. כאילו משהו יתפרץ מאוד משם״. 

״מאיפה יהיה הפרץ? מבפנים או מבחוץ?״

״מבפנים״. 

״הסלע לא חוסם דברים מבחוץ להיכנס פנימה, הסלע חוסם דברים מבפנים לצאת החוצה. זה סלע מאוד משמעותי, נחוץ, קריטי…״

״יכול להיות שאני בשליטה על עצמי ברגע שאני חוסמת את הדברים האלה. אם לא יהיה הסלע הזה יצאו ממני דברים שאני פוחדת מהם ולא יודעת מהם״. 

״לכי תדעי מה יקרה בחוץ… וכרגע בחוץ יש את דן ודברים שהם מאוד משמעותיים לך. הבית שלכם, המרחב הזוגי שבניתם. זה פחד אימים אם זה יישטף. אמרת בשבוע שעבר שאת מרסנת את הבדסם שלך, שאת פוחדת שתפגעי ותפצעי״. 

״ברגע שדן הוא האהוב שלי ומאוד מאוד יקר לי, יש לי קונפליקט בלהכאיב לו כמו שאולי הייתי רוצה להכאיב באמת. אני לא מצליחה ממש לגשר על זה. אני יודעת שדן בסדר עם הרבה דברים שאני ארצה לעשות, אבל אם אשחרר את זה, אז לא בטוח שאצליח לאזן את עצמי ולעצור את עצמי רגע לפני שהוא נשבר. הרבה פעמים קרה שדברים התקדמו והיו מאוד סוחפים וסוערים ודן היה במקום מאוד מתמסר ומקבל, והוא סמך עלי ולא הצלחתי לעמוד בזה ופגעתי בו. השארתי אותו במצב המתמסר ולא סגרתי את הסשן״. 

״את מבינה מה זה לסגור סשן? את יודעת מה זה?״

״אני לא כזה טובה בזה״.

״מתישהו היית עושה את זה?״

״לא חושבת. אני לא בטוחה שיש קלוז׳ר מאוד ברור. הייתי מאוד שמח שיהיה… כמו תחנת בטיחות בצלילה. שאנחנו יודעים שעשינו את כל מה שנדרש מאיתנו לעשות ועכשיו אנחנו בצ׳יל במים כדי לגמור את האוויר שנשאר לנו ואז לצאת בבטחה״.

הן חזרו לדבר על הסלע, על הפחד של תהום ולפגוע ועל הצורך להכיר ולחמול את מה שנמצא מאחוריו. ציינתי שאם הסלע הזה במקומו אמנם אין שיטפון אבל יש בצורת, וששניהם הרסניים באותה מידה. 

״בדמיון שלך, מה יזיז את הסלע, או יקטין אותו, או יעשה אותו קל יותר?״

תהום צחקקה ואמרה: ״חשבתי על מקדח שאפשר לקדוח איתו חור בסלע״. 

״את בעצם אומרת שאת רוצה שליטה. שהשטפון לא יהרוס הכל בבת אחת. שיהיה חור והוא יתחיל לצאת בקטן. ואז תחליטי כמה את יכולה להגדיל את הפתח. אבל את חייבת להסכים להוציא. אני מזכירה לך שאפילו בבדסם את מפחדת להוציא. לא סתם בחרת לך פרקטיקה שמאפשרת לך להוציא את השטף, אבל אפילו בה את מרסנת את עצמך. 

אני צריכה אותך חושבת עד הפעם הבאה חושבת איך נראית תחנת בטיחות במין. אני צריכה אותך מתעסקת פנימה. מה המשך שלה, מה היא כוללת מבחינת המעשים. האמירה הזו עם המקדחה היא גאונית. היא גאונית, כי קודם כל היא אפשרית, והיא מאפשרת שליטה. כי בדמיון ניסית להזיז את הסלע אבל הוא חוזר אוטומטית כמו נחום תקום״. 

מסתבר שאני מצליח להרים שוב את המצלמה.

ע. הפקה: תהום צ. 

יצאתי ברגל מהריפוי בעיסוק במרכז הספורט בהדר יוסף ב14:15 וצעדתי 6 ק״מ תחת שמש יולי הקופחת עד לקליניקה של המטפלת במעבה רמת השרון. הגעתי חד, עירני, ממוקד ונחוש:

״ביקשת מאיתנו בפגישה הקודמת לראות אם אנחנו יכולות להשתמש בערוץ המיני כדי לנקז מתח זוגי והתשובה היא לא. הסיבה שלא לדעתי היא שתהום לא נמשכת אלי. אני חושב שהיא אוהבת אותי כבן זוג, כדמות אב, אוהבת אותי קצת כילד, כפסיכולוג, כשותף לדירה ולחיים, אבל היא לא נמשכת אלי כמו שאני נמשך אליה, היא לא חושבת על לעשות סקס איתי כמו שאני חושב עליה. 

אנחנו פה כבר שבעה חודשים. במהלך הזמן הזה תהום העלתה כמה דברים שהיא היתה רוצה שיהיו אחרת ושמונעים מהסקס בינינו להתהוות, ואת כולם עשיתי. כמו שאני אשב איתה בסלון- עשיתי, שאשאר איתה יותר זמן במיטה אחרי שאנחנו עושות סקס- עשיתי. את אמרת שאולי תהום מסכנה ובכלל לא יודעת מה אני אוהב ורוצה במיטה, הכנתי רשימה מפורטת. אמרת לנו להתחבק- התחבקתי כל בוקר למרות שברוב הפעמים זה לא הרגיש לי טוב אבל בכל זאת התמדתי בזה. 

תהום אמרה בפעם הקודמת שהיא צריכה שאני אחזר אחריה, שאני אשלח ידיים ואגע בה, שאם היא שולחת לי הודעה פלרטטנית אז שלא אייבש אותה ואזרום - גם זה עשיתי. וגם קניתי את שלושת הסרטים של אוסטין פאוורס שנשב ונראה ביחד, והזמנתי אותה וצפינו וצחקנו ביחד, ועשיתי לה סטרפטיז כדי להראות לה שהורדתי שערות במקומות אסטרטגים אחרי תקופה ארוכה שלא יכולתי בגלל הגבס, הבאתי לה יין כי היא ביקשה יין לבן פירותי וקניתי שני בקבוקים שנבחרו בקפידה. בשישי בבוקר יזמתי שנלך לבריכה יחדיו, ושם לא רק שחיבקתי אותה אלא גם הרמתי אותה וכרכתי אותה סביבי ועשיתי לה טיול במים. כל זה, לאורך כל שבעת החודשים לא הביא שום שיפור ביחסי המין, להיפך. אז אני אומר- זה לא זה. אלו לא הדברים. 

That’s not where it’s at.״

״אז הגעת למסקנה שתהום לא נמשכת אליך״. 

״כן, זו הסיבה לדעתי. אני לא חושב שאני דוחה לה את השועלים בצורה קיצונית, אז אולי פעם בחודש כשההורמונים מאוד גועשים ואין משו אחר בסביבה אז היא יכולה לזרום לאיזה משהו. הילד הפנימי הקטן בתוכי שכל הזמן תוהה מה לא בסדר בי, ולמה למרות שאני כל כך אוהב ונותן ורוצה, עדיין כל פעם מקבל רק דחיות בלי הסבר… הוא צריך הסבר. ואני לא יכול לשקר לו… ותהום לא אשמה, אי אפשר לשלוט בלמי נמשכים. לא מגיעות לי נקודות זכות על זה שאני נמשך אליה, זה פשוט קורה, זה חזק ממני. אובביוסלי היא לא מרגישה אותו דבר. 

אני מסתכל על העובדות, על מה שקורה בפועל. כבר שבע שנים אני כל הזמן רוצה ומנסה שיהיה יותר סקס בינינו. אני עושה שמיניות באוויר כמו וינטלטור ענקי, וכל פעם יש איזשהו תירוץ ואני מניח שגם היום נשמע עוד תירוצים. כמו ששרלוק הולמס אומר, כששוללים את כל האפשרויות האחרות, מה שנשאר חייב להיות האמת. 

בסופ״ש, עם כל מה שעשיתי, בסוף ישבנו בערב בסלון ותהום דיברה על כמה היא מתוסכלת שהיא לא שומרת על קשר עם החברות שלה, ושהיא מתוסכלת בעבודה שלה, ושהיא לא הולכת לחדר כושר, ואני כמו פסיכולוג טוב הקשבתי, וכמו אבא טוב נתתי עצות ותמכתי, וזהו, זה היה הסופ״ש שלנו. לא היה סקס או שומדבר שדומה לסקס, וזה אחרי שעשיתי כל מה שתהום אמרה״. 

״ואתה כועס״. 

״לא, למעשה אני לא כועס בכלל, אני אפילו מרגיש משוחרר מזה. אם אני כועס אז זה על התחושה של הFalse. אני לא כועס על תהום כי זה לא בשליטה שלה. אני כועס על השקרים ואולי היא משקרת גם לעצמה. אני לא חושב שהיא עושה בכוונה. אני חושב שהיא אוהבת דברים מסויימים בקשר, אבל אנחנו לא באמת רוצות את אותם דברים. זה עשה לי תחושה טובה כשהבנתי את זה, כי אוקיי, זה לא אני. זה לא שאני לא בסדר, אני סקסי, אני מגניב, אני סבבה, יש הרבה שהיו רוצות, גם אם תהום לא״. 

תהום עברה לדבר וסיפרה שהיא בישלה בשישי בצהרים והייתי חמוד, ואז הלכתי לשנצ והיא לא רצתה להרעיש, ואז כשהיא כבר התפנתה אז היא לא יודעת בדיוק למה זה לא הוביל לסקס. ושאז היא כתבה פוסט על משיכה מינית שלדעתה הבנתי לא נכון ובגלל זה היתה כל הסערה. היא הוסיפה בטון שהלך ונעשה כעוס שהיא עשתה רשימה שאמנם לא הספיקה להדפיס, אבל היא אכן כתבה שני עמודים עם פעילויות מיניות שהיתה רוצה לעשות איתי: ״אולי העניין של ה׳סיפור׳ בטיפול האחרון פתאום הבהיר לי את הנקודה הזאתי, שזה לא רק הגבר הכי חתיך שאני שוכבת איתו, אלא גם מה קורה איתו. מה אנחנו עושים. אני גם חשבתי שהעניין של הסיפור היה בכל הפעמים שנפרדנו וחזרנו, ונמשכנו חזרה אחד לשני. שהוא רוצה אותי ואני לא.. או הפוך״. 

המטפלת שיקפה: ״זאת אומרת שהבנת במהלך הטיפול שאת עוברת כאן שהסיפור של המשיכה הוא בעצם לא כזה פשטני כמו שפעם חשבת. מה שקרה כאן זה שהתחלנו למתוח קשרים בין מעשים מיניים לנסיבות נפשיות בהן אתם התפתחתם. ואז הקשרים האלה מתחילים לעשות לנו כמו משפך שמתחיל במשהו גדול ומתמקד במשהו מאוד ספציפי. כי פעם זה היה הכל מהכל, ללא מובחנות. בתהליך הטיפולי אנחנו קוראים לזה מאפס מובחנות למאה אחוז מובחנות, שזה הדבר המדוייק הזה שאני צריך. עד עכשיו תפקדת מינית פחותויותר באפס מובחנות. הרבה דברים היו נעימים לך והלכת איתם. לא ממש שאלת את עצמך למה את זה אני צריכה, מה אני אוהבת בזה יותר ומה פחות. 

המובחנות הופכת להיות כשיש מיטה אחת, בנאדם אחד, נפש אחת, גוף אחד, ריח אחד, הפרשות מסוג מסויים. מתחיל להיות משהו נורא נורא מובחן. דן מזמן מונוגמי, גם אם הוא מוכן לראות עוד אנשים במרחב המיני, המיניות שלו מובחנת אליך״. 

״אני לא חושבת שאני שונה בזה, המיניות שלי היא מאוד אני והוא ואנחנו ביחד״. 

״ברצון שלך, אבל לא בתפקוד המיני שלך, שהיה מצויין גם עם אחרים שם״. 

״נכון אבל זה אחרת…״

התפרצתי לשיח כי היום לא עמדתי לתת לשום בולשיט להימרח שם ואמרתי שהיא תפקדה הרבה יותר עם אחרים מאשר איתי. 

״כי אני לא מצליחה לקבל את מה שאני רוצה ממך!״. 

״אני מסכימה איתך״ אמרה המטפלת בקול שקט. ״מה שאת צריכה זה מה שיכולים לתת לך שבעים אלף אנשים שאת פוגשת. לקבל את אותו הדבר מבנאדם אחד זה נורא נורא קשה. במיוחד שהבנאדם הזה הוא דמות נורא משמעותית בחיי הנפש. אחד מכאבי הנפש הכי גדולים של המונוגמיה הוא שאני רוצה הכל ממך״. 

״אני במקום מסויים, זה לא במודע היה, אבל אני הבנתי את זה עכשיו שאני הורדתי את הציפיות מהמיניות עם דן. שאני לא מצפה שהוא יהיה זמין *לי*  מתי ש*אני* צריכה את הסקס והכל. אני יכולה לעשות סקס לפחות פעמיים שלוש בשבוע. אני מאוננת עכשיו לבדי פעמיים שלוש בשבוע בלי שום דבר ואני מבינה עכשיו עד כמה הדבר הזה הוא מהותי לי וכמה אני לא יכולה בלי זה! אני חייבת את המגע, את האווירה והמתח המיני. מאותו יום שהיה את ה… זה לא היה באמת ריב, כי לא רבנו, אנחנו לא מצליחים באמת לריב ואולי גם זאת בעיה, אבל מהרגע שפתאום נכנסה דרמה מסויימת בינינו, פתאום הרגשתי *עוד יותר* חרמנית ועוד יותר מינית ואני חייבת שהוא יגע בי כבר ואני לא יכולה להביא את זה לידיי ביטוי ואז אני מבינה שיש כאן את הבעיה הזאת בעצם״. 

הזכרתי שהדיבור בסוף הפגישה הקודמת היה שכל אחת מאיתנו תספק ׳סיפור׳ לשניה: ״אני את חלקי עשיתי. עשיתי או לא עשיתי?״. תהום הנהנה והחניקה דמעה. 

״את שומעת את דן כועס?״

״כן״. 

״את יודעת להגיד למה הוא כועס?״

״הוא מתוסכל ממני, מהאכזבות שאני גורמת לו, מהכשלונות, אולי מחוסר ההתמדה שלי בקשר״. 

״אני לא חושבת שאת מבינה מה זה אומר. את חוזרת על המילים שלו, את שומעת שהוא עם בטן מלאה עליך אבל את מבינה על מה?״

״לא לגמרי, אני לא חושבת שלגמרי. אולי זה שאין לנו סקס אבל זה נראה לי כותרת גדולה מדי. אני לא יכולה להגיד אוקיי אתה כועס על זה אז אני אפתור את זה״.

הזכרתי את דימוי הארנבת הפנימית שלי מהפגישה הקודמת: ״זה אפילו לא שהארנבת חוטפת את הגזר בראש. זה כזה כל פעם: ׳היי ארנבת בואי פסס פסס פסס׳ ואז היא באה ולא קורה כלום. על זה אני כועס. על הFalse. על השקר״. 

״על הרמייה״ סיכמה המטפלת. ״את מבינה על מה רימית אותו?״

״כן, אבל לא חשבתי שאני מרמה״. 

״אני לא חושבת שמישו מכם מנסה לרמות את השני, אני חושבת שאתם בשחזורים נורא קשים. הוא כועס שיש פתיינות כלשהי ויש הבטחה שנגמרת ברמייה. יש תרמית אחת גדולה שמתגלה כל פעם מחדש. דן מתאר סיטואציה שהוא היה בהתכווננות לספר סיפור שיבנה את הערוץ המיני. זיהית אותה? הבחנת בה? כי סיפור מיני זה משהו שאת ביקשת. אמרת שאת צריכה פלירטוט. דן אומר אני זכרתי את זה, והובטח לי שאם אספר סיפור, אז יפתח הערוץ המיני. הלכתי לפי העקבות שהשאירו לי ועשיתי הכל, אבל כשהגעתי בסוף לא היה שום דבר״. 

״כן, נכון, עכשיו אני ממש רואה את הדרך שהוא סלל. אני זוכרת שביום רביעי באמת היתה אווירה נעימה, ובאמת התחלתי קצת להרגיש יותר… ואני כן חשבתי שיהיה ביום שישי סקס״. 

״המילים ׳אני חשבתי והתחלתי להרגיש׳, אני תוהה איפה החלק שלך של העשייה, של היוזמה, של ההתכווננות, של הלקחת בחשבון את הדברים שדיברנו פה ולעשות אותם בפועל. זה מה שדמיינת? שאת רק תקבלי ולא תתני גם? את בעצם אומרת שאת יושבת ומחכה שיהיה לך נעים. מבחינתו את הבטחת ורימית. יש כאן משהו מאוד חמור שקרה לו, הובטח לו משהו, כמו שהובטח לו ביום שהוא נולד. הובטח לו ורימו אותו. זו תחושה איומה שמעוררת כעסים קשים. את כרגע נופלת למשבצת הזאת, כי יש משהו שהבטחת ולא קיימת, ואת כבר במשבצת הזו כי את הדמות המשמעותית בחייו. אין לו עוד אישה כזו, אין לו עוד אהבה כזו, הוא לא מעוניין בעוד אחת כזאת, הוא מעוניין בך. הוא נטול כל מקורות סיפוק אחרים של המקום הזה שאת תופסת. הוא מנסה להיפתח ולנסות ולהאמין שיש סיכוי שאת תתני את מה שאת מבטיחה שאת תתני, ובסופו של דבר הוא נשאר נעול. את רואה את זה ומבינה למה הוא זועם? 

אוקיי, יש משהו במקום הנפשי שלך שלי ברור, ואני אומרת את זה באמת באחריות מקצועית הכי גדולה שיכולה להיות, שאת כן נמשכת לדן ואת לא רימית אותו. אני מזהה את זה וזה ברור לי, ואני מבינה שדן לא יכול לראות את זה כרגע כי בפועל קורה משהו אחר, ואין לו דרך אחרת לפרש את זה חוץ ממה שהמוח הזוחלי שלו מכיר, שזה תרמיות מאוד קשות. את כרגע משחזרת משהו והוא לא ממציא את זה, כי בפועל באמת אין פה אישה שיוזמת מין איתו, שמנשקת אותו, שאומרת כמה בא לה עליו. היא לא עושה שומדבר בערוץ המיני הזה. היא לא מתקרבת אליו, היא לא לוחשת לו דברי פלירטוט באוזן, לא מלטפת אותו, לא תופסת אותו בביצים, לא מזמינה אותו למיטה״. 

תהום התחילה לבכות.

המטפלת שאלה את תהום אם היא הבחינה במאמצים שלי, תהום ענתה שאולי לא ייחסה להם מספיק חשיבות ואולי זה בגלל שהיא היתה לא פנויה עדיין ושאם הייתי מתנפל עליה במגע כשהתפנתה אז היא היתה אומרת: ׳רגע אני אלך להתקלח׳ ומשם זה היה זורם. ציינתי שלדעתי היא בכוונה הסתגרה במטבח במשך 7 שעות (!@) והכינה כל מיני מאכלים שהיא בדר״כ לא מכינה כמו קציצות כוסמת ועוגת משמש. 

״הוא ממש כועס עליך. אני מסתכלת על הפנים של דן ואני לא מכירה אותו ככה. יש לו בוז כבד וקשה בעיניים כלפייך. את מכירה אותו ככה?״

״לצערי כן״.

״בימים האחרונים רק או גם מפעם?״

״גם מפעם״. 

״אני מתנהג יפה פה, אני לא כזה תמיד…״

המטפלת סנטה בחיוך קטן ועיניים נוצצות: ״אתה איש מאוד מאוד מנומס ומותאם מציאות, אני בטוחה שאתה יודע להתנהג יפה אבל את הבוז בעיניים אי אפשר להסתיר״. 

״אני לא יודעת מה אני יכולה לעשות עכשיו כדי כאילו…״

״אני חייבת להגיד שאני לא מצליחה לדייק. אני יודעת שיש תשובה אחרת, ולי היא די ברורה, אבל אני לא מצליחה מתוך מה שאת אומרת. אני חושבת שזה חסום לך. את לא מצליחה לגשת פנימה לתוכך. את לא יודעת להיות מינית בסיטואציה אינטימית?״

״ברגע שמתחילים דברים להסתבך בקשר ויש אכזבות ויש ציפיות ומצופה ממני, זה מחזיר אותי למקומות של בית ספר, כי מצפים ממני שאביא ציונים טובים ואני לא מצליחה לעשות את זה, ומאוד קל לי לא להצליח. זה הדבר היחיד שאני מצליחה לחשוב עליו״. 

״תפקוד מיני במרחב אינטימי הוא תפקוד מיני שמצריך התקשרות ינקותית מאוד בטוחה, מה שאנחנו יודעים שאין לך. את יודעת לתפקד מינית נהדר במרחבים הכי לא אינטימים״.

״אני מצליחה להבין שיש משהו בדרך שלי, איזו אבן נורא גדולה שחוסמת את הדרך, אני רוצה לדחוף אותה כדי להתקרב לדן אבל אני לא מצליחה לדחוף את זה״. 

״את נשמעת לי מנותקת. נשמע לי שאת חסמת משהו. אני שואלת אותך אם שמת לב שדן עשה את מה שביקשת ומסתכלת עליך ואת עונה: כן.. כאילו היה כל זה אבל זה לא פגש בפנים שום תחושה. יש שם קצר בנקודה הזו. שני הכבלים לא מחוברים. את מחכה שיקרה לך משהו, אבל הוא לא יקרה לך, כי המרחב האינטימי שלך מאוד חסום ומלא בחרדות ינקותיות. את לא יודעת לתפקד שם. מרחב אינטימי עמוק ומשמעותי יכול להיות רק בין שניים. זה לא יכול להיות עם שבעה אנשים. התפקוד המיני שלך היה עם עוד כל מיני שם, שהיו ברקע. הפתחים היו פתוחים. המין במרחב אינטימי הוא קשוח כי הוא מצריך היכרות של מוח זוחלי עם התקשרות בטוחה בינקות״. 

תהום מיררה בבכי ונשארה נטועה בספה למרות שזמננו תם. 

בסיוטים הכי גרועים שלי לא חלמתי שאהיה הגבר הזה שאפילו אשתו לא נמשכת אליו.

לא פלא ששבעה חודשים של טיפול מיני זוגי לא הניבו אפילו מילימטר אחד של התקדמות.

המציאות מבעיתה ומכוערת, אבל כמה עוד אפשר לבחור בעיוורון.

בתום לילה סוער
הירח הביתה חוזר

האווירה הפעם היתה קלילה ומחוייכת, ונכנסנו ממש לפרטים הספציפים והמלוכלכים של המכניזם המיני שלנו. 

סיפרתי שלאחר הפגישה הקודמת שאלתי את תהום אם היא רוצה לאפסן את הרוטטים שלה, וש “She Said Yes”.  (המטפלת ותהום צחקו בקול). 

״אוקיי, שי סייד ייס טו מה בעצם?״

תהום ענתה: ״אני חושבת שלהחזיר לעצמי את התחושה שם. את היכולת ליהנות ממשהו יותר אמיתי וכנה ופחות מכאני״.

סיפרתי שעשינו סקס פעמיים בשישי ושבשבת תהום חזרה מהג׳ים וקראה לי ללקק לה את התחת ולהגמיר אותה. 

המטפלת הבחינה בדיסטינקציה: ״שלזה אנחנו לא קוראים סקס?״ 

״פשוט כי זה היה חד צדדי, אבל זה בסדר״. 

המטפלת שאלה אם לפעמים זה גם חד צדדי לכיוון השני, בו תהום רק מענגת אותי. תהום אמרה שאני בדרך כלל לא מכוון לשם, ואמרתי שבאמת אין לי משיכה למצבים בהם הדברים נעשים חד צדדית עבורי. 

״אני תמיד מוכן להיות הויברטור שלה. מה שכן הייתי רוצה זה שיהיו גם זמנים בהם יש אינטראקציה זוגית בהם היא מסשנת אותי, עושה לי דברים, בונה איזשהו תסריט, סצנה שכוללת דברים כואבים ומשפילים, ושבסופו של דבר אני גם גומר״.

המטפלת אמרה שהיא מרגישה שיש אישיו סביב הדבר הזה, אבל שהיא לא יודעת בדיוק לשים עליו את האצבע. היא שאלה את תהום על תחושותיה בעניין:

״כאילו אני לא סגורה על זה שאני יודעת שזה מה שהוא באמת רוצה בהכרח, ואז אני לא יודעת… אתה מספק את הרצונות שלי, אני מספקת את הרצונות שלך…״

״כי כשאת קוראת לו להגמיר אותך, חוץ מזה שזה מאוד נעים לך, זה כרטיס כניסה בטוח לאינטראקציה מינית, קודם כל כי זה משהו שדן אוהב לעשות למענך, וגם כי את השולטת והוא הנשלט…״

״וכל אחת יודעת מה לעשות שם״ השלמתי את המשפט.

״אבל אני שומעת את דן אומר ואני יש לי עם זה איזה משהו, אני מרגישה שאני מפספסת. או שזה אני ואני לא מדייקת ולכן אני שואלת אתכם. כי אני חושבת שדן אומר משהו, ואת עושה כן כן כן, אבל אני לא יודעת אם את לגמרי יודעת מה מתבקש ונדרש ממך״.

״יש שם חלקים אפורים. זה לא משהו שאני יכולה להסתכל עליו בצורה חלקה וברורה. גם אם אני מצליפה או קושרת אותו ומענה את הפטמות, אני לא סגורה על זה לגמרי שזה מה שהוא רוצה״.

״יש מוטיב שחוזר על עצמו ואני לא יודעת עד כמה אתה מבין מה שתהום מתכוונת, כי מבחינתך מספיק שהיא תהיה בהתכווננות לזה, מבחינתך זה הדבר האולטימטיבי, כי זו האישה שאתה מאוד אוהב ורוצה, ואתה מרגיש שהיא יכולה להיות אלה, ומבחינתך אתה תהיה במקום המיני המענג והמהנה. אני חושבת שתהום לא יודעת להיות בתפקיד הזה!״

״בפנטזיה שלי יש לה רצונות וחזון סביב הדבר הזה. שהיא חושבת על דברים רעים כאלו לעשות לי, שהיא רוצה להביא אותי לשיאים של התמסרות או לחלץ ממני הבטחות. בגלל זה פחות משנה לי ה׳מה׳. הרצון שלי הוא באמת לעשות משהו שבא לה לעשות״.

״ואז אנחנו נמצאים במבוי סתום קצת. כי אם הוא אומר הרצון שלי הוא לעשות מה שאת רוצה, ואז את אומרת שאם את באמת עושה מה שאת רוצה וקוראת לו להגמיר אותך, אז למה הוא אומר שהוא לא בתשומת הלב המינית שלך ושזה חד צדדי?״.

ציינתי שיש הבדל בין להיות עבד אמיתי של ממש לבין להיות עבד בבדסם, ושבבדסם אתה רק ׳משחק׳ בלהיות עבד. 

המטפלת פנתה לתהום: ״זה נראה שבמקום של המיניות המשוחררת שלך, את כלפיי עצמך מאוד יודעת ולכן שיש לך שם כל מיני… אני רואה בדמיון שיש לך לוח שח-מט כזה, ואת מזיזה פרשים לאן שאת צריכה. ולך זה עובד יופי, כי את יודעת להזיז אותם איך ולאן שאת צריכה. הסיפור הוא שדן הוא לא אחד הפרשים, והוא גם לא רוצה להיות אחד הפרשים, ואני לא יודעת אם את מבינה מה זה כשבלוח הזה שלך אין רק דומיננטית אחת. כי הוא כאילו אומר שהוא נשלט, אבל אני לא שומעת שהוא נשלט לגמרי, כי הוא רוצה *משהו*. ונשלט באמת לא רוצה משהו, הוא רק רוצה לספק״. 

״בבדסם אני לא מכיר חיה כזו, נשלטים שאין להם שום רצון משלהם. להיפך, המון שולטות בכלוב מתלוננות שכולם שולטים מלמטה, כולם מנסים להשליך עליהן את הפנטזיות שלהם, ואני אולי טיפה פחות קיצוני כי לי באמת חשוב שזה כן יספק רצונות אמיתיים שלה. לא הייתי רוצה שתעשה משהו רק במחשבה שזה מה שאני רוצה והיא מרצה אותי, כי אז אין בזה את העסיס שאני מחפש. כן הייתי רוצה בפנטזיה שלי שיהיו כל מיני דברים שהיא רוצה ממני שלא בהכרח קלים לביצוע, אבל שאני עושה אותם בשבילה, ושההתמסרות הזו שלי מענגת אותה ועושה לה טוב. ככה זה מסודר אצלי בראש״. 

״זה נשמע טוב מאוד בתיאוריה, אבל בפועל אני שוב רואה איך אתם נתקעים שם״.

״באידאל היא היתה רוצה לעשות לי את הדברים שאני רוצה שהיא תעשה לי ואז סגרנו פינה״.

״את כל הזמן אומרת שאת לא יודעת מה דן רוצה. אמרת שאת לא יוזמת, כי את לא יודעת אם הוא בעניין, אם הוא ידחה אותך, דיברנו על זה המון פעמים. החוסר ביטחון הזה במיניות של דן, משהו קרה למתג ההפעלה המינית שלך את דן. משהו השתבש ביכולת שלך להפעיל אותו מינית״.

״כן, זה בדיוק המקום הזה, שמצד אחד הוא אומר ׳אני רוצה לעשות מה שאת רוצה׳. אני עושה מה שאני רוצה ואז הוא מרגיש שלא מתייחסים אליו״. 

״אבל מה שאת רוצה חייב להיות בהכרח להתעלם ממני ולהשתמש בי רק כויברטור?… דיברנו על זה פעם, שזה כמו שתהיה לי נשלטת, ושכל מה שארצה לעשות איתה זה שהיא תרד לי ותלך וזהו״. 

״יש פה בעיה בנקודה מאוד מסויימת שנקראת סנכרון והרמוניה. זה שייך לשלב ינקותי מאוד קדום. הסנכרון לתינוק הוא קריטי באמהות הראשונית. ובמין אנחנו מחפשים… אתה כל הזמן הולך מסביב, ואתה מדייק, אני רוצה שאת תרצי את מה שאני רוצה. אתה בעצם אומר לה אני צריך אותך מסונכרנת אלי במלא. זה איזשהו סנכרון פיזיולוגי לאמהות בחודשים הראשונים, האמא יודעת שהתינוק מתעורר כי החלב מתחיל לצאת לה. 

אתה אומר אני לא רוצה שתעשי את זה רק בשבילי, אני רוצה שתעשי את זה כי את רוצה!… לעשות את אותו הדבר. עכשיו, לא יודעת אם תהום רוצה לעשות את אותו הדבר, אין שום בעיה לעשות את זה בשבילך, היא אומרת… אם לצורך העניין ניקח עכשיו מין ונילי, אין שום בעיה עכשיו לרדת לך. בכיף, באהבה גדולה אני עושה את זה. להגיד שבאותו רגע אני ממש רוצה להרגיש את הפין שלך בתוך הפה שלי? (כשהמטפלת מתארת אקטים מיניים במילים נקיות זה תמיד נשמע לי נורא מלוכלך (: ) לא יודעת, אבל אני מאוד באהבה גדולה עושה את זה. אבל אתה כל כך רגיש לאי-סנכרון הזה. יש לך רדאר מאוד מפותח, והרדארים שלנו מתפתחים במקומות שנפצענו, במיניות זה החיישנים הכי מכויילים ומדוייקים״.

״כל מה שאמרת נשמע מאוד הגיוני וקשור, אבל להבדיל מהתקופה הינקותית שאז זה באמת נורא עניין של תזמון, פה התזמון גמיש וגם הפעילות עצמה. יש כזכור שלושה דפים של תפריט, ואפשר גם לכתוב עוד שלושה דפים, והתזמון יכול להיות מתי שהיא רוצה ואני אתאים את עצמי, כך שיש פה חופש ומרחב לזוז״. 

תהום דיברה על הצורך שלה בסיפור: ״אני צריכה סיפור לפני. אני צריכה שידליקו אותי לפני המגע הפיזי איכשהו. כן מאוד הכניס אותי לאווירה כשהוא מזמז לי לי את הרגל מתחת לשולחן במהלך הסיור במזקקת הויסקי״. 

״גם אני צריך סיפור. כשהיו גברים נוספים בחיים שלה זה היה סיפור שיצר את המתח המיני והעוררות הזו״. 

״גם לך זה עשה סיפור? עבורך זה גם היה הפלירטוט הזה של הסיפור הזה שאתה צריך?״

״בטח, ברור״. 

״כאילו, אני לא חושבת שיכולה להיות לי סיטואציה שאני קמה בבוקר ושמה שאני רוצה זה להצליף בו ולהכאיב לו סתם כך. אני חושבת שזה משהו שמתחבר לי עם המיניות שלי, שאני יודעת שהוא רוצה אותי אז אני כזה מכאיבה לו. ׳אתה רוצה אותי אז תשלם בכאב׳ ״. 

״אז את אומרת שאת צריכה שהמין יתחיל בזה שהוא יחזר אחרייך,יפלרטט איתך, כמו עם הרגל מתחת לשולחן. וזה מה שחסר לך? לכן את לא מצליחה להיות עבורו מה שהוא צריך?״

״יש גברים שרואים פורנו בשביל להתחרמן. אז אני גם צריכה את הפורנו שלי, בהתכתבות, במשהו, בתחושה שאקבל ממנו, בפלירטוט, כדי שאני אדע מאיפה אני מתחילה״.

״יש כאלה שרואים פורנו, בשביל להתחרמן, יש כאלו שמביאים גברים אחרים בשביל להתחרמן. כל זה החוצה. אני שואלת למה אי אפשר להתחרמן מבפנים. יש כאלו שמתנשקים ומתלטפים. יש כאלו שמתחרמנים ששמים את הראש, מתחילים ללטף את הגוף, את הפין, את הרגליים, את החזה…״

״כן אבל כל זה נורא ונילי, אנחנו לא כאלה״ עצרתי.

״אוקיי אז אני שואלת איך זה אצלכם. את צריכה את הסיפור הזה מדן, אבל את צריכה גם לספק אותו לדן. אתם צריכים להפוך להיות שותפים לאינטימיות שלכם. פעם היו אנשים אחרים שהיו שותפים לאינטימיות שלכם. הם תרמו את הסיפורים, את המבט החושק. עכשיו אנחנו במצב שנפגעה האינטימיות שלכם. אם אחר כך תחליטו שמתאים לכם דברים מבחוץ זה כבר יהיה משהו אחר, כי זה יהיה על בסיס אינטימיות חזקה קיימת. אתם קצת לא מבינים, אבל הבסיס האינטימי הוא לא רק של השני כלפיכם, הוא גם מכם כלפי השני. 

כולנו מסתובבים בחוץ, יפים וחתיכים, מפנים אלינו מבטים, יופי. אבל אם היה זה הדבר היחיד שבונה לי את המרחב המיני שלי, היינו תקועים חסרי נשימה ומחפשים בחוץ כל הזמן מישהו שיסתכל עלי וימלא לי.. אי אפשר ככה. אנחנו צריכים לדעת ליצור את הדבר הזה מבפנים. כל אחד מכם צריך לספר סיפור, ולקבל סיפור. 

הבאתי כמה דוגמאות לסיפורים אפשריים עבורי. דיברנו על החשיבות בהתחלה, אמצע וסוף בסיפורים כך שלא יתמסמסו, וגם על כמה חשובה לי המשכיות. תהום דיברה על הצורך שלה בדלק, שלא אייבש אותה בשנינויות מפגרות ואזרום איתה כשהיא מנסה לפלרטט. 

״אם יש קושי זוגי אינטימי, האם מין אצלכם הוא אחד הערוצים לויסות הקושי הזה? ובלי להשאיר משקעים?״

״אם יהיה איזשהו רצף, שאפשר יהיה לבנות עליו עוד רצף, ואפשר להתחיל לבנות אמונה שם, אז כן.״

״גם כשיש איזשהו מתח זוגי, תנסו רגע לראות אם הערוץ המיני הבדסמי שלכם, טיזינג, פלירטוטים, מגעים, זה משהו שמעביר את זה״. 

״זה קשור נורא לאמונה. יש איזו ארנבת כזו בתוכי שפתאום זוקפת אוזניים כשהיא חושבת ׳הממ הולך לקרות פה משו מדליק׳, ואז אני יכול באמת יותר לחזר ולהחמיא״. 

״מה שאתם יוצאים איתו היום, זה ששניכם צריכים להיות במקום של מספקי סיפורים ומקבלי סיפורים. זאת אחת העבודות הקשות בטיפול מיני זוגי. שאני צריך להיות גם במקום המעניק וגם במקום המקבל. זה התפקיד בין שני אנשים שווי ערך״. 

תהום נסעה לכמה ימים ״בשביל לחשוב״. 

שכבתי במיטה בחושך וניסיתי להמשיך לישון, אבל יכולתי לשמוע ולהרגיש את האנשים עוברים בבית או עומדים וצופים בי. הפשע המאורגן? חיילי השלטון? יש ממש הבדל?

מתוך החרדה גאה בי אומץ. זינקתי על רגליי בפתאומיות והדלקתי את האור. הייתי לבד בחדר השינה. האם הזיתי? יצאתי כשלבי הולם בפראות והדלקתי את האור במטבח בידיים רועדות. גם כאן הייתי לבד. שלפתי מהמגירה את הסכין העבה והארוך ופסעתי דרוך במסדרון. נכנסתי לסלון בשאגה מאיימת וחבטתי במתג כדי להדליק את האור. המשכתי לעבור מחדר לחדר, צורח בכניסה אליו עם סכין שלופה. במקלחת מצאתי ארבע ערימות כביסה מגולגלות בסדין שתהום השאירה. את החדר הקטן עוד לא בדקתי.

שמעתי נהמה רגועה, אוורירית, רכה ומוכרת והתעוררתי מופתע. תהום ישנה במיטה לידי. קמתי בדיסאוריינטציה, הבית בחלום היה שילוב של הדירה המיתולוגית בקורדוברו עם הדירה הקודמת בשטרן 1. כמה שניות עברו עד שהבנתי איפה אני ואיך להתמצא בדירה הנוכחית. עברתי מבוהל בין החדרים ובדקתי שאין אף אחד. 

אתמול הורידו את הגבס והתפרים. לילה ראשון בלי משככי כאבים למיניהם אחרי כמה שבועות. 

אתמול בצהרים ביקרנו ב. היה מעניין וטעים, טעמנו בין היתר ויסקי מעושן ישירות מתוך חבית פורט (67.8% אלכוהול). תהום היתה יפהפיה בשמלה קיצית אדומה עם פרחים לבנים, וכשחזרנו הזדיינו לראשונה מאז חודש מאי. 

מאוד לא נוח לי בגוף שלי. גם הגבס והכאבים, גם שבועות רבים בלי ספורט והרמת משקולות, גם המון שערות ארוכות וסבוכות בכל מיני מקומות (התכוונתי לטפל בהן ביום שנפצעתי, כבר אז זו היתה מוזנחות שוברת שיאים), ויש הרבה תנוחות ועניינים שאני לא כל כך יכול לבצע בגלל הגבס. בכל זאת הצלחנו להזדיין פעמיים כולל אוראלי, מצבטים ודילדו. 

החלודה וההססנות ניכרות, אנחנו נדרשות לגשש ולפתח דרכים חדשות ללא הרוטטים, אך נראה לי שזה חיובי וידרבן אותנו לתקשר בפתיחות ובכנות.

בערב נתקלתי במקרה בשידור חי ב״וואלה!״ של תחרות הכוריאוגרפיה היוקרתית בפסטיבל, בה מתוך 12 ריקודים שלושה היו עיבודים מוזיקליים שלי.

זה בנפרד מהניהול המוזיקלי שביצעתי והעיבודים שיצרתי למופעי האמפי, וכאן הכוריאוגרפיות.ים בחרו בי בעצמם.

ביום א׳ ריטה אכן באה להקליט והיתה לבבית ומקסימה (״העצב יצמח ואתה תנגן יותר טוב מלפני הפציעה!״) ובכל יום השבוע עדיין היו בלת״מים וטלפונים עם משימות בהולות. הלילה הפסטיבל ינעל, ואולי היום הוא היום שכבר לא יציקו לי יותר. אני משתוקק להיפטר מתחושת הדריכות הבהולה שמלווה אותי מאז פברואר. (וגם מהגבס, אבל זה כבר עניין לשבוע הבא בעזרת השמש).