מתחת לפרווה

הכירורג כף יד אמר שהחתך מכוער (״אני מבקש לא להעליב לי את הפצע״) ואישר שאכן נקרע לי העצב. הוא תופף בעדינות על החתך בבסיס האמה והרגשתי כוכבים בקצה האצבע הרדומה.

יש שתי אופציות לניתוח, אבל הקלה מביניהן תותיר אותי ללא תחושה באצבע לצמיתות וזה יפריע לי מאוד בנגינה. 

אז הצפי הוא לשלושה שבועות של גבס אחרי הניתוח ואז העצב יצמח בקצב של חצי מילימטר ביום. הכירורג אמר שהתחושה לא תחזור במאה אחוז.

הוא יוכל לנתח אותי רק בשבוע הבא ולפיכך שלח אותי לאיכילוב עם הפניה לניתוח דחוף. עברתי טריאז׳ ושיחה ראשונה עם אורתופדית כחולת עיניים. מחכה לצילומים, תהום יצאה מהעבודה מיד כשכתבתי לה והצטרפה אלי כאן.

הספקתי להגיש 95% מהמיקסים לפסטיבל אתמול בלילה. לכירורג היתה מזכירה צעירה ומתוקה, ובזמן שההפניות הודפסו היא שאלה אותי: ״מה...הלם?״.

עניתי: ״קיוויתי שהוא יגיד שזה יעבור לבד אבל תיארתי לעצמי שיש גם אופציה כזו. אני מעבד שכלית מאוד מהר, ורגשית מאוד לאט. ממש שני קצוות. הרגשות עוד יגיעו”.

המדיקל דומינייטריקס הנערצת שלי ציוותה עלי לפחות ללכת לאחיות בבוקר (״מקווה שלמדת לקח ולא תשטוף כלים יותר. תציית לי ותלך מחר לאחות!!״) ובהיותי גבר סבמיסיבי וצייתן שמעתי בקולה. 

האחות במרפאה ביפו היתה צעירה, נעימה ושקטה, עם פירסינג בגבה הימנית. סיפרתי לה בדיוק איך זה קרה:

הלכתי בערב בחניון החשוך ליד המכללה האקדמית, כשלפתע שמעתי מכיוון השיחים זעקות מבוהלות של בחורה צעירה: ״די…תעזבו אותי, בבקשה!״. כשהתקרבתי ראיתי שלושה ערסים גדולים מחזיקים אותה בכח. 

״תנו לה ללכת!״ אמרתי בטון סמכותי ויציב. 

השלושה פנו אלי במבטים מלגלגים ואחד מהם צחק: ״למה מה תעשה לנו?״.

זינקתי אליו במהירות, נגחתי במצחו בעוצמה רבה והוא נפל מסוחרר. לפני שחברו הבין מה קורה קפצתי באוויר והיממתי אותו בבעיטה סיבובית לפנים, וכשהתקפל חבטתי עם המרפק בעמוד השדרה שלו. 

הבחורה נמלטה בבכי, והבחור השלישי אחז בצוואר בקבוק הערק שלו, שבר את התחתית על עמוד מדרכה, ובא לתקוף אותי עם הבקבוק השבור. העפתי את הבקבוק מידיו באבחת קראטה מהירה. הוא נבהל ונמלט, ואז הבחנתי בדימום בכף היד שלי. 

האחות הזריקה לי אנטיטטנוס, צילמה את החתך השובב והעבירה לתיק, חבשה לי יפה ושלחה אותי עם מרשם לאמצעי חבישה. האצבע עדיין רדומה, חסרת תחושה וקצת נפוחה. נראה מה יגיד הכירורג מחר בצהרים. 

מעניין אם יש משהו סימלי בזה שהאצבע שמסמלת זין זקור ומתריס נחתכה בבסיסה דווקא עכשיו ונותרה קהה ורדומה. 

בתוך כל הלחץ להגיש את המוזיקה לשני מופעי האמפי מחר בערב, שטפתי כלים לפנות ערב כמדי יום כדי שתהום לא תחזור לכיור מלוכלך, ואז באתי לקחת צלחת כדי להניח עליה פריכיות כוסמת. אני לא בטוח איך זה קרה אבל הצלחת התנפצה לי ביד, והרגשתי זרמים חשמלים עזים שגרמו לי לצעוק. 

חתך של כשני ס״מ וחצי בבסיס האמה דימם היטב לכל עבר באדום עז. כעבור כמה דקות הצלחתי להשתלט על הדימום, אבל מאז אני מרגיש נימול משמעותי באמה, במיוחד בצד של החתך. אני מצליח להזיז ולקפל אותה אבל היא מרגישה רדומה, ואני די בטוח שהחתך פגע שם בעצב.

המשכתי לעבוד למרות שזה מאוד מוזר לנגן על הקלידים ככה, קבעתי תור לכירורג כף יד ביום שלישי בצהרים, ואני מקווה שזה לא נזק משמעותי. 🫤  

לפנות בוקר נשמע הצפצוף המלחיץ של הודעה אדומה, וזו היתה חברתי הסוטה הבכירה והמצודדת. 

נפגשנו כרגיל ליד הגלידה ביפו, וצעדנו לאורך הים, חלק מהזמן ללא נעליים. כשישבנו לכמה רגעים והיא לעסה את קרואסון השוקולד שלה שטפטף לה קצת על האצבעות, אמרתי לה בתאבון והיא הציעה לי ביס. חייכתי ונדתי בראשי, והיא אמרה: ״אתה תמיד מסרב, אז כבר לא הצעתי״. 

״נחמד שכבר יש לנו ׳תמיד׳״, אמרתי. אני לא יוצר קשרים חדשים בקלות בשנים אלו, וההליכות איתה תמיד משאירות אותי עם רגשות מפרפרים. אחרי כשעתיים, כשהשמש כבר קופחת בפנינו, הגענו חזרה לקרבת ביתה והיא הציעה חיבוק מיוזע. נראה לי שהרגישה את האוקסיטוצין זורם לי מהמוח כמו ברזי הקולה בקולנוע. 

חזרתי הביתה וישר ארזתי את תהום, לבשתי בגד ים וקפצנו עם מונית חזרה לחוף. היה נעים במים, והרגנו שתי ציפורים במכה אחת כשביצענו את תרגיל החיבוק היומי *ו*את תרגיל החיבוק במים בו זמנית. הים היה די גלי כך שהחיבוקים היו קופצניים ומצחיקים.

אתמול בלילה פירקתי לבד שני שלישים של בקבוק דון חוליו, ואפילו לא נהייתי כזה שיכור. אמרתי לתהום שנראה לי שהיא אוהבת להצטייר כבחורה נורמלית וטובת לב עם רצונות פשוטים, אבל שזו לא באמת מי שהיא. אני לא בטוח שהיא יודעת בעצמה למה היא כמו שהיא, מה מקור הסטיות שלה, ועד כמה משמעותיים הצרכים המיניים החריגים שלה (God bless ‘em). 

בשלב כלשהו כשהזכרתי את הפגיעות שלה בי היא התחילה לבכות והתגוננה. לאחר שהבהרתי שאני ממש לא תוקף אותה, שאין פה שום תכנית לגרש אותה מביתה בסוף השיחה, ושהמטרה של העלאת המודעות לדברים הללו היא שנוכל להמשיך לצעוד יחד לארץ זבת חלב ודבש, היא נרגעה ואמרה שאמנם אפילו לא צעקתי, אולי רק דיברתי קצת יותר מהר, אבל לה זה כבר נשמע כמו סוף העולם והיא חשה דחף עז ׳לרוץ לחדר ולסגור את הדלת׳ (מטאפורית). 

עודדתי אותה להכין רשימה בטלפון של מחשבות ושאלות שעולות לה על הסטיות שלה, על הילדות וההתבגרות וכל מה שיכול אולי לעזור לשפוך אור על החידה עטופה בתעלומה בתוך אניגמה שהיא. כבר במהלך השיחה היא נזכרה בכל מיני דברים, כמו שכשהיתה ילדה היתה בטיפול אצל פסיכולוגית והיא לא זוכרת למה. 

הצעתי לה להתחבק, והחיבוק הרגיש לי אותנטי ומלא רגש. 

סביב חצות הלכתי למחשב לענות להודעה, וכשחזרתי ראיתי שנרדמה על הספה. ליטפתי אותה בעדינות, היא פקחה את עינייה בבהלה, חייכה כמו תינוקת כשראתה אותי, ולקחתי אותה יד ביד למיטה.  

כשתהום התעוררה היא נעמדה לידי וקמתי כדי לבצע את תרגיל החיבוק היומי.

אחר כך הלכנו בשתיקה לבריכה בקאנטרי כפי שקבענו כדי להכין את שיעורי הבית שקיבלנו מהמטפלת, ואחרי חצי שעה של בריכות שחינו לרדודים ושם התחבקנו פעמיים עם הפסקת שכשוך באמצע. 

אני לא יכול להגיד שהחיבוקים נעימים לי, ואני לא בטוח שאני לא בעצם מתרגל ניתוק רגשי ואינוס עצמי במהלכם. 

בעקבות רצון שתהום הביעה באחת הפגישות עם המטפלת המינית התחלתי לשבת באופן שגרתי בסלון בערבים ובסופ״שים. 

בערבים האחרונים אני יושב שם לבד, כי היא נפגשת עם חברות(?) ולי כבר די כואב הגב התחתון מישיבה אינסופית על ההרמן מילר באולפן (הוא באמת מעולה אבל אני עובד המון) וגם שבעתי מסכים. 

להיות לבד בסלון עם העציצים, להאזין למוזיקה, לשתות וויסקי, לבהות בתמונה המחייכת שלה בגודל טבעי על הקיר.

לחשוב שאם כל זה ייאלץ להיגמר בגירושין זה יהיה הכי עצוב בעולם. 

הבדידות של הגוף, אני לא כל כך מרגיש אותה. מחשבה על מגע דוחה אותי וזה הכל נראה רחוק ולא רלוונטי. הגוף שלי כאוב, מתוח, מסורבל, נפול ודעוך. לא בא לי על עצמי. חם ודביק לי.

הבדידות של הלב, גם אותה אני לא כל כך מרגיש. הלב שלי לא ריק, הוא יער שרוף. הוא מפוחם ומפוייח, קהה ומיואש. 

את הבדידות של המוח אני דווקא מרגיש היטב. הכתיבה נותנת לי אשליה רגעית שיש מי ששומע ומבין, אבל אין לי עם מי לדבר אפילו על זוטות, ובטח שלא על דברים עמוקים וחשובים. זו תחושה מעניינת, כמו לחיות בתוך אקווריום. 

המטפלת ציינה ששתינו נראות לה באי שקט.
פצחתי בשלושה עדכונים וחצי: על המידע החדש שדגתי מאמא שלי ועל תקרית הקציצות (תחת הכותרת ״מיקרוקוסמוס של היחסים״). 

על תרגיל החיבוק היומי שביצענו: ביומיים הראשונים הייתי צריך ליזום את זה, ביומיים שלאחר מכן תהום הפנימה ויותר דחפה לזה בעצמה, וביומיים שנותרו נראה היה שבאמת ניגשנו לזה יותר בהדדיות ספונטנית. בימים הראשונים גיליתי שאני שואף לסנכרון נשימות בצורה מאוד טבעית, בעוד שתהום התכווננה לזה רק כעבור מספר ימים. 

״כשאתם במין זה לא קורה? אין סנכרון נשימתי? אין שום פרקטיקה מינית שבה אתם צמודים גוף אל גוף?״ (נופ)

והחצי עדכון האחרון היה בהקשר לשאלה שנשאלה בשבוע שעבר, אם לי לא חסר הסקס. סיפרתי שבדרך לטיפול נזכרתי בפעם האחרונה שמישו בא לזיין את תהום לעיניי, קצת לפני שהתחלנו את הטיפול. זה היה במוצ״ש, ובדיוק פתחנו בקבוק יין והתחלנו את מה שאמור היה להיות זמן זוגי מיני ורומנטי, ואז היא התכתבה איתו והזמינה אותו מה שעצר את הפעילות שלנו, וכעבור שעתיים הוא הגיע ושארית הערב עברה עלי קצת כמו מדיטציה. לכן אמרתי שההבדל בין אז לעכשיו לא כזה משמעותי בשבילי.

״מה את מרגישה שאת שומעת את דן אומר את זה?״

״כואב לי, זה קצת שובר לי את הלב״.

״אני אגיד לך רגע מה המוח הזוחלי שלו שומע: אני נורא מחכה שאמא תתפנה אלי ונהיה יחד והיא תחבק ותאהב ותהיה איתי ואז פתאום היא נזכרת שיש לה עוד משהו לעשות. היו רגעים ששמת לב, שזה חלף במוחך, שזה פגש אותך באיזשהו מקום: ׳איך דן? מתאים לו? טוב לו? לא טוב לו?׳ֿ״

״בסיטואציה האחרונה אני באמת זוכרת שהרגשתי אותו שהוא לא כל כך שם וזה היה לי קצת חבל, אבל לא עשיתי עם זה יותר מדי, לא שמתי על זה דגש. אולי זה היה כזה ׳טוב זה לא ממש העניין של דן, זה יותר העניין שלי ושל הבחור ועוד מעט אתפנה אליו. היום אני יודעת שהגישה הזו לא נכונה. אני מסכימה עם דן שהוא אומר שהוא מקבל שאריות אחר כך, וזה לא מה שמגיע לו״. 

״זו הסיבה שהוא לא יכול עכשיו להיכנס איתך לאינטראקציה מינית. היא משחזרת לו יותר מדי את טראומת הילדות.״ 

תהום אמרה שלדעתה זה כן יכול לעבוד טוב אם יש חיבור מאוד מיוחד בין כולנו, שהצד השלישי מגיע והוא מאוד מחובר אלינו. המטפלת שאלה אם זה נשמע לי.

״זה נשמע לי רחוק, כי כרגע אפילו הדבר הכי בסיסי-אני לא רואה קורה. אני לא נגד שיקרה, אני אפילו בעד, אבל אני לא יודע איך״. 

המטפלת שאלה את תהום אם הנושא של גברים נוספים מעסיק אותה. 

״אני כן הייתי רוצה בשלב כזה או אחר של היחסים שזה יחזור להיות. אני נאמנה כרגע לטיפול ולריפוי שלנו, אז זה פחות קריטי לי עכשיו אבל כן היו לי חלומות על זה בתקופה האחרונה. זה היה חלום מאוד מיני, שאני עם עוד מישהו ודן, ואני שולטת בשניהם, זה היה חדירה אנאלית שאני חודרת לשניהם וזה היה מאוד מגניב ומסעיר ואז התעוררתי.״

עברנו לדבר על הפלטפורמה המינית ועל גבולות.

״פלטפורמה זה שמשהו מוגדר. הגבולות מבחינתי זה שאנחנו מקצים מרחב למשחק כדורגל. גם אם נשחק בקומה ה49 של עזריאלי, כל עוד נעמיד חומה או משהו מאוד מגן וברור לא תהיה בעיה שכולם ירוצו שם ויעיפו כדור. זה מוגדר וזה הופך להיות מוגן ושמור. אין סכנה שהכדור יפול, ילך לאיבוד או יהרוג מישהו, אין סכנה שמישהו יפול. זה הופך להיות משהו מוגן, שמור ומשרת את המטרה שלשמה התכנסנו. אלו הגבולות של הפלטפורמה מבחינתי… אני לא יודעת להגיד כרגע, לא ביני לביני וגם עוד לא מצליחה לקלוט אצלכם מה הגבולות שלכם באינטראקציה המינית.״

המטפלת שאלה איך היה הגוף כשביצענו את תרגיל החיבוק היומי. 

תהום ענתה: ״נעים״.

אני עניתי: ״אממ, קשה. זה הכל דוקר פנימי ומסובך. זה לא דף נקי וחלק.״

״נכון, אבל בחוץ יש את תהום, והגוף שלה נעים לך״.

״הגוף *שלי* לא נעים לי״. 

״אני יודעת, ולכן אנחנו צריכים גוף אחר שיחבק ויאהב אותך וירצה בקרבתך ויחשוב שאתה נעים לו. אתה מסתובב עם דברים שבאמת החיבוק הזה קשוח עבורך. אני צריכה שתדמיין באותה סיטואציה דברים שנעימים לך״. 

ציחקקתי במבוכה כי התקשיתי לחשוב על דברים שנעימים לי. תהום הזכירה את טיפול הוואטסו שהפיקה לי פעם שבאמת היה לי נעים. 

״אני מחפשת תיווך של מגע קרוב ביניכם, שהקיפאון יתמוסס על ידי חומר אחר שאינו סם. מים זה משהו נהדר.״

המקלחת בבית קטנה וצפופה, והצעתי את בריכת הקיץ בקאנטרי או את הים כאופציה. 

״זה נשמע לכם בסדר להתקרב גוף אל גוף ולהתחבק בבריכה?״

תהום ענתה שזה נשמע לה בסדר, אני עניתי שאני מוכן לנסות אך שזה נשמע לי כבד, והצבעתי על אזור הבטן והחזה ועל המועקה הגדולה שרבצה לי שם. 

״התגובות שלך אומרות לנו את כל מה שחווית ברגעים האלה פעם. אני לא אומרת להתעלם מזה, אני אומרת לבכות ולצעוק את זה״.

סיפרתי שעולות לי הרבה דמעות בכל מיני רגעים בזמן האחרון. המטפלת שאלה את תהום אם היא רואה את זה.

״בטח, אבל אני לא יודעת, הצעתי לו חיבוק אבל…״

״לא להציע. לעשות. מגע בראש… אני צריכה שתדמייני שיש שם תינוק בוכה. אם לא יהיה לו נעים הוא יזוז. בקרקפת יש המון קצות עצב שהם מאוד משמעותיים לא משנה בני כמה אנחנו. אם זה בסדר לך ולא מציק לך, את לא צריכה לשאול יותר מדי שאלות. כשמישהו בוכה אנחנו פשוט ניגשים. תהי בטוחה שאנחנו עוסקים פה בפלטפורמה מינית, למרות שזה כל כך רחוק מסשן בדסמי.״

״כן אני מבינה את זה, עכשיו אני רואה את הפערים בין הפנטזיות והחלום שהיה לי, לבין מה שקורה עכשיו במציאות, שאני מטפלת במשו מאוד עמוק בלבל רגשי מאוד גבוה, ובאיזשהו שלב הוא יגיע, הפנטזיות יכנסו וזה יהיה ביחד״.

״סימפטום מיני הוא סימפטום שמפסיק איזושהי פעילות חיצונית, על מנת להפנות אותנו למשהו שלא קיבל מענה. סימפטום מיני של הפסקת חשק, ניתוק הפעילות הזוגית, זה אומר- לא יכול למסך את זה יותר. לך לא היה מעולם סימפטום מיני כלשהו? כאב לך, לא היה בא לך, הפסקת להתעורר, הפסקת לגמור, התחיל לכאוב לך, לא התאפשרה חדירה, נעלם החשק?״

ציינתי שלדעתי כל השנים האחרונות היה לה אלמנט כזה, ובגלל זה כל הגברים האחרים. היו גם שינויים, שפעם היתה גומרת בצורה מסויימת ואז לפתע זה הפסיק לעבוד. 

״כן יש לי משהו יותר פיזי, שרוב האורגזמות שלי מתרחשות כשאני על דן ומגמירה את עצמי, אבל לפעמים אני רוצה לשחרר את השליטה מהאורגזמה שלי, וכשהוא יורד לי אז זה נורא נעים וכיף ומשחרר אותי מהיכולת לקחת שליטה על האורגזמה שלי.״

״וזה משהו שהוא קשה? כי אתה לא אוהב?״

״לא לא, ממש לא, פעם זה היה קורה המון״.

״כן, זה אני שלא גומרת מזה לפעמים. אני כאילו פחות נהנית ממין אוראלי. פעם בכל פעם שדן היה יורד לי הייתי גומרת. נראה לי שמשהו השתנה בגוף שלי עוד לפני שחזרנו. זה לא עניין של נוחות עם הגוף, אני לא יודעת להסביר את זה. אני חושבת שאיפשהו העניין של לגמור עם השפרצה, שזה לא קורה עם דן, זה מאוד מפריע לי. זה יושב אצלי על דברים נוספים שאני מזהה בעצמי, שכאילו יש משהו שאני מאוד רוצה, אני מנסה אותו, משהו לא הולך עם זה ממש ואז אני מפסיקה״. 

״עוצמת הגירוי המיני של ההשפרצה, את מתארת שאת משיגה אותה באמצעות אנשים שאין לך בהם שום עניין רגשי. את לא חיה איתם, את לא חולקת איתם אהבה, את חיי הנפש שלך, את לא מטגנת איתם קציצות. רמת הגירוי המיני שלנו מאוד מושפעת ממי הבנאדם שאיתו אני נמצאת כרגע באינטראקציה מינית״.

״נכון אבל זה נראה לי לא כל כך הגיוני כי בנאדם שמכיר אותי כל כך טוב, ומוכן לעשות למעני הכל, והכי dedicated לאורגזמה שלי ולעונג שלי, ודווקא איתו זה לא קורה״.

״כי דן הופך להיות מישהו שאת רואה בתלת מימד. את חווה איתו תסכולים, ציפיות, אכזבות. הוא אחד שיכול להעצים אותך מהמון דברים קשים בחייך. הוא אחד שאת רוצה לחלוק איתו המון דברים כיפים. את לא מרדדת אותו. את לא יכולה להסתכל עליו רק כפין או לשון. כשאנחנו רואים משהו בתלת מימד, על כל צדדיו, ולא בצורה מרודדת ומושטחת רמת הגירוי המיני היא אחרת. זה ההבדל בין מין אינטימי למין תשוקתי. זה שני מושגים שונים כי הם יושבים על מקום נפשי אחר לגמרי, ומין תשוקתי פוחת משמעותית במין אינטימי. איתם יש לך מין תשוקתי לגמרי. זה נקרא ״שלב מפוצל״. את לא רואה את האדם, את לא יכולה לראות. 

זה לא שאת בנאדם מגעיל, בכלל לא. את רוצה שיהיה לו בסדר, זו אמפתיה כמו שהיית רוצה שהויברטור שלך ירגיש טוב. את תשטפי אותו קצת, תשימי אותו בקופסה יפה… עוצמת הגירוי קשורה לנפש שלנו. כשאת איתם את מרוכזת בעצמך, ׳אני עכשיו מגיעה לשיאים שלי׳, זה לא כמו עם דן שאת רואה אותו בתלת מימד, שהוא לא רק מגרה אותך אלא גם מכאיב, מתסכל, מאכזב, מאתגר.״

״אבל האורגזמות הכי חזקות והכי טובות שהיו לי אי פעם בחיים היו עם דן, האורגזמות של ההשפרצה שהיו לי עם אחרים היו מאוד מעניינות וגיליתי משהו על עצמי ולצערי לא גיליתי את זה עם דן״.

״אחרי שתוכלי לחיות בשלום עם כל מה שדן מביא לחייך, שזה לא רק אורגזמות, זה גם המון מורכבות וכאב, ועוד לא דיברנו על הטראומות שלך שדן משחזר, תוכלי להחליט שעכשיו את הופכת אותו ללשון, הופכת אותו לפין. אבל את הפעולה הזו אפשר לעשות רק אחרי שמסיימים את העבודה על האינטימיות. אני חייבת שנבין את המורכבות בקשר שלכם, ושל כל בני האדם שיש ביניהם חיבור מאוד יחודי, אוהב ומשמעותי. 

אני אומרת משפט מאוד קשוח אבל אמיתי: אם יש יכולת לעשות לדן איזשהו תיקון על הדקירות במגע בינקות, רק לך יש את היכולת הזו, אין עוד לאף אחד. וגם לך היכולת הזו היא לא במאה אחוז. אז הפלטפורמה המינית שלנו מתחילה אי שם רחוק, לא בהשפרצות ולא בסשנים בדסמים, ואני חושבת שתוכלי לקבל את ההד שאת זקוקה לו גם מזה שתלטפי לדן את הראש או שתתחבקו בתוך המים. לדן דקר עוד לפני שפגש אותך, המטענים איתך דוקרים לו מבפנים באותם מקומות שדקרו לו פעם. לא להיבהל מזה. גם אם הוא בוכה, גם אם הוא הודף, אז את מתרחקת קצת ואז חוזרת. ולך זה יתן את ההד הנפשי שחיפשת דרך מין. אני חושבת שאצלך זה קצת מתבלבל, ושהנפש שלך מתרגמת אינטימיות למין.״ 

הפגישה עם המטפלת המינית הוקדמה להערב והיתה כבדה במיוחד, אז נראה לי שאדחה את הכתיבה למחר. 

בינתיים אפשר להשתזף לאורו של ירח התות המטורף שזורח באור יקרות.