מתחת לפרווה

השבוע כל יום מתחיל ב5 ונגמר ב22 עם עבודה ופעילות רציפה ומאומצת לכל אורכו, ממשבצת למשבצת. 

כמה דקות אחרי שהזמרת שבאה להקליט במשבצת האחרונה אמש הלכה, תהום הבחינה שהיא שכחה קופסת פלסטיק עם כמה פרחי קנאביס במטבח ליד הקומקום החשמלי.

יתכן שיותר נכון להגיד ״שכחה״, כי היא לקחה קשה את הגמילה שלי בזמנו ואפילו הפסיקה לעבוד איתי לכמה שנים. לפני כמה שבועות היא גם השאירה ג׳וינט כמעט שלמה על אדן המאפרה. (שהרטבתי וזרקתי).

כתבתי לה מיד: ״ממי השארת פה קופסה״ והיא ענתה: ״בפעם הבאה״. 

ביקשתי מתהום שתחביא את זה היטב בארון שלה או משהו עד הפעם הבאה שהזמרת תבוא להקליט, אבל כעבור עשר דקות הבנתי שזו עדיין מנטאליות של מכור. לקחתי את השקית מפח הזבל וביקשתי מתהום שתוציא את הקופסה מהמחבוא כדי שאזרוק אותה לפח הגדול למטה. 

תהום חילצה את הקופסה ממחבואה, לקחה את השקית מידי, אמרה: ״אני אזרוק״ וירדה למטה להיפטר מזה. 

אתמול על הדרך פגשנו חברה שאמרה: ״וואו רבתם או משהו? אתה נראה ממש לא טוב…״. 

לא נעלבתי כי יש לי מראה בבית ואני רואה בה מישהו שרוב הזמן סובל מתחושות ומחשבות מנקרות, קשות וכואבות. (ולא, לא רבנו בכלל). 

אני מבין שכמו שבשביל לסתום חור בשן צריך קודם להרחיב אותו, וכמו שבשביל להקים את הרכבת הקלה צריך להפוך קודם את העיר לאתר בניה ענקי, מכוער ולא תפקודי למשך שנים, אז גם התהליך הטיפולי עשוי להיות כזה שנהיה רע יותר לפני שמתחיל להשתפר. 

אבל בעוד שאני מחוייב לטיפול ומתמסר אליו ככל יכולתי, אני לא אופטימי כי טרם ראיתי אפילו הבזק קטן של תנודה לכיוון חיובי, תכנית המתאר עד כמה שהיא בכלל קיימת נראית לי מטושטשת ואמורפית, וגם אין שום ערובה שהטיפול יסתיים בהצלחה כלשהי, אולי אפילו בהכרה מייאשת שאין שום תקווה בכלל. 

ואני ישן מעט ורע, עובד המון וקשה, ממעט ליהנות, לא מתפרק, בקושי מתבטא. 

אז כן, אני נראה ממש לא טוב. 

נחושות למצוץ את האביב הזה עד תום, שמנו פעמינו לגבעת הקרבות בפסגת החרמון לחזות בפריחה היחודית לאחר הפשרת השלגים.

ירח בננה בפלירטוט מתמשך עם נוגה(?) ליוו אותנו מהפניה ימינה לכביש 67 עד שירדנו בציר הנפט המשובש והמלחיץ לכיוון סכר ירדינון.

תהום ניהלה את המגעים מול צה״ל שהתקשר לשאול פעמיים במהלך הדרך מתי אנחנו מגיעות. (פעם שנייה כשכבר היינו ברכבל).

לאחר שנשמנו אוויר פסגות קריר ירדנו לספוג צל ומי נהר צוננים בנחל שניר, וקינחנו בצ׳רי פיקינג ב״הדובדבן שבגולן״.

יש לציין שרוב האנשים שפגשנו באתרים השונים דווקא היו נחמדים ונעימים. מד המעלות ברכב הראה 36c בדרך חזרה אחה״צ, ונראה שעונת הטיולים הפורה שלנו באמת מתקרבת לסיומה.

״עוד שדות פורחים יש לפנינו

עוד הרים גבוהים וצונני פסגות״

(יענק'לה רוטבליט)

(21, בדיוק כמו הפרופיל הצבאי שלי...)

היום המטפלת היתה במצברוח טוב, חזרה לצחקק מהבדיחות שלי, והיה נחמד ומעניין לצלול איתה אחת על אחת בקצב מהיר וקולח.

המטפלת אמרה שחשבה לקרוא לי לפגישה יחידנית עוד בפגישה שלפני הקודמת. היא ביקשה שנדייק למה בדיוק התכוונתי כשאמרתי שאני כבר לא יכול להיכנס למיניות עם תהום ושזה כמו תפוח מורעל עבורי. 

היא הסבירה: ״מצב חמור שיכול היה לקרות זה שהיית מפתח סימפטום מיני. במצבים כאלו שהנפש שלי קורסת שם, שהיא לא יכולה לשאת את המקום הזה שכל כך מסוכן לי, אז יכול לקרות שלא יעמוד לי. שיעלם החשק. שלא אצליח להתעורר מינית, לא משנה כמה שמלות תכלת עם תחתונים מנומרים תהום תלבש… בשבילה מין זה פלטפורמה להוכחה של להיות אהובה, רצוייה ומקובלת, שזה צרכים בסיסיים מאוד בנפש שלנו. כשאנחנו כתינוקות מרגישים אהובים אנחנו מקבלים את זה בעיקר באופן גופני. אתה יודע להגיד על עצמך, בזכות שאתה חכם וחפרת במקומות האלה, שמגע מכאיב היה מבחינתך אהבה. שככה דמות אהובה ואוהבת נותנת מגע… אני רואה את הבכי והכאב בעיניים של תהום כשאתה לא רוצה אותה מינית. לכן ביקשתי שתבוא, כי אמרת שאתה לא רוצה את המיניות איתה יותר. המין האחרון שעשיתם בשבת, היה בו הרבה מהתפריט שכתבת?״

״אממ, לא, היה מעט מהתפריט״. 

המטפלת המשיכה: ״זה הסיפור שלנו קצת. אתה אומר בצורה מאוד ברורה מה האוכל שאתה אוהב לאכול, מה אתה צריך, ודמות האהבה לא שומעת את זה, לא רוצה את זה… וקשה להגיד שהיא לא שומעת כי היא הרי לא חירשת. אז איך את לא מבינה?? כתבתי בעברית, במילים פשוטות, בפירוט מדוייק… מה, מה, מה קורה בין זה שאת קוראת את זה לבין זה שאת עושה את זה?״

סיפרתי שאני ממשיך לנסות ליישם דברים שתהום ביקשה כמו שאהיה יותר בסלון או שאשאר איתה במיטה לאחר סקס, ושבשבת בצהרים כשישבנו על הספה תהום שאלה: ״מה אתה רוצה?!״ ועניתי: ״שיהיו בינינו סשנים של שליטה, וביניהם זיונים יותר קצרים והגמרות, ומסביבם נראטיבים מתמשכים, משימות ומטלות״. 

המטפלת חזרה לדימוי התפוח המורעל: ״אתה אומר שהיא מרעילה לך את התפוח. היא נותנת לך אוכל שנראה יפה ומושך, שהוא בדיוק מה שאתה רוצה אבל היא מכניסה רעל בפנים. כשאני שומעת אותך אומר את זה אני מבינה אל מול איזו דמות אתה חווה את עצמך בחיי היומיום.״ 

אמרתי שזה מעניין, כי כשאמרתי את הדימוי לא חשבתי עליו לעומק, פשוט יריתי אותו, ושבאמת מסקרן אותי לחקור איתה את הסמטה הזו. 

״בשביל זה קראתי לך. כי חשוב לי לוודא שכשאתה אומר ׳תפוח מורעל׳ אתה מתכוון למה שאני מבינה, למישהי שיודעת שהיא משחקת בך, שהיא יודעת שהיא מגישה לך משהו שפוגע בך, שעשוי להיות רע מאוד בשבילך. כשאמרת את זה נהיה לי מאוד ברור למה אתה לא יכול להיכנס לשם. זה רע כל כך… תינוק שיונק אוכל מורעל מאמו, אין לו ברירה או יכולת להביא לעצמו אוכל אחר״. 

״אז אולי באמת לזה התכוונתי. כי הרי אין לי מישהי אחרת. אני באמת תלוי בתהום. אני חושב שה׳מורעל׳ קשור לזה שהיו המון פעמים… עכשיו נגיד זה לא נגמר באיזו דרמה מיוחדת, זה סתם לא מאוד מהנה או מספק, אבל בעבר זה באמת היה נגמר בהתרסקויות. הייתי מתמסר אליה, ואז זה היה נגמר או בדרמה מסוכנת או שאני פשוט מושאר שם עם כל הרגשות, כשהיא כבר שבעה ואין לה יותר כוח לשלוט״. 

״אם אני אגיד מה שאמרת עכשיו במילים נפשיות- אין לה יותר כוח לתת לי את מה שאני זקוק. ה׳לשלוט׳ מבחינתך זה מה שאתה צריך. מה שיעשה לך הרגעה, טוב, הבינו אותי, קלטו אותי, קיבלו אותי. בשנתיים הראשונות לחיים שלנו הצרכים שלנו צריכים להיות מסופקים בצורה מדוייקת- יותר מאשר פחות. רוב ההורים מצליחים לעשות את זה. ואז אנחנו נסתובב בעולם עם קלטת פנימית שתגיד לנו שרוב רובן של מערכות היחסים שאפגוש- אלו יהיו אינטראקציות בהן אני מצפה שהצרכים שלי יהיו מסופקים יותר מאשר פחות. ואני אבחר לעצמי אנשים שיכולים לספק לי את הצרכים בצורה מיטבית מאשר מופחתת. 

לעומת זאת, כשהבייסליין שלנו הוא פחות מאשר יותר, אנחנו מסתובבים בעולם עם הצורך הזה רעב כל הזמן. ואנחנו מוצאים את אלו שנותנים לנו את זה פחות מאשר יותר. למרבה הצער הנפש שלנו יודעת לבחור את אלו שישחזרו לנו את הקלטת הראשונית הזו. אבל למרבה המזל, בסיטואציות הטובות של הקשר, ואני מאמינה שאתם נמצאים בסיטואציה הטובה של הקשר- יש פוטנציאל תיקוני. תהום יושבת כאן ויורקת דם יזע ודמעות בשביל לעשות את זה טוב. זה שיש לה את הסיפור שלה, זה מה שהופך את זה למסתבך כל כך. אתה מווסת לעצמך את הרגש על ידי הבנה, אבל הכעס יוצא בצורה שהיא קצת פאסיב אגרסיב, בסירוב שלך להיכנס איתה למיניות ולתת לה את תחושת האלילה הנערצת״. 

אמרתי שוב שהייתי דווקא שמח להצליח להרגיש את זה, אבל שאני לא יכול לזייף את האמונה או את ההתמסרות, והזכרתי את ה׳ערפל הורוד׳ שמאזוך מדבר עליו ב׳ונוס בפרווה׳. 

״זה המרחב המעברי שאני מדברת עליו. אני חייבת להגיד לך: אתה גדלת בסביבה ינקותית כל כך קשה שלא נבנה מרחב מעברי. הוא לא יכל להיבנות. אתה היית צריך לשרוד סיטואציות יומיומיות, חמורות פיזית ונפשית. אני חייבת שתבין את עוצמת אי האמונה שלך. אתה לא סתם לא מאמין, יש לך סיבה הכי מוצדקת בעולם. אתה אמנם שם את תהום במקום של אשתי כרגע, אבל נפשית היא נמצאת במקום שבו אתה צריך לסמוך על כך שאתה יכול לשכב עירום ורך ומתמסר וזקוק, ויש לך אפס ידע שזה יהיה שונה הפעם. לכן רציתי אותך לבד הפעם, כדי לנסות להתחבר לחוויה שלך ולהבין למה אתה לא נותן לתהום צ׳אנס. אני יודעת שהיא מצדה לא עושה מספיק כדי להצדיק את הצ׳אנס הזה. אני עוד לא הבנתי למה, אבל היא כנראה פוגשת שם משהו שקשור לכאב ינקותי שלה. אנחנו נדבר על זה פה ביחד.״

המטפלת ביקשה שאדמיין את עצמי כתינוק מדבר ואנסה לתמלל מה הייתי אומר לאמא שלי. אמרתי שקשה לי לבטא או אפילו להגדיר מה הייתי צריך. שישר עולה לי דימוי ויזואלי של קיר אפור. שעולה לי תחושה חרדתית. 

״עם תהום במיטה אתה יודע להגיד בדיוק מה אתה צריך?״

״לא, גם שם קשה לי להגיד. נגיד היית אומרת לנו שמעכשיו אתם הולכים למיטה, אתה אומר לה בדיוק מה אתה רוצה שהיא תעשה והיא עושה… זה לא יכול היה לעבוד. כי אני צריך שזה יבוא ממנה, אחרת היא משרתת אותי ולא אני אותה. אני צריך גם להרגיש שזה משהו שהיא באמת רוצה.״

״הסיפור הקשה בבדסם כמשחק מול בדסם כצורך נפשי זה שבמשחק היה מספק את האדם שהוא יכתוב סוג של תסריט והוא יודע שבן הזוג משחק איתו את התסריט הזה. ואז אני אומרת לך ׳תחנוק אותי קצת׳ ואתה חונק אותי וזה עושה לי טוב ומגרה אותי. כשהמשחק לא עונה לי על זה אני בעצם מבקש שחזור של נסיבות חיי הינקותיות. אתה כאילו צריך שמישהי תעשה לך במיטה באמצעות פרקטיקות מיניות בדיוק מה שאמא שלך עשתה לך באמצעות פרקטיקות חינוכיות. הרצון שלך להשיג את זה ב100 אחוז מתהום נדון לכשלון״. 

״אני אסתפק גם ב80 אחוז״.

״80 אחוז יספק אותך? אבל בשביל 80 אחוז היא תצטרך לדעת. אני צריכה שאתה תבין, כי לדעתי אתה נזכר כל הזמן בהיי המיני שהיה לך פעם. אבל אז לא ידעת מה שאתה יודע היום, וזה מה שאיפשר לו להיות כל כך גבוה. אתה האמנת שהיא באמת השולטת הזו שרוצה על אמת לבזות אותך. היום אתה מבין שב20 אחוז תצטרך לשחק את זה. כי התסריט הזה מונח לה ליד המיטה אבל בכל זאת יש לה קושי לבצע אותו.״

״ואת לא חושבת שיש לה צורך משלה לבזות ולנצל ולהשפיל?״

״הוא באחוז מסויים, אני לא בטוחה שבשמונים אחוז. אני שומעת אותה מזכירה את זה שגם בלהיות נשלטת יש עבורה משהו.״

״בסדר, יש לי גם צד כזה. אבל גם את הצד הזה היא לא מפתחת״.

״שניכם לא מפתחים אותו. אבל אני מבינה למה אתה צריך שהיא תפתח. כי אתה צריך את האישה הגדולה, הנערצת. ואם אתה תתחיל להגיד לה מה לעשות, אז כבר לא תוכל להעריץ אותה. אתה כאילו כבר קצת חולק איתה את כס המלכות. יש ביניכם איזו נקודה בה התקבעתם. אבל היא כבר לא נכונה עבורכם, כי כבר הפכתם לדמויות אהבה ארוכות טווח. כבר היו לך דמויות אהבה ארוכות טווח והנפש שלך ידעה שאיתן זה לא יכול להימשך. אבל הנפש שלך יודעת שעם תהום זה כן, ובגלל זה התחתנתם. אתם צריכים לעדכן קצת את התסריטים המיניים שלכם, ואני חושבת שתהום לא מצליחה להבין שהיא חוזרת על אותו more of the same שהפסיק לעבוד כבר מזמן, ובגלל זה פניתם לטיפול, ואנחנו כבר הרבה זמן בטיפול.״

״אוקיי, אז מה המתווה?״

״שאני חושבת שכל אחד מכם צריך להבין כמה דברים. שזה לא יהיה מאה אחוז. איכשהו מרגיש לי יותר נכון להגיד שבעים אחוז.״

״זה *כמעט* טוב״. /:

״אני מסכימה איתך. זה יהיה לרגעים שמונים, ואולי תשעים. אני אומרת שבעים כי בשביל לדייק אתה תצטרך להגיד. ובשניה שאתה אומר אתה מפספס את המאה אחוז. האינטראקציה ביניכם היום היא בילט אין בתוך הקשר הזוגי המונוגמי והמרכזי בחיים אחד של השני. לכן הייתי צריכה לסגור לה את כל המקורות החיצוניים, כי אם היא היתה פתוחה עדיין לכל החוץ הזה אתם לא הייתם מפתחים את מה שאתם צריכים. אני מחכה שזה מתישהו יתפוצץ גם בתוכה. זה צריך להיות מדוייק. לדעתי השלושה עמודים של התפריט שכתבת זה כל מה שאתה יודע מההיסטוריה שלך עד כה. אני לא שומעת שטוב לכל אחד מכם בתפקיד הנוכחי שלו, שאתה הנשלט והיא השולטת, כי היא בתור השולטת לא מצליחה לתת לך את מה שאתה צריך כנשלט. היא לא יכולה לדייק לך את זה, למרות שהיא מנסה. 

אתה כאילו מבקש שאמא שלך תהפוך להיות הפרטנרית המינית שלך, כי אמא שלך יודעת בדיוק איך זה לבזות ולהשפיל אותך, איך זה להיות הדמות הנשית הגדולה והנערצת שלעולם לא מתעניינת בך באמת.״

״אבל אני כן רוצה בסופו של דבר להיות מסופק ושתתעניין בי״.

״אתה רוצה את השחזור עם התיקון, ואני מאמינה שכשתשתכללו תוכלו להגיע ל80 או 90 אחוז של סיפוק. לא בהתחלה. אני מבקשת ממך לאפשר לה את חמת הספק. לאפשר לכם להיכנס למרחב מיני. אתה אמרת שאתה לא מוכן להיכנס למרחב מיני כי כל כך כואב ומאכזב ואתה לא רוצה לחזור לאמא שלך יותר. בחרת בתהום כדי שתעשה את התיקון ולא תישאר עם ההוא שם בזמן שאתה מסתכל ואומר לה שצריך ללכת… זה איום ונורא *באמת*, מתכווץ לי הלב, אני לא יכולה לשאת את זה!

וכשאתה אומר שאתה לא יכול אתה מתכוון קרס לי שם כי את נוגעת לי בדיוק בפצע. אבל למה עדיין עומד לך? כי עם תהום יש תקווה. אתה לא טועה שאתה חושב שיש בה פוטנציאל תיקוני. היא באמת רוצה. היא תקועה שם באיזה לופ שלה, אבל היא באמת רוצה. תן לנו קצת את המרחב הזה בו אין לך את ה׳ערפל הורוד׳. אין לך אותו. תחליט מהראש שאתה נותן לנו את המרחב הזה לנסות לבנות משהו בקשר הגופני ביניכם, שנתחיל להבין מה אתם צריכים.״

״בסדר. I will״. 

הפעם את שלנו, החדשה יחסית. 

שאפו לפולירון שהגיעו לתקן במהרה. 

בערב שבת שמענו אלבומים, שתינו וויסקי קנדי ודיברנו על המון דברים. סיפרתי לה אנקדוטות מהשבוע שחלף, דיברנו על המטפלת ועל הטיפול, היא סיפרה לי מחשבות ורגשות שיש לה, הגענו לכל מיני מסקנות והצעות לשיפור, ובסופו של דבר הלכנו לישון כפיות(!) ובשבת אפילו עשינו סקס פעמיים. 

אמנם אמרתי בטיפול שאני מרגיש שאני לא יכול כבר אפילו לנסות אבל אובבייסלי האמירה הדליקה את תהום וגרמה לה ללבוש שמלה תכלת עם ציצים, להשפריץ פרומונים ולעשות לי עיניים, ואני כידוע יכול לעמוד בכל דבר מלבד בפיתוי. 

במוצ״ש הלכתי לישון ב19:45 והצלחתי לישון 9 שעות נדירות.

היום בצהריים בעודי עובד קיבלתי הודעה מהבן שלי עם לינק לדף הפייסבוק של מועדון הצלילה אליו עבר לעבוד עם בת זוגו וחבר שלו לפני מספר שבועות. הפוטט עם ההאשטאג #צוללים_משתפים גרם לליבי לגאות בגאווה ולעיניי להירטב. קוראות הבלוג הותיקות זוכרות ודאי איזו דרך מפותלת ומשוננת הבחור הזה עבר בילדותו ובנעוריו (ואיתו גם אני) : 

״בוקר טוב.

השבוע סיימתי קורס כוכב 1 + נייטרוקס ורציתי להודות לכם ולהגיד כמה מילים טובות על הצוות.

אני בת 57 ולמרות שנרשמתי לקורס כוכב 1+2 לא הצלחתי לעמוד בקצב של החברה הצעירים בקבוצה והחלטתי להתמקד בכוכב 1 ע"י המרת סוף הקורס לשעורים פרטיים.

בעיקר אני רוצה לציין לטובה את (***) שהעביר לי את השעורים הפרטיים.

הסבלנות /סובלנות שלו בלתי נגמרים.

הוא תמך בי ועודד אותי להתקדם בקצב שלי, מבלי להאיץ ו/או להלחיץ אותי.

אני אישה נחושה וחלק מההתמודדות שלי עם הקורס היה להתגבר על הפחד הנורא שלי ממים ומהים בעיקר, היה לי ברור שלא אוותר ואסיים את הקורס בכל מצב.

אבל בזכות (***) סיימתי את קורס עם חיוך.

הצלחתי לא רק להתגבר על הפחד ולסיים את הקורס אלא גם להינות מהשהייה שלי במים.

תודה רבה לכולם״

(חנוך לוין)

(הכותרת היא מתוך שיר של לורי אנדרסון)

האחת על אחת עם המטפלת המינית שצפויה בשבוע הבא מדאיגה אותי, וכדי להסביר למה אשתמש בדוגמה מתחום אחר:

אני שומע את האלבום החדש של קנדריק בלופ מאז שיצא לפני שבוע וחושב שהוא מדהים מוזיקלית והפקתית. אני נרגש מהקונספט האישי, האינטרוספקטיבי והלא שגרתי שלו. מבקר המוזיקה של ״הארץ״ התלהב הרבה פחות וכתב ביקורת ארוכה וארסית, תוך השלכה של טעמו האישי לקביעת עובדות מקצועיות ושל סולם ערכיו לשיפוטיות של הטקסטים והבחירות האמנותיות. 

עכשיו, זה לגמרי בסדר שלבנאדם יהיו דעות וערכים, אבל אני לא רואה ב״הארץ״ מבקרים.ות אחרים, וכך יוצא שדעתו מקבלת נפח רשמי וסמכותי, וזו לא הפעם הראשונה שהוא קוטל אלבומים שאני ממש אוהב בטענות שנשמעות לי מצוצות מעולמו הרגשי החמצמץ. 

חזרה למטפלת, אני לא בטוח שאין לה איזו תבנית נורמטיבית בראש שהיא מנסה ליישר אותנו לתוכה. היא אמנם לכאורה לא מתנגדת לבדסם, אבל אני גם לא בטוח שהיא גם כל כך בעד, במיוחד לא לכל מה שמעבר למה שהיא מכנה ׳פרקטיקה מינית׳ או ׳משחק׳, ואני די בטוח שכל מה שקשור לעולם המדיה החברתית זר לה ואולי גם מפחיד אותה. 

מצד אחד אני מאוד רוצה לתת סיכוי אמיתי לטיפול, לשתף פעולה באופן מלא ולבצע שינויים נדרשים בהתנהגות שלי היכן שצריך ומתאים. אבל אם היא שוב תצעק עלי או תתעמת איתי, איך אדע אם לסמוך עליה או שהיא פשוט מדברת את הפחדים של עצמה? האם אפשר באמת להפריד בין אשת המקצוע לבין עולמה הרגשי וסולם ערכיה? 

ואם ניאלץ להיפרד ממנה עקב חילוקי דעות ואי התאמה, 

מה יהיה אז? 

נראה לי שאני מעצבן את המטפלת. 

תהום אמרה שהיא מרגישה אותי מרוחק, מכווץ ועצבני. 

אמרתי שעלו לי הרבה מחשבות ורגשות מהדברים שעלו בפגישה האחרונה, אבל שהן לא התגבשו למסקנות החלטיות ומוצקות. שדיברנו על מטבע של ערך וחוסר ערך, ושהרגשתי כעס ותסכול, שאני כאילו ממלא כל הזמן דלק באוטו שיש לו חורים במיכל. הזכרתי תגובה שקיבלתי לפני כמה שבועות בבלוג, שאני משדר לתהום בכל כך הרבה דרכים שהיא אלילה אבל שזה כאילו לא נקלט. וגם שהמשיכה המינית שלי מאוד קשורה להערצה, בין אם זה מול שולטת או נשלטת, ואז אם אני רוצה להעריץ את תהום, ותהום מרגישה נמוכה וחסרת ערך, כדי להעריץ אותה אני צריך לרדת מאוד מאוד מאוד נמוך, וזה אולי מסביר כל מיני מצבים שהגענו אליהם. 

מכאן המטפלת פתחה מבערים ודיברה במשך 15 דקות בטונים חדים ועצבניים שהלכו וגברו ובשיאם הגיעו לבערך פי ארבע ממה שהייתי מחשיב נעים או נחוץ והסבירה בכעס שההערצה יכולה להיות משחקית ולא צריך שהאדם הנערץ יהיה באמת ראוי להערצה או משו כזה, וטענה שאני כביכול אומר שאני לא מסוגל להיכנס למיניות עם תהום בגלל שיש לה ערך עצמי נמוך. הרגשתי מותקף ונזוף אבל הגבתי ברוגע שזה ממש לא מה שאמרתי, ושברור הרי שלאורך 17 שנה נכנסתי אינספור פעמים למיניות עם תהום. 

מכאן השיחה עברה לפסים קצת יותר קונסטרוקטיבים והמטפלת השתמשה בדימוי שלי של הדלק ברכב ושאלה כל אחת מאיתנו בתורה (תורי הגיע כשהזמן עמד להיגמר) איזה דלק היא מקבלת מבת הזוג שטוב ומתאים לה, ואיזה דלק חסר. 

שתינו ציינו הרבה דברים טובים, ובגזרת הדלק שחסר תהום הזכירה משחקיות זוגית (צחוקים ועקיצות ברוח טובה), התלטפות ושיח אחרי הסקס, שיהיה יותר תוכן, פעילות ובילויים בערבים, לגיטימציה ליוזמות שלה, ושכשאני מכווץ היא תדע מה לעשות עם זה. 

אמרתי בתגובה שאהיה לא כל כך נחמד עכשיו ואגיד שרוב הדברים האלה קיימים. שרק שלשום יצאנו לבר יין עם חברים ביוזמתה, שלפני כמה שבועות היא הציעה שנלך לסיור במבשלת ויסקי ואמרתי יאלליק ושתחליט לבד איזה סיור ורק תגיד לי מתי והיא לא קידמה את זה, שבכל הפעמים האחרונות שהיה את הזיון החודשי נשארתי במיטה והתלטפנו, ושצחוקים ושטויות יש לנו בעיקר סביב הטיולים, ושקשה לצפות להנות מפירות מתוקים של עץ שלא מצליח לצמוח. 

אחרי שמניתי את כל הדברים הטובים והעמוקים שנכללים ב׳דלק׳ שתהום נותנת לי, אמרתי שבפן המיני חסרות לי מאוד התמדה ועקביות, וגם כשאנחנו מגיעים בטיפול לכל מיני תובנות או החלטות הן לא ממש מיושמות אחר כך, למשל הטענה המוזרה שהועלתה שכביכול תהום לא יודעת מה אני אוהב בסקס ושכשהכנתי רשימה מפורטת היא נשארה בארון בדיוק איפה שהנחתי אותה. שאני כבר לא יכול להאמין בסקס הזה ושהוא כמו תפוח מורעל עבורי. המטפלת לחצה שיש הבדל של שמים וארץ בין לא יכול ללא מוכן לנסות, ואמרתי שכבר הייתי בלא יכול אבל מוכן לנסות, וכרגע אני כבר לא יכול יותר גם לנסות. 

המטפלת שוב הרימה קול והסבירה על אינטרסובייקטיביות. ״אני לא יכולה לאפשר חד צדדיות אתם צריכים להבין אותי. על מנת שאני אוכל להחזיק אתכם כזוג ואת המיניות שלכם כזוגית, של שני בני אדם שווים שפועלים, לא משנה באיזו פרקטיקה מינית הם בוחרים, אני חייבת שיהיו פה שניים שמחזיקים הדדיות. אין פה אחד אשם ואחד לא. אני לא יכולה לאפשר שתצאו עם דבר כזה מפה, כי אז אין טיפול זוגי מיני! אני נכשלת במה שאני יכולה לעשות! בסדר? כי אין פה תינוק ואמא! בסדר? אני מובנת?״

אמרתי שאני דווקא לא חושב שהאחריות היא רק על תהום, שהמילה אשמה בכלל לא קשורה לפה כי אשמה זה מונח משפטי או דתי, ושהאחריות לכל דינמיקה זוגית היא על שני הצדדים. 

ואז המטפלת ביקשה שבפעם הבאה אבוא לבד.

כל יום כל היום

ממטלה למטרה

בדהרה ממשבצת למשבצת

כמה זמן לא היה לי זמן