מתחת לפרווה

ידעתי, ידעתי שהיא עדיין אוהבת

עדיין חושבת עליי

אבל ספקות, בדרכם, מכרסמים

יממה של רק התראות מתעתעות

לילה שקט לגמרי

בוקר של התעוררות רק עם המחשבות והרגשות שלי

אולי בכל זאת להמשיך הלאה

להשאיר את העבר מאחור

הריקנות הזו שהופכת לגעגוע

לריגוש, להרפתקה, לתשומת הלב

לתחושה שאיכפת לה, גם אם זה כואב

ועכשיו חזרת

צורמת וזועקת

מעוררת ומחרידה

אבל גם מרגיעה בדרכך

את כאן

אני חשוב לך

את רוצה אותי

והבום

איזה בום זה היה

יחיד ומיוחד

נרעדתי כמו בפעם הראשונה

בימים אלו אני ממלא את היומן רק בדיעבד.

אני לא מרגיש שאני יכול לתכנן דברים או לסמוך על היכולת שלי לבצע, ובמקום לאכזב את עצמי אני מעדיף לחשוב רק על ההווה ועל הפעולה הבאה שאני רוצה לעשות. כשאני יוצא לבסוף מהמיטה אני לא בטוח שאני בכלל מעוניין לחיות וכשאני מתעדכן במצב המחמיר והולך מבוקר לבוקר אני נהיה די בטוח שלא. בכל זאת אני עושה משהו אחד קטן, ואז עוד משהו, ולאט לאט מופיעות משבצות צבעוניות ביומן.

אחרי שהשלמתי את רוטינת הבוקר ושטפתי כלים החלטתי לנסות ללכת לג׳ים אחרי חודש שלא. בתחילת המלחמה המסריחה סגרו אותו ובהמשך פתחו עם מגבלות שהוציאו את הרוח ממפרשיי.

ט׳ היפהפיה איישה את דלפק הכניסה ושמחה לראות אותי. שאלתי אם מותר להיכנס חרף הגבלת ההתקהלות והיא הפטירה ״אעה״ ואמרה שהייתה נותנת לי להיכנס בכל מקרה.

עשיתי 36 דקות טובות על האליפטי וגם הייתי טובל בג׳קוזי אבל המלתחה הגדולה סגורה ובמקלחות הקטנות היה צפוף להחריד מה שעורר קונוטציות לא רצויות. הלוקרים ליד הג׳ים קטנים מדי בשביל התיק שלי. אצטרך לבצע התאמות, אולי להגיע עם בגד הים כבר עליי.

בדרך הביתה התייעצתי עם חרצית מוסמכת:

הערב נחה עליי המוזה להיות הרפתקני עם האייר פרייר.

התחלתי בפרחי כרובית ומעודד מההצלחה המשכתי לקריספי צ׳יקן בטכניקה נטולת לכלוך בה כל תהליך התיבול, העיסוי, ההשריה, הבלילה, השמשון והדלילה מתרחש בתוך שקית ניילון.

בזמן שהעופות השתזפו בנינג׳ה דרדסתי ספייסי מאיו וסלט קטן. 

ובעניין אחר ראיתי איפשהו ש: ״אני אעשה את זה אם את תעשי את זה״ זה הסוג הכי מסוכן של חברויות, אבל מהם החיים ללא הרפתקה?

קצת לפני שהגעתי לארנולד הספר התקבלה התראה.

הוא הציע שניקח את הצבע איתנו ל״קליניקה״ שלו במרחב המוגן בחניון התת קרקעי של רביעיית פלורנטין וסחב איתו גם כסא בשבילי. 

קשה לצאת מהמיטה בבקרים, הימים הם לא כאלו שעושים חשק לחיות אותם. אני משתדל לקבוע לי כמה עוגנים חיוביים מדי יום. עדיין לא מצליח ליצור מוזיקה ובנוסף אני מוצא את עצמי די מלובלב רגשית.

תיאטרון השתקפויות, דלתות מסתובבות. תצפיתניות בצמתים שולחות תמונות שמפעילות ומציפות.

הידיעה שבכל רגע נתון עשוי ליפול עליי טיל ולסיים את הסיפור הופכת הכחשת רגשות למיותרת.

חזרתי זה עתה מההפגנה בכיכר הבימה נגד המלחמה. 

בשבוע שעבר הופתעתי מכמות הא.נשים כי היו פי 10 מה17 שחשבתי שיגיעו, והפעם היו מה שנראה כמו אלף. נראה שגם המשטרה הופתעה וניסתה לפזר באלימות. שוטרים דחפו אותי פעמיים למרות שבכל פעם שהם שעטו לעברי עשיתי פרצוף של כבשה וזזתי הצידה. 

מזל שהם כאלו מטומטמים, יכלו לדרדס אזעקה וכולם היו מתפזרים כמו טטלה. במקום זה שעטו כמו עדר תְּאוֹאִים חסרי בינה ולא הצליחו לפזר את ההפגנה למרות נסיונות חוזרים ונשנים והפעלת אלימות. אנחנו תל אביבים, ביצ׳ס. הם הגנו על הגבעה הקטנה עם העץ כאילו זו גבעת התחמושת. שחס וחלילה לא תעמוד שם מישהי עם מגפון ותביע דעה. ישראל נלחמת באיראן מקנאה. היא רוצה להיות בדיוק כמוה. 

פגשתי שם לקוחה אהובה שלי, נגן מפוחית אדיר שניגן באלבומים שלי ובן של חבר נעורים שלי עם שני החברים שלו. פגשתי אותם בהופעה של החבר לפני כמה חודשים והסברתי להם למה לא צריך הצדקות מוסריות מורכבות כדי לסרב להתגייס אלא פשוט לעשות מה שצריך כדי שהקב״ן או מי שזה לא יהיה יצטרך לסכן את ישבנו אם יאשר לגייס אותם. 

ההפגנה התפתחה מהר מאוד למשהו שנראה כמו סצנה לגיטימית מ״קרב רודף קרב״. 

מי שרוצה להתרשם במו עיניה מהfootage שצילמתי יכולה לצפות בו כאן:

אבל בשתיים נחמד כפליים

והם נוצצים וזוהרים בשעת הזהב, בדיוק כמו בשנה שעברה. 

היו פה 10 אזעקות מהבוקר. כמה מהנפילות היו ממש קרובות (דרומית לפלורנטין) והגוף שלי נרעד רפלקסיבית מהטראח. 

בין הטילים לטיפות הגשם הלכתי ליוחרמנוף בצומת חולון להצטיידות השבועית. הקצבית חמורת הסבר אך החמודה הגניבה לי באופן אישי חזה עוף למרות שלכאורה לא היה.

מאז הכיריים החדשות פינטזתי להקפיץ עם להבת הווק האימתנית:

צ׳יואו איזה כיף ומשחרר היה השיעור עם בן עכשיו!

אני ממש שמח שעשיתי לעצמי אתמול את המיני-אינטרוונשן וקבעתי את השיעור (חוץ מהיום בן יהיה לא זמין עד אחרי פסח כי ההורים שלו באים להתארח מSt. Louis והוא גם מקליט אלבום חדש).

במשך עשרים דקות דיברנו על פוליטיקה ועל המצב, ואז שאלתי אותו אם בתור הדום המוזיקלי, המנטור, המורה והאלוהים שלי יש לו רעיונות לדברים כיפים שאני יכול לעשות כדי להחזיר את עצמי קצת לעשייה מוזיקלית.

הוא אמר שאני ממש טוב בליצור מוזיקה שנשמעת מעולה ושהוא חושב שאני צריך עכשיו לנצל את המצב כדי ליצור מוזיקת punk שנשמעת מחורבן.

הבאתי גיטרה חשמלית והוא הנחה אותי ליצור סאונד מאוד צורמני ורועש ולהקליט אותו בלי מטרונום, עם המיקרופון usb כך שיקלוט גם את הרעש של המיתרים עצמם בנוסף לסאונד של המגבר.

התפרעתי על מיתר אחד בסוג של 7/8 עם יללות ו״אזעקות״ עם הwhammy bar. לאחר מכן הוא ביקש שאשים *עוד* דיסטורשן על הערוץ המוקלט ושנעבור לנגן תופים.

פתחתי את אחת המערכות החדשות שקניתי לא מזמן והוא אמר לי לדמיין שהגיטרה שהקלטתי היא צרעה ושהאצבעות שלי הן עכביש שמנסה לתפוס אותה. פשוט להרביץ ולרצד על הקלידים בלי שזה ישמע כמו תפקיד תופים פרופר. אגרסיביות נטו.

בעודי מתלהם עם התופים הרגשתי את הדם מתחיל לגעוש בי ולקראת סיום הקטע בן הדקה קמתי עם תנופה וניסיתי לנגן את המכה האחרונה בעזרת התחת שלי, מה שגרם לסטנד עם הפסנתר החשמלי ומקלדת השליטה לקרוס (אני חושב שזה היה בהשראת הפרק של "Hot Ones" עם קונאן אובריין שראיתי אתמול בלילה. הוא שתה את הרטבים האולטרה חריפים ישירות מהבקבוק, מרח את הרוטב על הפנים והפטמות שלו ונתן לחלב לזלוג לו מהפה. בראיון כמה ימים אחר כך הוא הסביר שאם הוא חושב שמשהו יהיה מצחיק הוא הולך על זה עד הסוף ודואג להשלכות רק לאחר מעשה).

עכשיו בן ביקש שאנגן בס אבל שעוד קודם לכן אשים לימיטר על הערוץ המרכזי כך שהכל יהיה דחוס וסופר חזק ודוחף. אחרי הבס בן ביקש שאעמוד עם המיקרופון ואצרח לתוכו דברים גסים וזועמים בעודי פוסע אנה ואלזה.

עשיתי save בתיקייה היעודית של הMusical Hiking שאנחנו עושים השנה, וקראתי לקטע "Pig Hateseth". 

זה הכי כיף שהיה לי מאז שהתחילה המלחמה המסריחה, ולשיעורי בית קיבלתי את המשימה:

MAKE PUNK MUSIC   BUSTED FUCKED UP SHIT

DIRTY DIRTY MESSED UP SHIT

THE MASTER TRACK IS A TOILET IN REVERSE

IT SPEWS DIARRHEA OUT INTO THE SPEAKERS

FILL THE ROOM WITH DIARRHEA

נפרדנו בברכת פסח שמח, ביטויי אהבה הדדיים וPeace ! ✌🏻 ☮️ 🎸 ❤️‍🔥

היום תהיתי, בדקתי וגיליתי שעבר חודש בדיוק מאז הפעם האחרונה בה התחבקתי עם בן אדם (האוסטאופת שלי, אותו אפגוש מחר ולבטח אחבק).

כוריאוגרפיות.ים כותבים לי ו״מזכירים״ או ״שואלים אם יש התקדמות״. אני משיב שאני בדיכאון עמוק, מה שאומר שאני כנראה עדיין שפוי, ושהייתי מתקדם עם הדברים שלהם אם עירי לא היתה מופגזת יומם וליל כבר שבוע רביעי (131 אזעקות ולפי טריקת הדלת של השכנים תיכף תנוגן עוד אחת).

אני מתקשה אפילו להאזין למוזיקה. ליצור אותה על פי דרישה מרגיש כמו לטפס על הר גבוה כשאני קצר נשימה, תשוש, מורעב וסוחב על גבי טיל של בערך 100 ק״ג.

בכל זאת אני מנסה כל יום לעשות מה שאני מצליח מהרוטינות הבריאות שלי בשאיפה להגיע לאיזושהי התייצבות תפקודית שתאפשר בניה הדרגתית מחדש. למצוא איזון בין קבלה וחמלה לבין הפחתת נזקים ו-״ושוב זורעים בביצה״*. כביסה, כלים, בישול. החלפת מצעים. היגיינה אישית. קניית מצרכים, ירקות ופירות. מדיטציה, תרגילי מוח. האפליקציה לניהול צריכת האלכוהול. תרגילי הקיגל. קצת שירה, קצת נגינה. הליכות נמרצות בחוץ מתי שמתאפשר בין הטילים. 

יש כל כך הרבה רעש, כזו התכווצות של הנפש, זעם רושף אצור, בכי שוצף סכור, ניתוק וחסימה, ריחוק ואטימה. פחד. פחד ואימה שאני אפילו לא מצליח לראות מרוב שהם מודחקים.

תוצאות הבדיקות הסופיות הגיעו וכצפוי אני זך כמלאך. אם הייתי נדבק במשהו זה היה חייב להיות מרוח הקודש.

קבעתי שיעור עם בן לוין למחר. הוא כבר כתב לי פעמיים מאז תחילת המלחמה to check in on me ואפילו הציע שניפגש בזום סתם בשביל לדבר. הלוואי שיכולתי פשוט לשבת איתו שעה באותו חדר, כל אחד עם גיטרה, ולג׳מג׳ם בחופשיות ללא מילים.

*״בס בבלון״ - מאיר אריאל

חבר׳ה אני מבין זה מבאס ומבלבל.

אתה מגיע לבית של הנשלטת החדשה עם כל הציוד שלך במזוודה והדאדי מאמריקה כגיבוי והיא לא רק שלא ממצמצת מההצלפות שלך אלא גם עושה טיזינג ושולחת הודעות לחברים שלך תוך כדי ואתה ממשיך לנסות להכניע אותה עד שלבסוף היא תופסת אותך חזק במיצרים ואתה קולט שהצימר ששכרת הולך לעלות הרבה יותר ממה שתכננת וזה עשוי לסבך אותך עם אשתך שתשים לב פתאום כשתנסה לתדלק את המשפחתית ויהיה סירוב מחברת האשראי.

כל זה מפיל לך את הזין למרות הכדורים שבלעת ואתה יושב על האסלה המוזהבת ומנסה לנסח איזו הודעה שתרגיע את כולן אבל מרוב היסטריה היא יוצאת עם שתי שגיאות באנגלית מה שמצד אחד מוכיח שבאמת אתה כתבת אותה ומצד שני מוכיח שוב איזה מטומטם אתה.

אז אתה ממשיך לשחק אותה קשוח ולדפוק לה מכות למרות שכל מבט מתריס ונשיכה קטנה ונורא מעצבנת שלה עולות לה כמעט כלום בעוד שההדיפות, ההתחמקויות וההצלפות המדויקות והבלתי אפקטיביות שלך מרוקנות אותך מבפנים ומזכירות לך את כל מה שקיווית לשכוח כשקבעת את הדייט הכושל הזה.

ואתה מת כבר לעוף משם אבל היא עוד לא גמרה והאגו שלך חייב איזה הפי אנד.