צהריים טובים אורח/ת
עכשיו בכלוב סינון

Venus in Fursחשבון מאומת

מתחת לפרווה

God is in every petal of every wildflower
Every raindrop that quenches the thirst
Of beautiful planet Earth
לפני שנה. יום שלישי, 15 ביולי 2025 בשעה 15:40

אני לא יודע למה אני מרגיש כזו ריקנות.

אני ער בשעות שאני לא אמור להיות. כבר לפני שנים, סביב הגמילה מטבק וקנאביס הבנתי ששעות הערב והלילה הן עבורי בייסיקלי הזדמנות לנשנש ולגמור את האינטרנט. שומדבר טוב לא קורה בהן. בימינו זה לשתות ולחכות שהכדורים ישפיעו מספיק.

 

ואני עייף, כל כך עייף.

הכדורים שאני לוקח מעייפים ומקהים, ולא בצורה מהנה, שזה טוב. הם גם מאפשרים ירידה הדרגתית מאוד במינון שכבר התחלתי לבצע. זה גם הגיוני וטבעי שאחרי כל מה שעברתי בשנים האחרונות, הגוף והנפש רוצים מנוחה, התמלאות, שיכוך, ריכוך.

 

חלק מזה גם נוצר מהצורך לסנכרן את הלו״ז עם מפגשי ערב עם פריטי, שנוטים להיות נעימים ולרצות להימשך עד חצות ואף מאוחר יותר.

ואז אני לא מתעורר בזמן למדיטציה, תרגילי מוח וג׳ים. וכל היום הוא במרדף להשלים את החסר. וכשאני מצליח אני נהיה תשוש מאוד וצריך עוד יותר להשלים שינה. היום ישנצתי במשך שעתיים בצוהריים כי בוטלה לי הקלטה, מה שלא קרה המון המון זמן. האסיוול מאפשר את זה. השרירים רפויים. המוח לאה.

 

אני רוצה לשבור את הלופ ולחזור לעצמי, גם במחיר של יותר חרדה על פני פחות דיכאון. אני ממש ממש רוצה ליצור את האלבום שלי ולהתפרע שם כהוגן. אני רוצה לחזור לכושר ולהשיל את הקילוגרמים שצברתי חזרה אחרי שכבר השלתי. אני רוצה לחזור לאלפיון העליון במשחקי המוח.

אני רוצה למלא את מה שריק לי כל כך בתחושה של עשייה משמעותית, לא בהזמנות מוולט ובליטרים של בלוגה.

 

אף אחד לא הבטיח לי שהגירושין יהיו קלים, שמשבר אמצע החיים הזה יהיה חינני. אני מניח שזה בסדר שבאמצע יולי אני תשוש ועם מצברי התמודדות מרוקנים.

 

כל כך הרבה דברים שאני רוצה לעשות בחדווה, בעניין, באנרגיה.

אני מרגיש שהתשובה חייבת לבוא מבפנים.

אם היו לי יותר כוחות נפש פנויים הייתי יכול להפעיל יותר משמעת עצמית.

אם היתה לי יותר משמעת עצמית היו לי יותר כוחות נפש פנויים.

איך קוטעים את הלופ, או לפחות לוקחים צעד אחורה מהמעגל?

ולמה אני מרגיש כזו ריקנות, כשהסל שלי כל כך צפוף וגדוש?

 

לפני שנה. יום שלישי, 15 ביולי 2025 בשעה 13:08

פריטי שלחה לי תמונה שצילמה לאחר שהלבישה אותי בבייבי דול שלה בתחילת הפוגרום בשבת.

 

הבוקר התעוררתי מוקדם כדי להספיק לג׳ים לפני ביקורת האפוסתרפיה בהרצליה ב9:20. (נסעתי ברכבת מוולפסון והחלפתי באמצע כמו ילד גדול). נישקתי את פריטי בלחי רק פעם אחת כדי לא להעיר אותה, זה לא היה בוקר שהתאים להתמזמזות עם הסדינים.

זו היתה ביקורת האפוסתרפיה הראשונה מאז שהתחלתי והיא התאחרה בכמה שבועות בגלל המלחמה עם אירן. נרשמו שיפורים משמעותיים במדידות ההליכה ואותגרתי בשיפועים תלולים יותר שהופכים את הנעליים לעוד פחות יציבות. כמו כן עליי להתחיל להסתובב איתן קצת גם מחוץ לבית. 

העובדה שהצלחתי לעשות את הירידה המאתגרת ממצפה אופיר לכנרת בלי הברכיות שליוו אותי צמוד 7 חודשים לפחות ושבאופן כללי אין לי כבר כמעט כאבים בברך מעודדת אותי שאולי אצליח לפתור עוד עניינים שמטרידים אותי. 

כשחזרתי פריטי כבר התעוררה והלכה, אבל מצאתי את בנני מחכה לי במיטה בדראג עם פתק מקסים.

 

 

לפני שנה. יום שני, 14 ביולי 2025 בשעה 0:40

יש לי כרית חיבוקי בצורת בננה (באורך של כמטר וחצי).

לפני כמה חודשים פריטי החלה לכנות אותו ״בנני״ ולהתגפף איתו (קניתי לה אחד זהה לביתה שקיבל את השם ״בנדני״). לפעמים אני שומע אותה מתוך שינה מתלחששת איתו ומרכלת עליי. לפני אחד האקטים בסופ״ש היא אמרה: ״רגע אני רוצה שבנני יסתכל״ והעמידה אותו על הרצפה כך שרק ה״ראש״ שלו בצבץ מעל המזרן עם הקצה (האף?) לכיווננו.

מופרעת.

אתמול הייתי צריך להגיש הצעת מחיר למשרד הפקות גדול מאוד שהולך להפיק הצגה לכוכב ילדים שעובד איתי כבר כמעט עשור, ושהגיע בשנתיים האחרונות מאלמונימיות מוחלטת למעמד של כוכב של ממש עם מיליוני צפיות ביוטיוב וביקוש גבוה להופעות והפעלות ימי הולדת. ההצגה החדשה אמורה להקפיץ ולשדרג אותו למקום הראשון בתחומו. התייעצתי עם פריטי לגבי הסכום שאדרוש. להבנתי זו לא תהיה המון עבודה כי ההצגה תתבסס על השירים שכבר יצרנו, אבל כנראה יהיה הרבה ניג׳וזים ובלבולי מוח ותקשורת אינסופית, בהולה ולחוצה מול הבמאי וההפקה (קיוויתי לנוח קצת בקיץ!).

פריטי עודדה אותי לדרוש יותר וכתבה: ״אבוש רוצה לקנות לי מתנות, לא? צריך קצף״.

ההתכתבות המשיכה ככה:

לפני שנה. יום ראשון, 13 ביולי 2025 בשעה 2:18

מוקדם בבוקר אחרי שאמרתי ״טוב אולי אם היית עושה ניסים ונפלאות הייתי משמיע קולות…״ פריטי קמה מהמיטה בתחושת עלבון גלויה.

אמרתי: ״המערכת זיהתה התנהגות של אישה. האם את אישה?״

פריטי התיישבה על שפת האמבטיה והטיחה: ״רוצה דרך לגלות כמה שולטים בכלוב קוראים את הבלוג שלך? תכתוב (*הניק שלה*) מוצצת לא משהו ותראה את התגובות״.

 

מה שקרה קצת קודם זה שהתעוררתי עם זקפה, הורדתי אותה למצוץ. לאחר כמה דקות היא התרעמה שאני לא משמיע קולות או מפדבק בשבחים כפי שהיא רגילה מהקורבנות הקודמים שלה (״שכולם עפו עליי ועל המציצות שלי״)…

הצעתי שאולי מוטב שהשיח הזה יתנהל בטון קצת יותר רגוע ומקרב כדי להיות אפקטיבי. הסברתי (וממש לא בפעם הראשונה) שאני קליינט קשה, שבנוסף להיותי גבר הרבה פחות פשוט לתפעול מהקודמים שלה ובעל צרכים מיניים חריגים אני גם פצוע מינית לאחר שנה כמעט ללא סקס ועשור רציף עם אותה פרטנרית.

 

שיתפתי שאני תמיד זקוק לנרטיב מנטאלי (נתתי כמה דוגמאות מעשיות, כמו אם היתה עושה קוקיות ואומרת שהיא רוצה את הזרע של אבא, או לחילופין סוחטת התחייבות לקנות לה את מחליק השיער שאחר כך באמת הלכנו למחשב והזמנתי עבורה, או משווה את התגובות שלי למציצות שלה לגברים אחרים), ולמרכיבים של כאב ושליטה כמו טנס על הביצים או מעיכתן ומצבטים על הפטמות.

״אה, אז אני פשוט צריכה להגיד בקול רם את מה שעובר לי בראש, כי המחשבות הללו כן קיימות אצלי״.

 

———

 

אתמול בצוהריים עשינו סשן של בערך שלוש שעות (פריטי חשבה שעברה רק שעה) שכלל המון כאב. מאז שהיא גילתה איזה אושר זה עבורה להפליק לי בביצים בעוצמה, במהירות ובאינטנסיביות היא נוטה להיסחף עם זה ולשכוח את עצמה. היא נהנית מזעקות הכאב והמצוקה שלי ולכן העובדה שזה לא נעים לי רק עושה לה את זה יותר (״דן! תפתח! כשאתה סוגר את הרגליים זה מפריע לי״). היא הורתה לי לרדת לה ולהגמיר אותה ואחר כך זיינה אותי בתחת, קודם עם אצבעות (וציפורניים😬) ובהמשך עם הדילדו עם הידית.

לאחר מכן הרכבנו את הסטראפון והיא זיינה אותי בעזרת הדילדו הבינוני בצבעי הקשת. היא מזיינת מאוד חזק ובאגרסיביות (״כמו שאני אוהבת שמזיינים אותי!״), ובגלל שאני הרבה יותר מדי גבוה בשבילה היה לנו מאתגר למצוא תנוחות שאיפשרו את זה. (בעיקר כשאני על הגב עם כרית מתחתיי ועם רגליים מפוסקות למעלה. היא תקעה את הדילדו עד הסוף המר ואז חבטה בתחתיתו באגרופים חזקים כך שידחק עוד יותר עמוק וכואב. (״מה, האגרופים לא נעימים לך?״)

 

התנוחה הזו, יחד עם כאבי השרירים עוד מהטיול וכל הכאב האינטנסיבי די התישו אותי והיא אמרה: ״נראה לי שלא תהיה מסוגל לקבל את הדילדו הגדול״. טענתי שדווקא כן, הלכתי לסבב נקיון נוסף ליתר ביטחון, וכשחזרתי הצעתי שהיא תשכב על הגב ושאנסה להתיישב עליו בעצמי בשביל התחלה. לאחר שרכבתי עליה קצת התהפכנו, חזרתי לשכב עם הרגליים למעלה והיא חדרה אליי עם הדילדו הסגול הענק שהיה מורכב על הסטראפון.

״עכשיו תתנצלי״ אמרתי בחיוך, ״שפקפקת ביכולת שלי לקבל את הדילדו הגדול״. היא ציינה שצריך לרכוש עוד חומר סִיכָּה.

״אצלנו בשפה העברית יש לומר סִיכָה״ תיקנתי אותה למורת רוחה. ״אני פשוט רוצה לשפר אותך״. (היא מאוד מקפידה על סמיכות תקינה וקופצת על כל הזדמנות לתקן אותי. כשהיא שוגה היא מקבלת את התיקון ברוח הרבה פחות חיובית ולרוב מגיבה ב״מיצימיצימיצי״ מזלזל ובגלגול עיניים נגעל).

 

פריטי זעמה וירתה: ״אתה בטוח שאתה רוצה להתעסק איתי עכשיו?״ היא טחנה לי את התחת עם הדילדו הענק. ״אני פשוט רוצה לוודא שאתה סולח לי על השגיאה שלי״.

״אני סולח, אני סולח! סלחתי כבר קודם! אני אפילו לא זוכר מה זה היה בכלל״.

״לא לא, ממש חשוב לי שתסלח לי באמת מכל הלב״ היא סנטה בעודה ממשיכה לקרוע אותי וגם למשוך במצבטים האימתניים על הפטמות שלי.

 

לאחר כשלוש שעות אמרתי שנראה לי שהגעתי לקצה גבול הספיגה שלי להיום, ונשארנו לדבר ולהתחבק במיטה עוד כרבע שעה.

אחרי שהתקלחתי והיא החליפה מצעים היתה תחושה קצת עצובה ופריטי אמרה שאני מרגיש לה מסוגר ומרוחק. הסברתי בדמעות את מה שכבר אמרתי פעמים רבות, שכל הנושא המיני אצלי פצוע ומבולבל, שזה קשה להיפתח ולהתרגל למישהי חדשה ושהמוח שלי כמעט לעולם לא מאפשר לי באמת לשקוע אל תוך החוויה ואני כל הזמן לחוץ, מודאג, או פשוט מנותק. אני הבעייתית, אני הפרידג׳.

החיים שלי קצת יותר קלים כשזה אני ששולט בה, גם כי יש לי הרבה יותר נסיון (בשבילה אלו הנסיונות הראשונים כדומיננטית) וגם כי היא הרבה יותר מופשרת וזורמת והרבה פחות פצועה ממני בתחום הזה.

 

אחר הצוהריים והערב עברו בהשקיית העציצים, בשיחות עמוקות וקרובות, בקיפול כביסה (היא שלחה לאמא שלה וידאו שצילמה אותי מקפל את החולצות שלי. זה פלא עולם בעיניה לראות גבר מבשל, מנקה, מכבס, מקשיב לדברים שהיא אומרת וגם עושה save).

בלילה הכנתי שניצלים, קישואים וסלט ואחרי שאכלנו נרדמתי מעולף על הספה. לאחר כחצי שעה היא העירה אותי והפצירה בי לבוא איתה למיטה. הייתי ממושמע וצייתי.

———

בבוקר, אחרי הקפה ולאחר שהלכנו למחשב כדי שאקנה לה את מחליק התלתלים שרצתה וקבענו לו״ז זוגי להמשך השבוע כדי שהרצף יימשך שאלתי אם היא רוצה לבוא איתי למיטה.

התפשטתי, היא הורידה חולצה (היא כמעט תמיד ללא חזיה). היא רכנה מעליי, צבטה לי את הפטמות, מעכה לי את הביצים והבהירה שעליי לבקש רשות בשביל לגמור. אוננתי, בשלב כלשהו היא התיישבה לי על הפרצוף אבל הרגישה שאני לא נותן את המיטב שלי. ״אתה לא רוצה לספק אותי? לא חשוב לך שאצא מפה לא רעבה? כדי שלא ארגיש צורך אולי למצוץ לגברים אחרים שכן יעופו עליי ויחמיאו לי??״. ביקשתי רשות לגמור וסורבתי.

 

היא הורתה לי להתחנן, שאלה אותי איפה אני רוצה לגמור (״בפה שלך״) ולאחר תחינות מרובות הסכימה להניח את פיה על קצה הזין בזמן שאוננתי לתוכו וגמרתי.

״זה נעים לגמור?״ היא שאלה.

השבתי בחיוך שכן, אבל שזה עוד יותר נעים שהצלחנו לתקשר ולפתור את זה.

 

הסדר שב על כנו, האגו שלה חזר למקומו הטבעי והאף לכיוון התקרה. היא לקחה עוד כמה שלוקים מהקפה (היא שותה קפה קר וחזק עם ״חלב״ שועל והמון קרח בכוס סטארבקס כחולה ענקית עם קשית, ולאחר שלימדה אותי אני יודע להכין לה יותר טעים ממה שהיא יודעת להכין לעצמה), הרימה את התיק על גבה, אמרה Au revoir באדישות משוחקת וסגרה את הדלת מאחוריה.

 

 

לפני שנה. יום שבת, 12 ביולי 2025 בשעה 2:28

פריטי חזרה אתמול אחה״צ באוברול תכלת מעל חולצה ורודה. 

הטמנתי לה סלקים בתנור וצליתי לנו רוסטביף. 

הגוף שלי מפורק מהמסלול ומהלילה הלבן, במיוחד הרגליים. היא מתחה לי אותן קצת אבל נראה לי שזו מזימה לרכך אותי לקראת נקנוק. 

היא כנראה סחבה אותי בעורמה למיטה בסביבות 22 והתעוררנו בסביבות 2 כשכל האורות עדיין דולקים והצלחות הבלתי מפונות על השולחן. 

סידרנו הכל, שתיתי המון מים וחזרנו לישון עד שהערתי אותה עם נשיקות קטנות כמו שביקשה שאעשה בכל בוקר שאנחנו מתעוררות ביחד. זה בדרך כלל מוביל לשעה של שיחות נונסנס קומיות הזויות, הבוקר במבטא צרפתי.

 

 

 

(צילום צלם: פריטי🍒 )

לפני שנה. יום שישי, 11 ביולי 2025 בשעה 8:49

אמש היתה הופעת הבכורה הרשמית שלי פריטי ושלי כזוג באירוע קהילתי וברשתות החברתיות.

זה היה טיול ירח תמוז מלא ממצפה אופיר לכנרת ואז רחצה לילית וקומזיץ עד עלות השחר בהנהגתה הלבבית של טלי35 הנערצת והמופלאה.

 

יצאנו ב16:00 דרך הפקקים הצפויים אבל הגענו בזמן לתצפית שקיעה ביער שוויץ, שם פריטי צילמה אותנו בסלפים זוגיים (כולל סרטון) והסכימה שאעלה כסטורי לאינסטה ולפייס (״מי מעלה סטוריז לפייסבוק יא זקן״). שברנו את האינטרנט והוצפתי בתגובות.

 

פריטי התחדשה לבקשתי בלק מהמם בבהונות בצבע טורקיז אוקיינוס מנצנץ. רציתי לצלם אבל היא הביעה התנגדות חריפה בגלל שהרגליים היו קצת מאובקות (היא נעלה סנדלים). כשעצרנו לאכול בצמח לפני המפגש עם הקבוצה וחזרנו לרכב היא השתמשה בבקבוק מים מינרלים כדי לשטוף את רגליה. בעודי מניע את האוטו הצעתי שאולי תשתמש בשמפניה בפעם הבאה ושגם אארגן לה סטיפה של שטרות של 100 דולר כדי לנגב איתם בבית השימוש.

התחלתי כבר לצאת ברברס מהחניה כשהיא פקדה: ״דן! עצור! חזור לחניה! דומם את המנוע! צא מהרכב ובוא לכאן! נשאר קצת לכלוך פה על הרגל, רד על הברכיים ולקק אותו אם אתה רוצה לחסוך על מים מינרלים״.

 

כשעלינו עם חלק מהרכבים למצפה אופיר הייתי צריך להתווכח *ממש* עם פריטי כדי שתואיל בטובה לקחת איתה מים למסלול (״מה הבעיה? נשתה כשנחזור לאוטו״) ושתחליף לנעליי ההליכה שקנתה במיוחד.

המסלול היה הרבה יותר קשה ממה שהיא ציפתה, והוסיפו לקושי שתי התברברויות שהוסיפו עוד כ4 ק״מ, חלקן בירידה ואז בעליה קשה. פריטי פחדה ללכת בחושך, במיוחד בירידות החלקלקות ובמעברי הבקר, אבל ככל שחלף הזמן היא תפסה אומץ וביטחון, והשלימה את המסלול המאתגר כמו ילדה גדולה ואמיצה. (היא גם הסכימה להפסיק להתווכח ולהשתמש במקל הנורדי שלי שנידבתי לה). 

אחרי ההתברברות השניה החלטתי לקחת אחריות על עצמי ועל דרכנו, הוצאתי את מפת סימון השבילים שהבאתי ואת הפנס האדום הענקי והפטישיסטי (הלכנו רק לאור הירח עד אותו רגע) והתחלתי לעקוב באדיקות אחר סימוני השבילים. הרגשתי טוב יותר להיות בשליטה (אני בוגר קורס מש״צים!) מאשר מובל כבקר לטבח. הארתי לפריטי את הדרך בעזרת הפנס בירידות התלולות, ושרתי שירים כדי להעלות את המורל: 

״באלו הידיים עוד לא עינגתי פר

עוד לא מצצתי זין באמצע המדבר

עוד לא זיינתי תרח עוד לא גיליתי איך

כואבת לי הברך ולאן אני הולך״

 

התחלנו את המסלול ב21:30 וסיימנו אותו רק לקראת 4. ביצענו את ההקפצות חזרה למעלה כדי להחזיר את הרכבים ובינתיים החצי השני של הקבוצה התקין את הקומזיץ בחוף.

היה נעים לשטוף את אבק הדרכים מעלינו לאור הירח שזרח באור מוזהב על מי הכנרת הנעימים והשלווים. אכלנו כמה דברים טעימים, ישבנו על ״ספת״ הפיקניק הזוגית המאוד נוחה שפריטי קנתה, הכנתי לי ג׳ארה של קפה שחור וחזק ויצאנו חזרה הביתה כשכבר עלה האור. 

 

זריחת שמש כתומה אדומה בוערת ליוותה אותנו בדרכנו האמוציונלית למעלה, ופריטי נרדמה אחרי הפניה לכביש 77 וישנה עד שהערתי אותה 9 דק׳ לפני שהורדתי אותה עייפה אך מאוהבת בביתה. 

 

 

 

 

 

לפני שנה. יום שלישי, 8 ביולי 2025 בשעה 5:35

קבענו שהיא תגיע ב18:00 עם שק בשביל לקחת את כל חפציה, אבל לא היה שק בידייה כשפתחתי לה את הדלת ותחת זאת התרחשה ההתכתבות הזאת קצת לפני שהגיעה:

 

כשכבר החשיך ודיברנו ודיברנו והיא הקשיבה לגיידים שיצרתי לכל השירים באלבום והתרגשה וחזרנו לסלון ודיברנו עוד שאלתי אותה: 

״בעצם לא באת לקחת את הדברים שלך, נכון?״.

היא טוענת שאני עקשנית וקשה בדיוק כמוה ואף יותר. אני לא יודעת על מה היא מדברת. היא ילדה קטנה, ערמומית וחלקלקה.

היא שאלה איפה הבושם שקניתי לה וזחלתי לחדר השינה להביא אותו. שמחתי שזכיתי להריח אותו עליה (הוא מאוד הולם אותה) במקום להחזיר אותו לחנות. 

היא שטפה את הכלים שהצטברו לי בימים האחרונים בגלל כל הלחץ והצער בזמן שהלכתי ודעכתי לקראת שינה. 

ביקשתי ממנה להחליף לפיג׳מה. 

בלילה נשלחו ידיים מתוך שינה, ובבוקר התעוררנו עם צחוק, זקפה ואינטימיות אחרי כמעט שבועיים של קצרים בתקשורת, חבטת ראשים בקירות והקפות אינסופיות בכיכר המריבות.

היא הציעה לי חברות במסלול פרימיום דה לוקס וניהלנו משא ומתן על כמה היא תצטרך להוסיף לי לדמי המנוי החודשיים 😜 . 

היא מיהרה ללכת אחרי קפה ותכנון המשך הלו״ז הזוגי לשבוע, וכשנכנסתי לאולפן מצאתי ליד המחשב פתק שהשאירה לי: 

לפני שנה. יום שני, 7 ביולי 2025 בשעה 10:50

היה לי יום אחד שהתחיל הרבה יותר מדי מאוחר ועם דיכאון כבד כדי לכתוב תפקידים לארבעה נאמברים לכינור ראשון, כינור שני, ויולה, חצוצרה, טנור סקס, אלטו סקס, סופרנו סקס, טרומבון וחלילים. 

תוך כדי הסתחררתי אבוד בכיכר המריבות עם פריטי עד ההתנגשות החזיתית הבלתי נמנעת. 

מצאתי שהעובדה שביליתי את הסופ״ש בליצור את המוזיקה *שלי* באופן וולנטרי וספונטני באולפן עזרה לי למצוא הנאה גם במשימה שהייתי צריך לבצע למרות שהעדפתי ללעוס מסמרים. פתאום נהיה כיף ומעניין להיות באולפן. פאק כיף ומעניין, זה ענה על הצורך הכי עמוק.

הנגנים נהנו מאוד לנגן את התפקידים שכתבתי והחמיאו לכתיבה שלי (ההנאה ניכרה בנגינה ההתמסרותית שלהם), הכוריאוגרף הג׳ינג׳י המשוגע היה מבסוט ורגוע, ואפילו אני הופתעתי מעצמי (כי לא היה לי מושג מה כתבתי) לטובה. לא הייתה לי אפילו טעות אחת. 

...וכל היום מאז שהתעוררתי ב4 עוד לפני השעון אחרי שלוש שעות שינה, שטוף דמעות כדי להמשיך לעבוד ולכתוב, ספרתי לאחור את השעות עד 18:00; אז פריטי אמורה להגיע לאסוף את חפציה ואת הפטיפון של אבא שלה ולפנות אותנו מהשחזורים המכאיבים האלה.

(סרטונים נשלחו מהג׳ינג׳י שכאמור היה מרוצה).

לפני שנה. יום ראשון, 6 ביולי 2025 בשעה 15:48

 

אני אהיה בסדר.

השלמתי סיבוב סביב השמש, ואיזה סיבוב משוגע וכואב זה היה.

דברים יתפרקו לגמרי וימצאו דרך חדשה ובריאה יותר להתחבר. 

לפני שנה. יום ראשון, 6 ביולי 2025 בשעה 14:54

אף אחת לא טרחה לקבוע איתי תכניות לסופ״ש, אבל זה איפשר לי ליצור שלדים לכל 12 השירים לאלבום, כולל למוקשים הכי נפיצים. 

היום אנסתי את עצמי קבוצתית ליצור תפקידים לנשפנים ולקשתים שאני צריך להקליט מחר בגדרה ולתרגם אותם לתווים. זה היה אמור לקרות עוד לפני הטיסה לארה״ב שלא קרתה בסוף. 

אני כל כך רגיל לסופי שבוע בודדים, להתמודד לבד עם כל היקום החיצוני והפנימי. זה באמת כבר לא מטריד אותי יותר. הטרחה שבחברה מתקזזת עם החופשיות של הבדידות.

רופא המשפחה ביקש לפגוש אותי כשביקשתי הארכת מרשם לכדורים שסופסוף מרפים את השרירים שלי ומאפשרים לי לישון באופן סביר. אגיע מלא הכרת תודה לדאגה שלו ומגובה במחקרים מודפסים שמגבים את האסטרטגיה שלי להיגמל מהחרא הזה. בינתיים ההתנהגות שלו רק מוסיפה לי סטרס. 

להיות לבד ולהיות בודד זה לא אותו דבר, אבל עדיף ככה בשני המובנים. 

אני מתעורר מסיוטים על אשתי לשעבר כמעט כל בוקר. מניח שזה כי כדור הארץ סוגר הקפה שלמה סביב השמש בימים אלו, וכי סופסוף דיכאון התאפשר כחלק משלבי האבל. 

האמונה שלי שבורה.