לפני שנה. יום שבת, 28 ביוני 2025 בשעה 9:36
פריטי התלוננה שהפוסט האחרון לא היה מפורט מספיק בכל מה שקשור אליה. זה מאוד קשה לסכם ולתאר את המפגשים שלנו שמלאים בניואנסים (״נינואנסים״), בצחוק, במכות, סישונים ובבדיחות פרטיות מתמשכות ומסתעפות.
אתמול אחה״צ פריטי הגיעה פיאמאסית וכאובה אחרי סיבוב סידורים. היא דיגמנה לי את משקפי הראייה החדשים והראשונים שלה והתלוננה שהם עושים לה סחרחורת ושעכשיו הוא משקפופרית.
לאחר שמזגתי לה כתמיד כוס מים גדולה מלאה בקוביות קרח היא שאלה אם אפשר ללכת למיטה. חדר השינה היה חשוך וקריר.
כשנשכבנו אמרתי לה שיש לי הפתעה בשבילה והיא שאלה בעיניים נוצצות ובקול ילדותי במיוחד: ״אוגר?!״. היא כבר זמן מה מנג׳זת ושואלת: ״אבא אתה מסכים לי חיית מחמד?״. גם כשהשבתי שלא, ההפתעה היא לא אוגר, היא המשיכה לשאול: ״אוגר? אוגר?? אוגר??? אוגר סורי???? בצבע בז׳????״. היא ניסתה לשכנע שאני בקושי אראה אותו, שהוא לא יפריע ויאכל רק חצי מלפפון מדי פעם (זה בעצם אוגר ממחזר) ושהקקי שלו יהיה יותר קטן מגולה. הצעתי שתאמץ לעצמה אוגר אבל היא אמרה שהכלבה של השותפה שלה תטרוף אותו ושאוגרים צריכים לחיות לבד. ״יופי,״ עניתי, ״אז שישכור לעצמו דירה ויחיה בה לבד״.
בסוף היא הסכימה לבוא איתי למטבח (״אומרים מטבח!… ״אמרתי מטבח!״… ״לא, אמרת מדבח!״), שם הגשתי לה את המשמש הכי גדול, כתום עמוק ועסיסי בהיסטוריה של המשמשים. נזכרתי שיש לי משהו להראות לה שנשמט בשצף האירועים של השבועות האחרונים. פתחתי את ארון התרופות ותוספי התזונה והראיתי לה איך השלטתי שם סדר מופתי, מיינתי את התרופות ושמתי את כל הסמים הקשים במדף העליון, מתוך מחשבה שאם ארון התרופות נראה מבולגן וכאוטי, לא פלא שכך גם המוח שלי מרגיש.
היא לא ממש הצליחה לראות מפאת מאותגרותה האנכית, אז הבאתי כסא מפינת האוכל. היא סירבה לעלות עליו. הצעתי שאצלם לה והלכתי להביא את הפון. כשחזרתי היא כבר הייתה עם הכסא בדרך חזרה לפינת האוכל.
״את יודעת פריטי, את לא חייבת להתווכח עם *כל* דבר שאני אומר. את יכולה להתווכח רק עם כל דבר שלישי, נגיד״.
״אין לך מושג כמה אלפים של דברים אני עוצרת ולא מתווכחת איתך עליהם!! כל דבר שאתה אומר ישר מעורר בי דחייה והתנגדות!!!״.
התחלתי לחרוך קלות את הרוסטביף על מחבת הברזל היצוק, והיא קילפה את תפוחי האדמה לגראטן.
היא הסכימה שאסיט את הוילונות הסגולים בסלון (זו היתה השעה הכי יפה בשבוע, כשהשמש מתחילה להציף את הסלון באור יוקד וזהוב) ונשכבה כאובה וסובלת על הפוף. העשן הקליל שהגיע לסלון מהמטבח גרם לקרני השמש לזהור דרך פתח צר בוילון וליצור מופע תאורה מרהיב.
נישקתי וליטפתי כדי לנסות להקל על כאביה, ואחרי כמה נסיונות שכנוע (כל דבר איתה זה ויכוח 🙄) היא הסכימה שאמזוג לה מהיין של פריטי2 (זינזולה רוזה). שמענו את Sheik Yerbouti של זאפה ומצב הרוח שלה החל להשתפר. היה לי נעים לשמוע אותה צוחקת שוב.
לקחתי אותה לאולפן וניגנתי לה עם רביעיית מיתרי הסולו הוירטואלית של התזמורת הסימפונית של וינה שרכשתי במבצע הקיץ. התעקשתי איתה שתמצא את התמונה שצילמה של הבושם שאהבה את הריח שלו עליה כדי שאוכל להזמין אותו. (גם כאן, אחרי ויכוחים וטרוניות מצדה). היא לא מתאפרת ולא מתבשמת אף פעם (ובאמת לא זקוקה לזה), אבל התוודיתי שיהיה נחמד אם יהיה לה איזה בושם לבחירתה שייכשף אותי. שמחתי שהאמירה האחת הזו הספיקה כדי להניע אותה לפעולה).
תפוחי האדמה לקחו את הזמן שלהם בתנור, ובזמן שנעמדתי מעל פריטי שהייתה שרועה על הפוף ״שׁלה״ היא החלה לחבוט לי בביצים. אני גאה להיות הגבר הראשון שהיא בועטת לו באשכים והיא מאוד מאוד נהנית מזה ומשתפרת בטכניקה. כשהתכווצתי וניסיתי להתגונן היא פקדה עליי לפסק בעקשנות האופיינית שלה ואמרה שאם אמנה שלוש סיבות למה זה טוב שהיא מחטיפה לי בביצים היא תחדל (לעת עתה).
היה קצת קשה לחשוב עם החבטות החוזרות והנשנות אבל הצלחתי לדרדס:
1. כי זה עושה לך הרגשה טובה ולחייך (״האמת שלא צריך עוד סיבות אבל תמשיך״)
2. כי זה מלמד אותי שהרצון שלך עליון על הרצון שלי והוא שקובע.
3. כי זה מאמן אותי לספוג כאב בשבילך.
אחר כך על הספה היא ביקשה שאתן לה סטירה וסירבתי. הלכתי לבדוק מה שלום התפודים ולהכין נפשית את הרוסטביף. כשחזרתי היא אמרה: ״אתה לא רוצה לתת לי סטירה?״ וישר הבאתי לה כמה כדי שתירגע.
היא לא נרגעה ואיכשהו שוב היינו על הפוף, כשהפעם היא מרתקת אותי בידיה תחת כובד משקלה ואני באמת לא מצליח להדוף אותה או להיחלץ. (״אווו אתה משמיע קולות כאלו חמודים כשאתה לא מצליח״). היא ביקשה לנשוך לי את השריר ביד. שמתי לב שלפעמים כשאני מדבר בלהט היא קצת מפסיקה להקשיב ומתחילה לטייל עם העיניים שלה על הזרועות שלי ואז אני שואל אותה: ״את שוב מחפיצה לי את הידיים?״.
האוכל היה טעים מדי בהגזמה.
לפני כמה ימים היא שאלה אם היא באמת האישה שאני רוצה לאהוב. אמרתי שחשבתי על זה ושהתשובה היא כן, ולא רק בגלל שאני כבר אוהב אותה וזה לא שיש לי כל כך ברירה. שאלתי אותה אם היא יודעת כמה אני מעריך אותה ודיברנו על ההבדל בין הערכה להערצה.
״אני מעריך אותך על המוח המבריק, ההומור, התבונה, החריפות, הרגישות, טוב הלב, היופי, הבעות הפנים המגוונות והכובשות, הכשרון, ההכלה והייחודיות. לעומת זאת, בהערצה יש מימד של אשליה. ואם וכאשר נוסיף את ההערצה הבדסמית על בסיס ההערכה האמיתית זה יהיה לוהט ממש״.
היא סיפרה שמדברת קצת עם אקסים שלה לאחרונה. שאלתי אם הם יודעים עליי (לא). אני לא אוהב ולא רוצה לחקור ומעדיף שתספר לי כי מרגישה בנוח ורוצה לחלוק. מהיכרותי עם העבר הלא-בדיוק-מונוגמי-לתפארת שלה אני מתאר לעצמי שמתישהו יתעוררו בה צרכים ורצונות שלא כוללים רק אותי.
״כן אבל אתה גם דוחף לזה. מה אתה רוצה לעשות ממני, מפלצת?״
״אני רוצה לעשות ממך אישה״.
הודיתי שיש מידה של הגיון ואמת באמירה שלה. דיברתי על קקולד בטלוויזיה פעמיים לפחות. (שם היא ראתה אותי לראשונה וסימנה אותי כמו עגל לשחיטה). כמו כן עברתי התניה ממושכת בעשוריים האחרונים סביב הנושא. מצד שני, המניע האמיתי שלי הוא שתהיה מאושרת ושלמה איתי, ושתדע לשמור עליי ולהתעלל בי בצורה מיטיבה, מרימה ומעוררת השראה. אני לא באמת רוצה להיות דחוי, מקופח או משני.
״אישה היא לא מפלצת. אישה היא אלוהים. היא מקור החיים. היא השמש״.
שתינו לקחנו שתי תוספות לפחות לפני ששאלתי כהרגלי: ״סיימתם? לפנות לכם?״.
היה ניכר עליה שהיא נהנית הרבה יותר מדי, וכששאלתי אם היא יכולה לשטוף את הכלים היא ענתה: ״לא, תשטוף אתה. אתה בישלת. אני אורחת. (בטון ביצ׳י מתנשא ומאוד רגוע) ותעשה את זה עכשיו, שלא נחיה פה בדיר חזירים.
הדפתי אותה בכל כוחי לפוף, הפכתי אותה והספנקתי אותה באגרסיביות בעודי שואל: ״מי הולך לשטוף את הכלים??!?!״. בסוף היא נכנעה וקמה בעליצות לנקות את המטבח. היא ביקשה שאשים מוזיקה שתוכל לשיר איתה והשמעתי את האלבום של איימי ווינהאוס שהיא יודעת בעל פה.
״עכשיו יאללה תעשי כלים, תקתקי את המטבח ואחר כך תחליפי מצעים״ (בסוף החלפתי בעצמי. כשאני מצחיק את עצמי עם איזו אמירה חצופה היא יורה בי מבט כל כך רציני שנוטע בלבי פחד משתק).
בעודה שוטפת כלים הבאתי את שוט הלוטוס הותיק שלי, נעמדתי לידה ושאלתי אותה: ״את מי את אוהבת ושל מי את?״. היא שאלה אם אני מתכוון להרביץ לה עם הדבר הזה במידה והתשובה שלה לא תמצא חן בעיניי וביקשה ממני להחזיר את השוט למגירה ולחזור. ״זה מאוד חשוב לי״. כשחזרתי שאלתי שוב. היא פנתה אליי בעיניים מתוקות ומלאות אמונה וענתה: ״אני אוהבת אותך ואני שלך ורק שלך״.
שמעתי אותה מתארגנת בחדר האמבטיה, התקרבתי בשקט ונגעתי בעדינות עם קצה האצבע בגבה הצחור. היא צרחה באימה וכמעט חירבנתי במכנסיים מרוב צחוק.
בחזרה לסלון עם תאורת לילה צבעונית היא הציעה שנשמע בילי אייליש. הופתעתי כי באמת חשבתי על זה אתמול או שלשום שמעולם לא שמענו אותה יחד למרות שזה מאוד מתאים. פריטי גלגלה עיניים ואמרה שכבר שמענו לפני כשבועיים ושגם אז אמרתי שחשבתי על זה לפני כמה ימים. בגלל שהרבה פעמים אני מגיע למצבי שיכרות וסימום איתה לקראת סוף הערב, באמת לא זכרתי (היא אומרת שיש לה דן פרטי משלה שרק היא מכירה מהשעות האפופות האלה).
במסגרת הפרוייקט המתמשך שלה להפוך אותי לישנון מן המניון (לפני הדייט הראשון היא אמרה: ״לא מבטיחה להרדים אותך. זה רק בדייט השלישי״) היא הציעה שנלך למיטה לדבר למרות שהיה רק 22 בערך ועוד לא הרגשתי ״מזביק מסובם״ בשביל להירדם. היא כיוונה את אצבעותיי לשלולית בתחתוניה ועשיתי לה ביד בזמן שדיברה על אקסים שלה ותיארה סיטואציות תיאורטיות. עברתי לרדת לה בעודה ממשיכה לדבר. כשהרגשתי שהיא מתקרבת לגמירה שאלתי את הזין של מי היא היתה רוצה עכשיו. היא שאלה: ״לענות את האמת?״ ואז דמעה ולחשה בהתרגשות: ״את הזין שלך, דן״.
אחרי שגמרה פריטי ביקשה ממני לתאר לה איך הייתי רוצה לגמור. הובכתי אבל העזתי לבקש שתחשמל לי את הביצים, תכאיב לי בפטמות, תרכן מעליי ותדבר אליי בצורה ביצ׳ית. היא אכן עשתה וריאציה של זה אבל קצת לקחה את הזמן והשתעשעה בנסיונות. אמרתי בעדינות שאני זקוק למשהו יותר מהיר ומסכם כרגע ושאני כבר עייף ומנומנם מהכדורים.
היא ביצעה את ההתאמות המתבקשות, נהנתה לראות אותי מתלהט ממילותיה, ובשלב כלשהו באה להוריד את מכנסיה ולרכב על הזין שלי אבל בדיוק השפרצתי.
בשבע וחצי בבוקר התעוררנו מהשעון שלה (אני התעוררתי אחרי רבע שעה שהוא ניגן והערתי אותה, היא היתה ממשיכה לישון עד הצוהריים). היה לה קטיף חמניות מתוכנן עם השותפה שלה לדירה. היא התלבשה בשחור לבן חמוד כמו בטי בופ ואילפה את תלתליה בעודנו ממשיכות לעקוץ זו את זו ולהתקוטט מילולית.
ליוויתי אותה למטה כדי לפגוש לראשונה את השותפה. פריטי ערכה לי בוחן לראות מה אני זוכר מאתמול (כדי שלא נשמע בילי אייליש בפעם הראשונה בפעם השלישית). זכרתי הכל במדויק, מההפצרות שלה לקבל סנאי אפגני מחמד ועד הדיבור המלוכלך שגרם לי לגמור.
————
בימים האחרונים אני מצליח לישון במשך היום בלי כדורים או שתיה. (היום ישנתי עוד כ6 שעות אחרי שנפרדתי מפריטי). יש לי חלומות מסויטים ואני זוכר אותם, אבל לתחושתי הנפש סופסוף מרשה לעצמה להיות בדיכאון ולעבד את כל מה שעברה בשנים האחרונות שהיו מפוצצות בעיקר באדרנלין ובקורטיזול. אני נותן לדיכאון להיות, חומל את עצמי ועושה כל יום קצת דברים חיוביים, מה שאני יכול.
(צילום: פריטי 🍒 )
