לפני שנה. יום שישי, 11 באפריל 2025 בשעה 3:46
המפגש הקצר עם פריטי אמש היה לא מוצלח למרות הכוונות הטובות של שתינו.
השבוע התראינו רק לפרקי זמן קצרים בגלל העומס שלי והסיטואציה שלה. לאורך היום התכתבנו עם מדבקות אקסטטיות, ביטויי געגוע והתרגשות. היא רצתה לבוא ב18:30, אמרתי שאם זה בסדר מצדה עדיף שתגיע בסביבות שמונה כי אצטרך לעבוד לפחות עד אז. (אתמול עבדתי 12 שעות באולפן).
היא כתבה: ״אגיע רגועה ומרגיעה ומלטפת. אעסה את השכמות וראשך היפה וכל איפה שמתוח בהמון אהבה וחום ❤️״.
היא הגיעה ב20:20 וברגע שפתחתי את הדלת התנפלה עליי בחיבוקים ונשיקות. חיבקתי בחזרה וחייכתי. כשניסיתי להתרחק לרגע ולהביט בה היא נצמדה ולא הסכימה להרפות, מנשקת את גופייתי בהתלהבות כמו כלבה לא אינטליגנטית. כשרציתי ללכת למטבח להתקין לה כוס מים עם קרח כנהוג היא נצמדה אליי מאחורה והמשיכה לחבק ולהיאחז. כשהגענו לסלון היא משכה אותי בכוח לשבת על ברכיה למרות ההתנגדות הנחרצת שלי. היא התעקשה והסכימה שאתיישב צמוד לידה רק כעבור חצי דקה שהייתה לי *מאוד* לא נוחה (היא בגובה של הפטמה שלי).
היא בטח לא זכרה שבכך היא לוחצת לי על פצע רציני מאוד (שני ההורים שלי נכי פוליו והחוויה של לשבת על ברכי אמי כשהיתה מבקשת היתה כואבת ולא נוחה בגלל הברזלים של מכשירי ההליכה שלה. הייתי עושה את זה כדי לרצות אותה).
המשכתי לחבק אותה צמוד ולבהות בקיר. הרגשתי בודד. לבסוף ביקשתי קשר עין וזה הצריך קצת משא ומתן עד שהסכימה להתרחק לבערך 20 ס״מ כדי שאוכל לראות אותה. אני מבין שבשבילה זה היה צורך של השבעת געגוע וביטוי לאהבה והזדקקות, אבל בשבילי זה היה חונק, שואב, מאיים ומלחיץ.
הצלחתי להרגיע אותה עם קצת סטירות חלשות ודומיננטיות רכה, והתחלנו לדבר. סיפרתי לה קצת על מה שעבר עליי ביומיים האחרונים ודיברנו חלק ניכר מהפגישה על עניינים אישיים שלה שלא אפרט כאן. זה לא פשוט עבורי להיות בעמדת היועץ/מטפל האינטרסנט, וכל הנושא פורט לי על תחושות עמוקות. אני הרי לא ״החבר ההומו״.
התחשקנו קצת בנעימים והזמנתי אותה לאולפן להשמיע לה את הלחן החדש שהתחלתי בשיעור עם בן והמשכתי בבוקר. אני ממש מאוהב בו. הוא יצא מאוד חגיגי ומלודי ומרגיש חקוק בסלע. אני מתחיל לבכות רק מלחשוב עליו.
כשחזרנו לסלון היא סיפרה שראתה בסרט פורנו (וואי כמה זמן לא ראיתי פורנו) משהו שהוא כמו כלובון לזין אבל הוא בעצם רק מחסום שטוח שמועך את הזין לגמרי ושעליו אפשר להבריג דילדו. היא אמרה שהיא רוצה להזמין כזה ושאלה מה דעתי.
הייתי די מבולבל ולא לגמרי הבנתי מה אני מרגיש. הבלבול התעצם כשהיא נכנסה לאמזון מהפון שלה והתחילה לעיין בין דגמים במשך דקות ארוכות ודי להתעלם ממני. היא שאלה אם יש לי סרט מדידה (״לא!״). היא המשיכה את הטיזינג הפמדומי המשפיל שיושב עליה היטב. ניתרתי מעליה לזיון בגדים. היא שאלה בטיזריות אם הצעצוע שהיא רוצה מאיים עליי או מדרבן אותי ואם אני מנסה לגרום לה להרגיש את הזין שלי.
היא עלתה מעליי ואמרה לי להוריד גופיה. זרקה שלוש הערות על שיער החזה שהורדתי שגרמו לי לחוסר ביטחון ולבושה בגוף. תלשה שיערות קטנטנות ממעלה החזה: ״פספסת מלא!״ (נמנעתי מלהסיר במשך זמן רב כי ידעתי שהיא נגד, אבל כבר הרגשתי ממש מנוכר מהגוף שלי). איך היא תמיד נמשכת לעשות את הדבר *הכי* מקפיץ, מציק ולא נעים. בשלב הזה כבר התחלתי לשמוע בראש את המנגינה של השיר ״frozen labyrinth״ שכתבתי בשבוע שעבר, על הקיפאון המיני שלי. זה היה כאילו הבמאי משלב את המוזיקה בסצנה כדי שנבין שהדמות חוזרת לקפאונה לאחר שנלחצו הטריגרים הטראומטיים שלה. הייתי הפוך מרגוע, נינוח ופתוח.
היא דרשה שאעסה לה את כף הרגל מבלי להוריד את הגרב והתחילה לשחק עם הזין שלי ברפרוף הסדיסטי שלה. לאחר כמה דקות נסוגתי, לבשתי את הגופיה ואמרתי שאני כבר חייב לקחת כדורים לשינה (כבר היה לקראת 23, והייתי אמור לקום ב5 להמשיך לעבוד). ההתרחקות שלי הביאה להתרחקות שלה. כשליוויתי אותה למטה היא אמרה שמעולם לא ראתה אותי שותק זמן רב כל כך. הרגשתי שאני לא יכול לדבר. לא הבנתי לגמרי מה קורה לי. אני לא כועס עליה ולא מייחס לה כוונה רעה. it is what it is.
עכשיו יעברו עוד כמה ימים לפחות עד שנתראה שוב, וגם אז אני לא יודע לכמה זמן זה יהיה. בינתיים עליי לבלות את הסופ״ש והחג ב10-14 שעות עבודה באולפן מדי יום כדי להגיש בזמן. התחושה קשה והאנרגיה סוערת. הולך לעבוד עד שימסו לי העיניים וינשרו האוזניים.
