מתחת לפרווה

המטפלת ביקשה להקדים השבוע ל16:00. עקב עומס העבודה המטורף נאלצתי לוותר ואני מתמלל את הפגישה מתוך ההקלטה שתהום שלחה אליי ביוזמתה. 

תהום: ״מוזר לי שהטיפול לבד אבל זה טוב כי יש כמה דברים שהייתי רוצה לדבר ולהעלות כזה על המשיכה המינית שכאילו אני מרגישה שיש לי המון בלאגן במיקוד המיני, בפנטזיות שלי ומה שקורה בפועל, כאילו, זה לא בהכרח פער, הפנטזיות שלי מאוד מאוד רחבות, יש לי המון פנטזיות מיניות, גם כשולטת, גם כנשלטת והביצוע שלהם הוא, אממ, יש איזשהו פער מסויים בביצוע. גם עלה העניין הזה של הבחור הנוסף, ובעצם אני אומרת שכאילו היו לי חוויות מאוד טובות מזה בעבר וגם היו לי חוויות מפחידות ולא טובות בשנים האחרונות מכל מיני סיבות, בעיקר שאני היום מנתחת את זה ושואלת את עצמי מה עשיתי לא טוב וזה שלא החזקתי את המרחב.

מאז שאנחנו נשואים היו ארבעה בחורים בסיפור, עם אחד זה היה ממש על הפנים שפגעתי בדן מאוד. עם השני היה איזשהו עניין שהרגשתי פער מסויים. מצד אחד הדברים שאני רוצה עם הבחור, ומצד שני הרגשתי שאני מתרחקת מדן. וזה משהו שאני לא רוצה לעשות. בזמן האחרון שהתחלנו להעלות את העניין אז התחלתי לדבר עם מישהו ואז קלטתי שאני עוד פעם מתרחקת כאילו כי אני מרגישה שאני לא זו שמובילה את הסיטואציה ואני נותנת לבחור להוביל את הסיטואציה ואז אמרתי רגע רגע, כאן אני עוצרת.

בלבלתי אותך נראה לי״.

מטפלת: ״אני חושבת שאת מבולבלת כי את מסבירה את עצמך מאוד יפה, זה לא שאת לא יודעת להסביר את עצמך. כשאת אומרת ׳משהו טוב׳ את מתכוונת לשניכם משהו טוב. את מתכוונת לזוגיות המינית של שניכם. כשזה עשה רע זה היה רע לך או למיניות הזוגית?״

תהום: ״במקום לקרב זה הרחיק אותנו. פתאום הייתי עסוקה בלכבות את השריפה שהדלקתי. דן כן מעוניין שאני אגשים את הדברים האלה״.

מטפלת: ״זה מה שהוא אומר״.

תהום: ״אני גם בטוחה שהוא מתכוון לזה״.

מטפלת: ״הוא מתכוון. אני לא בטוחה שהוא יודע מה זה עושה לו נפשית״.

תהום: ״אני חושבת שאם אתקדם בצעדים קטנים…״

הן עברו לדבר על היחסים שלה עם מושיקו ב2019 ותהום אמרה שהיא לא כיוונה את זה למקום של תיבול של המרחב המיני שלנו והמטפלת אמרה: ״אולי בגלל זה קראת לזה רומן. כי רומן זה מחוץ לקשר הזוגי עם בנאדם שלא אמור להיות עבור שנינו. אם זו שלישיה אז זה לא רומן. רומן זה מחוץ לזוגיות״.

תהום דיברה על הקושי שלה להישלט על ידי כי זה שיחזור של הטראומות הינקותיות שלה.

מטפלת: ״שימי לב מה את אומרת. יש לי פנטזיה מינית שהיא מאוד משמעותית לי והיא מלווה אותי תקופה ארוכה. אני רוצה אותה, והיא כוללת אותי כנשלטת. אבל הפגיעות אל מול דן היא כל כך קשה שאת חייבת לעשות איזשהו היפוך אחרת את לא סובלת את זה. את מתחילה להיות דיסוציאטיבית״.

תהום: ״איך אני אסביר את זה במילים יותר ברורות? היה לי איזה תיאור אבל עכשיו הוא קצת ברח לי. אממ, אם אני אבוא ואגיד לו, דן, בפעם הבאה שנגיע למרחב מיני אני רוצה שאתה תשלוט בי וזה וזה הוא יעשה את זה והוא יעשה את זה מדהים והכי מחבק ואוהב ובאמת. אבל, כאילו, אני צריכה משהו ש, אה, אני לא מצליחה לקבל את זה לגמרי ואולי זה גם עניין של החפצה. שמישהו קצת יחפיץ אותי, קצת ישתמש בי״.

מטפלת: ״את לא יכולה לקבל את זה מדן כי כי הוא לא באמת משתמש בך, הוא אוהב אותך?״

תהום: ״כן״.

המטפלת התפלאה לשמוע שאני לא מחפיץ את תהום והתקשתה להתמודד עם הקונספט: ״זה אליה וקוץ בה. האהבה הגדולה הזו של דן מגיעה עם איזשהו פגם, כי הוא לא לחשוב כלפייך את כל המחשבות שחושבים עליך אנשים שלא מכירים אותך. אני אגיד עוד יותר, את לא יכולה להתייחס אליו בצורה שמנותקת מאינטימיות כמו שאת יכולה להתייחס לאנשים אחרים. מין בין זוגות אינטמיים לא יכול להיות טעון באותה אנרגיה מינית מענגת כמו שמין עם מישהו זר טעון״.

תהום: ״זה לא בהכרח מענגת. האורגזמות שיש לי עם דן הן מאוד חזקות ומאוד עוצמתיות ואני לא חושבת שהזיין על הכי טוב בעולם יבוא עכשיו ויגיע לרמה שאני מגיעה עם דן. זה ערוצים שונים. הבנאדם השלישי, מה שהוא מביא זה הפלירטוטיות הזאת שפחות יש לי עם דן, קצת סקרנות, מסתוריות…״

המטפלת שאלה מדוע תהום לא פשוט נפגשת עם גברים בלעדיי ותהום הסבירה שהפנטזיה המשמעותית שלה היא אינטראקציה משולשת בה אני פעיל עם הגבר הנוסף. היא סיפרה על פעם כזו שהיתה לפני שלוש שנים: ״התמלאתי בתחושה הזו, בביטחון הזה, בערך העצמי הגבוה והדברים הטובים ויכולתי להוציא את זה ולתת את זה לדן״.

מטפלת: ״אני חושבת שזה קשור לזה שהיית ילדה לא נחשקת, לא נחשבת יפה. תמיד אמרו לך שאת שמנה, לא היה מישהו שיתפעל ממך. הגברים הגדולים האלה, זה שהיית עבורם מושא תשוקה מיני, זה שיכולת להיות איתם ולתפקד איתם מינית, מה זה נתן לך?״

תהום: ״זה נתן לי איזושהי הרפתקה אחרת. לבחון את המיניות על גבול האסור. זה נתן לערך העצמי שלי תחושה שאני יכולה להשיג כל דבר״.

מטפלת: ״הו. תחשבי על המשפט הזה. זה משפט שרוב האנשים לא יכולים להגיד״.

תהום: ״נכון, זה גם לא משפט שבת 15 יכולה להגיד״.

מטפלת: ״והיא גם לא אמורה להשיג הכל. אם היתה לך בת אנחנו לא היינו רוצות שבגיל 15 היא תשיג הכל. אז בעצם כשאת מסתובבת עם חוויה שהמטען שקיבלת מילא אותך במשהו ששומדבר אחר לא יכול למלא, זה פגש כנראה כאב פנימי של ׳אני לא באמת שווה׳ ואני חושבת שהתקבע משהו בערוץ המיני. יש לי הרגשה שאת זוכרת את הערוץ ההוא כמשהו שנותן לך משהו ששומדבר לא משתווה אליו.

זה משפיע לך על היחסים עם דן. כשאת באה עם ערך עצמי למרחב הזוגי החוויה שלך היא רגועה וטובה. את מרגישה אהובה ואוהבת. כשדן כועס עליך את מתפרקת. את מתחברת למקום שמאוד לא בסדר, מאוד לא שווה. את הופכת להיות משהו מאוד מצומצם, כמו שכתבת לי מהמלדיביים. את הופכת להיות חסרת אונים לגמרי. את המין הוא מפסיק, הוא לא מקיים איתך שום מגע מיני, ולך אין את הצ׳ארג׳. במרחב המיני את מלאה בכוח, בעוצמה, במסוגלות, ביופי, בכל טוב״.

תהום: ״נכון. אני שואלת את השאלות האלה לגבי מין עם האדם השלישי, איך זה יהיה והכל… אני לא חושבת שיש איזושהו תחליף לזה. אני נהנית מזה, וגם דן נהנה מזה״.

מטפלת: ״אז למה אנחנו לא עושים את זה? יש כאן איזשהו פער״.

תהום דיברה על זה שרק עכשיו היא למדה להחזיק את המרחב המיני בצורה מודעת.

מטפלת: ״אם את צריכה לאונן, ואת צריכה לגמור לבד עם עצמך. על מה תפנטזי?״

תהום: ״כנראה על המשהו הלא מושג. שני גברים שמעוניינים בי״.

מטפלת: ״זה מכניס אותך לכאב, מצוקה ובלבול שיש לך פנטזיה שהיא מאוד מאוד מעוררת אבל בפועל את תקועה עם הביצוע שלה. הדבר היחיד שאנחנו צריכים לחשוב כאן זה האם יש דרך לא פוגענית ועדיין מעוררת ומרגשת ומשיגה את המטרה המינית… יש לכם מנסיון העבר שזה היה מעולה. ויש עוד משהו ששמעתי ממך היום, שאת פנטזיית הנשלטות את לא יכולה לעשות עם דן״.

תהום בטון נחוש: ״אני חושבת שיש כאן שני עניינים. כי גם אם המין עם דן עכשיו יכלול אותי כנשלטת באופן אולטימטיבי והכל וגם הוא יהיה כנשלט ושנינו נהיה מאוד מסופקים בעניין הזה, אני עדיין לא חושבת שזה יוותר על הפנטזיה של השלישיה״.

מטפלת: ״אוקיי, אז בואי נראה אם היא בת ביצוע כבעבר. את זוכרת את זה כמשהו שהיה מעולה. דן היה שותף לפעמים האלה. אז יופי, כשדן יהיה פה ננסה להבין מה אפיין את הפעמים האלה והאם אפשר להעתיק אותם לימינו אנו, ובאילו תנאים״.

לצ׳יבורמה אהובתי הנצחית, היחידה, המדהימה, המהממת, היפהפיה, המרגשת והמסעירה, המטריפת חושים ודעת, הכשרונית והמקסימה, העמוקה והמבינה, הסקסית ברמות קוסמיות, המשוגעת והנדירה, היחודית והאהובה.

שיהיה לך יומולדת 38 שמח ומלא באהבה, בצבעים, בצחוק, באור, בתקווה וביופי.

שבשנה הקרובה תמשיכי לעשות חיל בקריירה, לחזות ביופי טבעי ופראי, לצלול בכחול העמוק והצלול, לנשום אוויר פסגות צונן ומשכר, להגשים פנטזיות וחלומות וליהנות מכל הדברים הטובים שיש לעולם הזה להציע.

אוהב אותך בלי תקרה ובלי קרקעית, עד האינסוף ומעבר לו, ללא סייגים ופחדים, בכל לבי המסור לך עד אין קץ.

שלך באהבה,

 דן (לולי לול)

כוס אמכ על החרדה הזו שמקשה עלי לנשום וגורמת לי להרגיש כמו עלה נידף שמנסה נואשות להיאחז ולהישאר בתוך קרון רכבת ההרים.

כוס אמכ גם של האסהול המטומטם שקובע לי את הלו״ז וחושב שזה סביר לג׳נגל בין טיפול זוגי מיני אינסופי לטיפול בצלילה משחזר טראומות לטיפול אוסטאופתי מכאיב, לאימון יומי בג׳ים ואימון יומי בגיטרות, לעבודה עם תשעים אלף כוריאוגרפים מטורפים וגחמותיהם, שבע מאות אלף זמרות וזמרים וזיופיהם, להלחין ולהפיק ג׳ינגל לרשת פיצות, להרים פסטיבל מזדיין שלם עם 20 שירים ו14 מחרוזות תוך חודש, לעשות כל יום מדיטציה, תרגילי מוח ותרגילי פיתוח שמיעה ולשבור בכל יום את השיא האישי, לדאוג למטלות הבית, לשטוף את הכלים, להשקות את העציצים, לנקות את הלכלוכים, לבצע בדיקות רפואיות, לטייל ולצלם כי זו עונת הפריחה המזויינת, לתחזק בלוג מסריח, לצוד ירקות ופירות, להגיב לכל התגובות ולענות לכל המיילים, לתחזק מערכות יחסים, לדאוג לאישה, לדאוג להורים, לדאוג לוָלָד, לדאוג לעצמי. להגיש הצעות מחיר, לטפל בגבייה, לטפל בגוויה, לדווח ולשלם מיסים בזמן. וחשבונות. להתחיל כל יום ב5 ולסיים כל יום ב22 ובלילה לישון חרא עם סיוטים והתעוררויות. 

כוס אמכ ערס על השלטון הזר והמגעיל ועל מי שהופתע למרות שכבר למעלה מחמישים שנה יש מי שמזהיר שאי אפשר שתהיה דמוקרטיה, שגשוג וזכויות אדם רק לחלק מהאנשים ושהכיבוש הוא סרטן ממאיר שהולך ומתפשט עד שבסופו של דבר יכלה הכל. אז זין בתחת, עכשיו מתעוררים? אני לא הולך להפגנות כי פאקינג מגיע לנו. נסראללה צדק.

כוס אמכ גם על צרכים שלא נענים, על תשוקות שלא מקבלות ביטוי, על פנטזיות שלא מתגשמות, על כמיהה ואכזבה, על קמילה ודעיכה, על חומצה מאכלת, על שנאה וניכור, על תשישות, על צביעות, על אוזלת יד וחוסר אונים, על חוסר איכפתיות וחוסר אחריות, ועל כל העולם המצחין הזה שטובע במיץ של הזבל של עצמו.

בתחילת הפגישה עדכנתי את המטפלת בעלילות הסופ״שׁ עם הצלילות הטיפוליות הקשוחות באילת וסיפרתי שמאז החרדה עלתה מאוד, לקחתי כדורים בימים א׳ וג׳, וכשניסיתי לשנ״צ מפאת התשישות הרבה הערתי את עצמי מרעש ההתנשפויות המהירות והקולניות והיום גם היה לי סיוט שאני צולל עם תהום וגילעד בתוך מבנה כלשהו ואנחנו לא יכולות לצאת מהמקום ממנו נכנסנו כי הוא חסום.

ברוב הפגישה דיברנו על הצער הכבד שנפל על תהום בעקבות מותו של זאתרס, הכלב של חברתה שנפטרה לתהום בידיים בתאונת סמים מחרידה לפני 13 שנים.

תהום אימצה את זאתרס ולאחר זמן מה הוא מצא בית חם, יציב ואוהב עם גינה אצל הוריה בנס ציונה. 

ביום א׳ הוא הורדם, תהום בכתה המון והציטוט שאני מביא פה הגיע לקראת השליש האחרון של הפגישה.

המטפלת שאלה: ״זה נוגע לך במקום האימהי? כשראיתי אותך בוכה כל כך תהיתי ביני לביני״.

תהום ענתה עם דמעות ובטון טעון מאוד: ״אני מאוד אהבתי אותו. אני לא יודעת להסביר איפה זה על הרצף האימהי שלי. אני די יודעת שהסיבה העיקרית שאני לא הולכת לעשות ילדים היא שאני לא סומכת על אף אחד. אני לא סומכת על מערכת החינוך שתדע לעזור לילד שלי, אני יודעת שתשעים אחוז, שמאה אחוז יקרה כמעט ולא יראו את הילד שלי כמו שלא ראו אותי, וצריך איכשהו בציפורניים לשרוד ולעבור את כל התלאות הנוראיות האלה כילדה, מה שאני עברתי… כאילו.. אני לא מסוגלת לחשוב שאני אבחר לתת למישהו חיים לעבור את זה. כאילו, שאני קוראת על ילדים שמתאבדים וזה מחריד ונורא והכל, אבל אני נורא יודעת, אני מבינה אותם, בודאי! אני זוכרת שהיה לי תיק שהכנתי כי רציתי לברוח, היה לי ממש תיק קטן שהכנתי עם דברים כי רציתי לברוח ממה שאני חווה. זה לא שחוויתי אלימות פיזית או מינית, אני לא מצליחה עוד לדבר על מה שחוויתי כנראה, אבל זה היה לי מאוד מאוד מאוד קשה״.

המטפלת הגיבה בטון מאוד שקט: ״אף פעם לא שמעתי אותך כל כך צועקת נפשית. זאת ממש היתה זעקה עכשיו״.

אני רוצה כבר להיות אחרי התחושה המתמדת הזו שאני רוצה כבר להיות אחרי מה שאני עושה ומרגיש כרגע. 

מבצע ״מחזירים את דן לים״ תפס תאוצה בסופ״ש.

בתחילת השבוע גילעד בישר שהים התיכון צפוי להיות גלי, ומפה לשם החלטנו לנסוע לצלול באילת, מה שהעלה את יחסינו לדרגה מקבילה ל״בלי קונדום״. לצלילות הצטרף אלינו מדריך הצלילה הכי חתיך ומקסים צפונית לקו המשווה וגאוות המשפחה ל׳. לא התראינו מאז נובמבר האחרון, וגם אז זה היה בחטף. רק כשהתחבקנו ממושכות הבנתי כמה התגעגעתי. נוכחותו המתיקה את ההתמודדות עם הצלילות, שהיו מאתגרות בדרגת קושי עולה כמו שגילעד אוהב.

הצלילה הראשונה ביום שישי היתה לSunboat בחוף הצפוני. טילפנו מהחוף בשמש הבוערת במשך כ12 דק׳ מאומצות, וכשהתחלנו להעמיק ל15 מטר גילינו שהראות ממש חרבנה בגלל העלייה הדרסטית בטמפרטורות בימים האחרונים. הקפנו את הספינה וחזרנו דרך הרכבים האמפיביים. הייתי לחוץ ומודאג, זה היה הכי עמוק שהגעתי מאז המלדיביים. בשלב כלשהו נשמטה לי המצלמה מהיד כשניסיתי לסמן לגילעד שהגעתי לחצי מיכל, ותהום זינקה לקרקעית והצילה אותה.
בצלילה השניה גילעד התעלל בנו ממש. הוריד לנו את המסכות שוב ושוב, תלש לנו את הוסתים מהפה, סגר לנו את המיכלים, שחרר את החבקן שמחזיק אותם, הוריד לי את הסנפיר מהרגל, ולבסוף גם שיחק אותה שנגמר לו האוויר והוא צריך שאציל אותו.

הצלילה השלישית היתה צלילת לילה, והתקשיתי בה ממש. אחרי דקה במים הופיעו לי עוויתות כואבות מאוד בשרירים האחוריים של הירך, והסנפירים הצהובים החדשים והכבדים שגילעד ול׳ לחצו עליי לקנות ((מה ההבדל בין מדריך צלילה לאלוהים? אלוהים יודע שהוא לא מדריך צלילה)) משכו את כף הרגל לכיוון המכאיב והקשו עליי להתיישר ולמתוח את השרירים. כולם התגייסו לעזור לי, אבל כל הצלילה הייתי על סף עווית ונזהרתי בתנועותיי. הסתבכתי גם עם הרצועה למצלמה של׳ החליף לי והמצלמה נגררה על הקרקעית עד שהבחנתי, והכל תוך כדי נסיונות לא מוצלחים לשפר את עבודת הסנפירים ולהימנע מתנועות עם הידיים כדי שזהרונים לא יאכלו אותי כמו שגילעד איים.

לפני שהתחלנו את הצלילה גילעד הודיע שמחליפים את הצוותים. מור תהיה בת הזוג שלו, ול׳ יהיה בן הזוג שלי. זה הוסיף שכבה נוספת של קושי והתמודדות. ל׳ הוביל את הצלילה נפלא, ניווט ומצא לנו אטרקציות יפהפיות, אבל התנהג יותר כמו מדריך ופחות כמו בן זוג, וגם אין לנו נסיון כבני זוג בצלילה. אחרי הצלילה כשיצאתי אמוציונלי ומותש מעומס המשימות וההתמודדות גילעד אמר שהוא רצה בכוונה לביים לי חוויה שמזכירה את החוויות הטראומתיות במלדיביים, ולכן יזם את השינוי בצוותים. המטרה אכן הושגה, ונשארתי עם התחושות הקשות שצפו והציפו.

הצלילה הרביעית היתה בבוקר יום שבת לסטי״ל, וגילעד אמר שהיא תהיה צלילה מהנה שמור ואני נוביל כזוג. בתום התדריך הארוך עם הסברים פיזיקליים מעמיקים ומלומדים הוא הישיר אלי עיניים יוקדות, ובעודו מדגיש את דבריו עם אצבע מונפת אמר: ״בצלילה עכשיו אל תחשוב על איזון, סנפירים, נשימה וכו׳. תחשוב רק על כמה אתה אהוב ומוערך, על ידי בת הזוג שלך ששותפה לתשוקה שלך לצלילה, הבן שלך (ל׳ הנהן בהסכמה), ועל ידי חברי הפייסבוק שלך״. דמעות ניקוו בעיניי כשהוא דיבר.

הצלילה עברה פחותויותר בשלום (24 מטר) אבל אני עדיין מאוד מודאג ולחוץ במים והחוויה היא של התמודדות והתגברות ולא של כיף במובן הכיפי של המילה. תהום צוללת נהדר ומשדרת רוגע והכלה. גילעד אמר שהתקשורת בינינו השתפרה ושהוא מבסוט מההתקדמות שלי, ושאם היה עושה לי לפני שבועיים מה שעשה לי בסופ״ש הזה הייתי חוטף אירוע מוחי.

בין לבין הספקנו to wine and dine עם חברנו האילתי האהוב מאוד אביב ״לי יש יותר גדול״, לטייל בשישי לפנות בוקר בקניון שחורת, לקיים מצוות בחדר המלון, להיפגש שוב עם אביב והhood הענק והעבה שלו בפארק הצפרות בשבת בזריחה ולאכול יחד עם גילעד ול׳ ארוחת ערב+שיחות עומק במבשלה. בסך הכל יבול נאה ל52 שעות ברוטו (כולל נסיעות).

נחשו מי זה שהצליח, בהתמדה נחושה, לטפס את דרכו אט אט והבוקר לעקוף בנקודה אחת את השיא הקודם שלו במשחקי המוח היומיים, אחרי שדירוגו צנח וצנח בעקבות הברונכיטיס והאנטיביוטיקה, הטראומות במלדיביים, כדורי ההרגעה והשינה וכל יתר הבלאגן בחודשיים וחצי האחרונים.

בין הפותרות נכונה יוגרל חיוך עם גומות ומבט עמוק עם זיק שובב. 😊 

היה מגניב לשוב לצלול עם הBuddy הסופר סקסית הקבועה שלי. בתדריך גילעד (aka Mr. Miyagi) שיכלל את הסימן האוניברסלי שאומר ״הכל בסדר״ 👌🏽, והנחה אותי להרים אצבע אחת אם אני במצוקה כמו בפעם הקודמת, שתי אצבעות אם אני לא בטוב אבל מתמודד בהצלחה, ואת שלוש האצבעות אם אני סבבה.
בסוף התדריך גילעד ניסה להחליק את הכיווץ המודאג במרכז המצח שלי בעזרת אצבעו, שנסוגה לאחור בבהלה כנה לאחר כמה שניות כאשר לסתותיי זינקו לעברה בנביחה מפחידה ככלב משוסה.

הים בקיסריה העתיקה היה צלול, שטוח ומזמין, והיה קצת פחות קר מבצלילות הקודמות. מתחת למים שיחקנו במשחקים שונים שנועדו לשפר את האיזון ולהעסיק את המוח. בזמן שאחת מאיתנו ביצעה את המשימה השניה צילמה אותה.

היו הרבה רגעים שהרגשתי את המחנק החרדתי הזה, שהאוויר לא מרווה אותי, אבל הצלחתי להשתלט על המצב בעזרת נשיפות ועידוד עצמי. אחרי כ25 דק׳ התחלתי להשתעל שוב ושוב, עם תחושה שמשהו מציק לי בגרון ואני לא מצליח להוציא אותו. זו היתה הפעם היחידה שהרמתי רק אצבע אחת כשגילעד שאל אם הכל בסדר. ביתר הפעמים הרמתי שתי אצבעות.

אחרי שהשלמנו את כל המשחקים בהצלחה יצאנו לטיול כשגילעד מוביל ואנחנו צוללות שלובות ידיים מאחוריו. ראינו מדוזות לבנות מהפנטות, להקת דגיגים וטווסונית ים תיכונית צבעונית. בדרך חזרה גלעד שאל אם הכל בסדר והרמתי שלוש אצבעות. הוא שאל שוב כדי לוודא ואחרי שהגשתי לו שוב את המחווה עם אקסטרה התכוונות הוא עשה סימן נצחוני של ״יש!!״ ויצאנו מהמים אחרי 48 דק׳ זמן תחתית.

אחרי שהתייבשנו והתחממנו ישבנו לקפה וגילעד נתן לנו פידבקים על הצלילה. לתהום הוא אמר שהוא תפס אותה כמה פעמים עסוקה בעצמה ולא מתייחסת אליי ועודד אותה להציץ בי מדי פעם ולראות מה מצבי (זה צילצל מוכר מאיפשהו…). הוא אמר שנעבוד בפעם הבאה על עבודת הסנפירים הלקוייה שלי, ושבסך הכל אנחנו צוללות טוב וגם פועלות היטב כזוג.

גילעד אמר שהוא התרשם שאני מזדהה מדי עם החרדה ומאמץ אותה לזהות שלי ולימד אותי כמה תרגילים כדי להתמודד איתה. אלו תכנים שאני מתעסק בהם גם ככה במסגרת תרגול המיינדפולנס היומי בשנים האחרונות. אני זוכר את הפעם הראשונה שנחשפתי לרעיון שאני לא המחשבות שלי. זה היה כזה: ״מה מה מה מה מה??? אני **לא** המחשבות שלי???״.

התרגילים היו להגיד משפט חרדתי שמהדהד לי אבל עם הלשון משורבבת החוצה, למשל ״האוויר לא מרווה אותי״. זה כמובן גורם למשפט להישמע מטומטם לגמרי ועוזר לנתק את המילים מהרגשות העזים שהן מעוררות. תרגילים נוספים היו לחייך אל מול המראה כדי להפעיל את נוירוני המראה שלי, וכשאני מרגיש חרדה להתחיל לתאר בקול רם ובפירוט רב את הדברים סביבי, ולסיים בחזרה על המשפט ״כאן ועכשיו הכל בסדר״.

״It works if you work it, המטרה שלנו היא לא להקטין את השחור אלא להגדיל את הכחול״.
נפרדנו בחיבוק עד הפעם הבאה בה נרד עוד מדרגה, הודיתי לגילעד מעומק לבי ואמרתי לו שהוא לא כזה גרוע.

מוזיקה מקורית ועריכת וידאו: אני

תהום סיפרה באריכות על המקרה בשבת וענתה על שאלות הבהרה של המטפלת.

מטפלת: ״מה הרגשת כשחזרת הביתה?״

תהום: ״הרגשתי שאכזבתי אותו, שהוא מבואס עליי״.

מטפלת: ״זה הוא, מה *את* הרגשת?״

תהום: ״שעוד פעם פספסתי, עוד פעם הפלתי משהו שלא סידרתי עד הסוף. אני יודעת לעשות מלא דברים אבל את הדברים עם דן יש לי נטייה להפיל״.

מטפלת: ״הרגשת אשמה?״

תהום: ״כן, מאוד״.

מטפלת: ״על מה?״

תהום: ״בהתחלה לקחתי את זה כאשמה שיצאתי מהבית ונפגשתי עם חברה. אחר כך אני קצת יותר מפנימה ומבינה שזה לא עצם זה שיצאתי מהבית אלא זה שלא דיווחתי ותקשרתי, לא עדכנתי אותו״.

המטפלת ואני הרמנו גבה (כ״א את של עצמה) על הבחירה במילה ״דיווחתי״ והמטפלת שאלה מאיפה באה תחושת האשמה על עצם היציאה מהבית. הבהרתי שאני כמובן בעד שתהום תיפגש עם חברות ואין לה שום חובת דיווח, הבעיה שלי היתה הפער בין מה שתהום אמרה שתעשה למה שעשתה בפועל, ולמרות שזה טריגר אותי והייתי גם ככה מעורבב מהצלילה הטיפולית הקשה הצלחתי לעצור את כדור השלג ויזמתי שנבלה את שארית היום יחדיו.

מטפלת: ״אני חייבת להגיד שאת אומרת משפטים שאני קצת מתכווצת כשאני מקשיבה להם. ׳אני אשמה שיצאתי מהבית, אני אשמה שלא דיווחתי לו…׳, אמא׳לה, אני שומעת את זה כאילו את חיה בבית אלים עם גבר שמצר את צעדייך, אלימות רגשית ופיזית שאין לך שום זכות לחיים משלך, להחליט מתי את יוצאת ומתי את חוזרת, לרצות להיפגש עם חברה…ככה זה נשמע״.

תהום: ״כן אני מבינה את זה, אני גם מבינה שזה לא באמת ככה״.

מטפלת: ״סליחה שאני מתעקשת איתך. אני רואה את העבודה שדן עושה עם עצמו. לא לזרוק את התינוק יחד עם המים, לא לתת לחוויות העבר להכתיב את התנהגותו בהווה, לתת צ׳אנס לביחד שלכם הנוכחי ולהאמין שהוא יכול להיות שונה מהחוויות הינקותיות שלו. לי חסרה כאן העבודה שלך. אני מנסה להבין איפה את בכל הסיפור הזה, מה את לומדת על עצמך? אני תוהה אם יש לך משקפיים כאלו שמסתכלות פנימה ואומרות מה קרה לי, מה עבר עליי. אני אומרת לך שאני מתכווצת כשאני מקשיבה לך.״

תהום: ״אני מבינה שאני מעבירה את עצמי חוויה אלימה למרות שהיא לא בפועל אלימה״.

עברנו לדבר על הצלילה הטיפולית, החרדה, השימוש בכדורים וההצלחה להימנע מהם רוב הזמן ואיך שגם מה שקרה עם תהום בשבת הדהד את תרומתה לטראומה במלדיביים. המטפלת שאלה על הסקס שעשינו בשבת בערב: ״מישהו מכם היה מתמסר שם?״

אני: ״אהממ, סקס רגיל כזה, אבל לא…״

מטפלת: ״לא מתמסר במובן של נשלט. מתמסר לחוויה מינית, מצליח להיות שם מינית אני מתכוונת״.

אני: ״ניסינו. אמרת גם שבשלב הזה יכול להיות שיהיה… שאנחנו כבר לא במקום הרגיל אבל גם לא במקום החדש, אז…״

מטפלת: ״היתה זיקפה?״

אני: ״כן, בערך…״

תהום: ״אני גמרתי וגם אתה גמרת… אבל לא היה סקס מרקיע שחקים״.

מטפלת: ״מבחינת העוצמה, האמפליטודה של החוויה לא היתה… (התפעלתי מהמילה ׳אמפליטודה׳) אבל את אומרת ׳תפקדנו מינית׳.״

תהום: ״כן״.

אני: ״בערך״.

מטפלת: ״תסביר מה היה בערך?״

אני: ״שזה… אנחנו איפשהו באמצע מנסות לעשות משהו… כן דיברנו בשעות האלה, דיברנו הרבה על הגברים הנוספים, על כל הנושאים שדיברנו פה, אחד הדברים שעלו היה שתהום אמרה שבשביל לבטא את הצד הנשלט שלה, קשה לה מאוד לעשות את זה איתי כי שם היא בפגיעות נוראית ולכן הרבה יותר קל לה לעשות את זה עם מישהו שהיא לא יכולה להיפגע ממנו. גם פה היא אמרה לפני מיליון שנה שהיא צריכה יותר החפצה, שזה יהיה פחות אישי ויותר מיני ופלסטי. וגם בזמן שעשינו סקס, התכנים האלה עולים, אני לא חושב שאפשר להתעלם מהם, ואני חושב שאנחנו צריכות אווירה יותר קלילה כשאנחנו מדברות על זה כדי לאפשר את הדיבור על זה״.

מטפלת: ״בבית אתה מתכוון? או פה?״

אני: ״פה. שתהיה אווירה קצת פחות חמורה בדיבור על זה״.

מטפלת: ״לי אתה אומר את זה? מה זה ׳חמורה׳״?

אני: ״קשה. חמורת סבר״.

מטפלת: ״מה קשה באווירה? תסבירי לי את (פנתה לתהום)״

תהום: ״אמממ״

אני: ״כאילו זה לא בסדר״.

מטפלת מרימה את הקול: ״אהההה, אתה שומע ממני האשמה! שיפוט! שיפוט אתה שומע ממני!״

אני: ״אמא׳לה… גם עכשיו. (שתינו פורצות בצחוק משחרר). באמת, respectfully, אני אומר את זה in a good way, בבקשה, אני לא רוצה לריב״.

מטפלת: ״גם איתי? איתי אתה רב? איתי אתה יכול לריב?״

אני: ״אני אומר את זה עם כוונה פרודוקטיבית״.

מטפלת: ״אני לגמרי מבינה את זה ככה ואני מאוד שמחה שאתה אומר את זה כי זה מאפשר לי לעשות את זה בצורה שהיא יותר מותאמת לכם. את גם מרגישה כמו דן? מרגישה אותי שופטת אותך?״

תהום: ״קצת לא מבינה אותי לגמרי בעניין הזה, כי אולי יש בינינו פער במחשבה הזו על מין עם האדם השלישי. אולי אצלי זה משהו יותר של צורך ורצון עמוק בפנים, ולא משהו שהוא רק שעשוע. זה לא איזשהו חפץ שאני מביאה למין״.

מטפלת: ״אוקיי אז מה אני בעצם מפספסת? את הצורך הרגשי שלך בבחור השלישי, בשלישיה? אבל את אומרת משהו אחר מדן, דן אמר להקליל את זה ואת בעצם אומרת להעמיק את זה״.

אני: ״זה לא להיפך, זה להקליל כדי שנוכל להעמיק. שנוכל להציף את זה בצורה…״

תהום: ״יותר בטוחה לדבר על זה. חשבתי המון על הטיפול האחרון, עולם הפנטזיה שלי מאוד לא ברור לי מהבחינה הזאת. אני מרגישה שאם אני מוותרת על העניין של הגבר הנוסף אני הולכת לאיבוד בעולם הפנטזיה שלי. כשהיתה תקופה שסגרנו את הקשר באמת לא דיברנו על הנושא הזה בינינו אני ודן, והרגשתי איך אני מתקשה להכניס תוכן מיני לסקס בינינו ובאמת לא עשינו הרבה סקס בתקופה הזו. ואז כשהתחלנו כן לעשות סקס אז זה משהו שאני מרגישה שכל הזמן עולה. ממני, מדן״.

התייחסתי לשיעורי הבית שקיבלנו: ״שמתי לב שאני כל הזמן חולם בהקיץ. כל בחורה שאני רואה ומוצאת חן בעיניי, ישר קופץ לי תסריט, זה כל כך אוטומטי שאני לא חושב על זה. דמיונות על אנשים שפגעו בי ובאים להתנצל ומודים בצדקתי, על כל מיני מצבים נחמדים שאני לא חושב שבאמת יקרו. חלק אחר של זה זה החרדות, כל מיני סיטואציות מחרידות שאני לא רוצה שיקרו. לגבי הגבר הנוסף, אני חושב שאם אין לזה היתכנות זה מאבד מהפוטנטיות של זה. כמו כדור פורח שנגמרת לו האש, הוא פשוט צונח. אפילו אם זה לא ממש קורה, כי אובביוסלי תהום לא עוסקת כל היום ב… יש בחורות שרק תפתחי להן את הצוהר והן יעופו… היא לא עושה את זה.

אבל המחשבה שזה כן יתכן היא מאוד חשובה כדי שהפנטזיה תעבוד. מבחינתי המוטיבציה העיקרית לזה היא הריצוי וההתמסרות. אם תהום היתה אומרת: ׳ממי, אני לא רוצה אף אחד אחר, אני רוצה רק אותך, מה שאני כן רוצה זה לבעוט לך בביצים ולהצליף בך עד זוב דם׳ אז הייתי מתחיל לפתח פנטזיות כאלו. בטח שלא הייתי אומר לה: ׳לא, אבל מה שאני בעצם רוצה זה לראות אותך שוכבת עם אחרים. הפנטזיות האלה לא זרות לי, הן שייכות גם לעולם הפנטזיות שלי, אבל אם היא לא היתה רוצה אותן הן היו עוברות טרנספורמציה״.

מטפלת: ״למה אתם צריכים אותי שם? מה חסר לכם? איפה אתם תקועים עם זה?״

תהום: ״אני חושבת שזה תקוע הרבה מאוד בקטע של מה שקורה תוך כדי ואחרי, או גם לפני בעצם. כל העניין שדן לא מקבל את המקום שלו ואני משמיטה אותו ולא סוגרת את הסיפור הזה, או תוחמת את הזמן. זה קצת מזכיר לי את המקרה עם החברה בשבת, שלא תחמתי את הזמן. זה העניין שלי, שמאוד מאוד מאוד חשוב לי שהעניינים האלה לא יהיו הרסניים כלפי דן״.

מטפלת: ״ואת כרגע יודעת להגיד שאת לא יודעת איך לעשות את זה לא הרסני? את צריכה אותנו כאן כדי שננסה להבין ולהבנות את הסיטואציה שתהיה לא הרסנית כלפי דן?״

תהום: ״כן, בעיקר״.

מטפלת: ״ואת כרגע לא עושה את זה מפחד מההרסנות?״

תהום: ״כן, כי אני כל פעם הובלתי אותנו להרסנות הזאת. אז עד שלא אדע שאני יודעת לנהוג אחרת אני מהוססת, מנועה. אני מתחילה התכתבויות ורוצים להיפגש איתי ולא כל כך ברור לי מה אני רוצה מהבחינה הזאת, מה אנחנו יכולים לשאת כזוג. אני חושבת שרק לאחרונה הבנתי איך אני יכולה לעשות סשן עם דן בצורה מודעת כדי שהוא לא יהיה פוגעני והרסני״.

אני: ״וזה עדיין לא מופנם, זה מצריך ממנה המון אנרגיה, היא צריכה לחשוב על זה. זה ממש מצריך ממנה מאמץ, זה לא אוטומטי ולא אינטואטיבי״.

מטפלת: ״אני שומעת מה שאמרת וזה מהדהד בתוכי. ׳זה לא צעצוע, זה לא סתם משחק בשבילי׳. המשפט שלך…אני פה, הוא אצלי, ואני חייבת להבין, אה, אממ, אני חייבת להגיד שאין לי מושג, אבל אני שומעת שאת אומרת ׳יש לגבר הזה משמעות רגשית נפשית, עמוקה בשבילי. אל תקלי ראש בזה, זה לא סתם משחק׳ ״.

תהום: ״אני לא סתם מפנטזת על זה כבר הרבה זמן. החוויות הטובות שהיו לי עם זה היו מאוד מאוד טובות״.

מטפלת: ״צריך להבין מה טוב בהן. מה הטוב שמתלווה לחוויה של שלישיה. אני לא רוצה לקרוא לזה יותר מדי בשמות כי יש לזה השלכה נפשית ורגשית לשם. אני רוצה רגע להישאר, אני זהירה, אני לא רוצה לעשות השלכה וסתם להגיד דברים. אני שומעת אותך, זה לא סתם, זה לא משחק, זה עמוק בשבילך״.

תהום: ״כן, זה גם לא משהו שאני באמת רוצה לוותר עליו״.

מטפלת: ״זה לא נשמע שיש צורך, זה נשמע שדן איתך שם״.

תהום: ״כן. אני כן רוצה לעשות את זה בצורה יותר חכמה, לא הרסנית, לא פוגענית. לא לבית, לא לבן זוג, לא לעצמי. אם הבית שלי נהרס מזה אז לא עשיתי בזה שומדבר טוב״.

מטפלת: ״בסדר גמור. אני שומעת את זה גם״.