מתחת לפרווה

מאז שחזרנו לדבר על שלום בחסות המלחמה, פריטי ואני הספקנו לריב כמה פעמים בקטנה ופעם אחת בגדולה. 

זה היה בין המפגש השלישי למה שאמור היה להיות הרביעי ובוטל על ידי. גם זרקתי לפח את ארגז ה שהזמנתי לה עם תמונה שלנו על האריזות וכיתוב ״אבא דן אוהב את פריטי שלו״ שהגיע בעיתוי אומלל. הריב היה סביב משהו שקרה במפגש השלישי, בו ניסיתי להתקרב אליה מינית כחלק מההפשרה ביחסינו והיא דחתה אותי בצורה לא פרודוקטיבית. הבעיה לא היתה עצם הדחיה אלא הצורה המשפילה, הגועלית והוולגארית בה דחתה אותי, ואפילו זו לא היתה הבעיה אלא השיח שאחרי, בו היא סירבה לקחת אחריות והתעקשה להוליך אותנו בסיבובים אינסופיים וחסרי תכלית סביב כיכר המריבות. 

כשרק חזרנו לתקשר בסוף מרץ אמרתי לה: ״את אישה צעירה בעלת ערך גבוה. את יפהפיה, את הכי מבריקה שפגשתי, מצחיקה, משכילה ובעלת מקצוע נחשב ומבוקש. וגם אני גבר בעל ערך גבוה. אני יודע שאני יפה, אני חכם, מוכשר, מצליח, עובד על עצמי. אם קשר בינינו יכול להגביר את הערך שלנו כך שהסכום גדול מסך חלקיו, מעולה. ואם קשר בינינו מפחית מהערך של כל אחת מאיתנו אז אין בו טעם". 

אחרי הפגישה שבוטלה לא דיברנו כמה ימים, ואז מצאנו את הדרך חזרה לתקשר. הצעתי שתנסח כתב כניעה ותגיש לי אותו. 

אחרי המפגש המוצלח באמצע השבוע העזתי ליזום ולשאול אותה אם יש סיכוי שתבוא בשבת.

היום לפני הצוהריים פריטי הגיעה בשמלה אדומה איקונית, יפהפיה מתמיד והגישה לי את כתב כניעתה כרוך בסרט שחור. אני מפרסם אותו כאן בגאווה, בהתפעלות ובהתפעמות בהתאם לרצונה. 

אחר כך הכנו יחד סלט כשאני לבוש רק בסינר (״אתה אמור להיות עירום מתחתיו״) והוצאנו את האסאדו שדירדסתי לכבודה בבוקר מהתנור לאחר חמש שעות חמימות ונעימות.

(שלשום כבר הזמנתי ארגז במבה חדש, הפעם בורוד גלאם עם תמונה עדכנית שלנו, וגם כתבתי את כתובתה כך שהמשלוח יגיע ישירות אליה).

חששתי שבן לוין יתאכזב משיעורי הבית שהכנתי (כי אולי זה לא יצא מספיק מטונף) אבל בשיעור אתמול הוא התלהב ממש משלושת השירים שיצרתי השבוע, מה שעודד אותי לשתף אותם. יצרתי סרטון עם המילים ו-וידאו ארט כי אני מרגיש שיש משהו מרפא ומשחרר במוזיקה הזו. 

כשחזרתי מהסופר גיליתי שאני לא מצליח לנעול מבפנים את דלת הכניסה. המפתח המובנה נתקע, וכשניסיתי לנעול מבחוץ המפתח הסתובב רק רבע סיבוב. WD40 לא עזר, והתקשרתי למנעולן הישר והמצוין שהחליף לי צילינדר בסוף ספטמבר. צילמתי לו את הבעיה והוא אמר שיגיע בעוד כשעה.

בינתיים ירדתי לירקן במרכז נווה עופר (בלי לנעול את הדלת) להשלים מצרכים לחצילים הסיציליאנים שתכננתי לדרדס. לא היה שפע של מבחר בעגבניות השרי. טעמתי אחת מהסלסלה הכי נורמלית והיא היתה בסדר אך לא מרגשת. הירקנית הבחינה בבררנות המהוססת שלי, אמרה: ״יש לי גם קטנות מתוקות אם אתה רוצה״ ושלפה מהמחבוא הסודי סלסלה חיננית ומושלמת. אמרתי לה בהתפעלות: ״הו, עכשיו אני מרגיש אהוב!״.

קצת אחרי שחזרתי הגיע יניב המנעולן. הוא נגע קצת פה ושם במשך 20 שניות והבעיה הסתדרה (משהו למעלה זז קצת מהמקום). הוא ביקש שאצא החוצה ואנסה לנעול מבחוץ, והחליט להצטרף אליי: ״מקסימום אם נתקע בחוץ נקרא למנעולן 😉״.

הכל עבד כמצופה וכששאלתי אותו כמה להעביר לו הוא ענה: ״זו מתנה ממני״. ניסיתי להתעקש לשלם לפחות על ביקור אבל הוא הביט בי בעיניים נוצצות ואמר: ״אתה בנאדם טוב וזו מתנה ממני״.

החציליאנים יצאו חציליאמי יאמיים. 

עכשיו אני נזכר שהבן שלי התקשר בבוקר לספר שהוא מבסוט מאוד בעבודתו החדשה כמדריך טרקטורונים בחוות הגמלים ושהוא מאוד נהנה לצלם את עצמו רוכב על כלי הרכב השונים עם הרחפן ומצלמת 360 מעלות ולערוך את זה אחר כך עם אפקטים מגניבים. הוא תייג את מקום העבודה שלו בריל האחרון והגיע ללמעלה מאלף צפיות.

סיפרתי לו על הפראמפ שהייתי צריך לשנע לקליפורניה לתיקון וכל הפרוצדורה והניירת. הוא התרשם ואמר שבכל פעם שהוא נתקל באתגר מסובך הוא חושב עליי ומנסה לנהוג כפי שהוא מדמיין שאני הייתי עושה. 

הסופ״ש התחיל עם נחת. 

יש לי המון מה לספר, 

על פגישת הזום הערב עם בן והתגובה שלו לשלושת (!) שירי הPאנק שיצרתי השבוע ולסרטון הצלילה מהשבוע שעבר, על השיחה עם דימה היום כשהביא והתאים לי את המדרסים החדשים, על ההתפתחויות בעבודה, על ההתרחשויות עם פריטי, על שבוע השתיה הכי מוצלח שלי (במובן של מועט) מאז תחילת המלחמה עם איראן, על הפודקאסט המרתק של עזרא קליין עם יובל נח הררי, על איך שמאז שחזרתי ליצור מוזיקה לשמה הבקרים פחות דיכאוניים והקימה מהמיטה יותר קלילה, על שעות השינה המרובות עם הסיוטים הנלווים שהולכים עשורים אחורה ומציפים פוסט טראומה לפרצוף. 

אבל לעת עתה אסתפק בשיתוף המייל שהגיע זה עתה ובישר שהVoxbox שלי הגיע בשלום למולדתו בChino, CA.

מפנה לה חצי יום מ14:15,

פוגש אותה בסנטר,

לוקח אותה לאכול תאילנדי (בלדי)

מייבא אותה הביתה באוטובוס

מוזג לה מים עם קרח

יושב קרוב, מלטף אותה עם קשר עין רציף

מוזג לנו עמוקה של אור הגנוז עם מחתרת הקטיפה במערכת.

״אני מרגישה מוזר. אלך בקרוב. מרגישה שאתה לא אוהב אותי״.

דופק לה סטירות חוזרות ונשנות, הודף את נסיונות הנישוק שלה בחניקות, מפליק לה בציצים, יורק לה בפרצוף.

עיניה מאירות: ״הו! *זה* בעברית!״

השיעור האחרון שלי עם בן היה לפני חודשיים, וקיבלתי אז שיעורי בית ליצור מוזיקת Pאנק שתשמע כמו אסלה הפוכה שמפזרת חרא לכל עבר דרך הרמקולים. 

מאז לא קבעתי שיעור נוסף וגם לא הכנתי שיעורי בית למרות שהיה לי ממש כיף בשיעור ההוא ולגמרי ראיתי את התועלת (והטואלט) בתרגיל. 

כשאין חשק ומוטיבציה לכלום אז אין חשק ומוטיבציה לכלום. 

בשבוע שעבר החלטתי בהשראה של רגע לקבוע שיעור לחמישי הקרוב, והיום יצרתי את הקטע הראשון מתוך (אני מקווה) שלושה. 

כתבתי את המילים מיד אחרי ארוחת הצוהריים ויצרתי מוזיקה מונוטונית ורועשת בהשראת מחתרת הקטיפה ופטי סמית׳ הצעירה. תופים, בס מזוהם עם מפרט, גיטרת ליווי מטונפת וגיטרת סולו מתחרעת. שני אקורדים. בגיטרה המלווה כיוונתי את המיתר השני רבע טון למטה כי זה נשמע יותר נכון ככה מאשר כשזה היה מכוון. יריתי וצרחתי את המילים במבטא מוזר ומתריס ואז זיינתי לסאונד את הצורה ודחפתי את זה up to eleven. 

Greasy Bolognese with cheesy Parmigiano

Sipping on a huge cafe Americano

Thirty five assholes and a zoo dystopia

Once you start bitchin there is just no stoppin ya

I don’t wanna work but i need the money

Clients so annoying it’s not even funny

Mama’s gonna fly Swiss Air with a death wish

I’ma shooting hoops in court till it goes swish

Haven’t had sex in a year that’s a long time

Sorry Ben, I seem to need these lyrics to rhyme

Garbage in garbage out war is nearly over

Hope it don’t mean that I have to get sober

Pretty sure pretty’s gonna pretty that’s a pity

There’s a price to pay for sucking on her titty

Why they phoning me and acting so phony

Would have beat the meat but I’m not even horny

El Niño on the way it’s gonna be brutal

Getting my shit together seems crucial

Forcing myself out of bed every morning

Nightmares spin me all night tossing and turning

Everyone’s annoying make me wanna drown in liquor

Particularly that fat slob in the mirror

The end has begun, Evil is marchin

Better make the guitar sound be crunchin

ֿ

אתמול לפני הצוהריים קיבלתי את מנת החיסון השניה נגד שלבקת חוגרת. החום והכאבים החלו להתבטא לקראת הערב, ישנתי לא טוב ועם המון התעוררויות. הרגשתי כל כך רע שאפילו לא שתיתי (לילה יבש ראשון מאז שלהי פברואר לדעתי) וקצת לא נעים לי לאכזב את האלכוהול. (קניתי יינות של ״אור הגנוז״ לכבוד החג של היהודים שמצאתי בחנות המשקאות מול ״שוק רוטשילד״ בבת ים הקטנה, אליו נסעתי ברק״ל אחרי החיסון לצוד ירקות ופירות). 

נראה שזה באמת הסוף הפעם, ובסך הכל אני עובר די בשלווה אל השלב הבא. 

חייתי חיים עשירים ומלאים, צחקתי, בכיתי, אהבתי, טיילתי, יצרתי. 

החרטה המשמעותית היחידה שלי היא שלא הספקתי לגרור מכונית בעזרת רתמה שמחוברת לזין בעוד הראש עולה בלהבות כמו . 

אולי בגלגול הבא. 

בינתיים אני מתרגש מהשבוע האחרון של הלייט שואו עם סטיבן קולבר שיורדת בגלל התנכלות פוליטית, הקלאסה שהוא מפגין דרך כל התהליך וכל האורחים המיוחדים שמגיעים לתמוך.

 הקרדיולוג החתיך שאל אותי איך מה שלומי ועניתי: ״דיכאון, חרדה ועצבנות״. הוא ענה שמצוין וסימן שהכל בסדר.

״עשיתי אקו לב במאמץ...״ 

״ראיתי. היה מושלם. אבל בדיקות המעבדה לא כל כך. שומנים, טריגליצרידים...״

״כן, מלחמה״.

״אה, זה התירוץ?״

״זה לא תירוץ. אני בטוח שאם הייתי עושה את הבדיקות בסוף פברואר ולא בסוף מרץ התוצאות היו מוצלחות בהרבה״. 

קיבלתי את המכתב שהייתי צריך וגם עוד קצת מוטיבציה לחזור לתלם. 

״מתי לחזור על הבדיקות?״

״כשתרגיש שהן הולכות לצאת טובות״. 

בצוהריים התלבשתי על שליחת הVoxbox לקליפורניה לתיקון סופסוף. הייתי אמור לשלוח ממש כשהתחילה המלחמה הארורה. מחירי המשלוחים כמעט הוכפלו (1200 ש״ח לכיוון). חיכיתי שהמלחמה אולי, לא יודע, תיגמר. בינתיים היחידה שכבה בפינת האוכל באריזה היעודית שהגיעה ממש לפני הטילים וכבר הפכה לחלק מהנוף. 

גם היתה ניירת מכס מורכבת שהיה צריך למלא בכתב על פי הוראות ואז לסרוק ולהדפיס בארבעה העתקים, ולמלא את כל המידות והכתובות והפרטים באתר של DHL, והמוח שלי לא שש לאתגרים מורכבים בימים אלו. 

מצד שני בקרוב מחכים לי מסמכים משמחים כמו תעודות פטירה, יבוא גופה, צווי ירושה ועוד מגוון של סיטואציות שאני לא יכול אפילו לדמיין. אז זה היה אימון טוב בבירוקרטיה לא מוכרת. 

דימה השליח הגיע לאסוף את החבילה ב16:30 ועדכנתי את החבר׳ה מ 91710 Chino, CA במספר המעקב. 

ירדתי למגרש מתחת לבית עם הכדור החדש ובלי הטלפון (חזרתי אחר כך לצלם).

אחוזי הקליעה שלי היו בערך 0.02 אבל ההחטאות המרשימות בריחוקן מהטבעת או אפילו מהסל כולו אילצו אותי להתרוצץ הרבה בשביל הריבאונד ובפעמים הבודדות שזריקה מחצי מרחק נכנסה הסאונד של ה״סוויש״ ריגש אותי.

לפנות ערב יש לי את הדייט השנתי עם הקרדיולוג, ממנו אני אמור לצאת עם מכתב שמכסת״ח את רופא הצלילה הבכיר לאשר לי להמשיך לצלול עוד שנה.

אני לא הכי בריא ובכושר ונגעל מעצמי. כבר שמונים ימים מאז תחילת המלחמה הכושלת הפעילות הגופנית ירדה, התזונה התרופפה, השתיה החריפה. הדיכאון העמיק.

אין לי מוטיבציה או חשק לכלום. 

שמי הלילה האפל של הנפש התכסו באובך סמיך ואי אפשר לנווט בעזרת כוכבים מנצנצים.

במסגרת הכנותייה ל״נסיעה לשוויץ״ אמא שלי זורקת לי בוואטסאפ חוות דעת פסיכיאטרית באנגלית ב15:05 בלי שום טקסט לפני או אחרי. 

נורמלי לגמרי. 

בשיחת הפון המנדטורית בשישי היא ביקשה שאבוא לבקר אותה בחג הקרוב של היהודים וסיכמנו שתגיד לי אם היא רוצה שזה יהיה בחמישי או בשישי. 

בינתיים היא לא אמרה, אז שאלתי. מסתבר שגם אחותי תהיה. כן, תהיה לנו הרבה עבודה לנקות את כל החרא הנפשי שחירבנה לנו בנשמה ובאסטרטגיית ה״הפרד ומשול״ שהפעילה כל השנים כשהרגישה שמשרתת את הנרקיסיזם והשתלטנות שלה. אחותי גדולה ממני ב3 שנים ומאמינה אדוקה בכל תיאוריות הקונספירציה הקיימות, מה שגרם לאבא שלי לנתק איתה קשר אחרי שניתקה ממנו קשר במשך כמה שנים. 

בשבילי מפגש כזה זה אומר פי ארבע masking ופי שמונה downtime אחר כך. 

זו גם לא תהיה הנסיעה הכיפית היחידה לרחובות השבוע כי מחר הבן ביקש שאפגוש אותו אצל אבא שלי כי סבתא של בת הזוג שלו התפגרה והוא נזכר שאמרתי פעם שסבא וסבתא זה עם תאריך תפוגה. הוא אמנם סייג שרק אם זה מרגיש לי סבבה וכו׳, אבל הואיל ובמילא שומדבר לא מרגיש לי סבבה i might as well. 

גם זה פורום שלא התכנס כבר שנים ארוכות. קשה לי לחשב את כמות הנזק. אני מניח שאדע לפי כמות האלכוהול שאגמע מחר בערב. 

התסריטאית למעלה מערבבת את הקלפים באינטנסיביות גוברת ומזמנת קרבות מורכבים בדרגת קושי עולה. 

מישהי אמרה לי פעם שכשאני שומע The Doors זה סימן שאני במצברוח מסוכן. 

החלטתי להיות על פסגות הרים ובמצולות הים באילת בנקודת ההיפוך הקיצית השנה, לא משנה מה.