לפני כחצי שנה. יום שני, 4 באוגוסט 2025 בשעה 11:39
Life is meaningless and then you die.
לפני כחצי שנה. יום שלישי, 29 ביולי 2025 בשעה 6:13
לעשות שינוי,
להחזיר את הטוב,
להיפטר מכל מה שרע.
לנשום את הגשם,
גם ללא מטריה.
לשתות כוס קפה בסלון,
מבלי לדאוג למחר.
כמו רוק שעובר בגרון,
לסיים את מה שהתחלנו,
להנחיל את מה שנגמר.
להיות יותר גדול מעצמך,
גם אם אתה מרגיש קטן.
"על הדבש ועל העוקץ"
היא בירכה,
על הגלים ועל הים,
על העלים ועל העץ,
על העיניים ועל הדמעות,
על הלב ועל הריקנות,
על השמש וקרניו,
על שמלה יפה וכפתוריה,
על סיגריה ואש,
אני מניח..
על יד בוערת במקלדת קרה..
על דמיון פורה,
בתוך שדה של חול.
לפני שנה. יום שישי, 25 ביולי 2025 בשעה 7:23
שקוע בים של מחשבות כרגיל.
על מי אני עובד.
אני טובע.
חושב כל הזמן המשמעות של הדברים.
"מה זה משנה "
תמיד אבא שלי היה אומר לי.
"אתה סתם חושב יותר מדי"
אני לא יכול אבא...
אני חייב.
כמו שד סוקובוס, זה לא עוזב אותי.
והריקנות ממלא אותי, מושכת אותי כמו חור שחור,
לתוך מערבולת אינסופית בחלל.
אני מוצא,
שלאורך השנים שמתי לב, שאנשים "רגילים" רוצים,
משהו שאני אף פעם לא נמשכתי אליו.
זה לא מספיק שאני אתאיסט.
זה לא מספיק שאני לא מאמין ב"מדינות"
זה לא מספיק שאני לא מאמין ב"מערכת"
ככל שעבר הזמן,
מצאתי את עצמי יותר ויותר ויותר ויותר ויותר נפרד
ממה שאני קורא לו "האנושות".
דבר אשר אף פעם לא חמדתי אותו.
אף פעם לא מצאתי מישהו שמבין אותי..
וזה כואב.
לכן התחברתי לדמויות כמו הגולש הכסוף,
ודקטור מנהטן, לנצח מהרהרים תהיות פילוסופיות, לבד לגמרי בחלל.
חשבתי, כדי להשיג משמעות לחיי..
שאני צריך לשנות את "המערכת" כדי לתת משמעות לחיי. תירוץ כדי לחיות.
אבל עכשיו, אני מבין שעליי לשחרר.
מה נשאר לי.. חוץ מלהיות עשיר?.. ( כלכלית )
אני מבין שזה רק אמצעי נוחות עכשיו.
הsilver linining שלי,
לנסות לראות את החיים כ"מכלול"
לנשום את האוויר.
ולהגיד " תודה"
תודה על הכל.
תודה על ההזדמנות להיות חי.
תודה על ההזדמנות לצחוק.
ולשמוח.
תודה על ההזדמנות לשמוע שירים.
תודה על ההזדמנות לבכות.
תודה על ההזדמנות להחכים.
תודה על ההזדמנות לטעות.
תודה על ההזדמנות לחייך.
תודה על ההזדמנות להתאהב.
תודה על ההזמנות לגרום למישהו אחר להתאהב בך.
תודה על ההזדמנות לחוות חוויה אנושית.
אני מכיר את האנושות.
אתם חמודים.
הם חמודים.
אנחנו? חמודים?.
לפעמים אני מרגיש כמו יישות חיצונית. 😅
קצת מוזר 😅
הבנתי, 🤔
אולי זה כי אנחנו " לא באמת אנושיים"
אלא אנחנו רק מוח בתוך צנצנת,
מים בתוך כלי,
מודעות בתוך גוף.
חווים את אותם קשרים ניורטרנסמטריים ניורולוגיים כימיים ביולוגים.
תודה על ההזדמנות להרגיש כאב!
ולכתוב שירים מהלב.
תודה על ההזדמנות להיות חזק! 😁
אני לא צריך שום דבר.
לא סיגריה.
לא וויד.
לא משחקי וידאו.
לא אנימה.
אני פשוט חי.
וחווה את החיים דרך נהר.
ואני שלו.
אין בי שנאה.
לאף אחד.
רק רחמים.
וחמלה.
ואהבה.
למי שמוכן לקבל אותה.
לשחרר אותנו משיעבוד מנטלי.
הגיע התחנה האחרונה..
האוטובוס עוצר.
לפני שנה. יום חמישי, 24 ביולי 2025 בשעה 1:14
יופי, זה דבר כל כך מכוער.
אשר את המילים שלחשו לך,
לא אוכל ללחוש את אותם המילים
שלחשו לך בעבר..
לב מלא.
לב מלא בכאב.
כאב בלב מלא בכאב.
כאב בלב לב מלא כאב, בלב, מלא.
יקירתי,
אקטוף לך פרח מעננים,
ציור שמיים ושמש,
שמיי כחול-עיניים, ירח.
אקטוף לך שיר אהבה טרגי
של אוהבים.
את הדיו מדמי,
על שפתייך,
יריקה שקטה,
על ירכייך.
אני שומע אותך, בשתיקותייך.
את מסתכלת עליי שאני לא מסתכל עלייך.
מתבוננת.
זה ממלא אותי בעצב.
הסיפור אהבה הטרגי שלנו.
שחררי אותי כבר...
לפני שנה. יום חמישי, 24 ביולי 2025 בשעה 1:00
יופי הוא דבר כל כך מכוער
לפני שנה. יום שני, 21 ביולי 2025 בשעה 6:48
העיניים השחורות שלי מתות,
יותר מהאוויר שאני שואף לריאותיי.
הכאב שאני מרגיש עוטף אותי כמו שיריון.
הוא החרב שלי, ומה שמגן עליי
אבל הוא גם מה שפוגע בי.
הוא המוזה לאנרגיה שלי, המוזה שלי,
לשיריי.
שאני מנשק אני מנשק אינטנסיבי.
עם כל הלשון בחוץ.
שאנחנו מערבבים רוק ביחד
סקס ודיכאון ביחד אני מוצא,
זה משהו שהולך טוב ביחד.
אני לא מתלונן על הכאב.
אני למדתי לאהוב אותו.
לתת לו לחנוק אותי כמו נחש ערסי.
אני מבין כעת שאף פעם לא אהיה מאושר.
ואני צריך לתת לו לאכול אותי מבפנים,
כמו שתולעים אוכלות בהנאה ללא רחמים תפוח רקוב
מבפנים.
הכאב מלווה אותי כמו עשן סיגריות מסריח, מצחין.
אנשים מתאהבים בי הכי הרבה
שאני במצב הזה.
אינני מבין מדוע..
אולי כי זה אמיתי בעיניים.
אחלה איזה כיף,
החלק היחידי האמיתי בחיים המזדיינים שלהם,
הוא הבחור הרנדומלי הזה שאומר את האמת ללא רחמים.
" מרענן" הם בטח חושבים.
איזה כיף שאני כוס בירה או קולה זירו צוננת
עם קירח לרוויה לגרוניהם היבש.
כולם נהנים מהמופע.
צוחקים, רק הליצן בסוף חוזר בוכה
עם איפור מרוח מול המראה.
הוא? הוא לא צחק.
הרי שהבדיחה והאירוניה..
היא עליו.
לפני שנה. יום ראשון, 20 ביולי 2025 בשעה 7:29
In darkness he lays, Broken winged, Resting
on a bed made of feathers..
Whispering ghost stories and rhymes, Which angels hums,
guarding everlastly, the gates of heavens.
לפני שנה. יום שבת, 19 ביולי 2025 בשעה 8:09
הסתכלתי בשמיים
וכל ענן נראלי כמו כנפיים.
חח אני זוכר שאלתרמן ירד
על כפר מסויים..
שחרז הכל עם שמיים ומים ועיניים.
אבל הוא לא אמר שום דבר על כנפיים.
חרוז לא חורזים עם אותה מילה.
לדוגמה:
שמיים אסור שבסוף יתחרז עם שמיים.
חייב שיסתיים.. עם י.מ..
"שמ*איים*
סוף המילה צריכה לצלצל.
זה לפחות מה שדניאלה..
פרופסורית לספרות ולשון לימדה אותי...
גדלתי עני.
אבל אימא תמיד סידרה לי "קומבינות"..
היא הייתה ספרית ואחת הלקוחות הקבועות אצלה הייתה דניאלה..
אישה בלונדינית בת 70+
קשוחה. "יניב לא לשחק משחקים תהיה רציני"
הן תמיד היו עושות את זה.
הן ראו שיש לי אנרגיה.
אבל אז התפלאו שהייתי מקשיב לכל מילה שהיו אומרות.
גם אם לא הייתי מרוכז אז היא הייתה מכה בי ביד עם סרגל.. הבעיה שצחקתי כל פעם שהיא הייתה עושה את זה.
הייתי נהנה מיזה.
הרי הייתי רגיל להתעללויות מאחי הגדול..
אני אוהב לספוג את הכאב. "לספוג את הרגע".
האינטלק שלה היה גבוהה ממני בפער.
שהיא הייתה מדברת הייתי שותק ומקשיב לכל הבהרה.
רק שתחלוק את חוכמתה איתי.
קל לי יותר שנשים לימדו אותי.
הן היו מלטפות אותי במילים עדינות ואוהבות.
רק הקול שלהן בלבד היה שם אותי לרגע בגן עדן.
שיט לא שמתי לב..
העננים התפזרו..
לפני שנה. יום שישי, 18 ביולי 2025 בשעה 11:48
כשאתה עם מישהו שאתה לא רוצה להיות,
השמיים אפורים ולא כחולים.
העננים זזים לאט יותר.
כשאתה עם מישהו שאתה לא רוצה להיות.
הלב שלך לא דופק.
לא מהר ולא לאט.
כשאתה עם מישהו שאתה לא רוצה להיות.
ובלב יש רק כאב.
לא, אפילו לא כאב..
אפילו לא כאב במקום אשר
יש רק עמדת חזה ריקה
ללא לב..
כאשר אתה עם מישהו שאתה לא רוצה להיות.
לאוכל אין טעם.
הוא טעים פחות.
היופי שלך מתחוור.
אתה יפה, אבל יפה,
פחות.
כאשר, כשאתה, עם מישהו אחר,
אשר אתה, לא רוצה,
להיות.
לפני שנה. יום רביעי, 16 ביולי 2025 בשעה 7:44
אני זוכר את ערן.
הילד היפה והאלים.
עם עיניים צהובות כמו של נץ.
שיער של קורט קוביין.
שהבחורות היו מחכות בתור לזיין שהיינו בני 16.
את שלו שהיה מתחיל עם כל דבר שזז.
ואני הילד המוזנח והביישן.
הטוב לב.
לא הייתי אלים במיוחד.
רק לאלו שהיו אלימים אליי.
ואיפה אתם עכשיו?
למה אתם לא בכל פינה?
בטח זרוקים בפינה של שלולית רחמים של עצמכם.
עם מזרק הירואין משומש.
מגבת משומשת שזורקים לתוך דלי מלא בבגדים.
הזמן עבר..
ואני רעב.
אני לא אשקר אם לא הייתי חווה את אותם השפלות,
לא הייתי.. מגיע לכל ההצלחות שלי.
להוכיח לעצמי שאני אחרת.
יותר טוב..
יפה יותר..
אלים יותר..
חזק יותר..
בסוף אתכם שכחו ואותי, זוכרים,
אני אגרום להם לדעת.
אראה להם מה זה נחישות.
גם אם אאלץ למות בדרך להצלחה.
למה אני נזכר פתאום.
הרי שהכוח שלי בא מבפנים.
אני רוצה לכבוש את העולם.
העולם יכיר בי ויתאהב בי.
כבר עכשיו התחלתי..
רק התחלתי..