האושר והאבסורד הם שני בנים של אדמה אחת

המיניות היא לא באמת הבעיה.

זה שטויות.

הבעיה היא ההנגשה. ההגשה. ה... נגישות.

אבל אני לא פאקינג המוזיאון הלאומי, כן? 

מי שלא מצליח לעבור את הסף, כנראה שלא מתאים לחזות בממצאים. 

תמיד אותה הביקורת. היי יותר דשא. פחות סלע, פחות עץ.

אני חושבת שאני בכלל נחל. איתנה, אך זורמת. כן, זה דורש התאמה. סו וואט. מי שרוצה להיכנס לנחל שיהיה מוכן להירטב, לא?

עוד לא ראיתי נחל שהעמיד לעצמו רמפות. 

זו מסננת בעלת חורים צרים, כן (יש פה בדיחה, אני יודעת. But I'm not in the mood).

מעטים עוברים.

אני מתעקשת להעמיס על צלחתי עוד ועוד. 

אני לא חושבת שאני בורחת מ, אולי בורחת ל. 

יעד לא ידוע, שככל הנראה אינו קיים ואינו בר השגה בכלל. 

למה. 

זה נשמע כמו משבר אקזיסטנציאלי אבל אני ואלבר עדיין going strong 🤞