הרחבה חשוכה דיו כך שרואים צלליות של גופות מרקדות, מדי פעם מבליחות באלומות אור צבעוני מאובק, לוכדות פנים או מתאר של איבר כלשהו. אני רוקדת. הגור מולי במרחק נעים, נע במוזרות מסוימת לצלילים, עיניו אלי. אני מסמנת לו לבוא עם האצבע. הוא מתקרב, כל צעד נהיה בטוח ומכוון יותר. הוא מתקרב ונצמד אלי, אגן לאגן, מצח למצח, עיניים אחד בשניה. כפות ידיו הגדולות מקיפות את גופי, חופנות כל אחת פלח תחת עסיסי אחד, מרחיקות אותם אחד מהשני, ולוחצות כך את הדגדגן שלי כנגד הבד העבה של מכנסיו, העוטף את ירכו השרירית.
הוא מניח אותי ממש כמעט עליו, רגלו בין שתי רגלי ואנחנו רוקדים ככה, נושמים אחד את השניה. גורי משתולל, כמו שהבטיח לי שיקרה כששמע שהולכים יחד למסיבה.
אני מחייכת וחושבת לעצמי שתודה על שאתה. גור שלי.
גורי עוצם עיניים ואני חשה את כל זוגות העיניים הדלוקות סביבי, עלי.
זאבים טורפים.
מריירים בחושך, מנצלים את האפלוליות שגורמת לכם להיראות נוצצים יותר בהשוואה אליה, ואת המוזיקה החזקה שמטביעה את קולות בליעת הרוק הניגר שלכם.
אני (לא) כיפה אדומה שלכם.
מסביבנו יש זוג עיניים אחד שאני יודעת להישמר ממנו.
אורב לי בחשיכה.
מה אתה רואה לך שם?
זאב (לא) גדול שאתה. גופך הצנום תופס מרחב מצומצם בחלל, אבל הנוכחות שלך מורגשת עם כל שאיפת אוויר מקפיא שאני לוקחת לריאות.
מבט אפל וקר שלך שחוצב בי מאחורה.
מעביר בי צמרמורות, שלפחות חלקן טובות ומרטיבות.
מקפידה להעיף מבט לכיוונך, להרגיש אותך, להיות דרוכה ומוכנה למה שלא יבוא עלי לכיוונך.
על מה אתה מסתכל?
האם אתה מביט עלי רוקדת, כמו הזונה שאני? (זונות רוקדות בכלל? זה דבר?)
או שאתה מסתכל עליהם, ועל זוגות העיניים שלהם שטורפות אותי מבין המצמוצים? סוגרות מעגל עלי?
אולי אתה מסתכל על התחת שלי, תנועותיו לצדדים מעיפות את החצאית שחושפת עוד טפח ממה שהיא גם ככה לא הצליחה לכסות עוד קודם לכן?
מסמנת לכאורה את מה שהיא היתה אמורה להסתיר, ובוא... גם כשאני מושכת אותה למטה עד הסוף, מדובר בניסיון נואש להגן על החשוף.
האם אתה מסתכל על היד שלי, שנעה אלכסונית מהירך במעלה המותן, לאורך הבטן, בין השדיים, לכיוון הכתף ונחה בבסיס הצוואר, איפה שמשקל ידך חסר לי?
אולי אתה מסתכל על היד השניה שלי- שבנסיון לצנן את חום הגוף העולה- אוספת את רעמת שיערי מהעורף כלפי מעלה, מניחה קצוות תלתלים על קודקודי, נופלים על עיני, ממסכים אותי מהעולם?
אולי בכלל על השפה תחתונה שלי, שמדי פעם ננעצת ונלחצת לה בין שורות שיניי העליונות והתחתונות?
או על הלשון שלי, שפורצת החוצה, מטיילת על קו השיניים, מלחכת את השפה העליונה קלות?
לא, אתה מסתכל על העיניים שלי
על ההבעה
על כל מה שעובר ממני ובי
הכח, הריכוז המזוקק, ההזדקקות,
הפנים שלי שיוצא החוצה
אתה קורא לי לבוא אליך
מסמן באצבע תנועה קלה
מיד אני מתקרבת בשקט
נעמדת מולך
שומרת על מרחק קרוב ומאפשר, אבל עדיין מכבד
אתה מרים יד ומעיף לי סטירה חזקה על הלחי
"זונה של מי את?" (אני לא חושבת שהן רוקדות. יותר מדי שיט בחיים. דרוש בירור)
אני תוקעת בך מבט חזק
קח ממני הכל עכשיו
את השנאה, המשטמה, הצורך, הרצון, המסירות וההגנה.
אני נועצת בך הכל דרך העיניים שלי
הבטן שלי מסתובבת בקרבי
מחלישה אותי
בזמן שאני יורדת על ברכי ועונה: "שלך"
