זה לא ההשפלה שיש באקט הזה
זה לא ההמשלה שלך לרצפה
זה לא ההיררכיה שנוכחת בצורה כ"כ מוחשית
זה לא תחושת ההחפצה והשייכות
זה לא הריח, הטעם או המגע
זה לא זה שהכי גבוה שלך היא הנקודה בה היא רק מתחילה לצמוח
זה לא החשמל הישיר שזורם מהתחושה בפניך ישר למפשעה
זה השקט
זה השקט שכל אלה יוצרים יחד במוח שלך
זה שקט מהסוג שיש רק בקרקעית הים
זה שקט שמרגיש כאילו הלכת בג'ונגל סבוך ורועש מלא קולות של חיות שונות ומשונות.
והרעש מחריש אוזניים ואתה אבוד ונחתך מענפים בדרך לשום מקום.
ואז אתה יוצא ברגע לעמק רחב שוליים עם עשב ירוק ורך ושקט ורוח קלילה שמלמטפת וכל תחושת האימה מתפוגגת בשנייה-
בשנייה שכף רגלה מונחת על פניך.
ושער למימד אחר נפתח
והמוח שלך עובר דרכו למציאות מקבילה
בה אין זמן ומרחב
יש רק שקט
(*נראה לי... חוויתי את זה רק פעם אחת וממש מזמן. אבל אם זכרוני אינו מטעה אותי, לא שוכחים את השקט הזה)
שבוע שקט שיהיה
ליק
