לפני שנתיים. 12 בדצמבר 2022 בשעה 14:17
בבוקר הוא סיפר לי שבדרך הוא שמע את השיר "מסמרים ונוצות" של מיכה שטרית ושהוא כל כך מאושר שהתהליך אצלו בדיוק הפוך.
ביקשתי שישמיע לי והתמלאתי הוקרת תודה - עליו, עלינו, על הזוגיות המופלאה - על הדרך שעשינו.
עברנו כל כך הרבה תהפוכות בדרך, היו כל כך הרבה פעמים שרציתי לברוח, להיעלם, לשבור, למחוק - והוא, בדרכו השקטה והנחושה, לא שחרר.
היום אוכל להגיד בלב שלם שעכשיו אני חיה באמת - אני מתלבשת (ומתפשטת) באור מולו, ולא מתביישת.
היום אני החיה הרעה, הוא המותק (לפעמים :-))
היום אני בולעת ירח מלא וכמובן, מסובבת אותו על אצבע, וכל הדרך רוקדת וצוחקת.
תודה
