היה היה לי בלוג

היה סבבה היום.
תודה:)

המון הרוגים. מאות. אנחנו מחריבים את לבנון וטובחים שם באזרחים. החיזבאללה טוען שאנשיו לא ממש נפגעים. אבל הוא בהחלט מנצל את העורף שלו - יורה מתוך בתים ולא נותן לתושבים לברוח. או לפחות ככה טוענים אצלנו. אני אישית לא כל כך סומך על מה שאנחנו אומרים... אבל גם אם הכל נכון - אנחנו הורגים מאות אזרחים שלא רוצים להיות שם, שהכריחו אותם.
עד כה ההערכות הן שהורדנו שליש מהיכולת של החיזבאללה. זה אומר שיש לו עוד 7000 טילים, מהם כמובן חלק לא ברור של ארוכי טווח ומדויקים. זה כמובן עוד לפני שהוא יתחמש מחדש אחרי שהסיבוב הנוכחי יגמר. ומדברים אצלנו הרבה על כך שככל הנראה הסיבוב הזה לא יגמר בחיסול החיזבאללה.
אז איפה ההגיון, ואיפה ההצדקה?

ובאשר לנו? - מדברים על כך שלא בטוח שהיה יותר משתלם כלכלית לפתח ולהצטייד במערכות שמונעות את הנפילות שאנחנו חווים, ושהכסף הזה הרבה יותר יעיל למימון מבצעים כדוגמת הנוכחי...
אני חושב שאני אתן לזה להדהד קצת לפני שאני אאיית את מה שאני חושב על האמירה הזו...

ולמעלה מ80% תומכים במבצע ובטוחים שאנחנו פועלים נכון. הם גם בטוחים ש19% מתוך ה20 הנותרים הם ערבים....
בואו נגיד שלא אכפת לי להיחשב כמשוגע, אבל באמת שאני מנסה למכור לכם כאן דיעות של הגיון ואנושיות. מה - להיות ישראלי זה אומר להיות פטריוט אדיוט או שאני כאן באמת הטמבל?

את מלחמת ששת הימים חיל האוויר שלנו פתח במתקפת פתע על בסיסי חיל האוויר המצרי - האויב מס' 1 אז, והשמיד אותו על הקרקע. זו הייתה פעולה מוצלחת, חכמה צבאית, והובילה לנצחוננו במלחמה בזירה המרכזית הזאת בקלות יחסית. את זה נדמה לי שרובנו יודעים. אנחנו גם יודעים איזה מחיר איום אנחנו משלמים בעבור הכיבוש שהמלחמה הזו הניבה לנו, אגב.

מה יש בפעולה הנוכחית שיכול להשתוות לכך? נראה שלצה"ל אין דרך יעילה להשמיד את האיום של חיזבאללה, או אפילו למנוע ממנו לפגוע בנו כרגע. וגם את זה כל מי שמבין עניין ידע מראש. כלומר - אם אזרחים ידעו את זה מראש אז על אחת כמה וכמה שהדרגים הצבאיים והפוליטיים היו אמורים לדעת את זה.
אז אם אין לנו יכולת לתקוף בצורה טובה את מטרות החיזבאללה אלא רק להרוס את לבנון האזרחית, ולגרום לה נזק עצום שהסיכוי שישניא אותנו סביר לא פחות מהסיכוי שיביא לסילוק החיזבאללה על ידם; ואם אין לנו שום אפשרות כרגע (ומדובר במחדל) להתגונן מפני הנשק שלהם, ואנו נמצאים במלחמה קשה של העורף, אז מה ההגיון?!

יש מי שיאמרו שאנחנו חייבים להמשיך במהלך הנוכחי, אחרת זה יתפרש כחולשה. על זה אני אומר - קודם כל - חבל שהתחלנו בכלל - מדובר כאן בטעות גדולה שלנו. וכן - אנחנו התחלנו את ההסלמה. החיזבאללה התגרה, אנחנו נסחפנו. החיזבאללה נקט בפעולה שמבחינתו (ויש גם צדק בהשקפה שלו) הייתה קלף למיקוח. מה היה רע לנו לו היינו משחררים אסירים וזוכים לקבל את החטופים שלנו - ויותר חשוב מכך - הבטחה לשקט שכולל את הפסקת ירי הקסאמים והזדמנות להניע את תהליך השלום?
אבל מעבר לכך אני אומר שלעולם לא מאוחר מדיי לנסות למצוא דרך לעצור את האיוולת ולנסות להחזיר את השקט, ואף לפתוח במו"מ ואולי בכל זאת להשיג כמה מטרות שכן ישרתו אותנו. ולו רק כי האלטרנטיבה שבה אנחנו בוחרים לא הגיונית יותר במישור ההישגים הפוטנציאלים, ובעיקר - גורמת נזק רב. גם לנו, אבל בתור בני אדם נאורים - בואו נשקלל ונגיד - גם ללבנונים. ושוב - מי שלא רוצה לרחם על הלבנונים ה"אויבים" שנפגעים כ"כ - שישקול את העובדה שהפגיעה בהם לא מועילה לנו.


יש מי שחושב לטווח הארוך. חושב שהמהלך שאנו עושים יביא לסילוק החיזבאללה וניטרול האיום הצפוני על מדינתו. על זה אני אומר - אשרי המאמין. סוריה ואיראן עדיין יושבות שם. גם אם החיזבאללה ייאלץ ממש להתקפל - מה שבכלל לא בטוח ולא נראה כרגע כאפשרות הברורה שמסתמנת. היה עדיף לנסות לקדם תהליכים של שלום ופריחה לאזור, לחצים דיפלומטיים, ועוד מהסוג הלא מלחמתי. נכון - המצב מסובך, אבל המלחמה לא עוזרת. בטח שלא התלהמות והשתלחות טיפשיים, והתחושה שלי היא שזה בדיוק מה שקורה כאן.

לצערי - אני רואה ממה שאני קורא ושומע בימים האחרונים (ולא שאני מופתע) שיש תמיכה מתלהמת ומשתלחת רחבה ביותר בקרב הציבור שלנו במהלכים המתלהמים והמשתלחים של ההנהגה וצה"ל. אני יכול רק לקוות שאיכשהוא בסוף יהיה טוב, ושהסוף הזה יגיע בקרוב בבקשה ובמינימום נזקים ונפגעים. אני יכול לקוות שהמאמצים הדיפלומטיים יישאו פרי, ואני יכול לקוות שבכל זאת האימפקט הזה שכבר נעשה יתרום להרחקת מלחמה עתידית יותר גדולה. אתם יודעים איך זה - לעולם יש הגיון מעוות נסתר. מעבר לתקווה ונסיון לייצר כאן עוד משו שאולי יבעור הלאה איכשהוא וייתפתח, אני לא יודע ממש מה לעשות כרגע. אני מקווה שדבריי הפצפיסטיים וההגיוניים לטעמי יחלחלו הלאה, יצטרפו לקולות דומים, ויועילו לנו

אודה ולא אבוש - עימותים עושים לי רע. אולי אני כ"כ רוצה שקט פשוט כדי להרגיש טוב. זה היה ככה כבר בתור ילד כששמעתי שילדים הולכים מכות, וזה ככה גם עכשיו כשמלחמה משתוללת. הגוף שלי נע עם מחזורים של חרדה, שלאחריה יש מין רגיעה זמנית ומתוקה. אולי אפשר להשוות את זה למצב של המדינה שלנו...

ובכל זאת - מהרגע הראשון אני נזעק - להפסיק! למצוא את הדרך להנמיך את גובה הלהבות. גם כאן - ואגב - אני כל כך כועס על המחדל שבחוסר היכולת שלנו להתגונן, וגם להפסיק את התקיפות הפוגעניות שלנו. כן - אנחנו יותר חזקים. בינתיים יש לנו גם יותר מזל. אנחנו גם נוטים להאמין שאנחנו מוסריים יותר. אני קצת בספק בהתחשב בנזק האדיר שאנחנו גורמים בזכות כוחנו העדיף, וגם משום העקשנות שלנו לבחור בדרך העימות.
מה המטרה של כל זה? להרחיק את האיום לנצח? - סביר להניח שזה לא יקרה, ובינתיים - אפילו בצד שלנו האבדות קשות, וגם מבלי לדבר על האפשרות המפחידה של הסלמה נוספת והגררות למלחמה איזורית, המשך העימות כפי שהוא הוא רע וסיומו לא נראה לעין. אז כן - אולי בסוף נגבר עליהם נקודתית, אבל אנחנו סובלים מאוד בינתיים, וגורמים נזק בלתי ישוער למדינה שרובה לא תומכת ולא עומדת מאחורי הכוחות שמתקיפים אותנו, ושחלשה מכדי לעמוד מולם.

אני קורא לנסות להפעיל כל ערוץ דיפלומטי וטקטי להביא לרגיעה. אני גם קורא לכל מי שאחראי לדאגה על העורף להתחיל להיות אחראי!
הערב שמעתי שתתקיים בת"א תהלוכה נגד המלחמה. אתם חושבים שאם אצטרף זה ישנה משו?

אני לא יודע יותר מדיי על אולמרט. שמחתי כשבנאום הניצחון שלו הוא דיבר על הרבה דברים שבקונצנזוס שהתגבש בשנים האחרונות. קונצנזוס שמאלני יותר. כזה שמעדיף משא ומתן, מכיר בצדקת הצד השני, וכזה שגם מכבד קהלים בחברה.
אבל ככל שנוקף הזמן מאז נראה שהמדינה הולכת לכיוון ההפוך בהרבה תחומים. כאילו הנאום היה מס שפתיים לבוחרים. הרי מי מכיר את אולמרט? מתי הוא היה בעמדת מפתח? ופרץ - קצת אותו כנ"ל. עמד בגבורה מול נתניהו בזמנו. גבורה שהסבה הרבה נזק ומעט תועלת. אז מה יש לנו? - שני עקשנים כוחניים בלי אג'נדה ברורה שנסחפים אחרי פופוליזם. ובארץ הזאת מאוד קל לבחור לכוח. למקום מתלהם. למקום של כבוד בסגנון ערסים.

אולי אנחנו במזרח התיכון. אולי הצד השני מבין רק כוח. בתכל'ס - אני "אוהב" את הפתגם "הפוסל במומו פוסל". הדרישות של הכוחות הנלחמים מולנו. הסיבות והמניעים האידיאולוגיים שלהם הם יותר מוצדקים מאיתנו. מדובר בעמים שרוצים בחזרה אדמה שנכבשה, שרוצים ריבונות, שרוצים כבוד לזכויותיהם. אם מקשיבים טוב - זה מה ששומעים ממי שבד"כ מנמק את פעולותיו נגדנו. נכון - יש גם מי שהרטוריקה שלו אחרת - רוצה להשמיד יהודים מתוך שנאה לא רציונלית. אנחנו לא ממש שומעים את זה מהחמאס או חיזבאללה. יותר בכיוון של אחמדינג'אד.

נכון - התקיפות כלפינו מכוונות בעיקר נגד אוכלוסיה אזרחית. חשוב להבדיל ביניהן לבין פעולות צבאיות כדוגמת תקיםת מוצבים או חטיפת חיילים, אבל! - הרבה יותר אזרחים מהצד השני נפגעים במלחמה הזו. שוב - ישראל כוחנית וברוטלית בפועל.

בפועל יש פתרונות אחרים להתמודדות עם המצב, שאינם כוללים כניסה למלחמה כוללת - אגב, מצב שעליו אנחנו הכרזנו. הדיפלומטיה צריכה להיות הרבה יותר חכמה ותקיפה. שוב - לבוא עם דרישות לגטימיות ולהיות מגובים בהתנהגות נאותה מצידנו.
הצבא צריך להיות מאומן הרבה יותר, רענן, בעל נהלים למנוע פאשלות שקורות בסיטונות.
האמצעים להתגוננות צריכים לשים טכנולוגיה בעדיפות גבוהה. רבות דובר על אמצעים לחיסול רקטות תלולות מסלול במעופן. רבות דובר על אמצעים לזיהוי מנהרות או בכלל נוכחות אויב באזורים שמסכנים אותנו. מעט מאוד נעשה בתחומים אלו. מעט מאוד, ולאט מאוד.

מדברים על משעל עם בהחלטות חשובות. מישהו חשב לשאול את העם האם הוא חושב שלחימה בהיקף נרחב היא הברירה המועדפת עליו? יש ערוצים של משא ומתן לפתירת משברים. הערוצים האלו לא רק שלא ממוצים, אלא שפעמים רבות ישראל מושכת ידה מהם ומערימה מכשולים על עצם קיומם. הפוסל במומו פוסל. אצלנו מעדיפים כוחניות. אין עם מי לדבר.
מחיר המלחמה גבוה לשני הצדדים. רגיעה עדיפה. אני לא רוצה לשלם בעצמי, ולא רוצה לגרום לצד השני לשלם. קודם כל בחיי אדם. אבל יש גם מחיר עקיף. הכלכלה למשל, שניזוקה בכ"כ הרבה ערוצים מיידיים או לטווח הארוך מתנקמת בנו. פגיעה בסביבה. בתחושת הביטחון והשלווה האישית. המחירים הם גבוהים. עדיף לשמור על שקט, ולנהל משא ומתן גם במשברים, וגם על פתרונות כוללים למצב. וכדאי להפנים שגם לצד השני ישנם טיעונים מוסריים. הצדק, כך נדמה, מצוי אצלו.

אמר ביילין -בעניינים רבים בסופו של דבר המדינה מגיעה למוצר ביילין. למה לא ללכת בדרך ביילין ולשלם מחיר ביילין? הפעם האחרונה שקראתי אותו מתבטא כך הייתה בהקשר להתכנסות.
כדאי לזכור שזה נכון גם הלאה. אנחנו מנהלים עימות כוחני כבר הרבה מאוד שנים. מנסים להפגין עוצמה שתצרוב בתודעה. בד"כ מה שקורה הוא שמתנהל מאבק בטווח קצר שעליו אנו (כן, גם הצד השני - זה לא מנחם אותי - להיפך) משלמים מחיר גבוה, ואחרי תקופה אנחנו חוזרים שוב לאותה נקודת התחלה - כאילו לא נצרב כלום. הגיע הזמן להחליף דיסקט!

אני מתעסק כאן בפוליטיקה. לא יוצר כלום בעצמי. רק משמש פילטר. אולי מישו מבין קוראיי המועטים יעביר את זה הלאה. אולי בסוף יהיה לרצון השמאלני פתח משמעותי להתבטאות ולהשפעה שלפי ההגיון שלי כולנו מקווים לה. האדם הוא קטן. חסר אונים. הממשלה לא שואלת אותו יותר מדיי. אולי פעם ב4 שנים כשהולכים לבחירות. ואז הממשלה ממשיכה להתנהל לפי רצונה. כי יש הרבה מתנגדים להרבה מהלכים של הממשלות השונות. גם בקרב תומכיהן בבחירות. מי שבכלל טרח להצביע. כמעט 40% מבעלי זכות הבחירה לא טרחו להשמיע את קולם. אומרים שבכמות הזאת יש נתח ניכר של שמאלנים. ואני שואל - האם אין יותר סיכוי שלו היינו נותנים את קולנו לאדם כמו ביילין (או אולי לי בעתיד) שדעותיו היוניות ידועות, הייתה נמנעת הסלמה נוספת ובמקומה היינו זוכים לשלום ופריחה?

לא ברור למה אני כותב בכלוב. יש כאן אווירה של אתר הכרויות. אני מניח שזאת אחת הסיבות המרכזיות לכך שלרוב הדברים שלי כאן אין תפוצה של יותר מכמה עשרות קוראים.
בכתיבה בכלוב אני מזדהה עם קהילה (אתם) שנרדפת כסוטה ומסוכנת בידי מתלהמים רבים. אף 1 לא ביקש ממני, והגעתי לכאן גם מתוך קירבה אישית וגם מתוך צד מעט סוטה או פרובוקטיבי שקיים בי. עדיין - לי חורה הרדיפה של זכויות האנשים לבלות כראות נפשם מבלי להיות נרדפים (גם פיזית) ומוכפשים. זה נכון לגבי בדס"מ, לגבי סמים, לגבי הומוסקסואליות (ישראל הולכת וכובשת מקום של כבוד בקרב המדינות החשוכות גם בעניין זה כידוע לכל על רקע ההתנגדות למצעד הגאווה) וכל תחום דומה.

הגיוני שאמצא במה אחרת להתבטאות. בינתיים אני מקווה שהועלתי כאן למישו, ולו רק לשם הידיעה שיש אנשים "שפויים"

חוסר תמימות זה לא דבר רע
במילא לא נרד לעומקם של דברים
אז שלא נהיה מרומים
זה לא אומר שלא צריכה להיות לנו שמחה או תקווה

להיות מרומים לחשוב שחייבים לעבוד
לעמוד בסטטוס
להיות תמימים לחשוב שנהיה מאושרים אם לא
או שכולם סובלים
להאמין באהבת אמת
או בעליונותינו
או סוג של אלוהים

וכולם משקרים כל הזמן
מעמדת ידע עדיף
או חוש התנהלות
ואולי יש הבדלים בינינו
והמתחברים הם קבוצה פגומה

ומה חושב המנהיג האלטנטיבי?

יחסית בינתיים בסדר - כמעט אין אבדות בנפש, יש מקום לאופטימיות, אבל גם חששות כבדים. כי מצד 1 נדמה שהעניינים בשליטה - הכוחניות בשלב האיומים, ומצד שני - חשש שהדברים יידרדרו, שתבוא תגובת נגד, שיהיה סבל.
והאם אין סבל כרגע שם? - כי הרי פה לא ממש מרגישים לחץ - רק חשש ערטילאי
אז היה מחדל, ונכון שפאשלות קורות, אבל נדמה שהיה יכול להיעשות מאמץ יותר גדול בהרבה כדי שלא יקרו.
וכמעט אין נפגעים, והלוואי שימשיך, אבל שוב - נדמה שאימוץ טקטיקות אחרות יבטיח את זה יותר, ונצטרך קצת פחות מזל במשוואה.

אני מאוד כללי - איני בקיא בפרטים פוליטיים-צבאיים-טכנולוגיים, אבל שומע וקורא רעיונות וביקורות, ולא תומך בכוחניות. פוטנציאל להסלמה נדמה שקיים בה יותר, אבל לעולם לא נדע מה היה אילו. מה שאנחנו כן יכולים לדעת זה שמי שלא רוצה אלימות צריך לשאוף להיות לא אלים בעצמו

רוצה שהחיים יהיו לטובתי
שיהיה לי שמח ושלא יפריעו לי
במלחמות ומיסים ומשטרות
שעוצרות ודופקות דוחו"ת ממוסטלות

עם אופציה להיבעט בראש ע"י איזושהי דת
עם אפשרות להיכנס לכלא על עשיית טובה לאיזו אחת
עם חסמים על ימין ובעיקר שמאל
עם הקרבות משונות לשלטון גדול

אבל אולי באוביקטיבי אני מיוחד
מגוון וטוב אני ה1
שיכול להביא לשיפור משמעותי
לחיים טובים זו אמת תדמיתי

לא שאני מבין גברים כ"כ, אבל אתמקד רגע בלא להבין נשים מתוך נקודת המוצא של הבדלי ג'נדר פופלאריים רק לשם ההכללה לשם מיקוד ותהייה.
קודם כל - זה נורא מוזר - מלחמת המינים. למעשה המלחמה אמורה להיות בין פרטי אותו המין עצמו ע"מ להצליח להשיג ביתר קלות פריט מהמין השני...
עכשיו - נשאלת השאלה - האם נשים נהנות ממין או האם הוא מעשה אלים כלפיהן.
לדוגמא - סרטי פורנו. ראיתי לא מעט בלשון המעטה. לא נחקקה בראשי אפילו בחורה אחת שנראתה סובלת. כולן מלאות חיוכים ופרצופים מדושני עונג. נכון - פה ושם ניכר מאמץ עם איזה ז' גדול או חבורה עצומה במיוחד של גברים, אבל באופן כללי - ניכר שהן נהנות.
או שמא? הרי כולם מכירים את הסיפור על גרון עמוק, וטיפטופים על הניצול והכפייה נפוצים לא פחות מהסרטים. אז מה - כל השחקניות פורנו הן באמת עד כדי כך שחקניות מוצלחות שאותי הן משכנעות יותר מסרט הוליוודי ממוצע? אולי להיות שחקן זה לא מקצוע קשה כ"כ...
אבל כמובן שהשאלה הבסיסית יותר היא - מדוע המחאה היא רק על ניצולן של הנשים המסכנות? הרי יש גם גברים בסרטים. אז מה? - לראות גבר מזיין זה בסדר אבל לראות אישה עסוקה בפעילות זהה זה ניצול והשפלה?
אפשר לעשות קישורים ואנלוגיות גם לשאר התחומים שבהם המין משחק תפקיד. בין אם זה אונס, זנות או הטרדה מינית מכל סוג שהוא.
נדמה לי שכבר ידוע שאני בעד כבוד ונגד אלימות. לו הייתי חושב שאפשר באופן גורף להגיד שזה מה שיש פה - ודאי שהייתי מתנגד. אבל נראה לי שכנראה שלנשים יש מין יחס מפולג למין. הן מסוגלות להינות ממנו, להשתמש בו, להתלונן עליו - מה לא?
טוב - אני לא במוד של להמשיך להיות ממוקד - בואו נמשיך פעם אחרת.

נ.ב - אני מקווה שלאף 1 לא אכפת שהבלוג הפך להיות פובלציסטי - פילוסופי. יש לי הרבה מה לגבש כך מסתבר - כל הדיעות שלי ותפיסת העולם שלי הן יותר בבחינת חומר גולמי. צריך ללבן סוגיות קצת. תרגישו חופשי להשתתף

"זה שאני לא מניח תפילין לא אומר שאני גוי"
"אני אמרתי שאתה גוי? אתה יותר גרוע מגוי"

קטע שיחה קטן ששמעתי בכניסה לבי"ח היום בבוקר

אח"כ הלכתי להחליף מפתח ששכפלתי מוקדם יותר השבוע, ושלא עושה את העבודה. המוכר (בעל כיפה) לקח אותי לראות שלפי המכונה שלו הכל בסדר (למרות שבעיניי זה דווקא לא נראה ככה) ועשה לי מפתח חדש. כמובן שגם החדש לא טוב. אני מניח שאני אלך למקום אחר. בתור אצלו שתי נשים דיברו. לאחת יש בת בצבא שקיבלה עכשיו ג'וב יותר טוב קל"ב בקרייה כל יום עד 12 בלבד בלי סופ"שים. היא הסבירה שהיא לא מתה על הצבא, אבל חשוב לה בכל זאת לסיים אותו בכבוד. השנייה עודדה אותה שזו לא חובה - זו זכות לשרת - לתרום למדינה שלנו, אין לנו מקום אחר. אח"כ היא התייעצה עם הראשונה אם הגופייה שלה זה בסדר ללבוש דבר כזה. כי היא רזתה אבל הצליחה שוב להשמין. בסוף בא בחור לקחת מכנסיים שהוא השאיר לתיקון לפני חודשיים. "חודשיים?" אמרה המוכרת - "בוא נראה אם לא מכרנו את זה". (כמובן שלא, אבל יש שם שלט במקום בולט שאומר ששמירת הפריטים היא עד חודש)

אני מניח שהרשימה נמשכת עוד ועוד. למה אני מצטט את חוויותי המסעירות? מפני שלי יש דיעות קצת שונות לגבי דת בכלל ויהדות בפרט ועוד יותר בפרט כל מיני סוגים פופלאריים של יהדות בימנו, ויש לי גם דיעות לגבי חוקים, וכמובן צבא ותרומה, וגם דיעות לגבי קפיטליזם ודיעות לגבי נשים - גברים, ועוד הרבה דבים שפשוט מתנגשים עם מה שאני רואה במישור היומיומי ברגע שאני יוצא לרחוב.
עכשיו - נשאלת השאלה - מה לעשות אם זה. אני לא מוצלח נורא בוויכוחים - אין לי בהירות מחשבה או חדות לשון יוצאות דופן. גם לו הייתי - סביר להניח שאנשים לא רוצים להשתכנע - יש להם את הדיעות שלהם, ורוב האנושות מעדיפה, כך נדמה, להשתקע במצבה. מה שפילוסופית זה בסדר מבחינתי, כי בכל דבר אפשר למצוא טוב, וגם בטוב אפשר למצוא רע וכו'.
אולי האנושות יכולה לזוז קצת יותר בשמחה בעקבות מנהיג, אבל גם אז לא בטוח שנגיע אבסולוטית למקום עדיף, ומאידך גם עוצמת ההתנגדות עלולה לעלות. עקרונית אני מנסה בכל זאת לא להיות פסיבי מדיי. מקווה שיש לי מה לתרום, ומקווה שאמצא את הדרך לאיך.