|
|
|
אפילו שאני ב "חופשת לידה", לא כ"כ מוצאת זמן להיכנס לכאן.
מדי פעם נכנסת בלי להתחבר כדי לרפרף על הבלוגים מבלי שיש לי באמת כח לקרוא.
בזמן האחרון אני מעדיפה בלוגים עם תמונות.
בלי משחקי מילים והתפלפלויות על לשון בתחת או נשלטת מוזנחת.
קחו למשל את הבלוג של ocd הרבה יותר קל להבין למה התכוון המאפר.
מוצג א'- אישה מעשנת.
מוצג ב'-אישה מעשנת עם ביגוד מינימלי.
מוצג ג'-אישה מעשנת בלי ביגוד.
החיים פשוטים.
סנג'ר הסעות.
לא דאדי מכיל/מאכיל.
לא פליקים בטוסיק.
לא גרון עמוק.
לא חניקות.
לילה אחד עם שינה רציפה. זה הרבה לבקש?🥱🥱
ילדיםםםםםם זה שמחהההההעאעאעא
שאני מתפטרת לצורכי גידול הילדה.
השתחוו בפני בני תמותה.
איזה כיף שיום ראשון הוא סתם עוד יום ואין יותר שביזות יום א.
כבר התחלתי לגשש בנוגע לעבודה חדשה וההצעות הרבה יותר טובות מהמשרד האחרון...
התייעצתי עם עו"ד בדיני עבודה ומתברר שהבוס הקודם שלי עובר על החוק בלא מעט מקרים.
נחכה לגמר חשבון כדי להחליט אם שווה בכלל לתבוע אותו. כרגע זה גבולי.... ואני לא יודעת אם יש לי האנרגיות לזה.
שתבינו שיש מעסיקים שעל ערב חג מורידים יום חופש מלא, לא משלמים שעות נוספות וכופים עליך להיכנס למינוס כשנגמרים לך ימי החופש אחרי שהם "נתנו לך" 12 ימי חופש בשנה המינימום הקבוע בחוק.
בשיחתנו האחרונה הוא אמר לי שחבל לו שאני עוזבת כי הוא אוהב אותי מאוד.
אז עניתי לו בצביעות שגם אני אבל עבר לי בראש לאחל לו ללכת לזיין פומפיה.
אין כמו להתפטר.
ביום שנגמר לי המנוי עם הפס היריון,
הבולען שנפער בפופיק והפטמות החומות הענקיות, אבל לא הספקתי.
הגוף משתנה בהיריון ואחרי הלידה, החוכמה היא לקבל וללמוד לאהוב אותו מחדש.
בינתיים, אני בדרך לשם והרבה בדרך לחדר הכושר.
נושא כל כך חשוב ולא מספיק מדובר.
לפעמים אני מרגישה (עם כל האהבה) שנגמרו לי קצת (הרבה) החיים.
עשיתי כ"כ הרבה שינויים וויתורים בחיים שלי, כדי שיהיה לה טוב.
אני מניקה אותה גם בימים בהם אני מרגישה כאילו הפטמות שלי עומדות לנשור.
רוב הזמן אני עייפה. אני צריכה למצוא תזמון מושלם להתקלח בזמן שהיא ישנה ו/או לעשות דברים אחרים.
לעומת זאת, מרגיש שהבחור שלי לא כ"כ ויתר על החיים שהיו לו לפני ההורות.
אני מרגישה שאני אימא 99% מהזמן והוא אבא 1%.
היום הגורה שלי לא הפסיקה לבכות. זה היה אחד הימים הקשים שהיו לי.
הוא חזר הביתה מהעבודה ל-50 דקות (בהם הייתי צריכה להקפיץ את אימא שלי לרכבת) ויצא שוב לפעילות להנאתו.
זה כ"כ מעליב אותי שאין לו את הרצון לחזור הביתה ולהיות איתנו יותר.
אני לא מצליחה להפסיק לבכות.
בכלל לאחרונה אני בוכה די הרבה.
בכל הזדמנות שיש הוא מציע שאימא שלו תבוא לשמור עליה. אימא שלו לא מפסיקה לדחוף לקטנה בקבוקים. כי זה מה שהדור הזה יודע לעשות.
היא בוכה? רעבה. היא זזה? רעבה. היא התעטשה? זה כנראה כי היא רעבה.
כל דבר שהיא עושה מבחינתה זה בגלל שהיא רעבה.
כל פעם שהיא רואה אותי שואלת אותי אם הילדה אכלה. הילדה עולה יפה במשקל...
ועדיין יש ביקורות בעניין ההנקה. התעייפתי.
נמאס לי להחזיק את הכל כשאני עומדת להתפרק....
אני חודש וחצי אחרי הלידה והיום התקשרו מהמשרד לשאול מתי אני חוזרת....
הייתי חייבת לחלוק את הבדיחה הזו איתכם.
אין יום ואין לילה. כשמניקים - בכלל....🥛🍼
כשהמשאבה מחוברת לי לשד, זה מרגיש כמו מחלבות גד. רק הרבה פחות מושך. 🐄🐄🐄
אתה יכול 3 שעות להחזיק אותו בידיים ובשניה שאתה מניח בעריסה, הוא פותח לך את העיניים סטייל: "ערב טוב ניצנים" כאילו לפני שניה הוא לא גלגל עיניים, תוך כדי החלום הכי טוב שהיה לו.
כמות ההערות (כולל טיפשיות) שאתה עומד לקבל גם מהמשפחה וגם מזרים היא אינסופית.
בשניה שהם נרדמים, אתה לומד לכבס, לבשל, לנקות לחטא והכל במקביל ומהר ואולי גם לישון בין לבין אם התמזל מזלך.
אתה עייף, עייף, הכי עייף שהיה לך.... Zzzz
כשהם מפליצים עליך אתה נמס וכשהם מחייכים עוד יותר...
לדעתי, יש לה יותר בגדים היום ממה שהיה לי כל החיים.
ברכות! ומלא מזל טוב-בגיל 30+ הפכת להיות סנג'ר. סנג' ר נפל לי מוצץ-תרים לי, סנג'ר כואבת לי הבטן תעשה לי עיסוי/תרים אותי, סנג'ר הלכה לי השינה-תרדים אותי ועוד....
אם שרדת לספר - יש דבר כזה קקי גב, קקי בתעופה ואפילו פיפי טס. הם פשוט מחכים לשניה שתחליף להם חיתול כדי לנסות את מזלם. זה נקרא בול פגיעה. 💩
אצלי, היא לא מפספסת.
3 פעמים ניסו להפריד את השק העוברי מהדפנות כדי לקדם.
במסגרת הפעולה מחדירים אצבעות עמוק בתנועה סיבובית ומרגישים בה כאילו מישהו מנסה להגיע מהנרתיק לגרון.
היום הרופאה אומרת לי אחרי הפעולה בפעם השלישית: "הייתי נותנת לזה עוד כמה ימים".
כל שנייה מישהו אחר שולח "נו אפשר להגיד מזל טוב?", "נו את אימא?", "חשבתי שלא ענית אתמול כי ילדת".
אין לי יכולת להכיל אנשים.
הגוף שלי מפורק.
אני לא ישנה כבר כמה ימים.
אני עם פתיחה של 2 אצבעות.
עם צירים.
פרצתי בבכי מול הרופאה וכל הדרך הביתה.
זה כבר יותר מדי בשבילי.
התעייפתי.
פוסט פריקה. תגובות לא תומכות ימחקו.
שאני אתחתן עם אהבת חיי ומכל המקומות בארץ נעבור לגור ביחד דווקא כמה בניינים מהשולט שלי לשעבר?
מישהו ממש צוחק עליי...
