הפינה שלי

בלון שעומד להתפוצץ ועדיין הולכת לעבודה...😐

התבגרתי

אז הגענו לשבוע הזה בו מבינים שאשכרה צריך לצאת משם תינוק והאזור די קטן. 

אני גדולה, ניסיתי בעצמי. לא הלך.... 

צריך שני אגודלים, לחץ כלפי מטה ועיסוי בצורת U לכל הצדדים מלווה בלחץ של מתיחה קלה. 

מפות לשד, הייתי בחדר כושר ואישתו של המדריך הלהיבה אותי שמחודש שביעי בעלה עשה לה עיסויים ולא היה לה חתך ולא קרעים. 

ומה אני אגיד לכם.... נשמע חלומי. 

חשבתי לעצמי סוף סוף יש לי משימה בשבילו, עיסוי בחינם! שירגיש מועיל בהיריון! 

עד עכשיו הייתי אישה טובה... סה"כ לא היו לי בקשות מוזרות לדבוש ב-4 בבוקר. 

התיישבנו על הרצפה בחדר, הכנו שמן שקדים ומרחתי לו את האצבעות והוא התחיל לעסות.

כשעברנו את שלב המבוכה, הוא עיקם פרצוף ובעודו בתוכי עם אצבעותיו שאלתי אותו:" מה קרה? "

הוא השיב:" מגרד לי באף"...

אז גירדתי לו באף והוא התחיל לכוון אותי: "לא שם" והסיטואציה הצחיקה אותי כל כך שהתגלגלתי ופתאום ברח לי פליץ תוך כדי וזהו ביי.

במיוחד עכשיו כשזה כל כך קריטי לי. 

הגיוני שאני אשב על הספה ב-1:30 בלילה בסלון גמורה עם בייגלה שטוחים כוס תה ונוטלה.

השלב בו מתחיל להיות קשה. 

קשה לשסתום של הושט להישאר סגור אז שלום לצרבת. 

קשה לעשות סקס. 

קשה לגוף לסחוב. 

קשה לישון לילה רצוף. 

קשה לסבול בני אדם.

קשה לסבול הערות. 

קשה לגב ולאגן על אף ההליכות היוגה. 

אין לי ימי חופש בכלל, כי הבוס שלי "לארג'" נותן לנו 12 ימי חופש בשנה ובערבי חג מוריד לנו יום מלא.

החגים מתקרבים ואיתם המחשבה שאם לא אעבוד אכנס למינוס גדול יותר לפני חופשת הלידה....

מצד אחד רציתי לבקש לעבוד כדי שלא יקזזו לי בשכר, מצד שני אני חייבת מנוחה. 

אני לא חושבת שאחזור לעבודה שם.

זה כמו להיות בסיר לחץ שפרעה מערבב ובני ישראל מתבשלים. 

ובנימה אופטימית זו... אני מחכה לראות את הקטנה שלי. 

אומרים שהיריון שווה את זה.

אז אני ממשיכה לחכות.

לעקוף את כל הפקק ולהידחף ראשון. 

כן אדוני. הזמן שלך יותר חשוב משלי. 

וכן זה למה עשיתי לך אצבע משולשת. 

עוד יותר לא מגניב זה שאנשים במדינה הזו מרגישים צורך להגיד לך כל העולה על רוחם במעלית. 

כמו לדוגמה: "זה הילד הראשון?"

.... 

"תהנו. תטוסו ותחגגו כמה שיותר... אחרי זה לא יהיה לכם זמן".

מישהו הכריח אותך להיות אבא? 

איזה באסה להיות אבא ממורמר. 

ומלא באוכל טעים - כמו השווארמה שדפקתי עכשיו.

לא רק אני מבסוטית 🤰

חוץ מזה שזייפו את פרטי האשראי שלי וניסו לחייב אותי בגרמניה ושאני אצטרך להיות בעבודה היום מ-8 עד 21 הכל בסדר.

יום ראשון אתה ממש רשעון. 

הקטנה לוחצת לי בצד אחד על האגן אחרי שהיא העירה אותי ב-4 בבוקר עם בחילת רעב כי איך העזתי ללכת לישון מבלי לאכול ארוחת ערב??

זה מדהים איך בהיריון הגוף שלך בהשכרה כשהשוכר הוא זה שמחליט, אפילו שאתה עדיין הבעלים של "הנכס"... 

מפות לשד מצאתי את עצמי ב-4:30 יושבת בסלון חצי רדומה בולסת 2 פרוסות לחם עם חמאת בוטנים ודבש (לא זה לא זמן טוב לשאול אותי מה הקשר ביניהם).

הבוקר כשהגעתי למשרד צרחתי על נציגה בביטוח לאומי שהעלתה לי את הסעיף. הם כאלה מרובעים. אני שונאת אותם. 

אם בגופים במדינת ישראל שאני שונאת עסקינן, אז להלן הפירוט:

1. ביטוח לאומי-שום ביטחון ושום שלי. 

2. בנקים-גזלנים ועכשיו עם העלאת הריבית בכלל...

3. חברות ביטוח - שלם שלנו קודם ואח"כ כשתצטרך חפש אותנו בסיבוב. 

רק אנרגיות חיוביות... 💙

אני חייבת חופש. 

עליתי 7 ק"ג מתחילת ההיריון ואני לא כ"כ מכירה את הגוף שלי.

נהיה לי קשה לרוץ כי זה כרוך בקפיצות שמפעילות לחץ על הרחם והוא על הקיבה.

אז התחלתי ללכת. הרבה פחות כיף... אבל זה מה יש.

עם היוגה אני עדיין ממשיכה גם עצמאית וגם בסטודיו, אחרת הגוף שלי היה מתפרק.

אני קוראת פוסטים של נשים ונדהמת איך הגוף שלהן שורד היריון בלי פעילות גופנית. 

יש לי כאבים בגב התחתון/באגן אני עדיין לא סגורה על אם זה בגלל הלחץ של הרחם על עמ"ש או התרחבות האגן. 

אני עצבנית יותר מבד"כ וחם לי כמו שלא היה לי חם אף פעם. 

אתמול מישהי במלתחות אומרת לי "וואו איזה בטןןןןן. את אוטוטו הא?". 

חייכתי ואמרתי לה " יש עוד זמן" . אז היא התנצלה ושם נגמרה האינטראקציה בינינו. 

כולם במשרד שואלים אותי איזה שבוע אני או מה תאריך הלידה המשוער. כאילו אין יותר נושאים אחרים לדבר איתי עליהם. 

קניתי תחתונים XL וגוזיות. העיקר שיהיה לי נוח. 

הדבר שהכי קשה לי איתו זה שאני לא יכולה לרוץ ושאני עולה במשקל .... אבל הכל עניין של פרספקטיבה.

מאחורהvsמקדימה