להיות השמש

אז כמו שכבר רובכם יודעים לונוס יש היום יומולדת והמתנה העיקרית היא הCB3000 המדליק
תודות כמובן למפקדת המהממת.

אתמול חגגנו בסשן ראשוני של סוויטי המרהיבה כשולטת בהנחייתי והיה מלדיק ומהנה.
בבוקר סחטתי עוד קצת את הזין ואחרי מנוחה קלה ומקלחת הזין שלו ניכנס לסיבי
ועכשיו הוא כלוא בכלוב הקטן והחדיש שלו.

זאת הייתה פנטזיה שלי כבר די הרבה זמן להשתמש בחגורת צניעות ועכשיו היא סוף סוף מתממשת.
כל היום אני חושבת על המון פנטזיות שאפשר להגשים בעזרתו האדיבה של הסיבי.

למשל הקקולד האידאלי שבו בא גבר סקסי ואני והוא משתעשיים וונוס לרגליי נחנק מקנאה. ואני משליפה אותו בכך שאני צריכה זין ולו אין זין.

או שאני מחרמנת אותו בטירוף והוא מת לזין או לפחות להביא ביד ואני צוחקת עליו שהסקס היחיד שאנחנו נעשה הוא שאני מזיינת לו את התחת.

או אחרי זמן ממושך שהזין יהיה כלוא בסיבי אני אשחרר אותו וונוס יגמור לתוך כוס וישתה אותו ותהייה שם וואחד כמות של שפיך טרי שהצטבר לאורך זמן.

ועוד ועוד פנטזיות מדליקות שעוברות לי.
כמו להציג אותו לפני המון אנשים ולהראות להם כמה שהוא מושפל עם הזין הקטן שלו.

ועכשיו כמה מילים לזין של ונוס.

שלום לך זין קטן.
זאת המלכה שלך.
אני כבר מכירה אותך ממש טוב ועכשיו אתה לגמרי שלי.
אתה כלוא בתוך הכלוב הקטן שהבאתי בשבילך ושם תישאר עד להודעה חדשה.
כן, אני יודעת שמחר לקראת הצוהרים כבר תתחיל להתהפך ולהשתגע ומעולה ככה אני רוצה אותך.
שתרגיש אותי כל הזמן, גם שאני לא איתך.
כמובן שאם תרצה לצאת החוצאה אתה צריך להשקיע בזה וזה אומר מתנות, פינוקים וכל דבר אחר שיגרום לי לשמחה ואושר שאתה שלי. ואני סומכת עלייך שתקלע.
אבל גם אז זה לא אומר שתצא לחופשי,זה רק אומר שאני אחשוב על לשחרר אותך לפרק זמן קצר.

באהבה גדולה
המלכה שלך תהום.

לאחרונה ונוס מגלה יותר ויותר סימני גבריות זה התחיל בהחלפת המתג של הדוד לפני חודש.
והשבוע הוא תיקן את המזגן! הכל התחיל מכך שבזמן האחרון היה ריח מאד מסריח מהמזגן וממש לפעמים היה קשה להיכנס לחדר, אח"כ המזגנים בשני החדרים החלו לטפטף וכל המגבות בבית עברו לשמש את המזגנים ותחושה של ייאוש התחילה לתקוף אותנו, ואז השבוע ונוס הגיבור נשף בצינור ומאז אין שום בעיות עם המזגן לא ריח נוראי ולא טיפטוף.

בנתיים היום הזה עובר עליי מוזר,
אני נתקפת חשק עז לבשל, לאפות וכמובן גם לאכול.
אני מחפשת מתכונים מעניינים ובנתיים אין הרבה הצלחה בהתחשב בכמות המצרכים שיש בבית.
אז בנתיים אני זוממת על ברואניס אבל כל העסק של קיצוץ האגוזים ניראה לי מאד רועש כרגע אז אני אחכה קצת.

אתמול בלילה ונוס ירד לי והתפוצצתי באורגזמה חזקה, וגם בצוהרים הזדיינו אבל ניראה ששינינו לא בכושר שיא ונירדמנו מיד אח"כ.
ובלילה רצינו לקחת סרט אבל הכרטיס שלי אף פעם לא עובד שצריכים אותו.
ואז חשבנו לעשות סבב סוטי פלורנטין אבל בסוף זה לא יצא לפועל.
ורוב היום עובר ככה מפתיחה וסגירה של המקרר ואתמול (בנתיים) נרשם השיא אבל ניראה מה יהיה היום.

בהגשמתן של פנטזיות הרבה פעמים המציאות היא לא כמו הפנטזיה ולפעמים גם רחוקה.
ואתמול היה מדליק מהמחשבה שמישהו ישלוט בונוס למעני.
אך למרות שאני לא שולטת בו במהלך הסשן ידעתי שיש שם תפקיד די משמעותיי עבורי
הרי לונוס אין ממש משיכה לגברים כל עוד אני לא נמצאת שם ופוקדת עליו, ולשרירן גם אין משיכה לגברים ובכל זאת הוא בא מתוך רצון עמוק שלי.
וכך היה השרירן בא ואחרי שיחה קצרה התחילו העיניינים בצורה שאולי עבורי הייתה חדה מידי
במקום מסוים עוד לא הרגשתי מספיק בנוח כדי להתחיל.
הוא בהחלט בא בקטע של ג'וב, והחליף חולצה לפני שהתחלנו ושם משקפי שמש.
אני מודעת לעובדה שגם אני נכנסת למוד של דומית כאשר אני לובשת בגדים מסויימים.
אבל זה הצחיק אותי שגם זה עובדת עבור אנשים אחרים.

היו בסשן דברים נחמדים שאאמץ לי את חלקם, היו קטעים שקצת הלחיצו אותי בכל זאת שירירן מרביץ לחבר שלי.
אז הפנטזיה לא ממש מומשה ונישאר לי טעם של עוד, וזה כיף להגשים פנטזיות ולחוות חוויות.

אני הולכת לים,
ים, שמש, משקפי שמש,
גברים שווים (אני מקווה)
ריח של קרם הגנה, בירה וצ'יפס (על זה עדיף לוותר)



יאללה לים.

אני מרגישה שמתחיל להיגמר לי הכוח.
כואב לי הגוף ממש כל חלק וחלק בו, היה לי את הכאבים הרגילים של החודש אבל הפעם הם באו בצורה שממש הרג אותי.
הרמתי משהו בעבודה בצורה לא נכונה וכל הזמן כואב לי הגב.
והרגליים שלי בכלל מתו.

חופש כדי לנוח זאת לא ממש אופציה כי המצב בכלכלי ממש ממש רע, וזה יותר בלאגן למצוא מחליף אז עדיף כבר לבוא ולעבוד.

אני מרגישה שאני גונבת צומת לב מונוס, וזה לא מגיע בצורה חיובית אלה זה רק מעצבן יותר.

אני כל הזמן עייפה אבל זה לא ממש שאני מצליחה להירדם.

אכלתי המון המון ג'אנק השבוע.

וניראה לי שאני פשוט צריכה חיזוק.

כבר הרבה זמן חשבתי לכתוב פוסט כזה ולא ממש יצא.
היום כבר אין סיכוי שאני אתן לו לחמוק ממני.

אז הכרנו לפני שנה וחצי בשבת בבוקר, פתחתי את העיניים ועמד מולי גור אריות מקסים ומתוק. אני מודה שישר התאהבתי.
היו לי לא מעט חששות לקראת המפגש הרי אין לי שום מושג איך מתנהגים במצב כזה ולא אף אחד שהיה בסיטואציה שכזו ויכול להנחות אותי, החלטתי שאני פשוט אתנהג הכי טבעי איתו וככה היה, הקשר בנינו זרם והיינו חברים טובים אפילו סוג של אחים.

והכרתי ילד קסום בהבנתו, רגיש ומאד מוכשר שהיינו מדברים שיחות עמוקות כאלו והוא היה תמיד מספר לי מה קורה בבית הספר.

יש לי המון המון זכרונות שכל הזמן גורמים לי לצחוק לא משנה לפני כמה זמן הם היו אני תמיד צוחקת. כמו הפעם שקופיקו קיבל בועות סבון בריח שוקולד וונוס ניסה לאכול אותם והתאכזב שהם לא בטעם שוקולד.

לי ולקופיף יש הרבה משחקים שאנחנו אוהבים לשחק ארצות תבל, טאקי, WWE, ספירו, ולאחרונה החבילה הגיעה, ובכל פעם כל אחד מאיתנו נתן פייט קשה שלאף אחד לא ברור מי יהיה המנצח בקרב.

ועשינו גם לא מעט דברים אחרים כייפים כמו כדורי שוקולד, וגביניות.
ובכל פעם שהייתי מתאפרת קופיקו היה בא ומייעץ איזה צבע של צללית לשים ואיזה אודם, ותמיד הייתי מקבלת הרבה מחמאות על האיפור באותו יום. וגם אהבתו למשיכת לק בציפורניים שהיה מרותק בכל פעם שהייתי מורחת לק בציפורניים.

ואחד הדברים שדי הפתעו אותי היה המפגש שלו עם ההורים שלי ושאר המשפחה שלי.
זה היה ממש מדהים איך הם קיבלו אותו בטיבעיות והוא הרגיש איתם הכי נוח שבעולם.
שהתארחנו בסוכות והוא ובן דוד שלי שבאותו הגיל רצו והשתוללו ועשו שמח. ואפילו לאחרונה נסעתי איתו לבקר את דודה שלי. והוא כל כך פרח ונהנה שם עד שבדרך חזור הוא נירדם במכונית דבר שכמעט ולא קורה.

ובכל יומלדת שלו אני תמיד דואגת לעוגה יפה ומקושטת ולבלונים ושלטים ושאר הפתעות.
והוא גם דואג ביומולדת שלי למתנה קטנה וחמודה וברכה מושקעת.

וכל הציורים שלראות אותו מצייר זה הדבר הכי קסום בעולם.
ואהבתנו הגדולה לביצי קינדר.
ומלחמות הכריות שאנחנו משחקים עם ונוס במיטה.
ולשמוע את הצחוק המתפוצץ והמתגלגל שלו.

אני יכולה להמשיך לדבר ככה שעות.
לא ראיתי אותו כבר קרוב לחודש ואני מתגעגעת.

פעם מאד נמשכתי לנשים,
בגיל 16 הייתה לי ההתנסות הראשונה עם אישה היא הייתה גדולה ממני טיפה גוטי מדהימה. הייתה בנינו משיכה חזקה מאד פעם ראשונה בחיי הרגשתי שאני ממש חרמנית על אישה. ואז לילה אחד אחרי מסיבה הלכנו לישון אצל ידיד אני והיא במיטה והוא בסלון, וזה היה משהו שאי אפשר היה לעצור אותו כל כך הרבה תשוקה ביני לבינה זה היה באמת משהו מאד מיוחד.

מאז אותו לילה היו לי עוד כמה התנסיות עם עוד שלוש נשים שונות, גם כן יפיפיות אבל לא הרגשתי שאני מסוגלת לתת מעצמי יותר מידי ורק אחרי שהרבה אלכהול בדם זרם אז גם הצלחתי לצאת מהקיפאון שהייתי בו.
ולמעשה כל התנסויות האלו היו די וניליות עד כמה שאפשר.

מאז שאני כאן היו עוד כל מיני אינטאקציות מיניות עם נשים, אבל לא ממש בתור סשן כשולטת וגם כנשלטת, אני מרגישה את הרצון שלי לשלוט באישה, או שאני ועוד אישה נשרת את ונוס ועוד כל מיני פנטזיות אחרות.

אבל זה מרגיש לי תקוע.
לקבוע עם מישהי לסשן זה טו מאצ', אין ממש נשים שמציעות את עצמן כולן מחפשות משהו עמוק וחזק ולא סתם סשן-סטוץ, וככה זה נישאר תקוע.

עברה בי היום איזו מחשבה שאולי אני אחפש יותר בקהילת הגיי, והיום שאני חשופה אלייה יותר מתמיד, אולי שם אמצא סאבית מדליקה, או סתם ונילית שמחפשת חויות מדליקות ומגרות.

אוף זה כל כך מקומם ומעצבן כל המצב עכשיו.
זה ממש מרתיח איך אף אחד לא שומע לא רואה.
לא איכפת להם מכלום.
העיקר הדעות הקדומות, זה כל כך מעצבן אותי.

היום אפילו שמעתי על מעלליי המיניים שאפילו אני לא מודעת שאיי פעם עשיתי.
מעניין מה עוד יגידו...

ואני יודעת, אבל באמת יודעת מהם טיב היחסים המדהימים שיש בניהם.
אני חיה עם גבר מדהים,רגיש וקשוב.
אב למופת שהמון הורים היו רוצים שיהיה להם את חצי מכישרון האבהות שלו.
ואני כועסת על המערכת שלא רואה דברים בצורה הגיונית, ושופטת לפי הנורמות.
מזה משנה מה קורה בחדר המיטות (חשוב לציין שרק בימים הפנויים שלנו.)
ולמה המערכת בוחרת שלא לראות כמה השקעה, איכפתיות, דאגה והמון המון אהבה ונוס נותן לקופיקו.

אני מקווה מאד שמישהו שם מודע לנזק שיכול להיגרם מניתוק הקשר המדהים הזה.
ומה שנותר זה להחזיק אצבעות ולהיות אופטימים.

זה רע, ממש ממש רע.
הגוף שלי מלוכלך.
אני נגעלת מעצמי.
אני כל כך מתביישת וכל כך בא לי לכעוס על מישהו
אבל אין אשם חוץ מעצמי.

הבושה הזאת לא עוזבת אותי,
בחיים לא הרגשתי ככה גם שהיו לי סימנים חזקים וכואבים מאלו.
כל שניה אני נלחצת שמשהו יבלוט החוצה,
וברגע שאני אצטרך לספר אז הדמעות יפרצו.

אני נזכרת ובוכה,
השתדלתי שלא לבכות בעבודה ולחייך לכלום כרגיל,
אבל פתאום זה פרץ ורצתי לשירותיים.
כי אפילו לדבר אני לא יכולה.

והדמעות הם דמעות שחורות אני מרגישה איך הם זולגות ומשאירות סימן שחור.
אני מנסה ממש מנסה שלא לחשוב ולהתעסק בדברים אחרים.
אבל אני כל כך מתביישת בגוף שלי.
קשה לי להסתכל על הגוף שלי.
אני לא מסוגלת לסבול מגע.

אני מנסה לשדר שהכל בסדר
ואין שום דבר מיוחד, אבל אני נחנקת.

זה ממש רע
ואולי אני בכלל לא קשורה לזה.
וזה לא אני.

פשוט לא קורה כלום,
לכל מי ששאל "אז מה קורה?"
טוב אני מודה שאני טיפוס שנלחץ משגרה יש אנשים שממש בנויים לזה אבל יכול להיות שמשהו אצלי במערכות עדיין נלחץ ולא מקבל את המצבים האלו שפשוט נחים ועושים את הדברים הרגלים עבודה וכו'.
ולא שחלילה רע אפילו די נחמד יש לי לא מעט זמן לעצמי, יש כאן המון אנשים (אפילו אנשי קהילה מהמכובדים ביותר.)
ומאמי עובד המון המון, וגם דואג לבית שיהיה מסודר, עושה קניות ומטפל בכל העיניינים החדשים שנחתו.
וזה מאד משמח אותי.
לפעמים אני מרגישה שבא לי לאכול כפיצוי ריגשי אבל אני עוצרת את עצמי וזה ממש יפה ואני גאה בעצמי על כך.
אולי חסרה לי איזה צומת לב מגברים כי לאחרונה כמעט 99% מהגברים שאני מדברת איתם הם אומנם שווים אבל הומאים.

אני מוצאת את עצמי חושבת יותר ויותר על כל מיני אנשים שהיו חלק מהחיים שלי שהאמנתי שלעולם אני לא אאבד אותם אבל הנה אחרי איזה זמן בסופו של דבר אני בלעדייהם.
חשבתי על האקס שלי, על שדרן הרדיו שהתחלתי איתו בגיל 16, על הגבר שהטריף את מחשבותיי גם באיזור הגיל הזה. מדריך הפסיכומטרי הסוטה ואפילו על המאהב שהיה לי לא מזמן.
אני נזכרת בכולם מנסה לנתח אותם אישיותית, להבין מה הסרט שלהם.
ושאני מבינה וחושבת על כולם אני שמחה שאני לא שם.
אולי אלו הגעגועים שנותנים סימני חיים כלשהם ואולי סתם הצומי שאני מחפשת ונותה למצוא אותו שם, כי מהם זה הכי קל לקבל.