להיות השמש

היום לפני שלוש שנים קמתי לקחתי את הדברים שלי והלכתי.
אותה עזיבה הביאה לשנה וחצי מאד כואבת
ובכל הפעם שהבדידות הייתה משתלטת הייתי מחפשת לעשות את הטלפון המיוחל
שיגאל אותי מייסורי הבדידות. לפעמים זה עבד ואותו טלפון הביא כמה רגעים טובים ואיזה סקס או שניים מפוצצים אבל החור שבלב לא התמלא בשום דבר ורק הלך והעמיק.
והרגשתי כל כך רע אח"כ.

תמיד שכנעתי את עצמי שלמרות הכל זה הקשר הכי טוב שיכול להיות לי,
זה היה קשר בלי שקרים ובלי בגידות אבל עם המון המון הדחקה ושיכנוע עצמי שלי.
הוא לעולם לא קיבל אותי כמו שאני, הוא תמיד רצה לשנות אותי, לרפא אותי מהמחלה שלי ומהיצרים הנוראים שלי.
ואני כל פעם האמנתי שהוא יקבל אותי ויאהב אותי על מי שאני באמת.
ושיכנעתי את עצמי שלא יכול להיות שבנאדם שכל כך אוהב כל כך רוצה לשנות אותי.
הוא ראה בעצמו את מתנת האל עבורי והוא הגבר שיבוא ויציל אותי מהצל של עצמי.

שלוש וחצי שנים היינו ביחד ויתרתי על המון למענו ניסיתי להשתנות למענו למה שהוא רוצה.
אבל עד אותו לילה שפשוט קמתי והלכתי והפסקתי את הקשר/ שקר החולני הזה

ומאז אותו לילה למדתי לאהוב את עצמי, לדעת שיש דברים שלעולם לא התפשר עליהם בקשר הבא שלי, לדעת שאם לא ממש טוב אז פשוט לקום וללכת והכי חשוב למדתי שלא לוותר לעצמי.

יש הקלה מסויימת באוויר ובתחושה הכללית.
למרות שזאת עדיין ההתחלה אבל יש לי הרגשה ש*אנחנו* על הדרך.
בזמן ההפסקה הבנתי שכל נושא השיתופיות שלנו התדרדר בצורה קשה.
אז נכון שידעתי שהוא יהיה שם בשבילי ואני אהיה שם בשיבילו
אבל לא הרגשתי ולא נתתי את ההרגשה הזו.
וזה מה שבאמת חשוב פה.
וגם הבנתי כמה שחשוב לנו להיות שותפים אחד של השני.
הרי יש כאן לא מעט תגובות של אנשים לכאן ולכאן ולא רק בימים האחרונים אלא בכלל לאורך כל הקשר שלנו
ואנחנו בסופו של דבר אנשים שפועלים לפי האמת שלנו.
וחשוב להרגיש ולדעת שלא משנה מה יאמר, בסוף זה האמת הפנימית שתדבר
וכאן באים הצריכים שלהרגיש את הצורך לשתף, להיות מעורבים, להתיעץ
ואפילו להעזר אחד בשני.

ועכשיו יש לא מעט לפנינו
אני נושמת נשימה עמוקה לוקחת אנרגיה
חושבת חיובי תמיד.
וממשיכה קדימה.

יום מוזר עבר עליי היום,
היה לי קשה להתעורר לעבודה כי במהלך הלילה קמתי והתהפכתי המון.
אבל בסוף הצלחתי לקום בזמן,
זה היה יום מאד סוחף רגישית אני ממש הרגשתי איך מצבי הרוח שלי משתנים מקצה אחד לקצה השני.
לרגעים הרגשתי שאני ממש עומדת לבכות באמצע העבודה.
והחברה בעבודה ממש מתוקים סיפרתי להם בפתיחות על המצב וקיבלתי המון עצות מכל כיוון אפשרי וגם בכלל כאן בקהילה שלנו קיבלתי המון תמיכה בהודעות מתוקות ושיחות עמוקות.
וזה מאד נחמד וכיף. ובאמת המון תודה לכולם.

במהלך כל העבודה עלו בי מחשבות שיבוא לשתות קפה אצלי.
ואני אפנק אותו בקפה הכי הכי טעים שאפשר.
וגם השתדלתי לעבוד יפה היום ובכלל להיות יפה למרות שזה לא קל.

ועכשיו זאת עוד יותר תחושה מוזרה
אין גנון היום.
אני תמיד קובעת לעצמי את המשמרות שיסתדרו לי ככה שאני אוכל לצאת וגם לנוח לפני אבל היום אין ולחשוב על המשך הערב שעשוי להיות מאד בודד.
גם בעיקבות העלמותם של הורי (למרות שבזה אני שמחה)
ואני כבר פינטזתי על השמלה החדשה שאלבש ואהיה יפה וסקסית.

יש לי כמה דברים חשובים לעשות עם עצמי שאני חושבת על זה.
וכדאי שאני אעשה אותם הלילה
אחרת הם לא יעשו מעצמם בשום צורה.

אחרי שלושה ימים של לבד עם עצמי
באו המון מחשבות למה להיות ביחד בעצם? ולמה כן להיות ביחד.
הכל רץ בראש, את חלקם אני מעבירה לדף.
ברור לי ששינוי מהותי חייבת לקראות.
אין מצב שדברים יחזרו לקודמתם הם פשוט לא עשו טוב לאף אחד.
בזמן שלי עם עצמי עלות המון תובנות
והרבה דרכים חדשות נפתחות כדי לתקן ולשפר.

ואז רצה מחשבה
שאולי לא כל כך נורא להיות לבד,
ואולי עדיף פשוט לוותר ולגמור עיניין.
ועוד.

ואני לא ממש יודעת מה יקרה.

אוף הדמעות לא מפסיקות לרדת
והגעגועים הורגים אותי.

קראתי פוסט ישן ששמרתי במקרה כאן על המחשב
וזה הרג אותי.

http://www.thecage.co.il/blog/userblog.php?postid=64982&blog_id=10979

ומה יהיה עכשיו?
יש רצונות יש מעשים
לפעמים הם לא תמיד הולכים ביחד.

צריך מרחק.
הוא, אני ואולי בכלל צריך להתקרר טיפה
לפני מהלכים חדשים.

אני אוהבת אותו
ואני לא רוצה לוותר עליו ועל האהבה הזאת
אבל היא חייבת לעשות לנו הרבה יותר טוב מעכשיו
כל המתח, הריבים, השתיקות
לא ממש עוזרים במשהו.

דבר אחד אני יודעת
אני רוצה שנהייה מאושרים.

אני חייבת להתעורר
ולצאת בועה שלי
להפסיק להיות אגוצנטרית
ולא לראות כלום חוץ ממני.
שאני מסתכלת במראה אני רואה בחורה עצובה ודיכאונית.
אני עושה לו את המוות איתי.
אני חייבת להפסיק להתנהג כמו סתומה.
ולהפסיק להרוס הכל.

פעם היה הכל שונה פעם הרגשתי הרבה יותר טוב.
שיחררתי הרבה יותר וזה היה עושה לנו הרבה הרבה יותר טוב.
היום הכל מקפיץ אותי, מכל דבר קטן אני נדרכת.
ואני אפילו לא ממש יודעת למה.
אני מרגישה שאני קנאית אבל בצורה הכי מגעילה שיכולה להיות
בצורה שרק הורסת הכל ולא בונה כלום.
לפעמים זה עוד יותר כואב לי שאני שומעת את זה מאנשים אחרים
שמבקשים אישור ממני להתקרב.
ולפעמים גם שאני לא מקנאה אני מאד מעבירה את ההרגשה שאני מקנאה.
ועושה לא נעים למי שניסה להתקרב.
די די די זה מפסיק עכשיו.
נמאס לי ככה.

אני רוצה עוד פנטזיות שמגשימות את עצמן.
אני רוצה עוד אינטראקציות עם אחרות ואחרים.

יש לי פנטזיה שפעם מיממשנו אבל אז היא טיפה דעכה
שאנחנו מוצאים פרטנרים לערב
ואני יוצאת איתו או איתה וונוס ניפגש בבית עם הפרטנרית
וכל אחד עושה כרצונו עם הפרטנר השני
ואחרי כמה שעות אנחנו חוזרים ומספרים אחד לשני על הנעשה.

אני כל כך אוהבת אותו
הוא באמת האהבה הכי גדולה שאי פעם הייתה לי.
יש לי המון חלומות איתו שמתגשמים
אבל אני הורסת אותם.
ואני הורסת אותו.
והקנאה שלי הורסה אותנו

אני רוצה להיות שייכת לך,
אני רוצה שתקח אותי.
שאני יהיה הזונה הבלונדינית שלך.
תשפיל אותי.
תצחק עליי.
תבקש ממני דברים.
אפילו קשים.
תתפוס אותי
תעטוף אותי
תכה אותי
תשתחרר עליי אבל ממש מהכל.
ואם אני צועקת מידי דחוף לי גאג.
תוליך אותי עם רצועה.
אני רוצה להיות מסומנת ממך
אני רוצה אותך,
תקח את התחת שלי.
תהפוך לי את הבטן

נו תעשה!!!!!!!!!

ואולי הכל תלוי בי?
ואני צריכה להשתחרר מהכל?

יש לי כאב ראש מהבוקר
לקחתי במהלך היום כל מיני כדורים להקלת הכאב
אבל זה לא עזר במיוחד.

ואני מרגישה רע
ממש רע.

אני רוצה כל כך לבכות
אבל זה לא הולך, אני פשוט לא מצליחה.

בנוסף להכל
אבא שלי לקח ממני את המפתח של המכונית שלו
שאני דאגתי להכין לי מפתח בזמנו שעוד גרתי איתם והייתי נוהגת באוטו.
הוא לקח אותו בטענה שאני לא אחראית ולא מוצלחת ועכשיו שלאחותי יש רישיון אני בטח שלא צריכה אותו.

פשוט נמאס לי מהחיים האלו.

אני צריכה אהבה רק אהבה.

בחלומות שלי אנחנו מתנשקים ומתחבקים.
בחלומות שלי אתה כל כך מתוק ומקסים שאני לא עוזבת אותך לשניה.
בחלומות שלי אתה הגבר הכי סקסי בעולם.
בחלומות שלי אני לא מפסיקה לגעת בך, לתפוס אותך, ללטף אותך.
בחלומות שלי אתה מצליחן חסר תקנה.
בחלומות שלי אתה משיג את כל השגים שהצבת לעצמך,
ואני גאה בך מאד על כך.

בחלומות שלי אני שם בשבילך.
בחלומות שלי אני לא בורחת, אני פשוט שם לצידך.
בחלומות שלי אנחנו שותפים להכל.
בחלומות שלי אנחנו זוג כובש ומנצח.

בחלומות שלי שצעקת "מאמי"
אני כבר הייתי לידך ליטפתי את הראש ואמרתי "מאמי אני כאן"

בחלומות...
אלו הדברים שאני חולומת עליהם מיום שבת.


אבל במציאות הפגיעה לא עוזבת אותי
פגעתי הכי חזקה שאיי פעם יכולתי.
אני לא מסוגלת לחשוב איך אני הייתי מגיבה במצבו.
הלסטות רועדות לי וקר לי בלב.
לפחות הפעם למדתי שלעולם לא אתן לכזאת פגיעה לקראות שוב.