המטפל הפצוע מביט בשעון
הוא מהרהר קצת מאוחר
ואיזה כיף שגם מחר
הוא לא נלחם במפלצת
הוא נותן לה לרעום
וזה לא קל להקשיב
כשקצת קשה לו לנשום
אז הוא מוריד שוט של וויסקי
להמתיק את הגלולה
ובאמת זה עובד
והוא מרגיש הקלה
הוא מהנהן בראשו
ואז זורק קלישאה
אל תדאגי יהיה בסדר
כשתגיע השעה
שוב הוא לא יכול לישון
והקולות בראש תופסים מן הגיון
עמוק בפנים יודע שהוא לא יציב
אך הוא יישב בשקט וכמו תמיד יקשיב
המטפל הפצוע מסתיר צלקות
והוא צריך לשחרר ולהפסיק לנסות
כי המפלצת גדלה
ואם הוא סתם יתעלם
בינינו גם הוא יודע שהיא לא תעלם
פתאום לחדר נכנסת בחורה צעירה
הצלקות הן דיי דומות
אחת זהה אל השנייה
היא מספרת בשקט
שקצת קשה בחיים
ואיך היא לא מסתדרת
וההורים מודאגים
ואיך כולם מופתעים
כשהוא יושב ושותק
אך עם תחושת ההזדהות
זה קצת קשה להתאפק
שוב הוא לא יכול לישון
והקולות בראש תופסים מן הגיון
עמוק בפנים יודע שהוא לא יציב
אך הוא יישב בשקט וכמו תמיד יקשיב
עמוק בפנים יודע שהוא לא יציב
אך הוא יישב בשקט וכמו תמיד יקשיב
המטפל הפצוע שואל שאלות
הוא באמת מסתקרן
זה מעניין לגלות
ואיך הגעת עד לכאן
מתי התחיל להציק
ואם תשלימי עם אז
אולי פתאום זה יפסיק
היא ממשיכה לספר
כשהוא יושב במקומו
והוא כל כך מסתקרן
כי הוא לומד על עצמו
פתאום ברגע אחד
נהיה לו קצת מסוכן
אז הוא עוצר אותה
אומר לה שנגמר להם הזמן
שקט עכשיו המטפל צריך ניתוח
והסיפורים זורמים לפצע הפתוח
עמוק בפנים יודע שהוא לא יציב
אך הוא יישב בשקט וכמו תמיד יקשיב
עמוק בפנים יודע שהוא לא יציב
אך הוא יישב בשקט וכמו תמיד
עמוק בפנים יודע שהוא לא יציב
אך הוא יישב בשקט וכמו תמיד
עמוק בפנים יודע שהוא לא יציב
אך הוא יישב בשקט וכמו תמיד
עמוק בפנים יודע שהוא לא יציב
אך הוא יישב בשקט וכמו תמיד יקשיב