נשים לבושות
גברים ערומים
פטיש שלרוב הדעות הוא אבן פינה בפמדום.
לרוב הוא כלכך מובן מאליו לעוסקים במלאכה שהם אפילו לא מודעים שיש לו שם.
להרבה שולטות ונשלטים זה נראה פשוט טבעי והם לא חושבים על זה יותר מדי.
אצלי (אולי כמו בכל דבר) זה קצת אחרת.
משהו בפטיש הזה תמיד גרם לדם שלי לבעבע, ולאו דווקא (רק) מחרמנות.
ערום הדדי הוא עולם אחר.
כששני הצדדים ערומים המבוכה משותפת, החוויה אחידה.
יש בזה משהו נורא מקרב ואינטימי.
מעין גילוי הדדי, 2 צדדים שנותנים אחד לשני להסתכל ולהכנס פנימה, למקומות האינטימיים.
אבל כשזה חד צדדי, כשאני הצד הערום היחיד בחדר, זה מסבך את המצב.
העירום מודגש ומפואר.
החשיפה חד צדדית.
אני נפתח ומאפשר והיא נשארת סגורה עם הקלפים קרוב לחזה.
זה תמיד שם אותי במצב של מתח, במצב תמידי של איסוף וחשיבה.
מודעות עצמית גבוהה ואיזושהי אווירה של חרדה עוטפת אותי.
וזה לא רק העובדה שהגוף שלי בחוץ, שהזין חשוף והטוסיק מבצבץ.
זה הרבה יותר עמוק ומנטלי מזה.
כאילו מתחת לבגדים יכולתי להתחבא, יכולתי להסתיר ולנווט רגשות.
ופתאום, עם העירום הזה - כולי בחוץ.
המבוכה מתגברת ואני הופך לספר מבויש ופתוח.
לאמר לכם שזה לא מחרמן אותי? לא יכול.
אבל זו חרמנות אחרת.
זה לא טבעי וזורם ונינוח.
אני מרגיש כמו בקבוק קולה סגור עם חתיכת מנטוס בפנים.
מבעבע, גועש, נסער אבל עצור.
משהו בניגוד הזה, להסתכל עליה לבושה בעודי חשוף ומבויש.
זה מוציא ממני צדדים שאני לרוב משאיר במגירה.
לפעמים זה הדימוי גוף, לפעמים זו התחושה שאני במבחן.
שכל חלק וחלק חשוף למבדק וציון מבחינתה.
מחשבות שרצות בראש שלא נח לרגע.
פחדים וחוסר בטחון שצפים ללא מנוח.
העובדה שכל הפוקוס פתאום עליי ואין מפלט מהתשומת לב הזאת.
כלכך נוח לשרת, ללקק, לעשות, להביא, לספוג.
המוח נכבה אצלי תוך כדי אקטים ואני מקבל בוסט אסקפיסטי ומחרמן.
מצליח להתנתק מהאגו ולאסוף את עצמי למטרה אחרת.
אולי אפילו נעלם ומתחבא מעצמי תוך כדי עשיה.
וכבר היו לי מספר הרפתקאות מסמרות שיער והרבה יותר הארדקוריסטיות וקשוחות מכך.
ועדיין, אחד הדברים הכי מלחיצים מבחינתי - זה לעמוד מולה עם פיסוק רגליים וידיים מאחורי הגב.
ערום , חשוף, מבויש.
ליצור קשר עין.
ופשוט לתת לעצמי להיות שם בתוך הרגע, בלי אפשרות להתחבא או לברוח.
