לק"י

אני צריך שגרה אבל. ולחזור לפגוש את החברים שלי😓💞

אני מקנא במישהי, משום מה רק בה. היא כשרונית ממני בתחום אחד והקנאה שלי רוצחת לי את הנפש, מצלקת לי את הנשמה. 

אני לא מצליח לקום, אני מאבד את הכישרון.

מתבוסס בקנאה. מיואש למוות.

היי, רק רציתי להגיד תודה לכל מי שפגשתי והכרתי דרך העולם ההזוי הזה (וגם בכלל..), אתם מקסימים ומאחל לכם כל טוב ושתמיד תראו את הטוב. תמיד. כל החבר'ה מהמאנצ'ים, הטלגרם, האתר, אתם טובי לב במקור ובבקשה אל תשכחו זאת. אם צריך עידוד, חיוך או חיבוק - אשמח לתת לכם. רק אל תתביישו לבקש:)

מחבב ומעריך, 

           בס ד

לא לקרוא בבוקר. לא לקרוא כשעצובים. במיוחד לא את, לוסטי    סליחה..🤗🖤💔

הפעם נדבר על הערב. אני ממש השתדלתי לעזור הערב והייתי שמח ותמכתי באחרים, עד שקרה לי טריגר נפשי. לא סתם מטריגרי הדיכאון. אלא מטריגרי הנפש. אלו שמעוררים בי התקף חרדה.

ובמקור כל החרדות שלי כמעט עומד עיקרון אחד. החברים שלי ואנשים שאני אוהב חשובים לי ואסור שהם ייפגעו. פשוט לא. אתה יודע מה זה להרגיש לא טוב בס ד. אתה אדם מדהים ויצירתי שקיבל את כל הכוחות בכל התחומים להצליח להעלות לאנשים חיוך. חיוך אחד, קטן.

אסור לך לתת לאנשים יקרים להיפגע. ואני כותב את זה עם דמעות בעיניים, אני אדם טוב! אני אדם טוב.. אז למה קורה לפעמים שנדים נפגעים ממני?? ואז אני חייב לפגוע ולהעניש את עצמי מרוב תסכול? למה? לקחת שוב את הכדורים ורק לעשות לסביבה שלי טוב. אם אני צריך ללכת - אני אלך. אם אני אבין שלהתרחק ממך זה הדבר שהכי יעזור לך להיות מאושר - אני אתרחק.

אבל בבקשה, אבא. אל תבכיא אותי שוב. לא אחרי כזו שבת נהדרת.

ביקשת ממני וסמכת עליי להישאר חיובי, גם כשסיימו את האירוע שהיה (והייתה שם הידידה שלי עם הסטייל הפראפילי-בדס''מי שלה והתמודדתי. ונאבקתי. ושידרתי טבעיות) והפסדתיו ואני בתלאות הדרך עומד בירושלים ובמחסומים בגשם וברוח, גם שאיבדתי את את המזון שהייתי צריך להביא אבא - בטחתי בך והאמנתי. ועכשיו? עדיין מאמין. כל הזמן. אבל הרגע בו הידידה אצלה התקיימו שבע הברכות הראתה אותי וקצת חששה - אני טרוגרתי. הלכתי ישר למקום שם העברתי כל התקף חרדה נפשית. כיור הכלים. פשוט לעמוד ולשטוף ולנסות נואשות לשכנע את עצמי שזה דבר שעוזר ולא יפגע באף אחד, לא יצור קשר עם אף אחד. אני והכלים.
אבל אבא, אוי אבא, אני לא הצלחתי, אבא. אז שאלתי חבר אם המאחרת מרגישה רע עכשיו בגללי, הוא אמר שקצת.
תלשתי את מעילי ותיקי מליד הדלת ויצאתי. לגשם הזלעפות העוקץ של הרי בנימין, מכונס לתוך עצמי.

‏למזל שהיה לי, היו גלולות ההרגעה. שברתי והכנסתי לפה. לא יכלתי יותר.
ההשפעה לא איחרה לבוא ומהרה דפקתי על מפתן הבית חזרה.. חבריי המודאגים כל כך פחדו עליי ואספו אותי מיד ביתה. אני עמדתי. לא יכלתי להרים את המבט אליהם . לא לזוז בשעל של יותר מסנטימטרים בודדים.

אוי אבא ..(משתנק מדמעותיי בבית המדרש הקר) אוי לנו מה היה עלינו. היה צריך להיות ערב נפלא.
במקום זה, להוות נטל על חבריי הקרובים ולהעיב עליהם.

למה?  ואיך אני אשמח את העולם כשהמצב כזה?! איך...? אבא, אני בוכה אליך כבר שעה בוכה אלייך ומקליד על דריווש את ליבי באתר שרובו זימה. ואני יודע. שגם פה - אתה נמצא. אני, אדם כל כך קטן ומבורך בכשרון שחנת בי. רק מבקש.. עשה רק טוב לעמך. עשה למען עמך. עשה למען זכויותי. לא מגיע להם, לא מגיע לאיש מאיתנו.

‎‎בסדר. פגע בי. שלח בי את הנסיונות הללו.אבל בבקשה אל תפגע בחבריי ומכריי.

בקרוביי זרועך נא אל תשלח.

רק לידידיי שלי הנח.
כי לא אוכל, משאת כזאת

כי לא אוכל בזה לחזות.

ביגון חבריי בל אביט

השט ראש השרביט

ושא רחם



עד כאן דמעות בס ד להערב.

וכולנו נראה אותה.

הודיה, אופטימיות ושמחה💖

מאחל גם לך🤗

מעט חשש. אבל היה ממש נחמד🤗

עייפות. וואו זה שאב אותי

(קשה לי להזכר עכשיו בגלל עלבון שספגתי לפני שעה)

תמונת פרופיל חדשה עם הצללות!!😁😁

הרבה זמן רציתי לעשות את זה🎊

‏‏‏שרמנטיות.😌