בדד-ס"מ (חיי בארון הבדס"מ)

בסופו של דבר אחת המודעות שפרסמתי, הביאה להיכרות עם הבחורה שתהפוך לאשתי . בזמן שגרתי בבית עם ההורים והאחים, לא הייתה לי שום התלבטות לגבי הסתרת ה"סטייה" שלי. במשפחה אשכנזית/פולנית לא מגלים דברים כאלו, ולא משתפים, שומרים הכל עמוק בפנים. בנישואים זה כבר סיפור אחר, כאן יש אינטימיות וחיים משותפים וכבר יש התלבטויות, אחסוך לכם את המתח, בסופו של דבר לא גיליתי לה. לפני החתונה ומיד בהתחלה היה לי את החשש שהיא פשוט תעזוב, ואח"כ כשהיו כבר ילדים אולי הסיכוי שתרצה לפרק את המשפחה קטן יותר, אבל עדיין היה חשש שהעולם השונה והחריג כל כך יטיל צל כבד על חיי המשפחה. אז עוברים לדירה חדשה, צריך למצוא מחבוא חדש ל"אוסף" שלי, הזמן הפנוי כבר לא כ"כ שלי והוא משותף עם בת הזוג, למכוני העיסוי צריך ללכת בשעות העבודה, משברים וקשיים שכל אחד עובר בשנים הראשונות לנישואין, ובמקביל התשוקה והמשיכה לעולם הבדס"מ מלוות אותי כל הזמן וכמובן שגם הן דורשות פתרונות. מנצל זמנים שבהם אשתי לא בבית לאוננות מול הקלטות או מול החוברות והספרונים, ותמיד יש את החשש שאתפס ואצטרך לספק הסברים.

באותן שנים התעורר גם הצורך למצוא חברה, בת זוג. באוניברסיטה הכרתי הרבה בנות אבל הקשר היה בעיקר לצורכי הלימודים , פה ושם גם היו יציאות לבילויים אבל לא התפתח שם קשר רציני. כבן לחברה הדתית בה מאד מקובלים השידוכים , דאגו להכיר לי כל מיני בנות שאמורות להיות ב"רמה" שלי. אלו היו פגישות די מוזרות שבהן רוב הזמן בחנו ובדקו את הסחורה – מראה חיצוני, רמה דתית, שאיפות לקריירה, גידול ילדים וכו'  המטרה כמובן הייתה להתחתן. גם שם לא כ"כ מצאתי את מה שאני מחפש ובלית ברירה פניתי לאתרי ההיכרויות של אותה תקופה – לוחות המודעות בעיתונים. פתחתי ת..ד בסניף הקרוב לביתי, פרסמתי ועניתי למודעות. הצטברו די הרבה מכתבים בת.ד., חלק אפילו צרפו תמונת פספורט. לאחר מיון ראשוני ניסיתי ליצור קשר עם אחדות מהן. השיחות בד"כ התבצעו מטלפון ציבורי ולא מהטלפון בבית ששכן במרכז הסלון ושם קשה היה לדבר בפרטיות. היו פגישות מוצלחות יותר או פחות, עם חלקן הגעתי גם למגעים אינטימיים. זכורה לי אחת הבנות שמהפגישה הראשונה היא יזמה מצבים אינטימיים ואפילו נשיקה דבר שדי הפתיע וריגש אותי. הייתי טוסף אותה מתחנת האוטובוס, נוסעים אל גני התערוכה הישנים ומאחורי אחד המבנים באזור שקט מחנים את הרכב שהיה הופך לשעה קלה למתקן שעשועים ארוטי – אקרובטיקה קלה במושב האחורי מזמוזים , אצבעות ולשונות חודרים למקומות שונים , אבל למצב של חדירה מלאה לא הגענו.

בין מודעות הלוח שעסקו בעיסויים כאלה ואחרים החלו לצוץ מודעות שמשכו את תשומת ליבי – הופיע בהן השורש ש.ל.ט  בהטיותיו השונות. לקח לי קצת זמן לבין שזה קשור לעולם המסתורי שמושך אותי מאז ומתמיד. אלו היו הניצנים הראשונים של ז'אנר ה'מלכות בתשלום' – תחום שהיום הוא כבר מאד מפותח . ניסיתי כמה מפגשי סשן כאלו. אז עדיין לא ידעתי למה אני אמור לצפות אבל הרגשתי שזה לא זה ויצאתי די מאוכזב. היום אני מבין שלנשים האלו לא היה קשר אמיתי לעולם הבדס"מ – הן כנראה שמעו קצת על זה והגיעו למסקנה שאפשר לעשות כסף קל מגברים שמעוניינים בשולטות. דירות רגילות  - ממש לא מזכיר סטודיו מצויד, מעט אביזרים – חבלים, שוט אחד או שניים, אטבי כביסה, מסכת שינה ממטוס ובעיקר הרבה נסיונות להשפלה. חצי שעה של סשן שרוב הזמן היא קוראת לך: זבל, אפס, תרד על ארבע, לקק את הנעל וכו' כמה הצלפות קלות, תאונן, תגמור ויאללה הביתה. הגדילה לעשות אחת מהן שבמשך כל הסשן הורתה לי ללקק את מגפיה בזמן שהיא צופה בטלויזיה ואפילו את קריאות ה'אפס' 'זבל' היא די שכחה. עם השנים הלכו והשתפרו השירותים מהסוג הזה ובהחלט היו לי חוויות מתקנות. ארחיב על כך בנפרד

בין שאר הניסיונות המיניים שחוויתי היה גם נסיון הומוסקסואלי קטן. בשנות ההתבגרות כשעדיין הנטייה המינית לא הייתה סגורה לגמרי, התעוררו בי פנטזיות על קיום יחסי מין עם גבר. לא רחוק מהבית בת"א שלנו היה גן העצמאות. משמועות ומידיעות באמצעי התקשורת הבנתי ששם מסתובבים בשעות הלילה גברים המעוניינים ביחסי מין עם גברים אחרים. דמיינתי את עצמי מסתובב שם ומפותה בידי גבר, זה עורר בי ריגוש מסויים. לקח לי קצת זמן לאזור אומץ ולהגיע למקום אחרי רדת החשכה. לאכזבתי לא פגשתי שם אף גבר שהיה בעניין. את החוויה השגתי כרגיל בעזרת מודעות הלוח. עניתי לאיזו מודעה שפרסם גבר והוא יצר אתי קשר וקבענו להיפגש בדירתו האזור גבעתיים. הגעתי לדירה נרגש וחושש מן הלא נודע. פתח לי את הדלת גבר בשנות ה40, לאחר שיחה על הא ודא בסלון, הוא הוביל אותי לחדר השינה, פשטנו את הבגדים והוא החל ללטף ולמזמז אותי, בשלב הזה עוד הייתה לי תחושת ריגוש והנאה, לאחר המשחק המקדים הוא ניסה לחדור אלי מאחור. בקטע הזה הביע הגוף שלי התנגדות, השרירים התכווצו ולא אפשרו גישה לפתח החלומות שלו. הוא ניסה שוב ושוב עם אמצעי סיכה שונים אבל לא הייתי מסוגל לשחרר את השריר. באיזה שלב הוא התייאש מהאנאלי ועבר לאוראלי. את הפה כבר היה יותר קל לפתוח. בקטע הזה כבר ממש לא נהניתי ורק חשבתי איך אני בורח משם. בסופו של דבר הוא גמר איכשהו, נפרדתי ממנו בהבטחה מעורפלת למפגש נוסף. מאז לא ניסיתי יותר לקיים מגע מיני עם גבר. היה לי מפגש נוסף, שנים ארוכות לאחר מכן אבל הוא היה שונה מאד מזה. אספר עליו בהמשך

כבן לחברה הדתית וכתלמיד ישיבה תיכונית, כמעט לא היה לי קשר עם בנות, אני עומד לסיים את התיכון, מתקרב לגיל 18 ועדיין בבתוליי. רשיון הנהיגה עומד לשנות את הסטטוס הזה. מסיים את הבגרויות ומתחיל ללמוד נהיגה, טסט ראשון – עובר. תחום העצמאות שלי מתרחב גם למקומות שאוטובוסים לא מגיעים אליהם. מכלי התקשורת שמעתי על קיומו של אזור תל ברוך. נסעתי לשם ערב אחד לסיור מקדים . המחזה היה די סוריאליסטי – עשרות מכוניות נוסעות באורות דלוקים באיטיות בשטח חולי כשביניהן מסתובבות עשרות זונות בלבוש מינימלי. מדי פעם עוצרת מכונית ליד אחת הנשים, מתקיים מו"מ קצר. הזונה נכנסת והמכונית מתרחקת. לאחר גמה שבועות אזרתי די אומץ ונסעתי לשם שוב, הפעם במטרה לאבד את בתוליי. לאחר מספר דקות של נסיעה איטית עצרתי ליד אחת הנשים שנראתה לי יותר מושכת מהשאר, אמרה את המחיר ולא ממש התווכחתי. נכנסה לרכב והורתה לי את הדרך אל חניה מאחורי קבוצת שיחים. היא הורידה את בגדיה המינימליים במושב הקדמי והזמינה אותי לעמוד מולה מחוץ לרכב, עזרה לי להוריד את המכנסיים והתחתונים , הביעה התפעלות כנראה די מזויפת מגודלו של האיבר שלי, ולאחר כמה דקות של משחק מקדים השכיבה את המושב הקדמי לאחור ועזרה לי להידחק אליה. כמה דקות של מגע מיני (ללא קונדום, האיידס עדיין לא היה בתמונה) ושוב פעם הידד – אני כבר לא בתול. אם לסכם את החוויה – לא משהו... כמובן שזה היה שונה ויותר מרגש מסתם אוננות מול חוברות או ספרים, אבל כנראה שדמיינתי משהו אחר לגמרי. אני מניח שאם הייתי עושה זאת פעם ראשונה עם נערה בת טובים לאור נרות ולצלילי כינורות – החוויה הייתה הרבה מרוממת ומסעירה. בהמשך חיי יצא לי לקיים אקטים מיניים הרבה יותר מלהיבים אבל  הפעם הראשונה היא תמיד משמעותית. ה'מין בתשלום' הראשון היה מבוא למגעים נוספים, את ה'חולות' של תל ברוך החליפו ה'לוחות' של ידיעות ומעריב שם בין שלל המודעות, התפרסמו כאלה המציעות עיסוי במכונים שונים ברחבי תל אביב. כשהחלטתי לנסות את אחד המכונים האלו – התברר לשמחתי שמדובר בהרבה יותר מעיסוי. בחלק מהמקומות זה כלל בסוף העיסוי הרפייה ידנית ובחלקם יחסי מין מלאים. הביקור במכונים האלו הפך בשבילי לתחביב שהנעים לי את שירותי הצבאי. הכרתי די טוב רבים מהמכונים בתל אביב. אחד מהם באזור רחוב המסגר זכור לי במיוחד בשל טיפול ייחודי שקיבלתי שם – העיסוי החל באופן די רגיל אבל באיזה שלב המעסה בקשה ממני לעמוד על ארבע על שולחן העיסוי, היא לקחה כוס עם מים חמים, מילאה את פיה והחלה ללקק את פי הטבעת תוך כדי שחרור המים החמים על האיזור. קשה מאד לתאר תחושת העונג של הדבר הזה. לצערי, מאז הפעם ההיא לא יצא לי לחוות זאת שוב. את מכוני העיסוי של ירושלים הכרתי בזמן לימודי באוניברסיטה העברית, הרבה פחות מוצלחים מתל אביב. ועדיין לאורך כל הזמן מלווה אותי עולם הבדס"מ כמו צל, קלטות, חוברות, ספרים, קטעי עיתונות, כל מה שקצת קשור וגורם לי סוג של גירוי מיני, נאסף לאוסף שהלך וגדל והוחבא במקומות מסתור שונים בבית ההורים במעונות באוניברסיטה ובשעת צורך נשלפו ממנו פריט או שניים.

השלב הבא בהתפתחות הטכנולוגית היה מכשיר הוידאו – פה היה מדובר במהפכה של ממש. יכולתם לבחור את הסרטים שתראו אצלכם בסלון, לא עוד ערוץ בודד שהכתיב לכם מה לראות, לא עוד מספר בתי קולנוע וחברות הפצה שהחליטו איזה סרטים יראה הציבור הישראלי. עם כניסת מכשירי הוידאו לבתים צצו כפטריות אחרי הגשם גם ספריות הוידאו השכונתיות. ובספרייה שפע סרטים גם כאלו שלא הגיעו אל מסכי הקולנוע והמבחר מסחרר. אז בהתחלה לוקחים את הסרטים המפורסמים זוכי הפרסים, סרטי מתח ואשקשן, קומדיות וכו' ואז מגיע השלב של חיפוש סרטים עם אקשן מסוג אחר. יש כמובן את המדף הצדדי עם סרטי ה-XXX וכמובן שאני קצת פוזל אליו, אבל הסיכון שבחוסר האנונימיות מונע ממני לשלוח יד לשם. המוכר מכיר אותי, את בני משפחתי, את חברי וחברים של הורי. מסוכן מדי. בלית ברירה מחפשים סרטים במדפים הרגילים שיש בהם קצת סצנות מין, ורואים כמובן כשההורים לא בסביבה לפעמים לבד ולפעמים עם עוד כמה חברים, קצת יותר קשה אבל אפשרי למצוא את הסרטים עם סצנות הבדס"מ – את התפוז המכני לוקחים שוב כמובן, מגלים סרטים כמו "שוער הלילה" עם שרלוט רמפלינג. יש כמובן את ז'אנר סרטי בתי הסוהר שחלקם הקטן עוסק בבתי כלא לנשים, אבל הם די מאכזבים כי חוץ מכמה סצנות בתחילת הסרט על מעצר וכבילת האסירות ולפעמים סצנות עירום בכניסה לכלא – חיפוש ומקלחת – השאר עוסק ביחסים בין האסירות ובין הסוהרים, תככים מזימות וכו' סוג של טלנובלה.

בעיית האנונימיות נפתרה כמה שנים מאוחר יותר כשהחנויות לאביזירי מין (סקס-סטייל ארוס וכו') הפכו לספריות סרטי פורנו. בפסאז'ים חשוכים, מאחורי כניסות צדדיות המוסתרות בוילון – התגלה היכל הפורנו, מאת קלטות, קטלוגים מפורטים ושום צורך להזדהות – קונים קלטת אחת ואח"כ משלמים רק את מחיר ההחלפה. הקלטת לרשותך לכל זמן שתרצה. עדיין היה סיכון מסויים שיראו אותך נכנס/יוצא מהחנות או שתפגוש בפנים מישהו ממכריך, אבל הסיכון היה נמוך והתמורה כדאית בהחלט.

לתגובות - adip2000@walla.co.il

השלב הבא לאחר הספרים, החוברות והעיתונים – היה הקולנוע. סרטי הקולנוע ליוו אותנו בעצם מילדותנו, אבל בגיל ההתבגרות נוספה להם גם משמעות בהקשר המיני. זה התחיל עם הפתיחים לסרטי ג'יימס בונד כשלצלילי נעימת הנושא ריקדו להם צלליות של בחורות עירומות, המשיך עם סרטים נוספים שאליהם הלכנו בעיקר בזכות כמה סצנות של עירום חלקי – סרטים מחו"ל וגם סרטים ישראליים. בשלב מסויים הגיעו סרטים שהיו נחשבים ממש נועזים אבל עדיין הוקרנו בבתי קולנוע רגילים מכיוון שהעירום שם נחשב "אמנותי" – סרטים כמו "ליידי צ'אטרלי", וסדרת סרטי "עמנואל". לאחד מהם רציתי מאד ללכת. הסרטים היו מוגבלים לבני 18 ואני הייתי עדיין צעיר, בניסיון להתגבר על בעיה זו, השאלתי מאמי עפרון איפור שחור, וציירתי לעצמי שפם. אני מניח שנראיתי די מגוחך, אבל הצלחתי להיכנס להיכל התהילה של עמנואל. הצלחתי למצוא גם כמה סרטים במסלול הבדס"מ. הסרט שהשאיר עלי את הרושם העמוק ביותר – היה התפוז המכני, אותו ראיתי כשלוש פעמים. עם כמה סצנות סדיסטיות בלתי נשכחות. גם הטנגו האחרון בפריז – היה סרט עטור תהילה המציג יחסי שליטה מיניים בין גבר מבוגר וצעירה. מסרט הפחות ידוע על העבדות באמריקה "מנדינגו" – אני זוכר   סצנה המראה ענישת זוג עבדים גבר ואישה ע"י תלייתם עירומים מרגליהם והכאתם במחבט עם דוקרנים. גם סדרת הטלויזיה המפורסמת "שורשים" שהוקרנה בישיבה כ'חומר חינוכי' הוסיפה למאגר הזכרונות כמה סצנות של השפלה ועינויים. המשיכה הבלתי נשלטת אל האפל ,האסור והלא נודע הובילה אותי אל בתי הקולנוע שהקרינו פורנו בלבד, היו אלו מספר בתי קולנוע מוזנחים בעיקר בדרום תל אביב ששכנו באזורים די מפוקפקים, כשאזרתי די אומץ להיכנס אליהם – נתקלתי באולמות גדולים אשר מספר צופים די מועט מפוזר בין הכיסאות – היו כמה בני נוער והרבה יותר מבוגרים. אם אחד מהם התיישב בצמוד אליך זה היה סימן שצריך להתרחק ממנו במהירות. הסרטים בשלב הראשון היו נחשבים די תמימים במושגי הפורנו של היום – הוצגו בעיקר עירום נשי – ללא תקריבים של איברי המין והחיבור ביניהם. אבל מהר מאד הגיעו גם לזה – והפעם הראשונה שראיתי איבר מין בתקריב על מסך של 30 מ"ר הייתה חוויה מאד מרשימה. גם בין סרטי הפורנו הרבים שראיתי ורובם היו די משעממים בסופו של דבר, יצא לי לראות פה ושם סרטים עם אלמנטים של בדס"מ – כמו סרט שהראה מכירה פומבית של בחורות שעלו לבימת המכירה כשהן עירומות וכבולות, או יחסים בין זוג שכוללים הצלפות קלות. סרטים אלו הצליחו להעלות לי את הדופק בצורה משמעותיתהשלב הבא לאחר הספרים, החוברות והעיתונים – היה הקולנוע. סרטי הקולנוע ליוו אותנו בעצם מילדותנו, אבל בגיל ההתבגרות נוספה להם גם משמעות בהקשר המיני. זה התחיל עם הפתיחים לסרטי ג'יימס בונד כשלצלילי נעימת הנושא ריקדו להם צלליות של בחורות עירומות, המשיך עם סרטים נוספים שאליהם הלכנו בעיקר בזכות כמה סצנות של עירום חלקי – סרטים מחו"ל וגם סרטים ישראליים. בשלב מסויים הגיעו סרטים שהיו נחשבים ממש נועזים אבל עדיין הוקרנו בבתי קולנוע רגילים מכיוון שהעירום שם נחשב "אמנותי" – סרטים כמו "ליידי צ'אטרלי", וסדרת סרטי "עמנואל". לאחד מהם רציתי מאד ללכת. הסרטים היו מוגבלים לבני 18 ואני הייתי עדיין צעיר, בניסיון להתגבר על בעיה זו, השאלתי מאמי עפרון איפור שחור, וציירתי לעצמי שפם. אני מניח שנראיתי די מגוחך, אבל הצלחתי להיכנס להיכל התהילה של עמנואל. הצלחתי למצוא גם כמה סרטים במסלול הבדס"מ. הסרט שהשאיר עלי את הרושם העמוק ביותר – היה התפוז המכני, אותו ראיתי כשלוש פעמים. עם כמה סצנות סדיסטיות בלתי נשכחות. גם הטנגו האחרון בפריז – היה סרט עטור תהילה המציג יחסי שליטה מיניים בין גבר מבוגר וצעירה. מסרט הפחות ידוע על העבדות באמריקה "מנדינגו" – אני זוכר   סצנה המראה ענישת זוג עבדים גבר ואישה ע"י תלייתם עירומים מרגליהם והכאתם במחבט עם דוקרנים. גם סדרת הטלויזיה המפורסמת "שורשים" שהוקרנה בישיבה כ'חומר חינוכי' הוסיפה למאגר הזכרונות כמה סצנות של השפלה ועינויים. המשיכה הבלתי נשלטת אל האפל ,האסור והלא נודע הובילה אותי אל בתי הקולנוע שהקרינו פורנו בלבד, היו אלו מספר בתי קולנוע מוזנחים בעיקר בדרום תל אביב ששכנו באזורים די מפוקפקים, כשאזרתי די אומץ להיכנס אליהם – נתקלתי באולמות גדולים אשר מספר צופים די מועט מפוזר בין הכיסאות – היו כמה בני נוער והרבה יותר מבוגרים. אם אחד מהם התיישב בצמוד אליך זה היה סימן שצריך להתרחק ממנו במהירות. הסרטים בשלב הראשון היו נחשבים די תמימים במושגי הפורנו של היום – הוצגו בעיקר עירום נשי – ללא תקריבים של איברי המין והחיבור ביניהם. אבל מהר מאד הגיעו גם לזה – והפעם הראשונה שראיתי איבר מין בתקריב על מסך של 30 מ"ר הייתה חוויה מאד מרשימה. גם בין סרטי הפורנו הרבים שראיתי ורובם היו די משעממים בסופו של דבר, יצא לי לראות פה ושם סרטים עם אלמנטים של בדס"מ – כמו סרט שהראה מכירה פומבית של בחורות שעלו לבימת המכירה כשהן עירומות וכבולות, או יחסים בין זוג שכוללים הצלפות קלות. סרטים אלו הצליחו להעלות לי את הדופק בצורה משמעותית

הזמן עובר, אני מסיים בית ספר יסודי ועובר לישיבה תיכונית, זהו מוסד לימודי בתנאי פנימייה לבנים בלבד כמובן. המון נערים צעירים עם הורמונים שעובדים שעות נוספות, כמובן שאין שיעורי חינוך מיני וגם לא יועצים שאיתם אפשר לדבר על נשאים אלו, אבל יש דיבורים והרבה מידע מועבר בין התלמידים. כולם קוראים בפרים של הרולד רובינס ופטריק קים ומעדכנים אחד את השני באלו עמודים יש את ה"קטעים", פה ושם מישהו מליח להגניב חוברת עם צילומי עירום והשמחה כמובן רבה, יש כמה תלמידים שיש להם חברות – הם מספרים חוויות, חלקן אמיתיות וחלקן מוגזמות, אבל בהחלט מצליחים להעלות את מפלס החרמנות אצל כולם. הישיבה מתיימרת להיות 'קדושה וצנועה' ללא כל הרהורי תועבה אבל תחת לפני השטח הנושא מעסיק את כולם והרבה מהזמן. כמובן שיש את המורה התורן שמלטף ומחבק ילדים – הכל מתוך אהבה טהורה ורצון לחנך בנועם... גם שם יש חבר עם נטיות קצת שונות שמצליח לפתות אותי להתפשט אתו באיזה מבנה נטוש. כל זה במסלול העיקרי, במסלול המשני הסוטה קצת מהדרך הראשית, אני עדיין לבד בלי מישהו שאפשר לדבר ולהתייעץ מהו העולם המוזר שאליו אני מתחיל להיכנס. ממשיך לחפש בספריות את הספרים עם ה"קטעים " שמעניינים ומרגשים רק אותי, מוצא ליד אחד הפחים ערמה של עיתוני 'בול' צהובון ישראלי עם הרבה צילומי עירום וכתבות פרובוקטיביות ומאתר שם כתבות וצילומי בדס"מ, כמובן שגוזר ושומר, בתחנה המרכזית הישנה מאתר חנות ספרים משומשים שבחלק הפנימי שלה אפשר למצוא חוברות וספרונים שאותם עוטפים היטב בנייר עיתון לפני שיוצאים החוצה, מגלה של מספר ספרוני "סטלג" שעסקים בחוויות קשות שעוברות על אסירות במחנות שבויים. את החוברות ואת גזירי העיתונים שאספתי, קצת פחדתי לשמור בבית שמא ימצאו את זה הורי או אחי הקטנים. חיפשתי מחבוא מחוץ לבית. בארון החשמל שבחדר המדרגות מצאתי לוח עץ רופף כשהזזתי אותו מצאתי חלל קטן. שם הוחבאו בשלב הראשון הסודות שלי. בישיבה יש מורה אחד שעדיין מעניש בעונשים ילדותיים כמו לעמוד בפינה, משום מה אני חש צורך לנסות את החוויה – סוג של השפלה ועונש גופני. זה לא היה קל כי הייתי תלמיד די חנון שלא מפריע למורים. בסופו של דבר הצלחתי לזכות ב"עונש" הזה, וזה עשה לי חשק לעוד...

מכאן המשכתי את התבגרותי המינית בשני מסלולים – המסלול הראשי הוא המסלול בו צועד כמעט כל נער מתבגר המגלה את סודות המין הנשי וסודות המין בכלל , המסלול השני בו צעדתי די לבדי הוא המסלול בו גיליתי ונחשפתי לעולם ה-BDSM שאז כמובן שעוד לא ידעתי שכך הוא נקרא. במספרה השכונתית אצל הספר שעלה מצרפת מצאתי ירחונים כמו פלייבוי ופנטהאוס בהם ראיתי לראשונה עירום נשי מפורט, לפעמים מצאנו כמה עיתונים כאלו זרוקים בחצר והשמחה בקרב הבנים הייתה גדולה, פעם מצאנו ירחון שהציג תמונות עירום של גברים וקצת הזדעזענו לראות גבר בלתי נימול. פעם נתקלתי בירחון די רגיל בתמונה של אישה קשורה בחבלים בתא המטען של מכונית – תמונה די תמימה במונחים של היום, אבל אותי היא מאד ריגשה. תלשתי אותה והמשכתי לצפות בה לעיתים די קרובות. גם משחקי הילדות היו לעיתים קרובות קשורים איכשהו להתבגרות המינית. בהיותי בן למשפחה דתית למדתי בבית ספר דתי, ושם היה קצת פחות קשר עם בנות אבל עדיין היו משחקי חיזור, ובשעות אחה"צ בחצרות נפגשנו עם בנים ובנות חילוניים ושם הייתנ קצת יותר אינטראקציה. אחד מחברי שאולי היה בעל נטיות הומוסקסואליות ואולי עדיין לא סגור על הנטייה שלו, שכנע אותי פעם לשחק איתו ברופא וחולה – כמובן שהייתה שם בדיקה הדדית בעירום – אותי זה קצת ריגש בקטע של החשיפה והמגע המיני, אבל לא ממש נמשכתי אליו והבנתי שאני כנראה יותר בקטע של נשים. באחת הפעמים שיחקנו במשחק מלחמה בו נלקחו גם שבויים, כשאני נפלתי בשבי "זכיתי" שאחת הבנות תקשור אותי לעמוד...זו הייתה חוויה מרגשת ומהנה במיוחד. ומאז השתדלתי ליזום בעצמי משחקי שוטרים וגנבים, אדונים ומשרתים משחקים הכוללים יחסי שליטה, השפלות מסוימות, קשירות וכליאה – וכשהצלחתי...ההתרגשות המינית הייתה רבה.

חזרתי להחליף ספרים בספרייה, אבל מעבר לספרי מתח ורומנים חיפשתי ספרים שיש בהם סצנות דומות לזו שריגשה אותי כל כך, לקח קצת זמן עד שמצאתי סדרת ספרים שעוסקת בתקופת ימי הביניים ובעלילותיה של בחורה בשם אנג'ליק. הסצנה הבדאסמית הראשונה שקראתי עסקה בגבר וכאן נתקלתי לראשונה בתיאורים שעוסקים בנשים- הריגוש היה חזק בהרבה. גם כאן אניזוכר ממרחק של יותר מארבעים שנה בפרוטרוט את הסצנות – ציד המכשפות, חקירות האינקוזיציה, הפשטת הבחורה על מנת לבדוק אם השטן לא השאיר עליה סימנים מיוחדים, תלייתה מהידיים כאשר הן קשורות מאחור וכו' וכו'.  אני חושב שכאן המקום לדן באיזו שאלה מוסרית שלא העסיקה אותי בזמנו אלא שנים רבות לאחר מכן. האם זה מוסרי להפיק הנאה מינית מתיאורי סצנות בהם לא כל המשתתפים עושים זאת בהסכמה? כיום ניתן למצוא חומרים רבים – טקסטים, תמונת וסרטים שבהם מופיעים זוגות שזו היא דרך חייהם ומעוניינים לשתף, או חומרים יותר מסחריים שבהם יש איזה סוג של הסכמה בין מפיקים לשחקנים מקצועיים שעושים זאת תמורת תשלום. לפני כארבעים שנה כל אלו לא היו בנמצא. מה שהיה איכשהו זמין היו ספרים, כתבות ואח"כ גם סרטים ותכניות טלויזיה שעסקו בתקופות בהיסטוריה בהן יחסי שליטה היו די מקובלים ואפילו מותרים על פי חוק, אבל ממש לא היו בהסכמת כל הצדדים המעורבים. אני מצאתי 3 תקופות כאלו שעליהן אפשר היה למצוא חומרים רבים יחסית: ימי הביניים/תקופת האינקויזיציה, תקופת העבדות בארה"ב, ותקופת השואה באירופה. היום כשאני מנסה לחפש איזה שהם הסברים/צידוקים לכך – אני יכול להעלות שניים – האחד שהיה בי איזה רעב לחומרים אלו שהייתי חייב להשביעו – וכמו שבן אדם רעב לא מחפש מזון עם הכשר אלא אוכל כל מה שהוא מוצא, כך אני השבעתי את רעבוני לריגושים מסוג מסוים עם מה שיכולתי למצוא, והשני – שבעצם להתעניינות שלי לא הייתה איזו השפעה על  סבלם של אלו שנשלטו נגד רצונם, כיון שתקופות האלו הסתיימו הרבה לפני שגיליתי את החומרים עליהן. יש אפילו איזה כלל תלמודי המתיר זאת : "זה נהנה וזה לא חסר". למרות הנ"ל עד היום עדיין אני חש איזו אי נוחות בנוגע לריגוש מיני המבוסס על חומרים אלו.

שלום לכולם, אז יום אחד קמתי והחלטתי לכתוב בלוג. זו פעם ראשונה שאני מנסה לכתוב דבר כזה, עד היום כתבתי מעט מאד ברשתות חברתיות. לא יודע מה בדיוק עורר בי את החשק זה, אולי זה תחליף לטיפול פסיכולוגי שהייתי צריך כנראה לעשות מזמן, אולי סיבות אחרות שעדיין נעלמות ממני. אני לא ממש יודע אם יש כללים או דרך מסוימת לכתוב בלוג, אני פשוט מנסה, זורם, ונראה מה יצא... גם הגדרת הנושא של הבלוג לא ממש ברורה לי, זה בעצם איזה סיפור אוטוביוגרפי שלי שמתמקד בתחום מסוים בחיי, תחום הקשור כמובן לאתר בו בחרתי לפרסם. הייתי קורא לזה משהו כמו "חיי לצד/בצל ה-BDSM  " זהו סיפור של נער בשנות ת ה-70 שלצד ההתבגרות המינית הרגילה מגלה שהוא צועד במסלול קצת שונה, משהו שבחברה של אותם זמנים מגדירים כסוג של סטייה. בשביל הנער זהו עולם מרתק ומפחיד, מושך ומאיים, והוא מתמודד אתו בעצם לבד. אז יהיו סיפורים וזיכרונות, יהיו מחשבות הרהורים וחשבון נפש ואני מאד אשמח לקבל מכם תגובות, אולי גם מכאלה שעברו חוויות דומות לשלי.

(מייל  adip2000@walla.com  טלגרם @adip2000)

אז אולי קצת רקע לסיפור העלילה, נולדתי וגדלתי  בשנות השישים בשכונה תל אביבית, מה שכונה הצפון הישן, גדלתי במשפחה דתית לאומית המפד"ל של פעם, רוב השכנים היו חילוניים אך כולם הסתדרו עם כולם. שכונה שברוב הזמן הפנוי שיחקו הילדים ברחוב, בגינה ומעט גם בבתים. למדתי בבי"ס דתי אבל רוב החברים בשכונה לא היו דתיים. הסתדרנו מצוין.

תחילת שנות השבעים הילד מתחיל להתבגר, גם מינית יש כמובן סקרנות  לגבי כל העולם המסתורי הזה של יחסי בנים-בנות. אבל איפה אפשר למצוא תשובות או תוכן שיענה על סקרנות זו? במשפחה דתית כמובן שאי אפשר לדבר עם ההורים, בבית הספר אף אחד לא חושב שצריך לתת שיעורים בחינוך מיני, הכתות עדיין מעורבות אבל הקשרים עם הבנות די תמימים. בין הבנים מתחילים קצת דיבורים בסודי סודות אבל רב הנסתר על הגלוי. הטלוויזיה הישראלית בחיתוליה, ערוץ אחד בשחור-לבן והדבר הנועז ביותר שאפשר לראות בו ,זה את קריינית הרצף בשרוולים קצרים. מכשיר הוידאו עדיין לא הומצא ועל מחשב אישי או אינטרנט עדיין לא החלו לחלום. בקיצור תשובות ותוכן מיני מסוים אפשר היה למצוא רק במדיה הכתובה, ספרים, עיתונים, מגזינים מהארץ ומחו"ל. שם בעצם התחלתי לגלות דברים על העולם וגם על עצמי.

מגיל מאד צעיר אהבתי לקרוא ספרים, היינו מנויים בספרייה פרטית לא רחוק ממקום מגורינו וכמעט כל שבוע הייתי מחליף שם ספר. אחד הספרים שלקחתי היה מסדרת ג'יימס בונד. אני כמעט לא זוכר דבר מעלילת אותו הספר, אבל את הסצנה הבאה אני וכר כאילו קראתי אותה אתמול: ג'יימס בונד נופל בשבי אויביו, מתעורר מעלפונו ומוצא את עצמו עירום ידיו ורגליו קשורות לכיסא שמשטח הישיבה הוסר ממנו, מולו יושב החוקר כשבידו אלה כבדה, כשג'יימס בונד מסרב לענות על שאלותיו הוא מניף את האלה מתחתית הכיסא כלפי מעלה ופוגע באשכיו שהיו תלויים בחופשיות, ג'יימס בונד מתעלף בשנית, ואילו אצלי החלה סדרת תחושות משולבת בתגובות גופניות – התרגשות, זיקפה, עונג, חיכוך, סחרור, דופק מואץ, וסוג מסוים של התפוצצות ופורקן... כיפק היי שלוש פעמים הידד... גיליתי את האורגזמה וגם את מה שמעניין אותי בדרך אליה.  הערה אגב , היום כשמשתמשים במושג 'לעשות ביד' הכוונה בעיקר לאוננות תוך כדי צפייה במסכים, אצלי, בתחילת הדרך, זה התבצע תוך שכיבה על הבטן, קריאה בספר או בחוברת וחיכוך במזרון, לא בדיוק 'לעשות ביד'. בילדותי סבלתי מאסטמה והייתי פעמים רבות מצונן, ליד המיטה שמתי מגבת קטנה ששמשה לקינוח האף, ולפעמים גם לדברים נוספים. עד היום אני תוהה אם אמי חשדה בכתמים על המגבת שהם לא רק מה שהיו אמורים להיות...

המשך יבוא...(בעוד כשבועיים בשל נסיעה לחו"ל)