שייכת

"בואי איתי לגינה שפחה שלי, כמו שאת".

"גברתי, תרשי לי להתקלח, הזעתי פה"

"לא שפחה שלי, את לא מתקלחת. החוצה" את פוקדת עליי.

"אני יכולה רק להשתין? שתיתי איזה שמונה כוסות מים"

"לא את לא"

אני יוצאת יחפה עטורה בקולרך, את פוקדת עליי להסיר את בגדיי. הגינה שלך חשוכה עכשיו, לילה.

"על ארבע שפחה" את פוקדת עליי ומחברת לקולר רצועה, "נשקי את רגליי".

כל כך התגעגעתי למגע גברתי. השפתיים שלי טורפות את רגלייך, האנחה היא אנחת געגוע.

את מובילה אותי ברצועה על השביל המרוצף לכיוון הצמחים והשיחים.

"עכשיו תשתיני כלבה שלי, כמו כלבה טובה שהוצאה לטיול" את דורשת ממני.

אני קופאת. את מולי, שלפוחית השתן שלי תכף תתפוצץ. ואני קפואה.

את מתיישבת על כורסה מולי. "תשתיני כלבה טובה" את פוקדת עליי.

"אני לא יכולה" אני חושבת, "אני אישה לא כלבה, אבל אני הכלבה של גברתי, וגברתי דורשת, אבל הבושה..."

הדקות חולפות, אני קפואה. מביטה על השיח עליו אני אמורה להשתין, לא מסוגלת לזוז.

"אני אחכה כלבה שלי" את אומרת לי, "יש לי זמן. את צריכה שאשקה אותך בעוד מים כדי שלא תוכלי להתאפק?"

"לא גברתי" אני עונה לך.

הראש מושפל, זו אני והבושה עכשיו. מנסה לנוע לכיוון השיח ולא מסוגלת.

סטירה.

"את תשתיני בשביל גברתך" את אומרת לי וקולך רך או קשוח, אני מבולבלת עכשיו ולא יכולה להבדיל, "ואת תשימי את הבושה בצד. הבושה שלך שייכת לגברתך".

אני רוצה, כל כך רוצה להשביע את רצונך, אבל השביל יתלכלך בשתן, זה כל מה שאני מסוגלת לחשוב עליו.

הרגליים שלך מורמות ומונחות על כתפי, מזכירות לי את מקומי. אני זקוקה לתזכורת הזו, לידיעה שמולך עכשיו אני רק כלבה, הכלבה שלך.

הרגליים שלי נפתחות לאיטן.

"אני אספור עד שישים ואם לא תשתיני עד אז תענשי" את אומרת לי.

הספירה שלך איטית. אני רוצה להגיד לך שאני מנסה עכשיו להשתין בשבילך גברתי, אבל שזה תקוע. לא מסוגלת לדבר. רק העיניים מביטות לרצפה, דוממות.

וזה יוצא. הזרזיף החם שנוזל לי על הרגליים ופוגע בשביל. אני שומעת את השתן שלי, אני משתינה כרצונך גברתי.

את משתתקת, גם אני. ואני קטנה עכשיו, לא ממש קיימת, רק השתן שם ואת גברתי, והגינה.

כשאני מסיימת את מוודאת שאין עוד, מלטפת את ראשי, "כלבה טובה" את אומרת לי. ואני קוברת את ראשי בידייך, ברגלייך, לא יכולה לזוז.

את קמה ונוטלת את צינור ההשקיה. אני לא זזה. המים הקרים מצליפים במותניי, בישבני, בכוס שלי. שוטפים את השתן ממני, שוטפים את השביל.

את הולכת אל הנדנדה ודורשת ממני לבוא על ארבע בעקבותייך. כואב לי בברכיים נורא עכשיו. כל היום חיפשנו מגניי ברכיים ולא מצאנו, עכשיו אני יודעת בשביל מה רצית אותם.

את על הנדנדה.

"הכלבה שלי הייתה כלבה טובה, מגיע לה פרס" את אומרת לי. אני עדיין לא יכולה להרים אלייך את עיניי. "בואי כלבה טובה, תאונני לגברתך על הרגל".

אני לא מיוחמת, הבושה מטריפה אותי. אבל ברגע שהרגל שלך נתחבת אל בין רגליי אני מתלהטת, שוכחת את הבושה. האגן שלי נע מעצמו, מטפס, דורש אחיזה ברגלך, זקוק לך כל כך.

"כן כלבה מיוחמת שלי, תגמרי בשביל גברתך"

אני שלך גברתי, כל כך שלך כשאני גומרת. ואני מותשת.

את קמה להביא את החגורה. לפני הסשן שוחחנו.

"את מנסה לבקש ממני שאצליף בך בחגורה קלייר?" שאלת אותי כשקראת שוב ושוב על ההצלפות שרוחי מצליפה ביעל.

כן, ניסיתי לבקש, ופחדתי כל כך. ידעתי שהחגורה תביא לי שחזור, ידעתי שאתרסק. המחשבה עליה גרמה לי לייחום מטורף ולפחד משתק. ידעתי שאני חייבת לעבור את זה. שתהיי חזקה מספיק כדי לשמור עליי שם, ושאני מוכנה לזה. אחרת זה לא היה עולה כך.

אבל אני רועדת חסרת שליטה כשאני שומעת את צעדייך מתקרבים אליי. והצלפה.

היא לא חזקה, אבל זו החגורה. וברגע זו לא החגורה שאת מחזיקה אלא זו שאמי החזיקה. ואני שם, ואני לא רואה אותך גברתי, אני שם.

את מצליפה בי שוב, ושוב, ואני יודעת שההצלפות קלות, ספגתי הצלפות קשות בהרבה מהשוט שלך. אבל אני לא איתך עכשיו. אני מול המבט שלה מולי, ואני בת שלוש או ארבע, ואני רוצה לברוח, רוצה להגן עליי.

כולי רועדת, והבכי מתפרץ.

"קלייר תסתכלי עליי" את אומרת לי. אני לא יודעת איפה את עכשיו, לידי, מעליי, רק הקול שלך חודר, "את עם גברתך, את איתי את לא שם"

את חוזרת שוב ושוב על המילים עד שאני מצליחה לסנן את המילה "גברתי", מילת ההצלה שלי, הכינוי בו אני יכולה להאחז עכשיו בתוך הסיוט. "גברתי".

"קלייר את רוצה שאפסיק?" את שואלת אותי.

"לא גברתי, אני אתמודד עם זה, אני חייבת להשתחרר ממנה" אני עונה לך. רוצה שתפרקי אותי, רוצה להשתחרר כל כך.

את מצליפה בי שוב. לרגע אני זוכרת שזו את. שומעת אותך מזכירה לי את זה שוב ושוב, וברגע אני שם, בשירותים, גבי כנגד הדלת, חוסם את כניסתה בעקבותיי, והמבט שלי מתרומם, ואני רואה את חלון השירותים, ואת קורי העכביש...

הצלפה.

"זו לא אמא שלך שמצליפה, זו גברתך, אלה לא הצלפות שמטרתן לפגוע בך" את חוזרת על זה שוב ושוב, ואני איתך עכשיו. מתוך הדמעות והפחד, אני איתך גברתי.

הגוף שלי מתחיל להגיב לכאב בדרך שלימדת אותי. הכאב עוטף אותי, מחמם אותי מבפנים. עכשיו הישבן שלי מבקש עוד. רצועת החגורה רחבה ונעימה לי, אני שלך גברתי.

זה קצת ספייס אבל לא לגמרי, אני לא יכולה באמת להשתחרר מהשחזור שהיה לי, מהשחרור.

את מחבקת אותי, נותנת לי חתיכת שוקולד. אני בידייך גברתי, במקום הכי בטוח בעולם.

אנחנו מדברות, נחות. אני עוד המומה, אבל איתך. וברגע את לוקחת אותי שוב.

"הזונה שלי חושבת שהיא סיימה?" את שואלת אותי.

"לא גברתי" אני עונה לך, והחיוך מביט אלייך, והעיניים מישירות מבט סוף סוף.

"בואי לשירותים זונה" את פוקדת עליי, "אם כבר אספתי אותך בבאר הזה אז אזיין אותך בשירותים כמו שצריך לזיין זונת שירותים".

הזין מורכב עלייך ואנחנו הולכות אל השירותים שצמודים לגינה.

"תתכופפי מעל האסלה" את פוקדת עליי, "כמו זונת שירותים טובה".

האצבעות שלך חודרות אליי, מרחיבות לי את הישבן, מכינות אותי.

אני עוד מעולפת מהחוויה שעברתי אבל האצבעות שלך בתוכי דורסות, דורשות אותי, את ההתמסרות.

הזין שלך מתחיל לחדור אליי. אני עוד לא מספיק מוכנה, את יוצאת לרגע.

"ואת קוראת לעצמך זונת שירותים?" את שואלת בלעג, "תזדרזי זונה, אין לנו את כל היום, יש בחוץ אנשים שרוצים להשתין. שאביא אותם שיזיינו אותך?"

המילים שלך מטריפות אותי. מדמיינת שורה של גברים להוטים שרק רוצים לזיין לי את התחת. אבל התחת שלי שייך לך גברתי.

אני נשענת על הניאגרה ואת חודרת, מזיינת אותי עמוק. לאט אני מתכופפת יותר, פותחת את עצמי מולך, הראש שלי מעל האסלה עכשיו. אני זונת השירותים שלך.

ואני גומרת, שוב ושוב, נטרפת מהמילים שלך, מהלקיחה שלך, מהסיטואציה.

מפורקת גברתי, מרגישה מפורקת לגמרי. וזה פירוק טוב, כזה שבא אחרי חוויה מזככת, אחרי שאספת אותי מחדש אליי ואלייך. ואני ושייכת, ושלך.

הדרך לקילור

מאז המפגש של גברתי ושלי לפני יומיים, נעלמו הספקות והפחדים. לאחר שחשפתי בפניה את נשמתי, לא נותר פחד אחד שלא דובר, נבדק, לובן ונענה.
עכשיו הייתי מוכנה לקילור.

אתמול מהמקום של המוכנות, הרגשתי שאני רוצה להיות הכי סקסית שאני יכולה לכבוד גברתי. קבעתי עם חברה שנסעה איתי לחנות לבנים, לחפש ולמצוא, את החזייה והתחתון האולטימטיביים. חצי שעה של טרטור המוכרת בטענה ששום דבר לא מספיק סקסי, והייתי מוכנה.

חזרתי לביתי. רציתי להכין לגברתי מתנה לכבוד הטקס, כזו שתאמר לה כמה היא משמעותית לי, כמה אני אסירת תודה על כל הטוב שהיא הביאה לחיי.

ציירתי את גרם המדרגות שברחוב שלי, זה שבשעות הלילה מואר באור קסום עדין, עטוף בעצי הפיקוס. הדרך המוארת הזו מסמלת עבורי את גברתי, הגבירה שידעה להאיר את צעדיי אליה ואליי, בנתיב המוחשך, במסע שרק החל.

עכשיו הייתי מוכנה.

את היום עברתי כשאני נעה בין התרגשות לחוסר תפקוד .
לא הצלחתי להתרכז בעבודה, דברים נפלו לי מהידיים, עמדתי לצאת עם כלבתי מהבית כשאני שוכחת ללבוש חולצה... דברים קטנים כאלה, אתם יודעים. 

משתיים התחלתי להתכונן. מקלחת מוקפדת, גילוח כל האזורים המתבקשים, צחצוח הנעליים, חוקן. את ההתלבשות דחיתי לסוף, זוכרת שבדרך אל גברתי אני נדרשת לעמוד בעונש שהיא גזרה עליי - נסיעה על האופנוע עם באט פלאג תקוע עמוק בישבן.

אלוהים אנשים, זו הייתה נסיעה איטית. אני יכולה להגיד לכם בדיוק, על אילו מהמורות שווה לעלות ומאילו להישמר כמו מאש. נסיעה איטית וכואבת. אל תנהגו באופנוע עם באט פלאג, באמת, יותר עדיף לכם בלי .

הגעתי אל גברתי עשרים דקות לפני השעה היעודה. הוצאתי את הקסדות ונעמדתי ליד האופנוע. הישבן בער לי, כל מה שרציתי היה להתקשר אליה ולבקש להוציא אותו מישבני.
"קלייר את השפחה, תפקידך לציית, גברתך החליטה שמגיע לך עונש, ואת תשאי בו בכבוד. הגוף שלך שייך לגברתך כדי לשמש אותה כרצונה" אני אומרת לעצמי. שתי דקות אחרי היא מתקשרת.
"היי, איפה את?"
"מתחת לביתך גברתי" אני אומרת מאושרת.
היא צוחקת, "תיארתי לעצמי שתקדימי, אני יורדת".

"גברתי יורדת אליי, אני אקולר היום" אני חושבת בעונג. כאב הישבן נשכח. אני נכנסת לבניין, מחכה לה בפתח חדר המדרגות.

כשהיא פותחת את דלת המעלית אני רוצה לרדת מולה על ברכיי, אבל יודעת שהשכנים עלולים להיכנס, ושהיא תובך. החיוך שלה זוהר אליי. "גברתי לידי".

היא באה כשבידיה שקיות. אני לוקחת אותן מידיה ומכניסה לארגז האופנוע, ומיד אנחנו מפליגות לדרכנו. אני יודעת שהקילור ייערך בביתו של MASTER_NB, חברנו הקרוב, פרט לזה, אין לי מושג מה עומד לקרות.

"הכלבונת שלי מיוחמת?" היא שואלת אותי תוך כדי נסיעה כשהיא צובטת את פטמתי מבעד לחולצה.
"כן גברתי" אני נענית, מרגישה גלי תשוקה עוברים בי.
"קשה לכלבה שלי לנהוג?" היא מתעניינת.
"כואב לי התחת גברתי" אני צוחקת. התשוקה הופכת את הכאב בישבני למשני. רק רוצה שתיגע, שתקח אותי, את שפחתה, כרצונה.

הירכיים שלה סוגרות על האגן שלי תוך כדי נסיעה. הגניחות שלי ממלאות את הקסדה.
"הזנזונת שלי פולניה?" היא צוחקת, "או שהזנזונת שלי מכינה את התחת שלה לכבוד גברתה? הגבירה שלך לא צריכה להתאמץ כדי לזיין לך את התחת, נכון זונה שלי?"
"כן גברתי" אני לוחשת, משתדלת לא לעשות תאונה כשהעיניים נעצמות בטירוף של ייחום.
"היום אני לא אכין את הזונה שלי" היא ממשיכה, "היום אני אירק לזונה שלי לתחת ואז אזיין אותו".

המילים שלה הופכות לי את הבטן מתשוקה. מתאמצת להתרכז בנהיגה, ועוד רגע ואנחנו מגיעות.

אני קושרת את האופנוע, ואנחנו עולות במדרגות כשגברתי מובילה את הדרך, ואני בעקבותיה.
"זה קורה" אני מחייכת מאושרת, "היום אקולר".

MASTER_NB פותח את הדלת ואת זרועותיו לחיבוק אמיץ. כל כך טוב לחבק את האיש החם הזה. והחיבוק לגברתי ואז לי מתמשך ואוהב, הכי חברי שיש.


הסשן המקדים

גברתי מסתגרת מסתודדת עם MASTER_NB בחדר הסשנים שבביתו. אני ממתינה בשקט מול המאוורר, מעשנת סיגריה. הוא הולך וחוזר, מכניס את השקיות שלנו לחדר. שניהם מתעלמים ממני, אני מחייכת, יודעת כמה גברתי טרחה לכבוד הקילור שלי, מאושרת בהשתייכותי לה.
הם יוצאים מהחדר.

"מה זה?" שואלת גברתי.
"אני מחכה גברתי" אני עונה.
"תעיפי את הסיגריה ובואי לחדר" היא פוקדת עליי.
"יש לכן זמן מעכשיו ועד שבע וחצי" אומר לנו MASTER_NB, ואז אתן תקבלו את ההפתעה שלי.
אני מעיפה בו מבט, זוכרת את שיחתנו מלפני שבועיים. מחבקת אותו.
"זה מה שאני חושבת?" אני לוחשת לאוזנו.
"כן" הוא עונה.
החיבוק שלי כמעט חונק אותו.

MASTER_NB מסתגר בחדר אחר, יש לנו את חדר הסשנים לעצמנו, והוא מדהים. שלל שוטים ומצבטים תלויים על הקירות, סלינג, כסא גניקולוגי, וכמובן איך אפשר בלי כלוב?

"תתפשטי" פוקדת עליי גברתי.
אני חולצת את הנעליים, ומסירה את המכנסיים והחולצה, נשארת בחזיה ובתחתונים האדומים מהתחרה שקניתי.
"ואוו" אומרת גברתי, "חכי אל תתפשטי, תשארי עם זה".
אני מחייכת מאושרת כשהיא מתקרבת ומעבירה את ידיה על שדיי.
"את אוהבת את זה גברתי?" אני שואלת.
"מאוד" היא עונה.
אני אוהבת את המבט בעיניה, מבט הטורפת.

היא ניגשת לכלוב ופותחת את דלתו. "תכנסי" היא פוקדת.
אני יורדת על ברכיי, זוחלת אליו קודם ברגליי, כך שראשי נשאר פונה אליה.
גברתי סוגרת את דלתו, ומניחה עליו מנעול.
"עכשיו חכי לי" היא אומרת ויוצאת מהחדר.

אני מאושרת לחכות. מניחה את ראשי על רצפת הכלוב. גובהו מניח לי רק לכרוע.
הדקות עוברות, אני מונחת במקומי. הכלבה מחכה לגברתה בכלוב.

הדלת נפתחת, אני לא מזיזה את ראשי. צעדיה של גברתי מדודים עכשיו. היא פוסעת ונעמדת מול הכלוב. אני מבינה שהיא החליפה את בגדיה, כשאני רואה מולי סנדלי עקב ומכנסי ווניל שחורים. נשימתי נעתקת כשאני נושאת את ראשי ורואה אותה. היא יפהפיה.

"צאי החוצה" פוקדת עליי גברתי.

היא מתיישבת על המיטה שבחדר.
"בואי הנה" היא מצווה, "תתפשטי ועמדי מולי"
אני מסירה במהירות את החזייה והתחתון, ומתקרבת אליה.
"תראי לי את הכוס שלך" היא פוקדת.

מהוססת מעט אני מפשקת את שפתי הכוס מולה.
"הכלבה שלי מיוחמת?" היא שואלת.
"כן גברתי" אני עונה.
"נבדוק את זה" היא אומרת ומחדירה אליי את אצבעותיה.
האנחות שלי מיידיות, גם הרטיבות. היא יוצאת.

"גשי לסולם" היא מורה לי, "הפנים אל הקיר, לפני כן שימי עלייך את האזיקים שעל הרצפה".
אני אוזקת את ידיי ונעמדת כשפניי אל הקיר. ידיי אוחזות בסולם האימונים, כזה שהיה באולמות הספורט בבתי הספר כשהיינו קטנים.
צמרמורת של ציפייה עוברת בי.

היא כובלת את ידיי לסולם.
"רגליים פתוחות קלייר" היא פוקדת.
אני פותחת את רגליי, מרגישה אותי נוזלת, לוהטת, חסרת אונים.

היא לוקחת לידיה את השוט הרך ביותר, רחב, נעים, כזה שמכין את גופי למגע. חובטת על ישבני באמצעותו, וכעבור כמה דקות מחליפה לשוט זנבות מזמש.

כל כך טוב לי בהצלפות הללו. הגוף שלי מורעב לכאב, לכאב שגברתי יודעת להעניק לו. השרירים רפויים, מצפים.

ההצלפות שלה מחממות לי את העור.
"את הזונה המיוחמת שלי" היא אומרת לי, "אני רוצה לשמוע את האנחות של הזונה שלי".
אני גונחת, גברתי לא מסופקת מגניחותי.
"את צריכה להרגיש כאב כדי לגנוח כמו זונה מיוחמת?" היא שואלת, ומחליפה את שוט הזמש בשוט רצועות עור.

עכשיו אני מרגישה כאב. קשה לי איתו בדקות הראשונות, כואב לי.
"התמסרי" אני שומעת את עצמי אומרת לי בראשי, "תני לגברתך את מה ששלה".
ובבת אחת סוויץ' בראש. מכאב אני עוברת לעונג, להתמסרות להצלפות שגברתי מעניקה לי.

ההצלפות שלה מדויקות. עוברת מסדרת הצלפות חזקה לסדרה שמלטפת את העור. אני נטרפת. הגניחות שלי רמות עכשיו. כשהיא מצליפה לי ישירות על הכוס, אני צורחת את העונג.

שוב היא מחליפה שוט, הפעם היא עוברת לשוט דמוי חגורה. והוא מכאיב, מכאיב בטירוף, ונפלא לי.

אני מרגישה את רפיון השרירים נבנה ומתעצם בי כשהיא מצליפה על כתפיי. העונג, אלוהים כמה זה טוב. לא יודעת אם אני גונחת עכשיו. מנסה להאחז בסולם, אבל הידיים נשמטות, הגוף רועד מעוצמת המאמץ להישאר זקופה. אני בספייס.

גברתי תומכת בי, משחררת את זרועותיי מהסולם ומובילה אותי אל המיטה.
"נוחי אהובה שלי" היא אומרת לי, "את צריכה משהו מתוק או שאת בספייס?"
"אני לא יודעת" אני ממלמלת.
ריבוע שוקולד מוכנס אל פי.
"את בספייס ממי" היא אומרת לי, "אבל תמצצי את השוקולד, עוד לא גמרתי איתך".

כמה דקות ארוכות של התאוששות עוברות עליי, ואחריהן אני מובלת בחזרה אל הסולם. הפעם אני נקשרת בגבי אליו, וכיסוי עיניים מונח עליי.

ושוב שוט הזמש, ושוט רצועות העור מכים עכשיו על ירכיי, על שדיי.

"תפתחי את הרגליים" היא פוקדת עליי, ומצליפה ישירות על הכוס שלי. אני עוד רגע גומרת מעוצמת המגע שמצליף, ומצליף...

האנחות שלי רמות עכשיו, "כן תראי לי כמה את מיוחמת" היא אומרת לי, "אני רוצה שMASTER_NB ישמע בחדר השני כמה הזונה שלי מיוחמת. למי שייך הגוף שלך שפחה?" היא שואלת אותי.
"לך גברתי" אני עונה.
"ואם אחליט שאת צריכה להזדיין עכשיו עם MASTER_NB?"
"אני אעשה את מה שתגידי לי גברתי, הגוף שלי שייך לך".
"כן זנזונת שלי, ואני אסרסר בו אם ארצה" היא אומרת.
אני יודעת שהיא לא תסרסר, אבל המילים מדליקות אותי בטירוף. רוצה להיות הכי זונה שלה, הכי שייכת.

היא מחליפה את השוט בשוט רכיבה ומצליפה בו על שדיי. הצרחות שלי ממלאות את החדר, כואב, כל כך טוב, כואב... ודממה. לא יכולה לומר מילה עכשיו, לא יכולה להוציא הגה. אני שוב בספייס, תלויה על הסולם כשרק ידיי מונעות מגופי לקרוס.

גברתי משחררת אותי, תומכת בגופי ומשכיבה אותי על השטיח. אני לא מסוגלת לעזור לה, כל הגוף שלי רפוי.

היא מתיישבת על השטיח לידי, מלטפת, מעשנת סיגריה. מציתה אחת גם לי. העשן מוציא אותי לאט מהספייס. אני שוכבת תשושה.

"תתאוששי" היא אומרת לי, "יש לנו עוד הרבה דברים היום".

כשאני מתאוששת מעט היא מצביעה על הכסא הגניקולוגי.
"עלי עליו" היא פוקדת.
אני נשכבת עליו צוחקת. מצחיק לי שכסא רפואי הופך לחלק מהסשן שלנו.
"עוד רגע לא תצחקי" אומרת גברתי.
ידיי נכבלות אל מסגרת הברזל שמחוברת אל הכסא מעל ראשי בצורת האות ח'. רגליי מונחות על משענות הקרסוליים ונקשרות אליהן.
אני מפסיקה לצחוק. עכשיו אני שוב חסרת אונים, פתוחה מול גברתי.

"את הולכת לקבל פיסט שפחה שלי" היא אומרת, ומיד אצבעותיה חופרות בי.
אני רטובה כל כך, מיוחמת בטירוף. חוסר האונים שבתנוחה הקשורה הזו, כשאני משופדת על אצבעותיה ואז כל אגרופה שחודר אליי, גורם לי לצרחות של עונג.

"גברתי" אני מתחננת, "תרשי לי לגמור".
"בספירה לעשר כלבה שלי" היא עונה.
אני שומעת את הספירה כשגופי נע כמטורף על אגרופה.
"שבע, שמונה, תשע... עשר... בואי אליי כלבה שלי" היא פוקדת.
אני מתפוצצת בצרחות. נדמה לי שלעולם לא אוכל לגמור שוב, אבל גברתי ממשיכה מיד שוב.

"את תתני לי הכל היום" היא אומרת לי.
הגוף שלי לא מגיב מיד, אני שוכבת רפוסה, מותשת על הכסא. אבל האגרוף שבתוכי מסרב לוותר.
"הגוף שלך שייך לגברתך, ורק היא תקבע אם את שבעה או לא" היא אומרת.

המילים שלה מעוררות את הגוף מחדש. הוא יודע למי הוא שייך. לי אין שום קשר להחלטתו לנוע על הכסא, מזויין, עמוק... הצרחות יוצאות חסרות שליטה.
"גברתי אני שלך" אני גונחת.
"כן שפחה שלי, את שלי, ואת תתני לי את מה ששייך לי" היא אומרת.
ושוב אני גומרת, ושוב מותשת.

גברתי ממשיכה לחפור בי אבל הגוף לא מסוגל להגיב. היא מוציאה את הפיסט ומשחקת לי בכוס באצבעותיה. המגע גורם לי שוב לאבד שליטה על תגובותיי. מרגישה את האורגזמה השלישית נבנית בי.
"כן שפחה, הפעם את תתני לי עד הסוף" היא אומרת, ומחדירה שוב את הפיסט לתוכי.

אני צורחת, רועדת בכסא מעונג בלתי נשלט.
"בואי אליי כלבה שלי, תני לי הכל" היא פוקדת.

זו אחת האורגזמות החזקות בחיי. אני גומרת וגומרת, היא לא נגמרת. צורחת, מתפתלת קשורה על הכסא, ואז דממה. לא יכולה לזוז עוד.

גברתי יוצאת מתוכי, ומשחררת אותי מהאזיקים.

אני שוכבת מעולפת למחצה על הכסא. אין לי כוח לזוז עכשיו. שומעת אותה מזיזה דברים בחדר, רוצה לקום לעזור לה, אבל כל השרירים רועדים.

היא ניגשת אליי, עוזרת לי לקום מהכסא, מתפשטת ונשכבת על המיטה אותה הזיזה למרכז החדר. הסטרפ און מולבש עליה.

אני נדרשת להלביש עליו קונדום. היא שוכבת ואני יושבת לידה, שתינו מעשנות.
"גברתי מרשה לי ללטף אותה?" אני שואלת.
"כן שפחה שלי" היא עונה.
כעבור כמה דקות של ליטופים כשבדרך אני מנשקת את ירכיה אני נדרשת להסיר ממנה את הזין.
"רדי לי שפחה" היא פוקדת.

היא רטובה כל כך, אני נטרפת מהריח ומהטעם. מלקקת את הדגדגן, חודרת לתוכה בלשוני. מתענגת על אנחותיה. היד שלה אוחזת בחוזקה בשערי, מצמידה את פניי אל האגן שמזיין לי את הפה.

"נקי אותי" היא פוקדת.
הלשון שלי מנקה את שרידי הרטיבות, אבל לא מתאפקת, חייבת לטעום עוד ממנה, מהעונג שלה. והיא גומרת בפי שוב, ושוב.
אני גונחת איתה. שייכת לגברתי כשהפה שלי מזוין.

"תלבישי לי את הזין" היא פוקדת, "מהר".
אני מעלה את רצועותיו על ירכיה.

"תשכבי על הבטן" היא מורה לי ומפנה עבורי את המיטה.
אני נשכבת מייחלת לגברתי בתוכי. יודעת שהיא מתכוונת לזיין אותי חזק ועמוק.

"תפתחי את התחת" היא פוקדת עליי. מפשקת בשתי ידיה את הישבנים, ויורקת אל פי הטבעת. אני נטרפת, היא כל כך ערסית לי עכשיו, רוצה שתקח אותי הכי חזק.

יורקת שוב ומחדירה את הזין לתוכי. הכאב משפד אותי.
"גברתי, בבקשה" אני מתחננת.
"מה שפחה" היא שואלת.
"בבקשה גברתי שימי ג'ל" אני מתחננת, מרגישה שעוד רגע אקרע מבפנים.

היא קמה, שמה ג'ל.
"השפחה שלי לא מוכנה לקראת הגבירה שלה?" היא שואלת ומחדירה שתי אצבעות לישבני.
"כן גברתי, אני מוכנה" אני ממלמלת, רוצה אותה ממלאה אותי, עד הסוף.

הזין שלה חודר אליי. סוף סוף אני מלאה.
"גברתי אני שלך, אני הזונה שלך" אני ממלמלת.
"כן זונה שלי" היא עונה, "כן, תני אותך לגברתך".

התנועות שלה עמוקות, בועלות, משייכות אותי. אני צורחת מעונג.
"תגמרי" היא פוקדת עליי, "תגמרי מהתחת בשבילי".
"גברתי תגמרי בתוכי, תשפיכי בתוכי" אני צורחת כשאני גומרת.
ומיד אני מרגישה את השיניים ננעצות בכתפי, את החדירה העמוקה חסרת הפשרות שגוזלת את זכותי על גופי.
אני שלה, גברתי גומרת בתוכי.

היא קמה מעליי.
"זהו גברתי? את לא רוצה לזיין אותי עוד?" אני מנסה קצת טיזינג שמעולם לא הזיק 
"את הולכת לעבור עכשיו סשן מחטים" היא עונה לי, "את בוטחת בי שפחה שלי?"
"כן גברתי לחלוטין".
"אז אל תזוזי" היא אומרת.

אני מרגישה את המטלית הקרירה מנקה ומחטאת את ישבני, ומיד המחטים ננעצות בי. הכאב קליל, דקירה קצרה וזהו. אני שוכבת רגועה, מפקידה את גופי בידיה.

היא מסובבת בתוכי את המחטים, בתוך שניות אני בספייס. לא יכולה להזיז שריר. מרגישה איך היא מסובבת אותן כל כמה דקות, לא מסוגלת להגיב עכשיו. הנשימה עמוקה, איטית, הגוף שלי משותק מעונג.

שוב ושוב היא מסובבת את המחטים, וכל סיבוב מעביר גל של עונג בכל גופי, מעמיק את הספייס. היא שולפת ממני את המחטים. אני בעולם אחר עכשיו.

דקות ארוכות חולפות.
"תסתובבי" היא מורה לי.
אני רוצה לציית אבל לא מסוגלת לנוע. "שלוש ארבע ו..." אני אומרת לעצמי פעם אחר פעם. שום שריר לא זז. הספייס שלי מוחלט.

כעבור כרבע שעה אני מצליחה להסתובב, ומיד ננעצות מחטים בשדיי.
את נעיצתן בשדיים לא מרגישים כמעט. השד הרך סופג את הכאב בקלות. מחט אחת היא מעבירה מעל לכוס שלי, כזו שנכנסת ויוצאת מבעד לבשר, ארוכה יותר. ושוב סיבוב המחטים, ואין צורך ביותר מסיבוב וחצי ואני עפה שוב.

MASTER_NB נוקש על הדלת רבע שעה אחרי. שבע וחצי כמו שסוכם. אנחנו צריכות להתחיל להתארגן לטקס עצמו.

מתלבשות, מחזירות את האביזרים למקומם. יוצאות אליו.
בסלון ביתו בורקסים, צלחת חומוס, סלטים. הוא מפנק אותנו היום.
החיבוק שאני נותנת לו הכי אוהב עכשיו, ומותש 
גברתי מתחבקת איתו חיבוק אוהב לא פחות.
הם מסתודדים.
הוא נכנס לחדר, היא אחריו, יוצאים, חוזרים. אני מחכה.

גברתי ניגשת אל הפרוזדור וקוראת לי אליה.
"רדי על ארבע שפחתי" היא פוקדת.
כשאני על ארבע היא מחברת רצועה לקולר הזמני שלי.
"את עומדת לצאת למסע האחרון שלך עם הקולר הזמני, ואחריו תקבלי את הקולר הקבוע". היא אומרת.

ההתרגשות עולה עכשיו. הגענו לשם.

גברתי פוסעת לאיטה, אני על ארבע לצדה, מוצעדת מתרגשת לאורך הפרוזדור עד אל מול דלת חדר הסשנים בו היינו קודם.

הדלת נפתחת, MASTER_NB בפתח. אני לא מרימה את ראשי. אני על ברכיי, שייכת, מרוכזת רק בגברתי עכשיו.

הוא קורא לגברתי. "אל תזוזי" היא פוקדת.
אני לא זזה.

היא יוצאת שוב. הוא מסוגר בחדר, מכין אותו. גברתי מתיישבת על כסא ואני על הרצפה לידה, מלטפת את רגליה, מעסה את קרסוליה.

אנחנו מדברות בשקט, מידי פעם צוחקות. אינטימיות של אחרי סשן מדהים, הכי קרובות שאפשר עכשיו. ובמפתיע רגלה נשלחת אל בין רגליי. האנחה פורצת ממני מיד.

"השפחה שלי עוד רעבה?" היא שואלת, "לא הספיק לך?"
"כן גברתי" אני גונחת, לא שולטת בגוף שנע שוב כמו בובה על חוטים למקצבה של גברתי.
"תגמרי כלבה, תגמרי כמו כלבה מיוחמת על הרגל של גברתך" היא פוקדת.
בתוך שניות אני שומעת את הצעקה שלי מהדהדת בחדר. עוד מספיקה לחלוף בראשי המחשבה שMASTER_NB עשוי לפתוח את הדלת פתאום, וכל כך לא אכפת לי כרגע. אני של הרגל של גברתי.

הדלת נפתחת, MASTER_NB עומד בפתח.
"אתן מוזמנות להיכנס" הוא אומר.

טקס הקילור

גברתי נוטלת את הרצועה בידיה, ומוליכה אותי אל החדר.
נרות מונחים על הרצפה במעגל שבמרכזו כסא מוגבה, ושטיחון.
גברתי מוליכה אותי אל השטיחון.

"עכשיו את נפרדת מהקולר הזמני שלך" אומרת גברתי ומסירה ממני את הקולר הזמני. "נשקי את רגליי".
השפתיים שלי מונמכות אל רגליה הנתונות בסנדלי העקב. זה מקומי מולה, כורעת, משתחווה, שפתיי על רגליה. אני שפחתה.
הצוואר שלי מרגיש עירום ללא הקולר.

גברתי מתיישבת מולי על הכסא, מלכותית עכשיו, אני שפחתה מולה כורעת על הרצפה.

MASTER_NB נעמד מחוץ למעגל לצדנו.

"אני אנהל את הטקס" הוא אומר.

עיני נעוצות בגברתי, ואז מוסבות אליו. זה הטקס החשוב בחיי.

"תל אביב 14/7/2005" מקריא MASTER_NB.

"אני MASTER_NB – האוחז בשוט, שנפלה בחלקי הזכות להיות העד של טקס הקילור, בין הגבירה בליסנה לבין שפחתה קלייר, מצהיר בזאת, כי שני הצדדים, הן הגבירה והן השפחה התחייבו זו לזו בכתב, באותיות נפשן, כל אחת ממקומה היא, לדאוג זו לצרכיה של זו, וזו על הגנתה של זו.

"אני פונה כעת אל השפחה קלייר בשאלה: האם את בטוחה שתוכלי לעמוד בהתחייבויותייך כלפי גברתך, והאם נכונותך לשרת, לסגוד ולהעריץ אותה באה מתוך כוח התמסרותך, או שמא נכפו עלייך הדברים?"

אני מביטה בו, ואז בה, ושוב בו.
"כן" אני עונה, "ודבר לא נכפה עליי, אני רוצה להתמסר לה".

MASTER_NB ממשיך.
"אני פונה כעת לגבירה בליסנה בשאלה: האם את בטוחה שתוכלי לעמוד בהבטחותייך, להגן, לשמור ולנהוג בה על פי כללי היסוד של ה – B.D.S.M. : שפוי, בטוח ובהסכמה?"

גברתי מביטה בו, מבטה רציני, ואז מביטה בי.
"כן אני מבטיחה" היא אומרת.

"מאחר שהגבירה והשפחה הביעו את נכונותן והסכמתן למלא אחר התחייבויותיהן זו כלפי זו, באו הן לחתום בפניי בדיו אהבתן" מכריז MASTER_NB, "השפחה קלייר תקריא עכשיו את התחייבויותיה"

הרגע הגיע. ימים שאני מתאמנת בבית בקריאת ההתחייבויות. משנה, מתקנת, מדפיסה ושוב משנה. "רק לא לבכות" אני מתחננת בתוכי. מאוחר מדי. עם המילים הראשונות דמעות ההתרגשות חונקות את גרוני. אני נושמת עמוק, ומקריאה את התחייבויותיי.

התחייבויותיי לגברתי.

ב - 25 במרץ 2005 לקחת לך אותי לשפחה. באותו יום עניתי לראשונה בחיוב ממקום של מחויבות ומוחלטות לשאלה "את רוצה להיות השפחה שלי?"
כן גברתי, אני רוצה.

בחודשים שחלפו מאז, לקחת אותי למסע של היכרות איתך, עם עולם ההתמסרות והשליטה, עם האהבה ובעיקר איתי ועם צרכיי. למדתי כמה הייתי חסרה בלי אהבתך, למדתי להיות מאושרת, למדתי לחיות.

למדתי להתמסר לך גברתי בלי לוותר עליי בדרך. גיליתי את עצמי ואת צרכיי מתוך ההתמסרות אלייך, למדתי שככל שאני מתמסרת לך אני מתחברת לעצמי יותר, ומתעצמת. גיליתי כמה צבעים יש בעולם הזה כשנפתחים לאהבה, כשמוותרים על החומות, כשמתמסרים.

והיום, ה - 14 ביולי 2005, אחרי כל מה שעברנו יחד בקשר, אני מתחייבת לך שוב כשפחתך.

היום גברתי אני מתחייבת להניח לאגו מחוץ לקשר שלנו. אין לי צורך באגו או בהגנות מולך.

אני מתחייבת להשתייך רק לך, את גברתי היחידה. לא יהיו בחיי שולט או שולטת מלבדך.

אציית לך גברתי. אציית גם כשיהיה קשה לציית. אני מקבלת עליי את מרותך.

אני נותנת בך את אמוני, אני בוטחת בך, אני יודעת שלעולם לא תעשי דבר על מנת לפגוע בי, ושלעולם לא תדרשי ממני דבר שלא אוכל לעמוד בו, או שיגרום לי לתחושת כשלון.

פחדיי, צרכיי, משאלותיי כולם פרושים בפנייך. לא אשמור מפנייך סודות, נשמתי שלך גברתי. אשתף אותך תמיד ובאופן מיידי בכל פחד, צורך או בושה שארגיש, על מנת לסייע לך להגן עליי, כדי להבטיח שנחווה יחד את החוויות הטובות ביותר האפשריות, וכדי למנוע נזקים נפשיים או גופניים. לא אצפה שתקראי את מחשבותיי ואת חששותיי. אביא אותם אלייך בעצמי תמיד.

לא אנסה להיות השפחה המושלמת גברתי, אבל גם לא אעשה לעצמי הנחות. וכשאתקשה, אביא אלייך תמיד את הקושי.

אני מעניקה לך גברתי את זכות השימוש הבלעדית בגופי. הוא שלך כדי שתאהבי אותו, כדי שתתענגי בזכותו, כדי שתענגי אותו, כדי שתענישי אותי באמצעותו, כדי שתכאיבי לו, כדי שתלטפי אותו. הוא שלך כדי שתמנעי ממנו או כדי שתדרשי ממנו לבצע כל פעולה שהיא. הגוף שלי שייך לך גברתי, שמרי עליו ועשי בו כרצונך.

המיניות שלי שייכת לך גברתי. איש מלבדך לא יגע בי באופן מיני, ורק לך הזכות להחליט מי יגע בי כך ומתי. גם המגע המיני שלי בי שייך לך גברתי. אגע בגופי באופן זה רק כשתרשי.

כשפחתך אני כלי לשרותך ולעינוגך. אשתדל לזהות את צרכייך גברתי ואת רצונותייך, ואעשה הכל כדי לספק את אלה שתביאי אליי.

אני בוחרת להיות שפחתך והבחירה חופשית. אני מביאה אלייך את האישה שבי, את הילדה, את יכולותיי, את כישוריי, את חסרונותיי, את שמחת החיים שלי. אני מביאה את כולי, ומעניקה לך אותי.

אני מתחייבת להיות לך לשפחה, ולעשות זאת מבלי לוותר על הגדרתי האישית כאישה חושבת, חזקה, עצמאית, וכיוצרת.

אני גאה להיות שפחתך, גאה בזה מולך, גאה בזה מול חבריי, משפחתי, מול העולם כולו. לעולם לא אסתיר את מעמדי כשפחתך, לעולם לא אתכחש למעמדך כגברתי.

תמיד אעשה הכל כדי לשמור על כבודך כאישה וכגברתי.

אני מתחייבת להיות לך חברה, לייעץ כשאוכל, להביע את דעתי כשאשאל, לסעוד אותך בחולייך, לתמוך בך בשעת צער, לשמוח בשמחתך. אהיה לך בכל דרך בה תניחי לי להיות לך, ובכל דרך בה תבחרי שאהיה.

הקולר שלך מכבד אותי. לעולם אקפיד לכבד אותך, את מעמדך כגברתי, ואת מעמדי כשפחתך.

אני אוהבת אותך גברתי.
קלייר, שפחתך.


אני מביטה בגברתי. ההתרגשות שלי עצומה, רואה את ההתרגשות בעיניה, את האהבה.

"הגבירה בליסנה תקריא עכשיו את התחייבויותיה" מכריז MASTER_NB.

גברתי יושבת מולי, עיניי נטועות בה, מייחלת למילותיה. היא מקריאה.

"קלייר שפחתי,

"ארבעה חודשים שאנחנו יחד. ארבעה חודשים בהם הפכת לשפחה הטובה ביותר שהייתה לי אי פעם. חודשים בהם מרדת וחזרת ולמדת והתמסרת, עד שהחלטתי שאת ראויה להיות מקולרת לי.

"בחודשים האלה למדתי לאהוב אותך קודם כל כאדם, על כל מי שאת, על כל כישורייך, כשרונותיך ולבך הגדול, ורק אחר כך כשפחה שלי, וכל מה שלמדתי להכיר – אהבתי.

"כשהכרנו לא האמנת באהבה ולא האמנת בעצמך. חשבת שאפילו המגע שלך מעצבן. בחודשים האלה למדת כמה את ראויה לאהבה, כמה את מענגת, כמה את סקסית וכמה את אשה.

"אני מקלרת אותך היום ואת מפקידה בידיי את גופך ונשמתך. הקולר הזה הוא רק סמל, והיום הוא רק טקס. אבל המסירה אמיתית ומהמקומות הכי עמוקים שיש. אני מבטיחה לשמור על הפקדון הזה כאילו היה האוצר הכי יקר בעולם, והוא באמת כזה עבורי.

מהיום את שייכת לי רשמית, קלייר. את השפחה שלי, הזונה שלי, הכלבה שלי, אבל מעל הכל - את אהובתי."

אני נרגשת כל כך, לא רוצה לזוז ממקומי, רק להביט בגברתי, אל עיניה שעוטפות אותי במבטן.

MASTER_NB ממשיך "הגבירה בליסנה במעמד זה ובנוכחותי, באה להכריז בעלות על השפחה קלייר ולשייך אותה אל רצונותיה, חשקיה, זרועותיה ואהבתה, תוך הענקת קולר רשמי.

"השפחה קלייר הגישה את צווארה כאות להסכמתה להשתייך לגבירתה הבלעדית, והקולר המונח על צווארה, מסמל את האיחוד שלהן, בגוף, בנפש, בנשמה ובאהבה."

MASTER_NB מרים מהשולחן קופסה ומגיש אותה לגברתי. היא פותחת אותה, בתוכה הקולר. גברתי קמה ונגשת אליי, אני מרכינה מולה את ראשי, כשהקולר הקבוע שלי, זה שלא יוסר עוד, נסגר על צווארי.

"עכשיו נשתה לחיים" אומר MASTER_NB ומוזג לשתי כוסות יין.

הוא וגברתי משיקים כוסות.
"את תשתי ממני שפחתי" אומרת לי גברתי.

"לחיים" הם אומרים. גברתי לוגמת ואז מתכופפת אליי. שפתיה נצמדות אל שלי, ומזרימות אל פי את היין. הטעם משכר לי יותר מכל יין אחר ששתיתי. "לחיים גברתי" אני לוחשת.

תם הטקס.

כולנו מתחבקים, מאושרים. הטקס נוהל בשלמות על ידי האדם הקרוב והיפה ביותר שקיים.
אני מגישה לגברתי את הציור שציירתי אתמול, מתענגת על שמחתה עליו. היא מודיעה שתתלה אותו בחדרה. אני מאושרת.

"המתנה שלי מגיעה" אומר MASTER_NB, "קלייר, כבי את הנרות והניחי את המזרונים במרכז החדר."

מחויכת אני מבצעת את המטלות. מביאה לחדר שני כסאות ומניחה מול המזרונים לאחר שאני מכסה אותם בסדין נקי.

"מה קורה פה?" שואלת גברתי.
"הפתעה גברתי" אני צוחקת, "הגיע הזמן שתופתעי גם את".

גברתי מביטה על תנועותי בשעה שאני מסדרת את החדר. "רגע, זה מה שאני חושבת?" היא שואלת.
צוחקת אני מהנהנת. בעבר סיפרנו זו לזו את הפנטזיות הכמוסות שלנו, הבטחתי לגברתי שאמלא את שלה. היא רצתה לראות שני גברים יחד. גם אני. ידעתי שנתחרמן מזה בטירוף. MASTER_NB שידע על הפנטזייה שלנו החליט לממש לנו אותה.

אנחנו יושבות על הכסאות, בקושי נושמות כששניהם נכנסים לחדר. רק הנרות מאירים את יופיים של שני הגברים המתעלסים. מביטה מידי פעם מבט בגברתי, רואה את העונג על פניה, שומעת את נשימותיי שלי, הנלהבות, המחורמנות.

בשלב כלשהו אנחנו מתבקשות ללכת, הפרטנר קצת במבוכה. אבל מה שהספקנו לראות עונה בשלמות על הפנטזייה.

חיבוק אחרון עם MASTER_NB ועם אהובו, נשיקה, עוד חיבוק, ושתינו יוצאות מהבית שהיה לנו למיקום המושלם לקילור שלי.

שתינו עוד מרחפות, נוסעות לבית קפה, יושבות, צוחקות, מדברות על מה שהיה, גבירה ושפחתה, בערב שכולו אושר.

השבוע האחרון היה שבוע של עליות ומורדות רגשיות. מהרגע שגברתי הודיעה לי על החלטתה לקלר אותי, עברתי משמחה ואושר קיצוניים, לתחושה שאני לא ראויה לכבוד הזה. שיגעתי את עצמי בשאלות שלא נתנו לי מנוח. לא הצלחתי להבין מה הופך אותי לראויה לגברתי.

הרגשתי צורך להתוודות בפניה על כל המקומות בהם האגו עוד שולט בי, בניסיון להוכיח לה כמה אני לא ראויה. הרגשתי שאני העמדת פנים. מתמסרת איפה שקל לי, ושומרת בסוד את המקומות הקשים.
לא יכולתי לעבור את המבחנים שלה כשאני מאמינה שהיא לא יודעת על המקומות החסויים האלה מלאי האגו.

כמה טעיתי כשחשבתי שהיא לא מודעת. כמה תמימות ואגו היו במחשבה הזו.

וגברתי הקשיבה, דיברה, והסבירה לי שרק היא קובעת אם אני ראויה לה או שלא, ושהמבחנים שהיא מכינה לי לכבוד הקילור, ידרשו ממני להיכנס אל כל המקומות שניסיתי לשמור חסויים מפניה.
התחננתי בפניה שתפרק אותי במבחן. שלא תניח לי להסתתר מפניה. שאחריו אדע גם אני שאני ראויה לה.

אתמול בערב התנהלה בינינו השיחה המסכמת בנוגע למבחן.

"קלייר, אני לא זקוקה למבחנים האלה. בחרתי בך לשפחתי. את ראויה לקילור, עברת את כל המבחנים שהצבתי בפנייך" אמרה גברתי, "המבחנים מחר מתקיימים רק כדי שאת תביני כמה את ראויה לי".

"אני רוצה לדעת" המשיכה גברתי, "שאת מתמסרת לי כשפחתי מהמקום הבטוח ביותר בעצמך. לא כי את מרגישה שאת חסרה, לא כי את לא שווה. את הכי שווה, הכי אינטליגנטית, הכי אישה, אם את שפחה ואם את לא, ואני רוצה לדעת שאת יודעת את זה.

"גברתי" עניתי לה, "אני לא שפחה כי אני חסרה, או כי אני חסרת בטחון. זו המהות שלי גברתי. אני לא יכולה להיות מישהי אחרת. אני לא שפחתך ממקום מתרפס או ממקום בו אני צריכה שידרכו עליי, אני שפחתך כי אני לא יכולה אחרת."

וראיתי את האהבה בעיניה, ואת הרצון לקחת אותי למקומות שיעשו את שתינו מאושרות, ואת הנחישות להגן עליי שם. ראיתי בעיניה של גברתי כמה אני שייכת לה.

מאותו הרגע לא היו עוד ספקות.

ישנו בביתה הלילה, ובעשר הגענו אליי.

מבחן האמון והציות.
כשנכנסנו לביתי שלחה אותי גברתי לשחק קצת עם הכלבה בזמן שהיא נכנסה אל חדר השינה להכין אותו בלי ידיעתי למבחנים. כשחזרה לסלון נדרשתי להביא מהחדר את הקולר הזמני שלי, את רצועת ההולכה וכרית גדולה.

ניגשתי לחדר. כשלקחתי את הקולר בידי אמרתי לעצמי שזו אחת הפעמים האחרונות שאני מביאה אותו לגברתי. שבקרוב יהיה עליי קולר אחר, קבוע, הקולר שגברתי תעניק לי.

הנחתי את הכרית לידה על השטיח וכרעתי מולה, מגישה לה את הקולר. עיניה נעוצות בשלי, יש התרגשות בעיניים של שתינו, ואני מרכינה את ראשי בפניה כשהיא עונדת לי את הקולר, ומחברת אליו את רצועת ההולכה.

"קלייר אני רוצה שתאמרי לי כמה את רוצה להיות מקולרת ולמה את רוצה" אומרת לי גברתי.
"אני הכי רוצה וזה הכי לא חשוב" אני עונה לה. "זה לא חשוב כי כבר בחרת בי לשפחתך, ואני הכי רוצה כי אני זקוקה לטקסיות הזו למרות שאני יודעת שאת לא זקוקה לה גברתי, כדי לראות בי את השפחה שלך"

"נכון, כבר בחרתי בך" מחייכת אליי גברתי, "ואת תצליחי במבחנים כי את רוצה להצליח, כי את צריכה לדעת שאת ראויה לי. אני יודעת את זה, עכשיו גם את צריכה לדעת. ואת תצליחי כי את בוטחת בי שלא אדרוש ממך יותר משתוכלי לשאת".

אני כל כך בוטחת.

גברתי שולחת אותי להביא מהאמבטיה מגבת קטנה רטובה. אני נדרשת לנקות בה את כפות רגליה. כל פעולה פשוטה הופכת לטקסית עבורי.

כשרגליה נקיות היא פוסעת אל החדר בו ממתין המחשב שלי, ואני בעקבותיה על ברכי. אני נדרשת להדליק את המחשב, לחבר אותו לאינטרנט, ולהביא את הכרית מהסלון.

"את תמתיני על הכרית בתנוחת המתנה. אם יכאבו לך הברכיים את יכולה לשנות תנוחה. את לא תביטי אל מסך המחשב, ואת לא תפצי את פיך." פוקדת עליי גברתי.

השעה רבע לאחת עשרה. מזווית עיניי אני רואה שגברתי התחברה לאחד הצ`אטים. אני שותקת, ראשי מורכן.
"את יכולה להציץ מידי פעם, אבל לא לקרוא" אומרת גברתי.
היא נכנסת לחדר "דרושה צייתנית", תחת הכינוי "מלכה בשפחה".

מידי פעם אני מעיפה מבט, לא ממש קוראת. רואה אותה מתקתקת במרץ. כשאני שואלת בקול אם אוכל לקחת סיגריה אני זוכה בסטירה. נדרשתי לשתוק, אבל הורשתי לעשן ולשתות כרצוני.

רבע שעה עוברת. לאט אני עוברת מתנוחת ההמתנה לישיבה על הכרית ואז לשכיבה עליה. הכלבה שלי שוכבת מולי על הרצפה. אני לרגלי גברתי, אני הכלבה של גברתי. שומעת איך היא מקלידה, ומניחה את ראשי על זרועי באותה התנוחה בה כלבתי שוכבת מולי. הראש שלנו באותו הגובה עכשיו. שתי כלבות אחיות.

מעיפה מבט לשעון. עשרים וחמש דקות חלפו. אני מרגישה כעס שעולה בי. "יש לנו רק עוד חמש שעות היום וגברתי בוחרת לבזבז אותם על צ`אט?"
אני מחייכת מול הכעס. "אני שייכת לגברתי, הזמן שלי שייך לה, והיא תעשה בו כרצונה. התפקיד שלי בסשן הוא לציית לה. היא תעביר את הזמן שלנו בכל דרך שתראה לה." אני אומרת לעצמי. והראש שוקע ברגיעה מחודשת על הזרוע.

מביטה מלמטה אל גברתי, אל כפות רגליה, אל אצבעותיה המשוחות אודם. רואה את הכסא מלמטה, את השולחן. אומרת לעצמי שהייתי רוצה לצייר את הדברים שאני רואה עכשיו, ולקרוא לציור "זוית הראיה של השפחה שלרגלי גברתה".

חצי שעה עוברת. "בואי וקראי" פוקדת עליי גברתי.
היא בחדר פרטי עם שפחה. השורה הראשונה שאני קוראת נכתבת על ידי אותה שפחה.
"אחרי שתכירי אותי תראי בעצמך שאני יותר שווה מקלייר שלך".

אני שמחה שגברתי סיפרה לה עליי. יושבת על הכרית וקוראת את השורות שהן מחליפות ביניהן. הלצות, טיזינג הדדי, גברתי מבררת לאיזה סוג של גבירה היא נמשכת. אני לא מקנאה עד שגברתי קוראת לה "שפחונת". הבטן מתכווצת שם.

"מותר לגברתי לקרוא למי שהיא רוצה איך שהיא רוצה" אני אומרת לעצמי. "היא נהנית איתה מטיזינג הדדי ואולי היא אפילו תגיע איתה לסייבר סקס, אבל אני השפחה שיושבת לרגליה, אני זו שנמצאת במבחן קילור, אני שייכת לה. כל השאר לא באמת חשוב".
והשיחה ביניהן מתקדמת. ארבעים וחמש דקות עברו מאז התיישבה גברתי ליד המחשב. הטיזינג הופך לנועז יותר. "איך את אוהבת שמתייחסים אלייך בסשן?" כותבת גברתי, "כזונה, ככלבה או כשפחה?".

על תשובתה של השפחה שמולה מגיבה גברתי שוב במילה "שפחונת". ושוב הבטן מתהפכת.

"אני חושבת שייסרנו את קלייר מספיק" כותבת גברתי, "אני יכולה לבשר לך ולה שהיא עמדה במבחן הראשון שלה, מבחן האמון והציות. תודה לך על שיתוף הפעולה".

מרוב חיוך אני לא יכולה לדבר.

"ביקשתי ממנה שתעזור לי במבחן הראשון שלך" אומרת לי גברתי ומלטפת את ראשי ופני. "עמדת בו בגבורה, נתת בי אמון, צייתת, שתקת כמעט לחלוטין. אני גאה בך".

"תודה גברתי" הקול שלי מרוגש עכשיו, "תוכלי להודות לה גם בשמי על העזרה במבחן שלי?"
גברתי שולחת אליה הודעת תודה ממני, שתיהן יוצאות מהצ`אט.

"אף אחת מלבדך לא מעניינת אותי" אומרת לי גברתי, "בך אני מאוהבת, אותך אני רוצה לשפחתי, ואני גאה בך על האמון שנתת בי. ועכשיו בואי לחדר השינה"


מבחן ההתמסרות

"שכבי על המיטה" פוקדת גברתי כשאנחנו נכנסות לחדר השינה. "אני עומדת להצליף בך עכשיו כפי שלא הצלפתי מעולם. ואת תתמסרי להצלפות שלי, ואחרי כל הצלפה תבקשי עוד. אני אצליף בך 100 פעם, אני אספור, ולאחר שנגיע למאה את תבקשי אצליף בך עוד. כשתגיעי לנקודה בה לא תוכלי לספוג עוד, את תבקשי עוד מהמקום של ההתמסרות אליי".

הצלפה ראשונה. "בבקשה הצליפי בי עוד גברתי"

השוט הוא שוט רצועות עור. הגוף שלי רפוי עכשיו. אני זוכרת ששפחתה הקודמת של גברתי ספגה פעם 100 הצלפות. האגו שלי דורש ממני לעבור אותה. אני רוצה להיות השפחה המצטיינת של גברתי.

ההצלפות קשות לי, אבל במקום בו לא הייתי עד היום.
"אני הולכת לקרוע לך את הצורה היום" אומרת לי גברתי, ואני מקווה בתוכי שזה בדיוק מה שהיא תעשה. רוצה לתת לה אותי ככל שאני מסוגלת ומעבר לזה. הכאב לא חשוב עכשיו. אחרי כל הצלפה אני מבקשת עוד, גברתי סופרת. פעם אחת אני מתקנת אותה בספירה ומיד נענשת במספר הצלפות חזקות במיוחד.
לא לי לספור. תפקידי לשכב, לספוג, לכאוב, ולבקש עוד כחלק מהתמסרותי לגברתי.

כבר לא חשוב לי כמה ספגה אותה שפחה. אני מתמסרת להצלפותיה של גברתי מהמקום המתמסר ביותר שלי. אני רוצה לתת לה אותי במלואי. רוצה לספוג את כל מה שהיא רוצה לתת לי. כאב שרק לפני יומיים היה מקפל אותי וגורם לי לבקש הפסקה, לא ממש מזיז לי עכשיו. מעבר לכמה התקפלויות אני שוכבת, לא זזה, שומעת את הספירה, ומבקשת עוד.

תשעים הצלפות. "במאה את תגמרי" אומרת לי גברתי, "שימי יד בכוס ותאונני".

קשה לי לאונן, להתמסר לכאב ולבקש עוד הצלפות אחרי כל הצלפה.

"תשעים וחמש" אומרת גברתי, "אני לא רואה את השפחה שלי מתקרבת לגמירה".
"קשה לי להתרכז גברתי" אני מנסה לבקש.
"זה לא מעניין אותי שפחה" עונה לי גברתי, "האורגזמות שלך שייכות לי בכל מצב, ואת תגמרי בשבילי, כי את מתמסרת לי עכשיו".

האורגזמה היא כבר לא פונקציה של חרמנות או ריכוז, אלא של שייכות. בתשעים ושמונה היא מתחילה להיבנות. במאה אני מתפוצצת אל גברתי. גונחת, צורחת, ומבקשת עוד הצלפה.

גברתי ממשיכה להצליף בי, מאה ועשר, מאה עשרים, מאה ארבעים ושלוש.

"גברתי בבקשה רגע, אני לא יכולה עוד" אני מתחננת, הכאב כבר גדול מדי.
"הגעת אל השיא שאת יכולה להגיע אליו" עונה לי גברתי, "ועכשיו את תתני לי את מה שמעבר לגבול היכולת שלך, עכשיו את תתמסרי באמת. אני אצליף בך עוד עשר הצלפות"

ההצלפות שלה קשות לי. הראש מעורפל לי מהכאב. גברתי אמרה שהיא מרשה לי להתמסר לספייס, אבל אני לא רוצה לברוח אליו. רוצה לספוג את כל ההצלפות ממקום של בחירה והתמסרות.

מאה חמישים ושלוש הצלפות.

"עמדת במבחן ההתמסרות" מודיעה לי גברתי, "אני גאה בך שפחה שלי"
אני מספרת לה על התחרות שהייתה לי בראש עם שפחתה הקודמת. "עמדת גם במבחן הויתור על האגו" היא מחייכת. "אני אוהבת אותך שפחה שלי".

אנחנו מעשנות סיגריה. הגוף שלי תשוש אבל אני מרגישה שאוכל לספוג הכל היום. המבחן הזה חשוב לי. אני מוכיחה בו לעצמי שאני ראויה לגברתי. ואני זקוקה להוכחה הזו.

מעריצה אותה על ההשקעה במבחנים, יודעת שהיא חשבה על כל שלב, דמיינה אותו לעצמה, תיארה לעצמה איך אגיב. אוהבת אותה כל כך, ואסירת תודה.


מבחן הויתור על האגו

"את עומדת לוותר בשבילי על האגו שלך" אומרת לי גברתי. "את תתני לי את הדמעות שלך היום, את מה שלא נתת לי עד עכשיו, את הכאב שלך".

זה המבחן שהכי מפחיד אותי. אני מרגישה ריקה בתוכי, כזו שכותבת במילים יפות אבל חסרת עומק רגשי. גברתי דורשת ממני לחשוף עומק שאני מאמינה שלא קיים.

"אני עומדת לקשור אותך, את תהיי חסרת אונים" אומרת גברתי ומושיבה אותי בגבי אל הקיר על כרית. את ידי ואת רגלי היא כובלת לטבעות שבקיר כשהן פשוקות, ומניחה עליי כיסוי עיניים.

"את לא יכולה להפסיק אותי הפעם" אומרת גברתי, "אם תאמרי די זה לא ישנה. אני ממשיכה. את תתני לי את הדמעות שלך היום שפחה".

אני זוכרת שביקשתי מגברתי לפרק אותי, להביא אותי לדמעות הכאב שאני כל כך רוצה שישתחררו. אבל כרגע אני פוחדת.

"תפתחי את הכוס שלך בשביל גברתך" פוקדת גברתי "תפתחי לפיסט של גברתך".

האצבעות שלה חופרות בי, וכבר האגרוף שלה מוכנס לתוכי.

"את יכולה לגמור כמה שתרצי, את לא צריכה לבקש רשות" אומרת גברתי, "אבל זכרי שלא אפסיק גם כשלא תוכלי יותר".

האורגזמות הראשונות נפלאות לי. כל כך טוב להרגיש אותה חופשת בי. חוסר האונים שלי מגרה אותי. נהנית להרגיש את זרועותי תלויות מעליי מחוברות אל הקיר. אני מוזמנת לגמור כרצוני, חסרת אונים. כמה נפלא לי.

אחרי האורגזמה העשירית אולי, הכוס כבר ממש כואב לי. כל תנועה היא עינוי.
"את תגמרי עד שתבכי" אומרת גברתי.
אני מעדיפה לגמור מאשר לבכות.
גומרת שוב, ושוב, רוצה שתצא כבר, לא יכולה לסבול את האגרוף הזה בתוכי.
היא מסובבת את היד בתוכי כך שפרק האגודל פוגע בכל תנועה של היד שנקודת הג`י שלי. זה כואב לי בטירוף, ואז לא כואב. במקום כאב אני מרגישה איך אני מתחילה להאבק בדמעות.

"את תתני לי את הדמעות שלך" דורשת גברתי.
"לא" אני מסרבת.
האגרוף חופר בי.
"את תתני לגברתך את הדמעות. את שייכת לגברתך, כולך, גם הדמעות שלך שייכות לגברתך"
"לא, אני לא אתן את הדמעות" אני מסרבת ומייחלת בתוכי שתצליח לקחת אותן ממני.
"למי את שייכת?"
"לך גברתי"
"למי שייך הכוס הזה?"
"לך גברתי"
"למי שייך הגוף הזה?"
"לך גברתי"

היא חופרת בי

"למי שייכות הדמעות האלה?"

אני לא יכולה לענות. הגוש הזה מתפרץ פתאום. בכי הריקנות שלי קורע לי את הנשמה. לא יכולה להפסיק לבכות עכשיו.
"תני לי אהובה שלי, תני לי יקירה, אני איתך" אני שומעת את גברתי, והדמעות קורעות אותי. כשלרגע נדמה לה שאני מפסיקה היא נעה בתוכי שוב "את תתני לי את כל הדמעות שפחה שלי, אהובה שלי" היא אומרת לי. ואני גועה בבכי.

סוף סוף אני מרגישה שהכאב מתפרק החוצה. שהתחושה שלי שאני ריקה מתחלפת בלהרגיש, בלהרגיש עד הסוף. אני לא ריקה עכשיו. אני מרגישה אדם שלם פתאום.

גברתי משחררת אותי מהכבלים ומכרבלת אותי. הדמעות יורדות עכשיו בחופשיות.

"את לא ריקה אהובתי, את אחת הנשים המלאות ביותר שאני מכירה, את יוצרת, את כותבת, את קוראת אנשים, יש לך רגישות מדהימה".

"אני קוראת אותם כי אני ריקה, כי אני יכולה לבוא אליהם משוללת דפוסים" אני מסבירה לה, "לא ממלאות אני מבינה אותם, אלא מהריק שלי."

אבל עכשיו אחרי הבכי אני לא ריקה יותר. הרגשות סוערים בי כולם, החיוביים והשליליים. אני מאושרת להרגיש הכל. אני יודעת שאחרי שהבכי הזה השתחרר, לא אחזור להרגיש ריקה שוב.

"עמדת במבחן הויתור על האגו," אומרת גברתי ומחבקת אותי אליה, "נתת לי את מה שהכי הפחיד אותך לתת. אני כל כך גאה בך אהובתי".

אני הכי מכורבלת בעולם עכשיו, אבל נזכרת להתלונן על התכווצויות הרחם. אלוהים, כמה גמרתי J



מבחן העינוג

"ועכשיו שפחה שלי, את הולכת לעבור את מבחן העינוג" אומרת גברתי לאחר עוד סיגריה. "תראי לגברתך שאת זנזונת ראויה. את צריכה להגמיר אותי עשר פעמים ברציפות. מותר לך לעשות מה שתרצי, אני לא מתכוונת להתאמץ כדי לגמור"

אני מאושרת לאתגר הזה. רוצה לשגע את גברתי, להעניק לה ולו במעט על כל ההענקה שלה היום.

"אני הזונה שלך גברתי" אני אומרת לה כששפתיי עוברות על שדיה, "זוכרת, קנית אותי מהבורדל של קלייר" שתינו צוחקות, "ואני הזונה רק שלך, ואני קיימת כדי לענג אותך".

מבקשת את רשותה להפשיט אותה. הרשות ניתנת.

מלטפת את גברתי, האצבעות שלי מרפרפות על עורה, השפתיים והלשון סוגרות על הפטמות הזקורות. אני נטרפת מהאנחות שלה.

יורדת לאיטי לאורך קימורי גופה. השדיים שלי מתחככים בה. יודעת כמה היא נטרפת מהם. השפתיים שלי נעצרות מול הכוס שלה. אני כאן כדי לענג אותה, אבל אני לא יכולה שלא להתענג כשאני מביטה בו. הוא יפה לי כל כך, ריחני, מפתה.

הלשון שלי עוברת על השפתיים החיצוניות. שומעת את גברתי נאנחת. לאט הלשון חודרת, עוברת על הדגדגן, לאט... השפתיים שלי עוטפות לה את הדגדגן בשעה שהלשון חודרת אל מפתחה, נוגעת, מלקקת, חודרת לרגע ואז נסוגה, והשפתיים יונקות אותה.

שומעת את גברתי מתענגת, רואה את הגוף שנמתח מעונג, עוד רגע והיא גומרת בפעם הראשונה.

הרגליים שלה סוגרות לי על הראש, היד שלה אוחזת בשערי, מצמידה את ראשי עמוק לתוכה.

וגברתי גומרת.

"אורגזמה ראשונה שפחה" היא אומרת בקול שליו שעומד בסתירה לסערה שהייתה כאן לפני רגע.

אני לא יכולה עוד לנתק את שפתיי מהכוס שלה. יונקת את הדגדגן שלה כאילו והוא היה זין קטן. התנועות של גברתי מהירות בפה שלי, הגמירה שלה אלימה בפראותה. אני מאושרת.

"אורגזמה שניה שפחה" אני שומעת את הקול השקט והשולט.

"גברתי מוכנה להסתובב?" אני שואלת.
היא נשכבת על בטנה.

השפתיים שלי עוברות על גבה, יורדות אל הישבן. אני מפשקת אותו מעט מולי, ומיד הלשון שלי יוצאת בריקוד פי הטבעת. מלקקת, חודרת מעט. האגן של גברתי נע עם לשוני בריקוד משותף. מלטפת באצבעי את הרטיבות של גברתי, מלטפת את תוכה כשהלשון מגרה את הישבן. אני מתענגת על האורגזמה הזו שלה שנבנית משילוב של כוס וישבן. מתענגת על נכונותה של גברתי להניח לי לענג אותה בכל דרך אפשרית. ואני כל כך שלה, הזונה שלה, זה תפקידי. לענג.

"אורגזמה שלישית שפחה" ממשיכה גברתי לספור.

אני מבקשת ממנה להסתובב שוב, ומביאה מהשולחן את הזין.

"הזונה שלי כבר למדה להלביש קונדום על זין?" מתעניינת גברתי בחיוך.
"גברתי ישנתי כשלימדו את השיעור הזה בבית הספר לזונות מתחילות" אני מתנצלת בחיוך.

מלבישה את הזין בקונדום ואז מבקשת מגברתי רשות להלביש את הזין עליה.

כשהוא עליה אני כרגיל נטרפת. אוחזת את הזין בין שדי. מביטה לעיניה של גברתי שעוקבות אחר כל תנועה שלי.
"אני צריכה להעמיד לגברתי?" אני שואלת.
"בואי תנסי" היא עונה.

יונקת לה את הזין, עמוק לתוך הגרון שלי. אף פעם לא מצצתי אותו כל כך עמוק. הגוף שלי משתף היום פעולה עם פעולות ראשוניות לו. יונקת, מלקקת. גברתי גונחת.

אני קמה, מתיישבת מעליה. עוד לא מחדירה אותו. רוצה לגרות אותה.

הכוס הרטוב שלי נע מעל הזין שלה לאט. הכוס שלי צועק שהוא רוצה את הזין הזה בתוכו, אבל כרגע אני כאן בשביל גברתי.

כשאני רואה שהיא כבר מגורה מספיק, אני מחדירה את הזין לתוכי. רוכבת עליו.

גברתי אוחזת במותני, מלבישה אותי בחזקה על הזין שלה. הכוס שלי יונק אותו לתוכי. רוכבת, עולה ויורדת.

"תגמרי איתי שפחה שלי" אני פוקדת.
אני לא זקוקה ליותר מפקודה אחת. האנחות של שתינו מתערבבות, והצרחות, והגמירות.

אני עוד מתנשפת כשאני שומעת אותה אומרת בשלווה מוכרת "אורגזמת רביעית שפחה".

אני מכירה את גברתי, כשהיא בתוכי היא רוצה עוד.
גברתי מכירה אותי, מכירה את החיוך הטיזרי, את התכווצויות הכוס על הזין שלה. וכבר אני נעה מעליה שוב, והידיים אוחזות בי, מלבישות אותי בחזקה על הזין, מושיבות אותי, מנכסות אותי. אני הרכוש של גברתי, גברתי גומרת בתוכי.

"אורגזמה חמישית שפחה".

יורדת ממנה. הזין שלה עטוף במיצי הכוס שלי.
"בבקשה תשפיכי לי בפה, גברתי. תזייני לי את הפה עם הזין שלך" אני אומרת לה.

השפתיים שלי עוטפות לה שוב את הזין. היא מרימה את ראשה מהכר, מביטה בי כשאני מנקה לה את הזין ממני, מלקקת, יונקת, בולעת אותו לתוכי.

"לטפי לי את הדגדגן תוך כדי" היא פוקדת.

האצבע שלי על הדגדגן שלה, הזין שלה עמוק בפה שלי, עד לגרון. התנועות שלה גבריות עכשיו, גברתי דופקת לי את הפה. היד שלה דוחפת את הראש שלי עמוק יותר.

"אני הולכת להשפיך לך בפה" היא אומרת לי.

דופקת לי את הפה, מזיינת אותו. אני הכלי שלה עכשיו, הפה שלי הוא חור. גברתי גומרת.

"אורגזמה שישית שפחה שלי".

"גברתי מרשה לי לתת לה את הישבן שלי?" אני שואלת.
"גברתך לא מתכוונת להכין אותך היום, אני לא מתכוונת להתאמץ פה"
"אין צורך שתתאמצי גברתי" אני מחייכת. יודעת שהיום אני יכולה לסמוך על הגוף שלי. הגוף שלי משתף פעולה עם המבחנים. הישבן שלי מוכן גם בלי הכנה.

שמה קרם סיכוך על הזין ועל הישבן, ומתיישבת מעליו. גברתי לא זזה. מתפללת שהישבן לא יאכזב. הוא לא.

לאט אני מתחילה לרדת על הזין של גברתי, מחדירה טיפה, ממתינה רגע. זה כואב. דורשת מהגוף שלי להתמסר לה. השרירים משתחררים. אני מושיבה את עצמי על הזין של גברתי. כולה חודר את הישבן שלי.

ושוב אני עולה ויורדת, ושומעת את האנחות של גברתי מתערבבות עם שלי. וגברתי מרשה לי לגמור איתה, וכל כך אי אפשר שלא. חור התחת שלי שייך לגברתי, עוצב לפי צרכיה. גברתי על גבה מזיינת אותי בישבן.

"אורגזמה שביעית... אורגזמה שמינית... אורגזמת תשיעית" סופרת גברתי.

בדרך לאורגזמה האחרונה. השפתיים שלי מלקקות את ירכיה של גברתי, יורדות לאיטן עד לכף הרגל. מלקקת את הקרסול, מנשקת את הכף, יונקת את האצבעות. גברתי גונחת בשקט.

"את תגמירי אותי מהכוס זונה שלי" היא אומרת.
"אני יודעת גברתי, זו רק ההכנה" אני עונה לה.

מתענגת על העונג השקט שלה, ואז עולה לאיטי בחזרה אל הכוס שלה.
"אני שייכת לך" אני אומרת לכוס שלה, "אני כאן כדי לענג אותך"

הלשון והאצבעות שלי מלטפות, חודרות, אוהבות את הכוס של גברתי. הן שייכות לו. בגמירות שלה גברתי לא זקוקה לאגו, היא יודעת להרשות לעצמה להתענג מהזונה שלה בכל דרך. אני חודרת אל גברתי, עמוק בתוכה אני זזה, בתיאום של לשון על דגדגן ועומק הכוס.

אני מכורה לצרחות של גברתי כשהיא גומרת, רוצה עוד, רוצה לענג אותה עד שתיפול מהרגליים. רוצה לעשות לה עונג של מי שייכת לה, של מי שמכורה לגוף שלה שמתפתל שגומר.

"אורגזמה עשירית זונה שלי" אני שומעת את גברתי, "עמדת במבחן העינוג"
"אפשר עוד גברתי?" אני מתחננת.
"די יש גבול" היא צוחקת, "תביאי סיגריה במקום".


מבחן האמון
אנחנו נחות. וגברתי פונה אליי.

"את עומדת לעבור את המבחן הקשה ביותר עכשיו, את תהיי במצב של חוסר אונים מוחלט, ואת תצטרכי לבטוח בי".
"אני בוטחת בך גברתי" אני עונה לה, "אני לא פוחדת להיות חסרת אונים איתך".

"לכי והביאי מספריים חדות" היא פוקדת.
אני מביאה ושוברת את הראש, מה היא מתכוונת לעשות בהם? בשביל מה מספריים? מה היא רוצה לגזור?

אני חוששת שאולי היא מתכוונת לבחון את נכונותי לקיצוץ השיער שלי. נשבעת לעצמי שאסכים, שלא אעצור אותה. שגם אם זה יקרה אזכור שהגוף שלי שייך לה, ושזה מבחן שבוחן את אמוני בה ואת נכונותי להיות במצב של חוסר אונים.

"תעמדי" מורה לי גברתי, "ותעצמי את העיניים".

גברתי מעמידה אותי על הרצפה במרחק כמה סנטימטרים מהמזרן. ידי לצדי הגוף, הרגליים בפישוק קל.

אני שומעת אותה עושה משהו במרפסת, לוקחת משהו, פותחת. מנסה לנחש מה היא מביאה. לא פותחת את עיני.

גברתי עומדת מולי. אני שומעת רשרושים ופתאום נילון נצמד מתחיל לכסות את הראש שלי. אני נרעדת. לפני כמה זמן ראיתי תמונות של סשן עיטוף, הן הפחידו אותי, אבל גרמו לי לכמיהה. רציתי להרגיש את חוסר האונים שיש בעיטוף כזה. לא אמרתי דבר לגברתי, ופתאום, בסשן מבחן הקילור שלי, זה קורה.

הראש שלי עטוף. גברתי פותחת לי סדקי נשימה באף ובפה, וממשיכה לעטוף את כולי. בתוך שניות אני בספייס. עומדת אבל בספייס. התחושה הזו של חוסר האונים, הידיעה שאני לא יכולה להזיז איבר מגופי, והחום שעולה בו בגלל העיטוף, מכניסים אותי לשלווה ולניתוק של ספייס.

כולי עטופה מכף רגל ועד ראש. העיניים עצומות כל הזמן. אין לי מושג כרגע איפה אני בחדר. זה לא חשוב. רק התחושות חשובות. חוסר האונים מדהים לי.

גברתי מצמידה ניילון נוסף אל פתחי הנשימה שלי. חוסר האויר מפתיע אותי לרגע, ואנחת מצוקה פורצת ממני. היא מסירה אותו, אני נושמת שוב. ושוב גברתי לוקחת לי את האוויר. ושוב.

"את שייכת לי כולך, האויר שאת נושמת עכשיו שייך לי" אומרת לי גברתי.

הספייס שלי מוחלט. אני מרגישה שאני מתנדנדת, לא יכולה לעמוד עוד זמן רב. גברתי מעלה אותי על המזרן. נדמה לי שהיא מחבקת אותי, תומכת בי. אני כבר לא מודעת לזה. רק מודעת לאויר שהיא מאפשרת שיחדור אליי, ולזה שהיא אוסרת את חדירתו.

ובבת אחת אני קורסת על המזרן. השרירים מאבדים פתאום את היכולת לתמוך בגוף.

עכשיו אני יודעת בשביל מה המספריים. גברתי ממהרת לגזור את הניילון מגופי. הספייס שלי עמוק. אני מדברת, אני מגיבה לה, אבל לא מסוגלת לזוז כרגע. הגוף שלי מיוזע, קר לי. גברתי מכסה אותי, מחבקת, קרובה אליי.

"אני מאוהבת בך קלייר, אני מטורפת עלייך".
"אני מטורפת עלייך גברתי" אני אומרת מענני האושר בהם אני שטה.

אני בספייס, אני חבוקה על ידי הגבירה שבחרה בי לשפחתה. הגבירה היחידה שיכולתי לרצות להתמסר לה.

עברתי את המבחנים של גברתי. עכשיו גם אני יודעת שאני ראויה לה. ואני מאושרת.

"שפחתי האהובה,
הוראות לקראת הסשן:
תבחרי מה את לובשת כשאני מגיעה (או לא לובשת)
תבחרי באיזה מצבטים אשתמש
תבחרי באיזה שוט אשתמש
תבחרי איך את ממתינה לי
תבחרי איך תצעדי/תולכי לחדר השינה
תבחרי אם לחכות עם כיסוי עיניים או בלי
תשנני היטב את כל התנוחות ותבחרי באיזה סדר את רוצה להדגים לי את ביצוען

וזוהי רק ההתחלה:)

כמובן שיהיו דברים בהם לא תהיה לך שום זכות בחירה (פרט ללבחור במילת הביטחון), אבל את עומדת לבחור הרבה בסשן הזה עד שתביני היטב מהי בחירה 😄

אוהבת אותך יפתי,
גבירתך"

קבענו לשש. בחמש התקשרה גברתי, "שפחה שלי תדאגי לשתות שלוש כוסות מים לפני שאני מגיעה, ומלאי כוס נוספת שתחכה לנו על השולחן. ואם היה לך ספק, את לא הולכת להשתין".

עשרה לשש, אני בתנוחת המתנה מול הדלת. על ברכי, גב זקוף, הקולר מעטר את צווארי ורצועת הולכת מחוברת אליו. את פטמותי מעטרים זוג מצבטים, מאלה שנסגרים בסיבוב על הפטמה. ויתרתי על כיסוי העיניים, אני רוצה לראות את גברתי, אני רוצה להתמסר לה בשלמות בלי שיהיה לי הצורך ללכת אל האיבוד בכיסוי עיניים. ידיי פשוטות לפנים לעליהן נח שוט רצועות הזמש. אני יודעת שאוצלף היום בשוט הרכיבה, ובחרתי בשוט הזמש כדי שהוא יכין אותי לקראת שוט הרכיבה האימתני לי, שחביב כל כך על גברתי.

ממתינה. לא זזה. בשש הדלת נפתחת.

החיוך שלה עושה לי אושר, העיניים נפגשות ויש בהן צחוק של געגוע ליחד. היא בוחנת אותי, בודקת אם המצבטים הדוקים מדי. הולכת לחדר השינה וחוזרת לבושה בכותנת שחורה שכל כך יפה לה. אני מאושרת שבחרתי להיות בלי כיסוי עיניים.

"זנזונת שלי, היום תלמדי בדיוק את ההבדל בין או - או, לבין גם וגם." אומרת גברתי, "איך בחרת להיות מולכת אל החדר?"
אני נושמת עמוק, "כשאת על גבי גברתי" אני נהנית להפתיע אותה.

גברתי מתיישבת על גבי, "הברכיים שלך בסדר?" היא מתעניינת. האמת היא שזה קצת כואב, שלא כמו בפנטזיות, כשהיא עליי אני מרגישה את המשקל ישר על הברכיים שלי. שתינו צוחקות, וגברתי חצי פוסעת מעליי, מסתפקת במראית העין. ואז מצליפה בי הצלפה קצרה עם הרצועה על ישבני, "קדימה שפחה למיטה" היא פוקדת.

אני על המיטה על ארבע.
"תדגימי לי את התנוחות" פוקדת גברתי.
עוברת אותן לפי הסדר, תנוחת עמידה, המתנה, על ארבע, כיפוף, תנוחה צייתנית, תנוחת התצוגה בה רגליי מורמות ואיבריי נחשפים בפניה, תנוחה שאני לא משנה לפני שגברתי בודקת את "הסחורה" 😄
אני מסיימת בתנוחת השתחוות. אני לא מגלה לה כמה היא טבעית לי התנוחה הזו. סוגדת לגבירה שלי עכשיו.

"קומי" פוקדת גברתי, "יש לך ארבעה עונשים שצברת. אני חושבת שנאחד אותם לעונש אחד. עונש אחד קל ושלושה עונשים בינוניים שווים ל - 70 הצלפות. 60 הצלפות בשוט רצועות הזמש, ועשר הצלפות בשוט הרכיבה."

"והנה את יכולה לבחור שפחה שלי" מחייכת גברתי, "איפה את מעדיפה להיות מוצלפת, מלפנים או מאחור"
"מאחור גברתי" אני בוחרת את בחירתי הראשונה בקלות.

גברתי כובלת אותי לטבעות שבקיר. רגליי וידיי פתוחות, אני בגבי אליה.
היא מורחת את ישבני בקרם ומתחילה לחמם לי את הישבן בהצלפות קלות. שוט הזמש נעים לי, עד שהיא מתחילה להצליף ברצינות.

כל עשרים הצלפות היא עוצרת, מלטפת, מרגיעה, מורחת בקרם. גברתי מחדירה את אצבעותיה אל הכוס שלי "בואי נראה אם הזונה שלי מיוחמת" היא אומרת.

אני מרוכזת מדי בלפחד מהעונש, הכוס שלי יבש. אבל גברתי מסרבת לקבל את מחאתו 😄

"בואי זונה שלי, תראי לי כמה את מיוחמת אל הגבירה שלך" היא אומרת וחופרת בי. אני פוחדת מההצלפות שעוד מחכות לי, אבל אצבעותיה של גברתי בתוכי, והמילים שלה לא מותירות לי ברירה. קשורה אני מתחילה להתפתל על אצבעותיה, רעבה, הכוס שלי מתחנן לעוד.

והיא יוצאת.
"את עומדת לקבל עכשיו עשר הצלפות משוט הרכיבה שלי" היא אומרת. "וזה יכאב. תתמסרי לשוט של גברתך, את תלמדי לאהוב אותו כי גברתך אוהבת אותו"

כמה הצלפות חימום, וזה בא.
אחרי ארבע הצלפות אני לקראת קריסה. מחזיקה בכל הכוח בטבעות, שואבת מהן אומץ.

"את רוצה לומר לי את מילת הבטחון שלך?" שואלת גברתי.
עוד רגע אני בוכה מכאב ומפחד, אבל מילת הבטחון לא תאמר. אני מסרבת לה.

גברתי ממשיכה להצליף. אני בטוחה שהיא הצליפה שמונה הצלפות בשוט הרכיבה, אבל היא ספרה רק שש. אני שותקת. לגברתי הזכות לספור כרצונה, ולי הזכות לספוג.

חלק מההצלפות קלות יותר. גברתי מרגישה שאני לא מסוגלת לעוד הרבה כאב מהשוט הזה. וזה נגמר.

אני נושמת לרווחה. גברתי משחררת אותי, ואני מאושרת לקרוס למיטה.

"גברתי אני יכולה לשתות מים?" אני שואלת אותה.
"כן שפחה שלי" עונה לי גברתי בחיוך זדוני. היא מניחה קערת מים על הרצפה. "בואי תשתי".

הצחוק שפורץ מפי ספונטני. הכלבה עומדת לשתות כמו כלבה. כמה נשימות עמוקות, גברתי מחוייכת וממתינה. אני ניגשת על ארבע לקערה ולוגמת.
"תשתי עוד" פוקדת גברתי.
אני שותה.
"עוד".
אני שותה שוב, מרגישה שעוד מעט אתפוצץ מכמות הפיפי שהצטברה לי כבר.

גברתי משכיבה אותי על גבי ומעבירה בתוכי את אצבעותיה.
"הזונה שלי לוהטת?" היא שואלת בקול תמים.
"כן גברתי" אני עונה, מכירה את הקול הזה, יודעת שמשהו כבר מצפה לי.
"אז צריך לקרר את הלהט" צוחקת גברתי.

היא לוקחת לידה בקבוק מים מינרלים קטן וקפוא, ומעבירה אותו על הכוס שלי. "תפתחי זונה שלי, אני רוצה לראות תוך כמה זמן הקרח יימס".

הבקבוק מזיין לי את הכוס. הבערה שלי עם הקור הקפוא שלו משגעים אותי. אני רוצה עוד, עמוק, אבל אז בבת אחת הקור הופך לקפוא מדי. אני מבקשת מגברתי שתוציא.

היא מוציאה אותו מתוכי ומניחה אותו בין רגליי. "צריך לחמם את הזונה שלי? קר לקטנטונת שלי?
בראש אני שומעת את עצמי אומרת "או או" הנה זה בא.

"מה השפחה שלי מעדיפה, נר בורדו או נר כתום?" שואלת גברתי בחינניות מרושעת.
"הכתום, כתום עז?" אני מתעניינת בצבעים שיעטרו אותי.
"כתום בהיר" משחקת גברתי את המשחק.
"אז בורדו בבקשה גברתי" אני מחייכת.

אאוצ`, למה בורדו, למה? אני קופצת מהחום, צועקת ממנו. שונאת שעווה חמה עליי.
"זה שורף מעבר לרגיל?" שואלת גברתי.
"כן גברתי"
"אז אין ברירה, נאלץ לצבוע אותך בכתום בהיר" אומרת גברתי, וכבר הוא מטפטף עליי.
צרחת הכאב שלי מפסיקה אותה. אני לא מסוגלת, אני שונאת את הכאב הזה כל כך.
"אני שונאת את זה" נפלט לי.
גברתי מפסיקה מיד.
"לא יהיה מה שאת שונאת שפחה שלי" היא אומרת לי, "אנחנו כאן לעונג הדדי, את לא צריכה לסבול דבר שאת שונאת כל כך"
"אני רוצה ללמוד לאהוב את זה בשבילך" אני עונה לה.
"זה לא עד כדי כך חשוב. את לא צריכה להתמודד עם דבר שאת שונאת" עונה גברתי, ומתחילה לקלף ממני את השעווה.

"ועכשיו, את תלכי למקלחת, תנקי ממך לגמרי את השעווה, קחי את הזמן שלך, אני אעשן סיגריה בינתיים". אומרת גברתי. "וקלייר, שלא תעיזי להשתין במקלחת. כשתסיימי תקראי לי למקלחת".

אנחת היאוש שלי ממלאת את החדר, לא להשתין כשהמים זורמים עליי וכשאני מלאה בשתן, זה קשה.

אני מתנקה וקוראת לה. גברתי מגיעה עירומה למקלחת ונכנסת איתי.
"את צריכה להשתין שפחה שלי, ואת תתני לי את השתן שלך" היא אומרת ומניחה את ידה על הכוס שלי.
"כולך שייכת לי" היא אומרת, "גם השתן שלך שייך לי, לא תהיה בושה בינינו".
אני מפוצצת משתן אבל לא מצליחה להוציא במשך דקות ארוכות. גברתי סבלנית. האצבעות שלה משחקות לי בדגדגן, היא ממתינה.

וזה בא.

השתן שלי נוזל לתוך ידה של גברתי, היא מסתכלת לי לעיניים, מידי כמה שניות היא חוסמת את זרם השתן באצבעה. זה כואב ומגרה בטירוף, אני עוד רגע גומרת.
גברתי קובעת את קצב ההשתנה שלי, אין עוד בושה, הכל שייך לה.

כשאני מסיימת להשתין פוקדת עליי גברתי להתיישב על רצפת המקלחת.
"אני עומדת להשתין עלייך שפחה שלי, מה את בוחרת, שאשתין על גבך או על בטנך?"
"על בטני" אני עונה ללא היסוס. יודעת שהדבר שכל כך ציפיתי לו עומד להתגשם סוף סוף.

גברתי עומדת מעליי, אני חצי שכובה במקלחת, ממתינה. הכוס שלה מולי, פתוח.

וזה יוצא.

השתן שלה שקוף וחם, זורם על הבטן שלי, על ירכיי. אני לא יכולה להתאפק ומקרבת את שפתיי אליו, לוגמת לרגע. מכניסה את גברתי לתוכי. הטעם מריר מלוח, ונפלא לי, חם, כמו "תה שהתקלקל" אני מתארת לה את הטעם אחר כך.

זה רגע של אינטימיות, היקום שלי מורכב כולו מגברתי שמעליי ומהשתן שזורם עליי. כל כך הרבה זמן חיכיתי לרגע בו היא תעניק לי את מתנת השתן שלה. רציתי שכל מה שיש בגברתי יהיה עליי ובתוכי. טוב כמעט הכל, הצואה לא מושכת אותי, אבל השתן שלה עליי, עוטף אותי, נוזל עליי... דמיינתי את החום שלו, את האינטימיות המוחלטת שבהשתנה הזו עליי.

וגברתי העניקה לי את מתנתה, מתנת אהבה. ואני רוצה לשתות אותו אליי, לקבל את גברתי בשלמות לתוכי. ללגום את גברתי, את מילותיה, את אהבתה, את נוזליה, את כולה אליי.

היא מסיימת. "נקי אותי מבחוץ" היא פוקדת.
וכבר השפתיים שלי מלכחות את מה שנשאר. רוצה לנקות אותה גם מבפנים, אבל לא. גברתי פקדה שרק מבחוץ.

גברתי עוזרת לי לקום. העיניים של שתינו זוהרות עכשיו. אנחנו מתקלחות, אני מסבנת אותה, מתענגת על הקרבה. ואני בעולם אחר, מאושר, זוהר.

יוצאות מהמקלחת, אני מנגבת את גברתי ומתנגבת בעצמי, ושתינו אל המיטה לסיגריה של עיכול החוויה.

בדרך אני משתינה בשירותים, ואז צוחקת כי פתאום אני קולטת שהשתנתי עם דלת פתוחה. אין יותר בושה, השתן שלי שייך גם הוא לגברתי.
ואני שייכת לשתן שלה.

"עכשיו ארשה לך לגמור זונה שלי" אומרת לי גברתי, "עכשיו מגיע לך. איך את בוחרת לגמור, מהכוס או מהתחת?"
זו כבר בחירה קשה, אני מתלבטת.
"גברתי אם אגמור מהכוס זה לא יפריע לך אחר כך לזיין לי את התחת בשבילך?" אני שואלת.
גברתי צוחקת, "את שייכת לי, אגמור בגללך או בתוכך איך שארצה"
"אז בכוס, בתחת, בכוס..." אני מחליטה סוף סוף.

"תביאי את הזין" פוקדת גברתי, "ושימי עליו קונדום".
הזין מולבש עליה על ידי.

"תמצצי לי את הזין, תראי לי כמה את מיוחמת עליו" פוקדת גברתי.
אני בולעת אותו לתוכי, יונקת הכי עמוק שאני יכולה, מלקקת, טורפת לגברתי את הזין.

"עלי עליו זונה מיוחמת שלי, תרקדי לי על הזין".
אני כל כך רעבה אליו. עולה ברגע, מחדירה אותו. כל כך אוהבת את הזין של גברתי. מתיישבת עליו, רוכבת על גברתי, מתפתלת עליו. גברתי מזיינת אותי, מביטה עליי, אני בעיניים חצי עצומות ורק אנחות מיוחמות פורצות ממני, וצרחות האורגזמה.

שוב ושוב אנחנו גומרות, וגברתי עמוקה בי, מצליפה מידי פעם על השדיים שלי (המצבטים הוסרו על ידה עוד קודם, בליווי אזהרה שלעולם לא אניח אותם עליי כשהיא לא ליד. קצת הגזמתי בהידוק 😄 ). מידי פעם היא סוטרת לי על פני כשהיא מזיינת אותי. אני נטרפת מהסטירות, גומרת שוב ושוב.

ושוב מנוחת סיגרייה.

"את אוהבת את הסטירות שלי" מחייכת גברתי וסוטרת לי כשאני מעשנת. "תראי לי איזו זונה מוצלחת יש לי, תעשני כשאני מזיינת אותך עם האצבעות שלי".

אני מתה להניח את הסיגריה, אבל כל פעם שאני לא שואפת ממנה סטירה מטלטלת את פני. הסטירות שלה מייחמות אותי, האצבעות שלה בתוכי עושות לי אנחות וגורמות לי לאבד את השליטה בעצמי.

"תעשני זונה שלי, לא הרשתי לך לא לעשן" סוטרת לי גברתי שוב ושוב.
אני מעשנת, שואפת וגונחת, נסטרת וגונחת. בשלב מסויים כשאני על הסף, היא מוציאה מידי את הסיגריה, חדירה, סטירה, דגדגן, סטירה. אני גומרת.

שוב שיא האינטימיות. אין בסטירות של גברתי דבר משפיל, רק עונג משותף. ואושר.

"ועכשיו רדי לי שפחה" היא דורשת.
הכוס שקודם השתין עליי ממתין לי, והשפתיים שלי רעבות לו. טורפת לה את הכוס, מתענגת על כל גמירה שלה לתוך הפה שלי.

"דברי אל הכוס שלי" פוקדת גברתי.
"אני של הכוס שלך גברתי, אני השפחה שלו, אני קיימת כדי לענג אותו" אני לוחשת כשהלשון שלי מלקקת. "בבקשה תדפקי לי את הפה עם הכוס שלך" אני מתחננת.

התנועות שלה עזות, השפתיים שלי יונקות לה את הדגדגן כאילו והוא זין. גברתי מזיינת לי את הפה, וגומרת בתוכי.

שעתיים וקצת חלפו להן, אני כל כך מסופקת, שבעה.

"תבחרי שוט" אומרת גברתי.
"עכשיו?" אני שואלת בפליאה, בטוחה שהגוף שלי לא מסוגל לעמוד בעוד הצלפה.
"עכשיו שפחה שלי".

אני בוחרת בשוט רצועות הגומי, רוצה שאם כבר הצלפה אז שתהיה קלה. אבל הגוף שלי יודע יותר טוב ממני מה הוא צריך.
כעבור כמה דקות של הצלפה אני פונה אליה.
"גברתי אפשר להחליף לשוט הזמש?"
אני בטוחה שאני מסמיקה.

גברתי נדיבה, מחליפה את השוט, וההצלפות מזעזעות את כולי.
והעונג...

ברגע מסויים אני בטוחה שלא אוכל עוד. כמעט מבקשת שדי, ואז אומרת לעצמי שגברתי יודעת בדיוק כמה אני מסוגלת לספוג. נושמת אליי את ההצלפות, מרגישה איך היא מצליפה במהירות עכשיו, ובכוח.

ועוד רגע ואני בספייס.

עמוק לי, רגוע לי. ההצלפות מענגות כל כך. יודעת שהן קשות יחסית למה שספגתי עד היום. ונפלא לי. עפה.

בתוך הספייס אני מרגישה את גברתי גוהרת מעליי. יודעת שהיא מחורמנת עכשיו, שבא לה לגמור עליי. מייחלת שתקח, שתעשה בי כרצונה, אבל לא מסוגלת להוציא מלה. וגברתי שלא רוצה להפריע לספייס שלי, מחכה בסבלנות.

כשאני חוזרת אני מבקשת שתקח גם כשאני בספייס. "אני כאן כדי שתשתמשי בי גברתי, אני החור שלך, אני שייכת לך, קחי מתי שבא לך" אני מבקשת.

יודעת שהמילים שלי מדליקות אותה, והיא עולה עליי, לוקחת אותי. אני שלה.

גברתי הפתיעה אותי והזמינה אותי להצטרף לביקור חולים אצל חבר קרוב. טסתי במונית מהמוסך (האופנוע שלי היה קצת חולה אבל הודיעו לי שהבריא), `תקלחתי, ציחצחתי שיניים, לייתר ביטחון הורדתי שיער :), לקחתי מכונית מחברה, ואני עם גברתי.

מגיעות לחבר החולה, מכינות לו תה צמחים, שמות מוזיקה מרגיעה, מחבקות, וכבר הוא מרגיש יותר טוב, ומעשן עמוק כדי להעביר את כאב הגרון שלו.

שלושתינו על הכסאות, וזה כל כך לא בסדר.

גברתי קולטת את המבט שלי.
"רצית להגיד משהו שפחה שלי?"
"לא גברתי" אני מסמיקה לי.
"שפחה שלי, מה רצית להגיד, שאת רוצה לשבת לרגליי?"
אני חושבת שאני מאוד סמוקה עכשיו, החיוך שלי אומר הכל.
"אז למה את מחכה שפחונת?"
היא לא מספיקה לסיים וכבר אני לרגלייה.
עכשיו אני במקומי.
צריך לשמור על סדר נכון בעולם שלנו.

השיחה זורמת, אצבעותיה של גברתי עוברות בשערי, מלטפות, מושכות, האנחות שלי כבושות, וכולי מתענגת.

הוא קם להכין לה קפה, ומיד האצבעות שלה אוחזות לי בפטמה, צובטות, מושכות, מסובבות.

אני כל כך מודעת לנוכחות שלו בדירה. זה מגרה אותי בטירוף.
"תתמסרי, אל תלחמי" לוחשת לי גברתי.
והמוח מתפוצץ לי בגל של עונג. הגניחות פורצות שקטות, אבל בלתי נשלטות.

הוא חוזר, וגברתי מחזירה את חולצתי למקומה. היא משנה תנוחה. משעינה בנוחות את רגלה עליי.

אני מאושרת לשמש אותה. מלטפת את כף הרגל, מטפסת במעלה הקרסול.

"גברתי אני יכולה להביא לי כרית?" אני שואלת. הרשות ניתנת.
עכשיו שפתי בדיוק מול אצבעות רגלה המשוכלת, והשפתיים לא יכולות להישאר אדישות.

את השעה הבאה אנחנו מעבירים בשיחה מצוחקקת, כששפתיי ולשוני מענגות את אצבעות רגלה ואת הכף.

כבר שבע וחצי, צריך ללכת.
בצער אני מתנתקת מהכר שעל הרצפה, מרגלה של גברתי. חיבוק אמיץ לחבר שכמעט הבריא 😄

אחה"צ מושלם.
ואני מגלה שאני שפחה זנזונת אחת מאוד מאוד רטובה.

קבענו לתשע. אתמול דיברנו עד סביבות שתיים בלילה, ואחר כך עוד עבדתי שעה על ההפתעה שתכננתי לתת לה הבוקר.

בשבע בבוקר התעוררתי המומה מעייפות. "גברתי תגיע בעוד שעתיים" אמרתי לעצמי, והצלחתי לפתוח עין סוררת אחת. "קלייר גברתך צריכה להגיע" נזפתי בעצמי והתנערתי בתקיפות מהמיטה, חצי זוחלת אל המקלחת.

חצי שעה אחרי אני נקייה משיער לא נחוץ על גופי. ברבע לשמונה אני כבר מאופרת ומוכנה כמעט (עוד לא לבושה אבל מוכנה), ואז החלטתי שאני חייבת, אבל חייבת לעבור שוב על המתנה לגברתי. עוד עשרים דקות נשרפו.

המתנה מאושרת. בעיניים עצומות למחצה אני חוזרת לחדר השינה ומנסה לבחור מה ללבוש. יודעת שהבגדים יועפו ממני עם הגעתה, ובכל זאת מתלבטת.

החלטתי ללבוש את החליפה שקניתי לי שלשום. היא עושה אותי כוסית. תחתונים לא הצטרכתי. התלבשתי ולקחתי את הכלבה לסיבוב הבוקר שלה שכלל ביקור במכולת השכונתית.

תשע וחמישה. הנייד שלי מצלצל, אני בדרך חזרה עמוסה קניות וכלבה שמושכת. "אני מחכה לך אצלך שפחה שלי" היא אומרת. אני ממלמלת התנצלות ורצה אל הדירה.

פותחת את הדלת. תמיד אני מחכה לה שם כשהיא פותחת אותה. הפעם גברתי עומדת מאחורי הדלת. הכלבה מזנקת עליה באושר, ולאחר כמה ליטופים היא מסתכלת עליי. אני מאושרת לראות אותה נהנית מהבגדים שקניתי.

היא ניגשת לספה, אני רצה לפרוק את הקנייה, להכין לה אייס קפה ולהגיש לשתינו גם מיץ תפוזים. נשיקה ראשונה, חיבוק. אני בידיה של גברתי.

שיחה קלילה, מחוייכת. גברתי נדהמת לשמוע שלא הלכתי לישון לאחר שסיימנו את שיחתנו אתמול, ואני מחליטה להביא את המתנה שהכנתי לה.

פעם ראשונה שכתבתי שיר וגם הלחנתי אותו. הגיטרה רועדת לי בידיים, שומרת שלא להתבלבל כשאני שרה. את השורה האחרונה אני לא מצליחה לנגן, האצבעות רועדות מדי.

החיבוק, החיוך וההתפעלות שלה אומרים לי שהצלחתי לשמח אותה. אני מאושרת. היא קמה, אומרת לי להביא את הסיגריות והשתיה לחדר. היא מובילה, אני בעקבותיה.

"תתפשטי" היא אומרת לי כשאני נכנסת לחדר.
הבגדים נושרים ממני. היא פותחת את הארון, ומוציאה ממנו את הקולר שלי ואת הגאג. לא בא לי גאג, אבל דווקא בגלל שלא בא לי, אני מתחרמנת ממנו (סוטה שכמותי).

גברתי פוקדת עליי לרדת לתנוחת המתנה - כריעה על הברכיים בגב זקוף. היא מניחה עלי את הקולר, מכניסה לפי את הגאג, ומצמידה לכל אחת מפטמותי שלושה אטבים. זה כאב טוב, שמכניס אותי מיד אל הסשן. היא לוקחת את שוט הגומי ומתחילה להצליף בי קלות על השדיים. מגע הרצועות באטבים ובפטמות גורם לפרצי אנחות. טוב לי.

"היום את תכאבי בשבילי כלבונת שלי" אומרת לי גברתי, "היום את תתני לי את הכאב שלך".

אני במחזור, העור שלי רגיש יותר היום להצלפות, אבל אני רוצה להצליח לספוג למענה ולמעני את כל מה שהיא בוחרת להעניק לי היום.

"עלי על המיטה, על ארבע" פוקדת גברתי. היא מסירה ממני את האטבים ומניחה עליי כיסוי עיניים. היא מתעסקת לי בקולר, אני בטוחה שהיא מסירה ממני את הגאג, וכבר נושמת לרווחה, אבל אז מושכת אותי הרצועה שחוברה לקולרי. "על ארבע איתי" היא פוקדת. היא פוסעת לאט ואני על ארבע לידה, הכלבה שלה. היא מובילה אותי אל דלת השירותים.

"אני קושרת אותך כאן, ואת תקשיבי כשגברתך משתינה" היא אומרת, "בפעם הבאה אולי אניח לך לנקות לי את הכוס עם הלשון אחרי שאשתין".

גברתי נכנסת להשתין, הראש שלי במרחק ס"מ בודדים מהדלת, אני מקשיבה לשתן שלה ממלא את האסלה. רוצה אותו עליי.

גברתי יוצאת מהשירתים, הרצועה שוב אחוזה בידה, והיא מובילה אותי בחזרה אל החדר. היא מסירה ממני את הרצועה ופוקדת עליי לחזור לעמדת המוצא של "על ארבע" על המיטה.

שוט הגומי חוזר להצליף בי.

"הכלבה שלי מיוחמת בשבילי?" אני שומעת אותה שואלת, "הכלבה שלי מרטיבה מהשוט שמצליף לה בכוס?"

אני מרטיבה, אני מיוחמת. ההצלפות שלה מדוייקות, ישבן, ירך, ישבן, ירך, כוס, כוס, ישבן... הגניחות פורצות ממני. "כן כלבה שלי, תראי לגברתך כמה את החור שלה, כמה את מתענגת על הכאב, תגמרי רק מהשוט".

הצרחה שלי פורצת מיד כשניתן האישור המיוחל הזה. אני כל כך מיוחמת. כבר יומיים מחכה. לא יכולה לחשוב על שום דבר פרט לגברתי, ויומיים שאסור לי לאונן. השוט של גברתי עושה לי אורגזמה ראשונה.

גברתי מחליפה לשוט מרצועת הגומי האחת. השוט הכבד, ההוא שלקח אותי בפעם הקודמת לספייס. הפעם הוא כואב לי מאוד, העור רגיש מדי. גברתי עוצרת כל כמה דקות את ההצלפות, ומורחת עליי קרם.

קשה לי, אני צורחת. "קשה לזונה שלי?" אני שומעת אותה, "אני רוצה שתתאמצי בשבילי זונה, ואולי תרוויחי יותר מהשקל שקיבלת בפעם הקודמת". המילים שלה זורקות אותי לפאזה אחרת. עכשיו אני קלייר הזונה, הזונה שתנסה להצטיין בשביל גברתה.

ההצלפות חזקות וכואבות. "אל תרחיקי את הגוף שלך ממני" פוקדת גברתי. "מותר לך להרים את היד אם את לא יכולה עוד, אבל אין לך הזכות להזיז ממני את הגוף".

אני אוחזת את ידי האחת בידי השניה בחוזקה. מסרבת להרים את היד, לא רוצה לומר את מילת הבטחון. גברתי יודעת עד כמה אוכל לספוג.

"את הזונה שלי, את החור שלי, ואת תספגי בשבילי" אומרת לי גברתי, "תראי את שלושת הגברים שיושבים ומסתכלים על הזונה שלי סופגת הצלפות. הרי לא תביישי אותי בפניהם, תראי להם שאת שפחה מאולפת" המילים שלה מטריפות אותי. מדמיינת שלושה גברים שיושבים בחדר ומביטים עלינו. ההצלפות תוכפות, הכאב שלהן עובר את שכבת העור ומתחיל לחדור אל השרירים. זה הכאב הנעים שממכר אותי. "תראי איך הם מאוננים בגללך" ממשיכה גברתי וסוחטת ממני אנחות ייחום.

"היום אני לא אכין לך את הישבן" היא אומרת לי, "ההצלפות שלי מכינות אותו בשבילי, והחור שלך ייפתח לכבוד גברתו". זה כואב, אני גונחת, מתפתלת, ההצלפות שלה תוכפות. מדי פעם היא מחליפה בין השוטים, כל שוט והכאב שייחודי לו. "כן חור שלי, תתכונן בשבילי" פוקדת גברתי על הישבן שלי להיטרף. היא מפסיקה להצליף ומלבישה עליה את הזין.

הזין של גברתי מונח לי בכניסה לפי הטבעת המורעב שלי, מורעב אליה. היא עליי, שוכבת מחדירה לאיטה. אני מרגישה נבעלת עכשיו. מחדירה לתוכי חצי מהזין אבל השרירים הטבעתיים נסגרים פתאום. גברתי יוצאת כדי שלא יכאב לי, וכעבור כמה רגעים אני יכולה אותה שוב בתוכי.

הפעם החדירה מלאה לתוכי, משפדת אותי, ממלאה.

"זייני אותי גברתי, תשתמשי בי" אני מתחננת, החדירות שלה תקיפות, אני שלה, בשבילה.
"את הצעצוע שלי" היא אומרת לי "אני אזיין אותך היום, ולא אכפת לי אם כואב לך".
כואב לי ומטריף לי.
"קחי אותי גברתי" אני מתלהטת מתחתיה, "זייני אותי עמוק, אני שלך, אני כאן כדי לשרת אותך".

אנחנו גומרות יחד, אני רוצה עוד, להיות החור שלה, כלי לסיפוקה. מתפתלת מתחתיה, והיא אוחזת בי וממשיכה לזיין. האורגזמות לא נספרות כבר. אני רק יודעת שזה הזין של גברתי בתוכי.

אנחנו מתמוטטות על המיטה. גברתי מתחילה לשחק לי בפטמות. היא מכירה אותן טוב יותר ממני, והן מזהות את מגע הגבירה.

"אני רוצה את הפטמות האלה בדום לכבודי" אומרת גברתי "ובספייס".

צובטת, מועכת, משחקת, מכאיבה. כאב עמוק, כאב שאני נושמת בערגה לתוכי. כאב הדרך אל הספייס. בתוך כמה דקות אני שם, שומעת אותה אומרת לי בשקט שהפעם היא רוצה שאתן לעצמי להיכנס לספייס עמוק. מרגישה את האצבעות שלה ממשיכות להכאיב בפטמה. אני מעבר לכאב עכשיוו. המגע שלה רק זורק אותי עמוק יותר. גלים של ספייס מציפים אותי.

לפחות עשרים דקות חולפות לפני שאני מצליחה לאסוף את עצמי בחזרה. גברתי מחכה לי סבלנית, מלטפת ברוך, מכאיבה לפעמים כדי להעמיק את הספייס.

עונג.

כשאני מתאוששת גברתי מרשה לי לענג אותה. מלטפת באצבעותי, מעסה אותה, מלקקת את הכוס שאני מכורה לו כל כך, בולעת אליי את האורגזמות שלה, את הצרחות, את הנשיכות, נשיכות טירוף העונג שלה. "אל תעזי להפסיק" היא פוקדת עליי ומתמסרת לעונג שלה. אני השפחה שלה, תפקידי לענג אותה. מחכה מספר שניות בין אורגזמה לאורגזמה, ושוב מלקקת, יונקת, מטריפה אותה.

גברתי גומרת שוב, אני גומרת מהחיכוך במזרן.

"בואי אל רגליי" אומרת גברתי בשקט. לחיי מונחת על כף רגלה, מנשקת אותה, מחבקת, זו הכרית שלי. שתינו נרדמות.

אנחנו מתעוררות לאחר כעשרים דקות. השלווה מוחלטת, וגם האושר.

אני קמה ומכינה לנו שקשוקה, מביאה לה המזון למיטה. אוהבת לראות אותה מתענגת. גברתי שבעה אבל לא יכולה שלא לשחק בשפחתה. היא לוקחת מלפפון, יונקת אותו, מעבירה אותו אליי שאנק אחריה. שתינו מלקקות אותו ומתנשקות במקביל, היא נוגסת ממנו, אני נוגסת. מלקקות אותו ונוגסות עד שלא נשאר ממנו כלום.

זה כבר כמעט זמן להחזיר אותה לביתה, אבל המלפפון גירה אותה, וכבר היא שוב עליי. מחככת עצמה על החפץ שלה, ואני נטרפת מתחתיה, ושתינו גומרות.

כפי שידוע לכם הימים שקדמו לאתמול עברו עליי בייסורים לא מעטים. בשלוש הזדמנויות שונות בתוך ימים ספורים הצלחתי לאכזב את גברתי. פעמיים דיברתי או כתבתי בצורה שלא כיבדה אותה, אבל הנורא מכל היה כשרציתי להעניק לגברתי מתנת התמסרות. רציתי לתת לה דבר שפחדתי ממנו, וכדי לוודא שאוכל לעמוד בו, ניסיתי אותו עם חבר משותף ששתינו סומכות עליו. זה לא היה מיני, זה היה ניסיון שנמשך שניות ספורות. אצלי בראש אמרתי לעצמי שאינני רוצה להציע לגברתי דבר שאינני יודעת שאעמוד בו. מה שלא הבנתי היה שבהתנסות מול אדם אחר, אני גוזלת מגברתי את זכותה לקבל ממני גם את הפחד, ואת ההתנסות הראשונית.

כשהבנתי את זה נשברתי בי. האכזבה בקול שלה גרמה לי להרגיש שאם חשבתי שהבנתי משהו קודם, הרי שעכשיו ברור לי שלא הבנתי כלום. פגעתי במעשיי בגברתי.

גברתי כעסה, התאכזבה, אבל כשהיא הבינה שהטעות נעשתה בתום לב, וממקום של אהבה ורצון לתת לה, היא סלחה לי.

אני לא יכולתי לסלוח לעצמי. זה גרם לי להסתגר, זה גרם לי לבקש שלא ניפגש אתמול לסשן המתוכנן, שאהיה לבד לכמה ימים.

גברתי סרבה.

היא הבהירה שהיא לא מרשה לי להימלט מפניה כך אל תוך העצב. "את שייכת לי" היא אמרה לי, "ואת תבואי ותפגשי איתי לא רק מהמקום של החרמנות שגורמת לך להתמסר. את תתמסרי לי מהמקום של הראש ושל הלב".

פחדתי מהמפגש, אבל הסכמתי.

גברתי כתבה לי: את תלמדי כבר היום, זנזונת יפה שלי.

בשש את תחכי לי על 4. ערומה, קולר לצווארך, בדממה ובציפיה.
את תעני לי רק ב`כן גבירתי` או ב`לא גבירתי`, עד שתקבלי הוראות נוספות
ואת תעניקי לי את השליטה עלייך מחדש, הפעם תוך הבנת המחיר של האגו.
את חדשה ואת מתלמדת ויש לך מורה שתקח אותך בדיוק לאיפה שאת רוצה להגיע.
וקלייר, זאת הפעם האחרונה שאת מייסרת את עצמך ומענישה את עצמך במקומי. זה לא יקרה שוב.

בשש חיכיתי לה, על ארבע על המיטה. היא נכנסה לדירה. חיוך של אושר עלה בי, לצד חשש. לא האמנתי שאצליח להשתחרר. לא רציתי לאכזב אותה שוב. מצד אחד הרגשתי הכי שלה, ומהצד השני לא יכולתי להסתכל לה בעיניים. אכזבתי אותה.

"את זוכרת את מילת הביטחון שלך?" שאלה גברתי.
"כן גברתי" עניתי לה.
"קלייר, את רוצה להיות השפחה שלי? את מקבלת על עצמך להיות השפחה שלי? להתמסר לי באמת?" שאלה גברתי.
גלי פחד, חום והזדקקות עברו בי. רציתי, והרגשתי לא ראויה.
"כן גברתי" עניתי לה.
"מהיום רק אני מענישה אותך קלייר, רק לי יש את הזכות הזו. והיום את תענשי, ומשם את לא תעזי להמשיך לייסר את עצמך" אמרה גברתי.

היא הקימה אותי, כובלת את ידי באזיקים אל הטבעות שבקיר, קושרת את רגלי מפושקות אל הטבעות התחתונות. על עיני היא הניחה כיסוי עיניים.

"את תקבלי עכשיו 20 הצלפות, את תספרי אותן ותבקשי סליחה אחרי כל אחת מהן. אם תטעי אחזור על ההצלפות" אמרה גברתי. "זה עונש על הדברים שאמרת, זה יכאב, קניתי שוט חדש לכבוד הכאב הזה"

גברתי מחממת לי מעט את המקום בהצלפות קלות, ואז, הצלפה ראשונה.
"אחת, סליחה גברתי"
"שתיים, סליחה גברתי".

השוט הזה מכאיב. שוט של רצועה אחת העשויה מגומי נוקשה. אני יודעת שהיא מצליפה בקלות, לא בכל הכוח. אבל זה כואב, זה חורך את העור.

בהצלפה השמינית היא עוצרת. מורחת קרם על הישבן. גם כשהיא מענישה אותי היא שומרת עליי, על הרכוש שלה, על השפחה שלה.

בשתיים מההצלפות אני מתבלבלת מודה לה במקום לבקש את סליחתה. היא מצליפה אותן מחדש. ועשרים.

היא משחררת אותי מהכבלים, מסירה ממני את כיסוי העיניים, מורחת שוב קרם, ופוקדת עלי לשכב על גבי.

"זה היה עונש ראשון שפחה שלי" היא אומרת לי ועינייה רציניות, "ועכשיו תענשי על כך שגזלת ממני את הפחד שלך. את תפחדי בשבילי שפחה".

גברתי מדליקה מעליי נר. פעם אחת התנסתי בשעווה מולה ואיתה, אבל אני פוחדת מהחום הזה. היא מתחילה לטפטף עליי. ביד אחת היא מטפטפת, והשניה בתוכי, עמוק בתוכי.

הגניחות שלי מסיטות לרגע את תשומת לבי מהחום, אבל רק לרגע. הפטמות שלי מתכסות שעווה, זה צורב, והצריבה מפחידה לי. השעווה מטפטפת על הבטן, על הירכיים.

"תפתחי את הרגליים שפחה" פוקדת עלי גברתי.

האימה מכה בי. אני לא יכולה לסבול לחשוב על שעווה באזור הכוס.

"תפתחי את הרגלים שפחה" חוזרת גברתי, "את תתני לי את הפחד שלך, את תחזירי לי את מה ששייך לי. אם את לא יכולה יש לך מילת בטחון. אם תאמרי אותה זה ייפסק וזה לא ישפיע על היחסים שלנו בעתיד".

אני יודעת שיש לי את מילת הבטחון, ויש לי את הבטחון והאמון בגברתי.

אני מפחדת, אני קפואה, אבל אני פותחת את הרגליים.

"תסתכלי על הנר" פוקדת גברתי.

אם עד עכשיו היה לי מפלט בעיניים העצומות, עכשיו אני רואה את הנר מטייל לכיוון הכוס שלי. הפחד גורם לי להזיע.

גברתי מניחה יד על הכוס, אני חושבת שהיא מגינה לי על הדגדגן, אבל האימה לא מניחה לי לחשוב בבהירות. הנר מטפטף. אני מרגישה את השעווה זורמת לי לכיוון הכוס, ועליו. אני צועקת מהאימה, "לא, די" הגוף שלי זז מעצמו. מתפתל. אני מנסה להחזיק אותו במקומו. חשוב לי להחזיר לגברתי את מה שגזלתי ממנה...

גברתי מפסיקה.

"זה היה העונש שלך שפחה, ועמדת בו. החזרת לי את הפחד שלך, נתת לי אותו, נתת לי אותך. את לא תענישי את עצמך יותר, עמדת בעונש שלך, שילמת על מה שעשית".

אני רוצה לבכות. מרגישה הקלה אדירה, וריקנות מהצד השני.

"ועכשיו את עומדת לוותר על האגו שלך" אומרת גברתי. "האגו שלך חוצץ בינינו, ואין לו מקום בין שתינו. את השפחה שלי, הכלבה שלי. את יודעת מה עושים לכלבה?"
"מאלפים אותה גברתי" אני עונה.
"ומה עוד כלבה שלי?" מתעקשת גברתי, "איך מוליכים כלבה?"
"קשורה ברצועה גברתי".
"את צודקת" עונה גברתי. היא שולפת מהתיק שלה רצועה, מחברת אותה לקולר שלי ונעמדת. "בואי איתי כלבה שלי".

אני על ארבע על המיטה. יודעת שבשניה שארד ממנה אוותר מרצוני על האגו שלי. מעולם לא הלכתי לצד גברתי מחוברת לרצועה. המאבק באגו קשה לי.

גברתי לא לוחצת. הוויתור על האגו חייב לבוא ממני. ואני רוצה לוותר עליו.

אני עושה פסיעה מהוססת ראשונה לצד גברתי, ויורדת מהמזרן. האגו נושר ממני בדרך אל הרצפה. אני הכלבה שלה. פוסעות לאט. המטרה היא לא להשפיל אותי, אלא לשחרר.

גברתי נעצרת. נעמדת מולי. אני מניחה את מצחי על ירכיה. אני הכלבה שלה. האגו איננו. המהות שלי היא של כלבה עכשיו. אעשה את כל מה שגברתי תרצה עכשיו.

"את יודעת שזה לא נעשה כדי להשפיל אותך?" שואלת גברתי, "את יודעת שזה נעשה כי זה הכי נכון לך ולי עכשיו. כדי שתוכלי להשתחרר מהאגו שלך".

אני יודעת.

אנחנו חוזרות למיטה. הרצועה מוסרת מעליי. האגו נשאר על הרצפה. והחיוך - הוא חוזר אליי סוף סוף.

אני של גברתי. אני יודעת כמה היא אוהבת אותי, אני יודעת כמה היא שומרת עליי.

אני של גברתי, לבי, אהבתי והתמסרותי שייכים לה.

ומפה מתחיל הסשן.

שקל ועשרה, זה התשלום שקיבלתי. 50 א"ג התשלום שסוכם מראש, ועוד 60 א"ג טיפ. אז מה אתם אומרים, הצטיינתי? :))

עד אחת בלילה עיצבתי את הדירה. הנחתי על השולחן נרות שצפים על גבי פרחים, הכנתי את המוזיקה שגברתי אוהבת, תכננתי מראש את הלו"ז שלי לבוקר, והלכתי לישון.

בחמש וחצי קמתי. שטפתי את הבית, התקלחתי, גילחתי הכל, לקחתי את הכלבה לחברה, שלא תצפה בסשן (זה עושה לכלבים טראומה), חזרתי, התקלחתי שוב, ואז פניתי לאלמנט ההפתעה הראשון. ההופעה שלי.

התאפרתי, ועטפתי את עצמי בקשירה שמלפפת את הגוף מהשדיים ועד האגן, ומבליטה את מה שצריך. לקולר שלי חיברתי חבל ארוך שמסתיים בלולאה, חבל שיושם בידיה של גברתי כשהיא תגיע לדירה. הפטמות נעטפו בעלי כותרת שציירתי עליהן. הייתי מוכנה.

הלכתי למטבח והכנתי לה ארוחת בוקר - שקשוקה עם קבנוס. על השולחן חיכתה לה כוס מיץ תפוזים, וקפה.

הכל היה מוכן לבואה.

גברתי מגיעה. הפעם היא מצלצלת באינטרקום. אני פותחת, וממתינה מאחורי הדלת הסגורה עד שאני רואה בעינית שהיא ליד הדלת. פותחת לכבודה. היא יפהפיה.
לבושה שחור, זוהרת. אני כל כך מתרגשת. רוצה לרדת על ברכי מולה, אבל אני כאן בתפקיד שונה, אני הזונה.

"ברוכה הבאה לבורדל של קלייר, אני הזונה שלך" אני אומרת, "תרשי לי לעזור לך לעבור לבגדים נוחים יותר?" אני שואלת מעט בצער, נהנית להביט בה לבושה כך.
"כן את יכולה" עונה לי גברתי.

אני מפשיטה אותה, מניחה את בגדיה על הכורסא, עוזרת לה ללבוש חלוק, נועלת לרגליה נעלי בית, ומניחה בידה את לולאת החבל שמחובר אליי.

"תרצי לאכול ארוחת בוקר?" אני שואלת.
"אתם בדרך כלל מאכילים את הלקוחות שלכם?" נכנסת גברתי לתפקיד הלקוחה.
"רק את אלה שנחשבים ללקוחות מועדפים". אני מסיטה למענה את הכסא, מגישה לה את ארוחתה, וכורעת על הכרית שהנחתי מראש על הרצפה ליד השולחן.

גברתי אוכלת במתינות. "כמה זמן את זונה?" היא שואלת.
"את הלקוחה הראשונה שלי".
"זה מאכזב" אומרת גברתי, "ציפיתי שמנהלת הבורדל תעניק לי זונה מנוסה".
"גברתי היא העניקה לך את הזכות להיות הלקוחה הראשונה שלי" אני עונה.
"ובמה את מתמחה?"
"בסאדו".

גברתי מחייכת לה וחוזרת לאכול.
"ענגי את הרגליים שלי כשאני אוכלת" היא דורשת.
לאורך כל הארוחה אני על הרצפה מתחת לשולחן מלקקת את רגליה ומעסה אותן.

"גברתי, מנהלת הבורדל ביקשה לציין שלצדך על השולחן בקערה ישנם מיני שוטים למקרה שהזונה שלך לא תשביע את רצונך, את רשאית כמובן להשתמש בהם כדי להעניש אותה או להענישה בכל דרך אחרת שתיראה לך.
אני שומעת אותה בודקת את המוצגים, וחוזרת לאכול.

"הכנת כאן ארוחה לגדוד" היא אומרת כשהיא שבעה. אני מחייכת. "עסי את הכתפים שלי" היא פוקדת, אני נעמדת מאחוריה ומתחילה לעסותן.
"ככה בלי קרם?" שואלת גברתי מופתעת.
"סליחה, שכחתי" אני מתנצלת ורצה להביא מהחדר.
"מה זה השירות הזה? הוא מתחת לכל ביקורת" אומרת גברתי, "את תענשי על חוסר תשומת הלב" היא לוקחת את עגילי הפטמות לידיה, ותולה אותם על פטמותי. "עכשיו תעסי"
"כן גברתי" אני ממלמלת בכאב ומעסה.

לאחר כמה דקות של עיסוי היא פוקדת "על ארבע זונה, את עומדת לקבל את העונש שלך".

אני על ארבע ישבני מולה.
"לא ככה, לא לימדו אותך כלום פה?" נוזפת בי הגבירה, "ראש למטה, ישבן מורם".
היא מסירה ממני את מצבטי הפטמות ומיד מתחילה להצליף בי.

מרחתי מראש קרם גוף על הישבן, להקל על העור, וההצלפות שלה משגעות אותי.

"הזונה שלי נהנית מההצלפות?" שואלת גברתי. אצבעותיה חודרות אל הכוס שלי, "כן הזונה שלי נהנית" אמרה וחיוך בקולה. "אני רוצה לשמוע אותך נהנית זונה, אני משלמת על זה" אמרה והצליפה עוד.

אני נטרפת. אומרת לעצמי שאני כאן בשבילה, אבל לא מסוגלת לשלוט בעצמי. אורגזמה מתחילה להיבנות בתוכי מההצלפות הישירות שלה על הכוס שלי. כאב שמעורבב בעונג.

"תגמרי זונה, תגמרי מהשוט שלי" היא פוקדת.
ההצלפות שלה מדוייקות, פוגעות לעיתים בדגדגן. אני צורחת את הגמירה שלי כשהיא אוחזת ברצועות השוט ומעבירה אותן על הכוס שלי בחוזקה, משפשפת אותו בהן.

אני מתמוטטת על הרצפה. "נוחי לשתי דקות אל תזוזי" פוקדת גברתי כשהיא רואה שאני מנסה לקום ולהמשיך לשרת אותה. כעבור דקותיים שוב אני על ברכיי, מוכנה להמשיך.

"יש מיטה בבורדל הזה?" שואלת גברתי.
"כן גברתי, תועילי להמתין כאן לרגע שאכין לכבודך את החדר?"
גברתי ממתינה בשעה שאני נחפזת אל החדר, מדליקה בו את הנרות שהכנתי מראש, ומעברה אליו את קערת השוטים ואת השתיה שלנו.

"גברתי, החדר מוכן"
היא צועדת, ואני אחריה אל החדר.

"עסי לי את הגב" פוקדת גברתי ונשכבת על המזרן. לאחר כמה דקות של עיסוי היא דורשת באדי מסג`. אני מסירה מעליי את החבל שעוטף את גופי, ועוברת על גופה עם שדי, בטני, שפתיי.

היא מתחילה לגנוח. אני מנקה ממנה את קרם הגוף בו מרחתי אותה, ומלקקת את ישבנה. רימינג. היא טעימה כל כך, והאורגזמה הראשונה שלה מגיעה.

"תשכבי על הבטן" היא מורה לי לאחר כמה דקות של מנוחה, "אני רוצה את התחת שלך, את הולכת לקבל היום פיסט בתחת".
כל הגוף הצטמרר לי מעונג ומפחד.
"את פוחדת?" שאלה גברתי.
"אני מתרגשת" עניתי לה.

גברתי נוטלת לידיה את הג`ל. בתוך שניות יש בתוכי אצבע ראשונה, מזיינת לי את הישבן, חוקרת אותו מבפנים. מטריפה אותי. שניה בעקבותיה, ואני מלאה מזדיינת עם האצבעות שלה, גונחת, צורחת.

"תפתחי את הישבן שלך בשבילי" דורשת גברתי, "אני הולכת להכניס לתוכך עוד אצבע". והישבן שלי מפולח באצבע שלישית ומיד ברביעית. וזה עמוק, וחם, והיא טורפת בי את השפיות.

"את מוכנה לפיסט שלי, זונה?" שואלת אותי גברתי.
"אני מפחדת" עונה לה.
"אני יודעת" היא אומרת, "אבל את תיפתחי אליי, שילמתי עבור התחת שלך היום".
והמילים שלה מטריפות אותי. אני קלייר, ואני הזונה של גברתי.

אבל קשה לי להיפתח ולשמור שלא אגמור בו זמנית. גברתי בתוכי משגעת אותי. "גברתי בבקשה תרשי לי לגמור" אני מתחננת.
"תגמרי זונה שלי, תגמרי מהיד שלי בתוכך" היא דורשת. אני נטרפת מאורגזמה שלא עוברת, משפדת את עצמי על האצבעות שלה, ומרגישה את האגודל מתחיל לחדור.

וזה כואב, וזה מפחיד, וזה מטריף. אני רוצה את הגבירה שלי בתוכי, הכי עמוק שאפשר. ובתוך דקות אני מרגישה את החדירה הסופית שלה. כל כף היד שלה מזיינת אותי.

"תני לי את היד שלך" פוקדת גברתי, ומניחה את ידי על הישבן שלי ועל היד שלה. אני מרגישה איך היד בתוכי.

היא טוחנת לי את הישבן עכשיו, מזיינת עמוק, חזק, האורגזמות שלי באות ברצף. זה כל כך טוב, כל כך מלא. אני לא מאמינה שכל הכף היד שלה בתוך הישבן שלי. גומרת שוב ושוב כשהיא מצליפה בידה השניה על ישבני.

"אני יוצאת ממך ולרגע תהיי ריקה, אבל אז אני הולכת לזיין לך את התחת, עם הזין שלי, אם את מוכנה ואם את לא" אומרת גברתי ויוצאת לאט. הריקנות בישבן שלי לא נמשכת יותר מדי. גברתי חודרת שוב לתוכו עם הזין שלה, בתנועה אחת, שממלאה אותי.

"גברתי, תזייני אותי, תגמרי בתוכי" אני מתפתלת מתחתיה, "תשפיכי לי בתחת"
"כן זונה שלי, אני גומרת בתוכך" אני שומעת אותה. מרגישה את האחיזה בי מתהדקת את התנועות הופכות למהירות, חזקות. זה טוב, אני צורחת איתה מעונג, "תגמרי איתי זונה" היא צועקת ושתינו מתמוטטות.

היא עוד בתוכי, ואני לא יכולה לוותר על עוד גמירה שלה בתוך הישבן שלי. מניעה אותו קלות, מפתה, וגברתי מגיבה בתנועות עמוקות בתוכי. מזיינת אותו שוב, עמוקה, חזקה, לוקחת אותי כשהיא גומרת.

שתינו שוכבות ממוטטות על המזרן. אני בקושי נושמת. מעשנות סיגריה, כף הרגל שלה משחקת לי בכוס. כשגברתי משחקת בצעצוע שלה, הצעצוע לא נשאר אדיש.

בתוך רגעים ספורים היא מחדירה לתוכי את אצבעות רגלה. "תראי איך את מקבלת יפה פיסט רגל בכוס שלך" היא אומרת לי.
המילים שלה הופכות אותי לכוס רעב.

אני זזה אחוזת תזזית על הרגל שלה, דוחפת את הכף עמוק יותר לתוכי, גומרת, ושוב, ושוב. אני חפץ. אני כוס שמזויין על ידי כף רגל.

אני ממוטטת. לא יכולה לזוז.
"את בסדר זונה שלי?" אני שומעת אותה דאוגה מעט.
"החיוך שלי הזוי משהו, אני לא יכולה להגיב. הכל מסוחרר לי. גברתי מגישה לשפתיי כוס מיץ תפוזים. "תשתי הכל" היא דורשת.
אני בסחרור כל כך עמוק שאני לא מצליחה להבין אם אני צריכה לשתות או שלא. אבל לאחר שאני שותה עובר הסחרור ואני שוב איתה. מחובקת לרגע, ומוגנת.

"לכי הביאי מגבת רטובה" פוקדת גברתי. כשאני שבה עם המגבת, היא פוקדת עליי לנקות לה את היד שהייתה בתוך הישבן שלי. "עוד מעט תקבלי פיסט בכוס" היא אומרת, "נקי את היד היטב, אני משלמת כדי לזיין לך את כל החורים איך שארצה וכמה שארצה".

המבט שלי מעורפל מתשוקה. מעולם לא הרגשתי כל כך מופקרת בימי חיי. אני קלייר המופקרת, אני זונה, אני שייכת לה, אני אעשה את כל מה שהגבירה תדרוש. היא משלמת עבור הזמן שלי, חצי שקל שלם. ואני אצטיין בתמורתו. בתוך דקות הפיסט שלה בתוך הכוס שלי, חופר בי, מזיין אותי עמוק. אני כבר לא סופרת את הגמירות שלי.

היא פוקדת עליי לרדת לה. אני מאושרת להגמיר את גברתי. מלקקת, משתוקקת, הלשון שלי רוקדת לה על הכוס. שואבת אל השפתיים את הדגדגן, היא גומרת, ושוב, והפעם היא משפיכה לי בפה את העונג שלה. אני מלקקת הכל, שותה את גברתי.

אנחנו על המזרן, תשושות. אני מתחילה לצחוק. "תכננתי לך לפ דאנס" אני אומרת, "אבל זה לא יצא".
"בואי תבצעי את הלפ דאנס" היא אומרת מחוייכת, שוכבת בנוחות.
ברקע מוזיקת טראנס, כזו שמכניסה לקצב של זיונים. אני מתביישת.
"את מתביישת מהגבירה שלך?" היא שואלת, "כל החורים שלך שייכים לי, כל הגוף שלך שייך לי, אל תתביישי מפניי, תרקדי למעני, תטריפי את הגבירה שלך".

המילים שלה נוסכות בי אומץ. מתחילה לזוז לאט. שדיים עליה, הכוס שלי נע מעליה, מתחכך בה, "תרקדי בשבילי זונה שלי" אני שומעת אותה, "תביאי את המופקרות שלך, בואי זונה שלי, תרקדי בשביל הגבירה שלך".

אני נטרפת מהמילים שלה. רוקדת כשאני כורעת מעליה. אגן מול אגן. שומעת את אנחות התשוקה שלה כשהיא מסתכלת עלי. כשאני רוקדת אני מזיינת את העולם, והעולם מזיין אותי. עכשיו אני רוקדת כדי לפתות את גברתי, רוצה אותה גומרת שוב בתוכי.

"תהיי הכי מופקרת זונה שלי" היא גונחת.

הידיים שלי מלטפות אותי ואותה. עוברות על השדיים שלי, מלטפות לי את הכוס. יד אחת מלטפת את הכוס שלי, והיד השניה את שלה. היא רטובה, גונחת, לא מורידה ממני את העיניים. אני הכי סקסית עכשיו. האצבעות שלי מזיינות את שתינו. "תגמרי איתי זונה שלי" היא פוקדת. הצרחה שלה פורצת, שלי איתה ואני מתמוטטת עליה מותשת.

"את רוקדת מדהים" היא אומרת לי כשהנשימה שבה אליה. אני מחייכת לי, נבוכה ומאושרת.

סיגריה נוספת. "עוד לא גמרתי איתך זונה, את הולכת לקבל ממני כאב, ולהנות מזה" היא אומרת לי.

אני על הבטן, שוט הגומי שלה מתחיל להצליף בי.
"קחי את הכאב" היא אומרת לי, "אל תילחמי בו".
המילים שלה גורמות לי להגיב אחרת לכאב. הגוף שלי זועק "עוד".

היא מצליפה דקות ארוכות. "כאב גברתי, תני לי כאב" אני מתחננת, זקוקה לכאב עמוק יותר.

היא עוברת לשוט רצועות זמש. ההצלפות שונות לי הפעם מכל הפעמים הקודמות. הגוף שלי מתחנן לכאב, בולע אותו לתוכו. מידי פעם היא מפסיקה ומורחת עלי קרם גוף שיקל את הבערה בעור. לאחר שהיא מורחת אני יכולה לספוג עוד, אני חייבת, אני זקוקה לזה.

מעולם לא ספגתי כל כך הרבה הצלפות. היא עוברת לשוט רצועות העור, זה כואב, זה עמוק, זה מגרה.

אני נוגעת בספייס אבל לא חודרת אליו. הראש בהיי מוחלט אבל הגוף עוד מרגיש את הכאב. ובשלב כלשהו אני לא יכולה עוד. תשושה אני שוכבת לידה.

אנחנו לא יכולות להינתק. הנוכחות שלנו זו לצד זו מטריפת חושים. אני נוגעת בה, היא נוגעת בי, ושתינו גומרות שוב ושוב. והקול נחלש כבר, ואז מתחזק, וצועק את העונג.

היא לא רוצה להביא אותי לספייס היום. רוצה שאלמד להגיע אליו לא רק מהפטמות אלא גם מהשוט שלה. אני מתוסכלת מעט מזה, אבל סבלנית 😄

אנחנו הכי חבוקות, ופתאום אני זקוקה לתוספת לא שגרתית. "גברתי תרשי לי לינוק ממך?" אני שואלת אותה. היא מרשה. למשך כמה דקות נצמדות השפתיים שלי אל הפטמה שלה, כאילו והייתי ילדה קטנה. שואבת חום ובטחון ממגעה. אני בבית שלי.

"היה לך טוב גברתי?" אני שואלת.
"היה לי מדהים, מעולם לא הייתה לי שפחה כמוך" היא אומרת. ואני מאושרת, שייכת לגברתי, ומאוהבת.

כבר אחת. הגיע הזמן שאשיב אותה לביתה. היא קבעה עם חבר קרוב פגישה. "מעכשיו את הזונה רק שלי" היא אומרת בחיוך, "אני קונה אותך מהבורדל".
"קודם כל תשלמי, ואז תקני אותי" אני עונה לה צוחקת, "אני אישה של עקרונות, השתמשת - שלמי".

היא ניגשת צוחקת לארנק שלה. "חצי השקל הזה הוא התמורה המוסכמת" היא אומרת לי, "וחצי שקל נוסף זה הטיפ המקסימלי שמותר כאן. אבל בגלל שבאמת הצטיינת אני מוסיפה לך עוד עשר אגורות שלמות.

"ואוו, כנראה שבאמת התרשמת ממני" אני צוחקת ומכניסה את המטבעות לארנקי. לא משנה כמה אני מאוהבת בה, אני מנהלת פה עסק, ובורדל זה לא עניין שהולך ברגל 😄

עומדת מול המראה. "אין לי מה ללבוש" אני מסננת בזעם. פוסלת את כל מה שמוצא מהארון. אני רוצה להיראות הכי נפלא שאפשר כשאני נוסעת להביא אליי את גברתי.

הקולר תופס אותי בזווית העין. לבושה בג`ינס וחזיה אני עונדת אותו על צווארי. והוא נראה כל כך נפלא שם. אם הייתי יכולה הייתי נוסעת להביא את גברתי בדיוק כך, אבל מאחר ואני מנסה להימנע ממעצר, אני זורקת עליי גם חולצה שחורה, לוקחת את הקסדות, ויוצאת לדרך.

קבענו בחמש, הגעתי בשתי דקות ל... והיא כבר מחכה לי למטה, והמראה מהמם. בנון שלנטיות אני עוצרת את האופנוע על המדרכה, ומורידה את הקסדה. העיניים שלה ננעצות בקולר שעלי, העיניים שלי ננעצות בסנדלים שלה. הם אדומים, בעלי עקב גבוה, וחושפים כל כך הרבה מכף הרגל שלה.

"הזנזונת שלי החליטה להפתיע אותי?" היא שואלת בחיוך.

כולי סמוקה כשאני עוזרת לה לטפס מאחורי על האופנוע. מיד כשהיא עליו היד שלה נשלחת אל הקולר שעלי, מושכת בו קלות, והמשיכה אומרת לי "את שלי".

אני נוהגת פחות טוב מהרגיל, אולי בגלל העובדה שאני בלי תחתונים מתחת לג`ינס, ואני מרגישה היטב את הרוח מקררת את האזור הלוהט שבי. ואולי כי גברתי יושבת מאחורי צמוד... מאוד צמוד. האצבעות שלה מחליקות לי על השדיים כשאני נוהגת, צובטות את הפטמות כשאני מאיצה, והגניחות שלי מהדהדות לי בקסדה הסגורה.

אני מתחככת בה, גב אל שדיים. "ביקשת רשות שפחה שלי?" לא מאחרת התגובה לבוא. המילים שלה גורמות לי לשבת זקופה מאוד על המושב. ברגע נמחקים ימי הציפייה וההמתנה. אני במקומי, השפחה של גברתי.

כשאנחנו מגיעות לביתי, היא מתיישבת על הספה. אני מתקרבת אליה, והירידה אל הברכיים כל כך טבעית לי עכשיו, אל מקומי לרגליה. טומנת את ראשי בחיקה, מרגישה את האצבעות מלטפות לי את השיער. גברתי מבינה את הגעגוע שהתפרץ דווקא יום לאחר שהיא חזרה. הליטוף שלה עדין אליי, אוהב.

אני נושמת אותה ונרגעת. "תפשילי את המכנסיים" היא אומרת לי. אני מפשילה אותן וכף הרגל שלה, שנעולה עדיין בסנדל נלחצת לי אל הכוס. "תראי לי כמה התגעגעת כלבה שלי, תאונני לי על הרגל".

ברגע היא זורקת אותי בחזרה אל המקום ממנו היא נסעה לפני אחד עשר יום. אני נבוכה אבל האגן שלי מתחיל לזוז מעצמו. אין לי שליטה עליו. זקוקה לגברתי.

היא משכיבה אותי על ברכיה, היד שלה מתחילה להצליף לי בישבן. אני עוצמת את עיני בעונג. חזרתי הביתה עם שובה.

"תאונני על הברך שלי כלבה שלי, תסתכלי איך הכלבה שלך מסתכלת עלייך, הכלבה שלך מסתכלת על הכלבה המיוחמת שלי" היא ממשיכה. האגן שלי נע במטורף. אני זועקת אליה שלא אוכל עוד לעצור את האורגזמה, והיא מתחילה לספור לאט עד עשר, ובעשר אני מתפוצצת.

אבל גברתי רק התחילה איתי.

"רדי על ארבע, ותסירי לי את הסנדלים" היא פוקדת.

אני על ארבע, מסירה את הסנדלים ומרגישה את רגליה מונחות על גבי. עיני עצומות. טוב לי. "את החפץ שלי" היא אומרת לי, "ואת תשמשי אותי בכל דרך בה אחפוץ".

ה"כן גברתי" שלי ממהר להגיע. כפות הרגלים שלה שעונות בנוחות על גבי, ואני מוכנה להישאר כך שעות אם אדרש.

הרגליים שלה דוחקות בגבי, דורשות שאשכב על הרצפה, וכבר כף הרגל שלה בפי. מלקקת, יונקת, מתאווה כל כך לענג אותה. כף הרגל שלה מונחת על אפי. עם האצבעות היא חוסמת לי את הנשימה. היא יודעת כמה זה מענג אותי, לדעת שהנשימה שלי בידיה.

"תרימי את היד אם תרגישי שאת נחנקת" היא אומרת לי.

דקות ארוכות אני מתפתלת בעונג כשהיא חוסמת את דרכי הנשימה שלי שוב ושוב. פעם רגלה על גרוני, פעם אל אפי ופי. בלי כאב אני מרגישה מרחפת אל ספייס עדין. לא כזה שמנתק, אבל כזה שמסחרר את הראש. היד שלה נשלחת אל פני וחוסמת את הנשימה שלי בדיוק כשאני גומרת. זה מטריף לי את האורגזמה, מסחרר לי אותה, מסחרר את כולי.

אני על הרצפה שכובה מאושרת. גברתי מעלה אותי בחזרה לספה, לאחר שהיא דורשת שאתפשט. שוב אני על ברכיה.

"אני רוצה לבדוק אם הקפדת להרחיב בשבילי את התחת שלך כשלא הייתי" היא אומרת לי. "הפעם אני חודרת אלייך בלי ג`ל. אני רוצה שנוזלי התחת שלך ירטיבו אותך בשבילי". ולאט היא חודרת. אצבע עמוקה דופקת לי את הישבן. "תאונני לי על הרגל אבל שלא תעזי לגמור" היא פוקדת עליי. אני מאבדת שליטה לגמרי. עוד אצבע חודרת אליי, מזיינת אותי עמוק. "הכלבה שלי לא הרחיבה את עצמה בשבילי" היא נוזפת בי "הישבן שלך סגור. אני צריכה לקנות לך באטפלאג רחב יותר שתסתובבי איתו כלבה שלי?". אני נטרפת. היא חודרת, מזיינת, יוצאת, חודרת שוב. בידה השניה היא מצליפה לי על הישבן. הכאב מתוק כל כך, רק רוצה עוד ממנה בתוכי. היא סופרת לי מעשרים ומטה, באחת אני צורחת את הגמירה שלי. נטרפת ממנה.

חבוקה בזרועותיה אני נרגעת, ואז נשלחת אל חדר השינה להביא ממנו את עגילי הפטמות שקיבלתי ממנה אתמול. היא עונדת אותם על הפטמות. זה כאב חד. כזה שממסטל לי את הראש. "לטפי אותי כלבה שלי" היא פוקדת. אני מלטפת. העיניים שלי עצומות. הכאב מהפטמות גורם לי לנסוק, קשה לי להתרכז בליטוף למרות שאני משתדלת.

"נשקי לי את הכוס מעל התחתון" היא פוקדת עליי. אני מזנקת אל הכוס שלה. כל כך ייחלתי להוראה הזו. בדרך הפטמות מתנגשות בספה. הכאב חד, כמעט בלתי נסבל, אני מנשקת את הכוס שלה שמתחת לתחתון.

"אני יכולה להוריד לך את התחתון?" אני שואלת.
"לקח לך רק עשרה ימים כדי לשכוח איך לבקש?" היא עונה.
אני נושמת עמוק.
"גברתי אני יכולה בבקשה להוריד לך את התחתון ולענג אותך?".
היא מרשה, אבל פוקדת שרק אנשק לה את הכוס.

אני מנשקת. מידי פעם מבריחה נשיקה צרפתית אל הכוס שלה. יודעת שהיא נהנית מההיטרפות שלי ממנו. הכאב בפטמות הופך לבלתי נסבל, ומתנשפת אני מבקשת מגברתי שתסיר את העגילים מהן. היא מסירה, עוברת עם לשונה על הפטמות, מרגיעה את הכאב, ושוב אני נשלחת אל הכוס שלה.

לאט אני מענגת אותה. הלשון והשפתיים שלי מאושרות עכשיו. והיא גומרת, וגומרת, וגומרת... שוב ושוב אני מתענגת על צרחות העונג שלה.

"תשכבי לידי שפחה שלי" היא מזמינה אותי לשכב בגבי אליה, ומחבקת צמוד. "את זוכרת את החיבוק הזה כלבה שלי?". אני כל כך זוכרת. עוצמת עיניים. חזרתי הביתה.

האצבעות שלה נשלחות אל הפטמות שלי. בתוך דקות אני בספייס, והוא לוהט לי, רגוע ועמוק יותר מאלה שקדמו לו בסשנים הקודמים. אני מאושרת. אני רגועה, אני עם גברתי שוב.


וביום שישי נקיים את הסשן הזנותי שאני אחראית לארגונו. 😄

"בסשן הקרוב תלמדי לציית" אמרה לי גברתי.
ואני כל כך רוצה ללמוד. למחוק את ההתנגדויות הקטנות מהלקסיקון שלי כשאנחנו בסשן.

המפתח מסתובב במנעול, היא נכנסת לדירה.

אני על ברכיי מול הדלת. הגב ישר ומתוח, הראש מורכן כפי שדרשה. קו ישר עובר מבין שדי על בטני עד לכוס. חץ בסופו מצביע לכיוון הכוס. "החור של גברתי" כתוב על הקו. בין שדיי מוצמד בנייר דבק שושן אדום ענקי. פרח שרציתי להעניק לגברתי ולא ידעתי איך.

אני רואה רק את רגליה. אסור לי להרים את ראשי. חיוך מופיע על שפתי כשהיא נכנסת. חיוך של צפיה, התרגשות, אהבה. גברתי בביתי. אצלי בראש גם הבית שייך לה כמוני.

היא אוחזת בפטמותי, מושכת, מותחת כלפי מעלה. אני מרימה אליה את עיני.
"הרשתי לך להסתכל עליי שפחה?" היא שואלת בקול חד.
אני מקללת את עצמי בתוכי. התנועה הייתה כל כך אינסטינקטיבית, וזה סשן ציות. ממלמלת התנצלות, מעיפה את העיניים שוב לרצפה.

אני רואה אותה צועדת לכיוון המקלחת ואז לחדר השינה. מבינה מהתנועות המעטות שאני מצליחה לראות שהיא הביאה איתה דברים מסוימים. לא יודעת מה.

היא חוזרת אליי לבושה חלוק, ומתחתיו מבצבץ לו הסטרפאון. העור שעל הגוף שלי עוקב כולו אחר התנועות שלה.

היא מתיישבת על הספה, מדליקה את הטלביזיה, לוגמת מהקולה שחיכתה לה. "בואי הנה כלבונת שלי" היא פוקדת. היא מניחה כרית על הרצפה ופוקדת שארד על ברכיים מולה.

שני מצבטי פטמות מוצמדים אליי. "אני רוצה את השפחה שלי מודעת לגוף ששייך לי" היא אומרת. "תשכבי על הגב ותרימי את הרגליים".

הכוס שלי פעור מולה בתנוחה הזו. היא מחדירה את אצבעותיה לתוכו. האנחות מטלטלות אותי, ואז תחושת השריפה.

"השפחה שלי הולכת לשרת אותי, והיא תזכור תוך כדי כל הזמן למי שייך הכוס הזה" אומרת לי גברתי. ריח מנטה עולה מהכוס שלי, ריח המשחה שנמרחה עליו. אני נטרפת מהידיעה שהגוף שלי שייך לה, שהיא יכולה לענג או להכאיב לו כרצונה.

אני בוערת והפטמות כל כך מודעות לעצמן עכשיו כשהמצבטים תלויים עליהם. גברתי מוציאה מהתיק שלה בקבוק אציטון, פדים של צמר גפן ולק.

"כלבונת שלי, את הולכת למרוח לגבירה שלך לק על ציפורני הרגליים" היא אומרת לי.

בחיים לא מרחתי לק, ובטח שלא על אצבעות הרגליים. אין לי מושג מה עושים.

גברתי פוקדת עליי לפשק את אצבעות רגלה השמאלית. אני מניחה את האצבעות במפשק מיוחד ועדין שהיא הביאה איתה. נזהרת נורא. לוקחת פד צמר גפן, טובלת באציטון ומתחילה לנקות מאצבעותיה את הלק הישן.

אני משתדלת למהר, לא רוצה שגברתי תאלץ להמתין לי, אבל היא סבלנית.
אני מסיימת לנקות ולוקחת לידי את הלק. "תמרחי בתנועות ישרות, לא מצד לצד ולא באלכסונים" פוקדת גברתי.

מהצד הריכוז שלי נראה בטח אידיוטי. אם תיפול עכשיו פצצת אטום באמצע החדר, אני לא אשים לב. אני משתדלת נורא למרוח נכון, אבל פה ושם מפשלת. או שאני מזדרזת מדי ואז חוטפת נזיפה, או שאני יוצאת ממתחם הציפורן. זה מתסכל, אבל אני משתדלת. רגל אחת מוכנה, ומיד השניה. והתסכול שלי גובר, זה נראה כל כך שונה כשהגבירה שלי מורחת לעצמה. מושלם. והעבודה שבצעתי נראית לי כל כך עלובה.

אבל גברתי אומרת שבצעתי עבודה טובה לפעם הראשונה. ואני מתנחמת בדבריה ובכך שעשיתי כמיטב יכולתי.

ידיה נשלחות אל הפטמות שלי. אני עוצרת את הנשימה, בטוחה שמיד היא תשחק במצבטים, אבל היא מסירה אותם. יודעת שהגיע הזמן, הן כבר כואבות כמעט מדי.

"עוד מעט תמרחי לי שכבה שניה" אומרת גברתי, "אבל בינתיים, נשקי את הזין שלי".
אני מתנפלת עליו, יונקת אותו ומיד משיכה בשערות מעיפה את הראש שלי ממנו.
"מה אמרתי לך לעשות שפחה?"
"לנשק לך את הזין גברתי"
"ומה עשית?"
"מצצתי גברתי, סליחה"
"זה סשן ציות קלייר, את תצייתי בדיוק למה שאני אומרת לך. זה ברור?"
"ברור גברתי". התסכול שלי מההתנהגות שלי מטריף אותי. למה אני לא יכולה לעשות פשוט את מה שהיא אומרת לי?
"נשקי אותו" היא פוקדת.
אני מנשקת. הלחי שלי צמודה לזין שלה, אני מריחה את הכוס שלה, ומנשקת. כל כך רוצה למלא את הפה שלי בזין שלה. יודעת כמה זה מטריף אותה. ומנשקת.

"עכשיו תמצצי אותו" היא פוקדת. ומיד הוא ממלא לי את הפה. אני יונקת אותו, רוצה להכניס אותו הכי עמוק שאני יכולה.

"תמצצי אותו ותסתכלי לי לעיניים כל הזמן" היא פוקדת.
אני מרימה את המבט אליה, אבל התנוחה לא מאפשרת לי להכניס אותו עמוק לתוכי עכשיו.
"עמוק שפחה" היא דורשת.
אני יונקת אותו, הוא מכה לי בגרון וגורם לי שוב לתחושת חנק ולבחילה. אני נאלצת להפסיק לרגע ומיד מוצצת שוב. מורידה את העיניים שלי ומרימה את ראשי מעל הזין שלה, כדי שאוכל למצוץ עמוק. ומיד נוחתות על פני שתי סטירות.
"אמרתי לך לא להוריד ממני את העיניים"
אני ממלמלת התנצלות, אבל היא לא מוכנה לשמוע, זה סשן ציות.

כדי להעניש אותי היא לוקחת עוד מהמשחה ומורחת בנדיבות על הכוס שלי. הבעירה שורפת. אני מנסה למצוץ לה כרצונה, אבל הכוס לא מניח לי.

"שתי מים" היא פוקדת עליי.
אני לוקחת את קנקן המים שונח על השולחן, שותה מעט ומניחה אותו.
"שתי עוד, שתי את כולו".
יש בו לפחות שלוש כוסות מים. אני שותה תמהה.

"קומי" היא פוקדת עלי, ומוליכה אותי אל האמבטיון. היא מושיבה אותי בו כשרגלי מורמות, ומניחה על עיניי כיסוי עיניים.

משהו קר שוטף לי את הכוס, זה נעים, זה חודר לי לכוס עמוק. אני לא יודעת מה זה, אבל רגע אחרי הקור מתחלף בתחושה מעקצצת. לרגע היא דופקת אותי עם מה שבתוכי.
"זה שורף גברתי" אני אומרת.
היא מסירה מעל עיניי את כיסוי העיניים. אני רואה אותה מחזיקה בקבוק בירה קורלה ביד. שארית המשקה נמזגת על גופי. העיניים שלי בורקות. "בפעם הבאה זה יהיה השתן שלי עלייך" היא אומרת. ואני מייחלת כבר עכשיו לפעם הבאה.

היא שוטפת אותי. כשאני קמה אני מועדת. היד שלה אוחזת בי, תומכת, גורמת לי להרגיש מוגנת.
אנחנו יוצאות לכיוון חדר השינה.

"גברתי אני יכולה להשתין רגע?" אני שואלת אותה.
"לא שפחה. את תשתיני כשארשה לך. ובינתיים שתי עוד".
אני מתה להשתין, אבל שותה. ועכשיו הגבירה שלי רוצה להשתמש בגוף שלי. היא עולה עליי, מחדירה לתוכי את הזין שלה. אני גונחת.
"שלא תעיזי לגמור שפחה, זה בשבילי לא בשבילך" היא אומרת ומתחילה לזיין אותי. הרגליים שלי פתוחות בפניה. אני מחבקת אותה.
"הרשיתי לך לגעת בי שפחה?" היא שואלת עוצרת את תנועותיה.

עוד רגע ואצרח מתסכול ותשוקה. היא עליי ואסור לי לגעת. שוב היא מזיינת אותי, אני החור שלה עכשיו. מרגישה את החדירות שלה, חופרת לי בגוף עם הזין. אני חור. היא גומרת. אני עוצרת את הגמירה שלי בכוח. היא לא מרשה. אני חור.

אני עדיין מתה להשתין. "בואי" היא אומרת ולוקחת אותי אל השירותים
"תשתיני עם דלת פתוחה, מולי" היא פוקדת, "את שלי, כולך, גם כשאת משתינה את שלי".
אני מתה להשתין, קצת נבוכה, אבל החרמנות מונעת מהשתן לצאת. אני מתרכזת, צוחקת, היא לא מוותרת. משמיעה לי קולות "פששששש", אני מתה מצחוק, אבל הוא יוצא. אני משתינה בפני גברתי. היא מלעימה גם את השתן שלי ממני. הכל שלה.

אנחנו חוזרות לחדר והיא לוקחת לידה את תבנית הקרח שמונחת על השולחן שליד המיטה.
"השפחה שלי חמה?" היא שואלת.
"לוהטת" אני עונה צוחקת.
"בואי נראה כמה" היא צוחקת בחזרה ומתחילה להעביר עלי את קוביות הקרח שנמסות מיד עם המגע בגוף הלוהט שלי.

הקרח מלטף לי את העור במגע קפוא. היא לוקחת קובייה ומחדירה לי אותה עמוק לכוס. הקור צורב לרגע, ומיד אני מרגישה טיפות של מים שנוזלות לי על הירכיים. היא מחדירה עוד קובייה. אני קפואה ובוערת, מחורמנת וזקוקה לה בתוכי.

"תסתובבי חור שלי" היא פוקדת עליי.
הקרח מלטף לי את הישבן. הקור הזה מכאיב לי, ומיד נתחבת קובייה לפי הטבעת שלי. השרירים מתכווצים עליה. אני קצת חוששת, יודעת שגברתי תרצה בוודאי לזיין לי את הישבן, וחוששת שהשרירים יהיו מכווצים מדי מהקור.

הצלפות קלות פוגעות לי בישבן, אבל הכאב שעולה מהעור נוראי. אני לא יכולה לספוג שם הצלפות עכשיו. אני יודעת שגברתי עדינה איתי, שהשוט רק מלטף לי את הישבן, אבל העור הקפוא צורח כאב בלתי נסבל. היא מפסיקה.

"תפתחי בשבילי את התחת שלך" היא פוקדת. וכבר האצבעות שלה בתוכי. אני נוהמת, נטרפת. כשגברתי אצלי בישבן אני מרגישה שאני חייה. אני מלאה, אני קיימת. הישבן שלי בולע אותה לתוכו, והיא מזיינת אותי עמוק, ומחדירה עוד אצבע.

"את יודעת כמה אצבעות יש בתוכך שפחה?" היא שואלת אותי. אין לי מושג.
"יש בתוכך ארבע אצבעות" היא אומרת. אני המומה. רק לפני שבועיים אצבע הייתה מכאיבה לי, ועכשיו ארבע בתוכי. אני חוששת שהיא תרצה להחדיר גם את החמישית, פוחדת מפיסט בישבן. אבל גם רוצה. שותקת, לא אומרת כלום, רק גונחת כשהיא מזיינת לי את התחת.

"אני הולכת לזיין אותך עכשיו עם הזין שלי, תפתחי שפחה, את הזונה שלי, לא אכפת לי כמה את מוכנה, אני נכנסת" היא אומרת לי.

אני יודעת שאני מוכנה, אבל המילים שלה מוציאות אותי מדעתי. רוצה להיות החפץ שלה, הצעצוע, שתעשה כרצונה בכל החורים שלי. שתזיין, שתכאיב או שלא, שתתענג כרצונה. אני החור שלה.

הזין שלה חוצב בי. אני מלאה שוב. נושמת את החדירות שלה. "תגמרי איתי זונה, תגמרי עכשיו". שתינו צורחות, היא מעליי, אני פתוחה מתחתיה. עמוק היא מזיינת אותי, חודרת עד לבסיס הזין, ממלאה אותי. העונג גורם לצרחות מטורפות. ושוב.

"אל תצאי" אני מתחננת כשהיא קמה ממני. לא יכולה לסבול את המחשבה שהחור שלי ישאר מיותם. היא יוצאת.

מניחה אותי על הכתף שלה. מחבקת. אני לא רוצה לזוז. היא כל כך קרובה לי, מלטפת, מערסלת. אני בבית, אני בין זרועותיה של גברתי.

אנחנו מדברות, רגע צוחקות, רגע רציניות. לרגע אני אפילו דומעת. והיא שם כדי לנחם, לחבק. אני של גברתי. בדרך אני עוד גומרת כמה פעמים, וגם היא, והקרבה כל כך מוחלטת. שליו לי.

היא מתיישבת ומשכיבה אותי על ברכיה. היד שלה נוחתת על ישבני. ספנקים לא חזקים במיוחד אבל קבועים. אני עוצמת עיניים. זה כל כך נעים. מרגישה איך היא מחזקת את עוצמת המכה לאט. אני מתמכרת. אצבעות היד השניה שלה חודרות לי אל הכוס, משחקות בצעצוע של גברתי. ועוד חבטה, ועוד חבטה. עצומת עיניים כל מה שאני מסוגלת להרגיש זה את הכוס ואת החום השקט שעולה לי בישבן. כשגברתי פוקדת עליי אני שוב גומרת.

שלוש שעות של עונג חולפות להן. אני יודעת שגברתי מתכוונת להביא אותי עוד אל הספייס.

ביקשתי ממנה מראש שתקח אותי לשם. לחוויה המדהימה ביותר שחוויתי בחיי. סיפרתי לה כמה אני מתגעגעת לתחושה. האצבעות של גברתי נשלחות אל השדיים שלי, עוצמות את עיני בעונג מטורף מול הכאב שמתחיל להתפשט בי.
"תנשמי את הכאב פנימה" היא לוחשת לי.
ואני נושמת, והוא מתעצם, ופתאום שוב הניתוק הזה מהכאב. השנייה הזו שבא זה קורה מוציאה אותי מדעתי. ושקט. דממה.

אני מרגישה איך היא ממשיכה להעמיק לי את הספייס. לא יכולה לזוז, בקושי מסוגלת לנשום מרוב עונג. אני לא יודעת כמה זמן אני שם, אבל הקול שלה שקורא לי בעדינות לחזור אליה, משיב אותי לזרועות גברתי. ושוב אני במקום הכי בטוח בעולם מבחינתי. במקום הכי אוהב שקיים.

חבוקה בה אני נרגעת, ועוד רגע ושוב האצבעות נשלחות אל הפטמה שלי. "גברתי אני אעוף שוב" אני מספיקה למלמל, ובתוך דקות אני שוב בספייס. מודעת רק לתחושות. ובטוחה כל כך.