Love yourself❤

יש אצילות מסוימת בתוכנו,לעזור לבעור,לתת.

אצילות נמדדת בעצמך,ודרכי ארץ שלמדת מעברך,

אני מסתכלת לכיוון החלון,וחושבת תוהה היכן הערצה הפנימית שלי

בכל דרך ודרך שעברתי,היה לי עליות ומורדות

אני מסתכלת על המורדות ,אני כבר לא מאוכזבת אלא שלמה כלפיי עצמי,

נותנת לעצמי ללמוד ולהתגבר על אנשים שכבר לא בחיי,

שלמה בזכות הערצה הפנימית ומוטיבציה לדרך יותר טובה.

השלווה הפנימית הזאת עוטפת אותי, ונותנת לי ללמוד על עצמי אין ספור דברים חדשים.

מפעם לפעם אני מרגישה בנאדם חדש, אחרי עבר רעוע, אני בזכותו שלווה , הדרך שלנו מלווה בכל מיני אתגרים,

זה האתגרים שאתה או את שמה לעצמך בתחילת הדרך,בנייה עצמית.

כושר ביטוי , הפנמה עצמית,ואהבה עצמית.

הייתי במכון כושר היום, כרגיל שעתיים שעה כח ושעה של אירובי, הלכתי להתאמן מוקדם היום ולא היה כמעט איש במכון,כאילו זה רק את ועצמך והמוטיבציה שלך 

ההתמדה כלפיי עצמך, הקושי נמדד במוטיבציה וכך ההפך.

תוך כדי ריצה אני מתנתקת , השתפרתי האמת, ואני די גאה בעצמי,

תוך כדי הסתכלות פנימית ולנפש שלי ושירי הרוק העכשווים ששמתי לי באוזניות, נותנת לי שלווה אחריי.

שסיימתי עשיתי מתיחות, והסתכלתי על אנשי המכון כושר שלי, כאילו הייתי בניתוק מוחלט כשאני מתרכזת בנשימות ובריצה על ההליכון,

מסתכלת על כל דקה ודקה וסופרת אינטרוואלים בצורה מדויקת,

מה שמצחיק אותי, שאנשי וניל, עושים ספורט כדרך כואבת להפליא, כאבי שרירים מסתבר או פעילות גופנית מאומצת, אפשר לראות את זה גם כבדסמ בצורה מסוימת..

מה שמצחיק,

כולנו חווים כאב בדרך כזאת ומסוימת, אנחנו אוהבים כאב,

כשאנחנו חווים כאב בצורה עוצמתית, אנחנו אחר כך בהיי מסוים,

אולי אין לזה אפטר קר, אבל מכון כושר ובדסמ זה אותו דבר 

לפעמים נראה לי כך.

ההרגשה של החבלים הייתה חסרה לי תקופה ארוכה, 

כשהכאב מתחיל להופיע ,אני מצחקקת לפתע,שמחה מאושרת ותוך כדי שאני חסרת אונים,

חבלים מתהדקים על גופי, מתרככים בטייץ הצמוד שלבשתי באותו יום, אני זוכרת את ההרגשה,

התנתקתי אבל הרגשתי הכי חיה באותו רגע, ההרגשה של הליפוף סביבך,והביטחון בקושר שלך

הרגשתי כאילו אני פיה  לכמה רגעים, לא יודעת למה יש בזה משו קסום ,שמחזיק אותך בחיים. 

זה מזכיר לי שהחיים שלנו תמידית על חבל דק,כשאין איזון,פעם לא  הרגשתי כל כך מחוברת לעצמי כמו היום, 

למדתי על עצמי הרבה ,מחשבות,הרגשות,אקסים מפגרים,אבל באותו רגע פשוט הייתי אני,שלמה,מחייכת,ומאוזנת

הרגשתי כשהחבל מתהדק על העגן, מיניות מתפרצת החוצה,הדגשת הגוף,הרצון להיות תלויה בן שמיים וארץ, 

והגוף.. הגוף באקסטזה מסוימת, כמה זמן לא הרגשתי ביטחון כזה בפרטנר, את האמת לא ידוע לי כזאת הרגשה שמיימית מעבר למה שפעם הרגשתי

זה כמו פעם ,שהיינו ילדים קטנים והייתה נדנדה בגינה,שהיינו מתנדנדים והיה הרגשה של היי ,והרגשת חירוף מסוימת.

כך הרגשתי, בין שמיים וארץ.

הרגשתי מחוברת לגוף שלי, למבנה שלי, וסופסוף הרגשתי שלמה, הרגשה של אני אוהבת את עצמי כפי שאני 

הבדיקה שאני בסדר ומוגנת ובטוחה

ישנם אנשים שהיו קוראים לי משוגעת אבל היום מי נורמלי?

אין דבר כזה..

ואם יש, האינטילגנציה למיניות היא נמוכה , וירודה.

תנו לעצמכם לחצות גבולות ,תהיו במקום המאוזן שלכם,

ותתנו לעצמכם להתבטאות,ולחוות.

שיהיה לנו שבת מנוחה וקסומה.

השטן שלי לפעמים מדבר איתי,

הוא בא ואומר לי , תצליחי תתמודדי

תראי את עצמך,את הגוף שלך תאהבי אותו

את עובדת קשה בשבילו, שעתיים ספורט ביום,

אחד בבוקר ואחד בערב ולפעמים גם זה נמשך יותר משעתיים, פירוק האגרסיות כדי לא לצאת על אנשים שאת אוהבת,או אהבת,

השטן שלי מחייך,או יותר נכון מחייכת. 

שטנית יפה וחכמה , אינטילגנטית ולא בהכרח רעה

פשוט החלה לחשוב בצורה מאוזנת יותר,ובוגרת יותר. 

השטנית שלי אוהבת להזיז אנשי עבר אחורה,

ולראות דרך נפלאה בה היא הולכת איתי,יד ביד. 

מלווה אותי לכיוון טוב יותר, אומרת לי להפסיק להתבייש בעצמי,

ולהאמין שאני יפה ומיוחדת,איך שאני. 

באיזשהיא מקום, היא מלמדת אותי חוזקה מהי,

אהבה מהי, אינטרסנטיות מזה,להקשיב לאינטואיציה הפנימית שלך, מכוונת אותי לאהבה עצמית?

השטן לא בהכרח משו רע, אלא מחושב יותר, יש כאלה שהוא מעלה טיפה את האגו,כי אז האגו שלך היה בקרשים, אנשים נתנו לעצמם לדרוך עלייך כי אז היית נחמד או נחמדה מידי,

כשאת לומדת את א ב כשאת ילדה קטנה, 

זה בדיוק אותו דבר, ללמוד לדבר כראוי עם אנשי זדון כאלה ולמינהם, לדעת להעריך את עצמך ולבטוח קודם כל ברגשות שלך,באינטואיציה הפנימית שלך. 

וללכת איתה על הסוף, לאסוף את שברי העבר,

ולהרכיב פאזל חדש, של דלת חדשה שנפתחת להזדמנויות האינטואיציה שלך. 

ללמוד ללכת בחזרה, כמו תינוק בן יומו,שרק נולד. 

ולסלל את הדרך הזאת בחזרה לכיוון טוב יותר מחושבת יותר. 

זה השטן שלי, הדמות המטאפורית הזאת שאומרים שהיא רעה ,בהכרח לדעתי.

היא לא רעה היא מלמדת דרכי בגרות על העולם הזה,

היא מעדיפה את השכל מאשר את הלב שיכול להיפגע,

מלמדת דרכי התמודדות נפלאות, 

להרים את הראש, לצעוד קדימה ולחבק את עצמך, 

לאהוב כל פיסת איבר ואיבר בגופו, ולהתמודד מול האמת הנחשפת, 

ישנם אנשים שישארו שם, בעבר. 

וישנם אנשים שיאהבו אותך כפי שאתה אהבת נפש. 

ויש אנשים שיעריכו אותך כי את הולכת בדרך משל עצמך,

זהו השטן שלי.

היריות של התשוקה בליל מאוחר נשמעות מחדר המיטות,

ראשך מונח על המיטה,חושבת לך,תוהה בליבך מתי בפעם האחרונה הרגשת ,

הסדין מתלפף בגופך ,מסתובבת לך מצד שמאל לצד ימין ומחפשת נוחות,

התעתוע בין רגש ישן,לאותו הרגשה של תשוקה מנומסת וביישנית.

גלי תשוקה מסביבך,ואת עפה לקראת עוד חלום מתעתע.

לפני שאת עוצמת את עינייך, את מעיפה מבט מחוץ לחלון שמעל מיטתך,ומגלגלת לך סיגריה

עבר חמש חודשים מאז שנתת לעצמך להרגיש, לחוות,לטעום את התשוקה הזאת עוד פעם.

הסקס האחרון שהיה לך נגמר בצורה מוזרה,ואת עם עצמך 

עם המחשבות והתהיות של הלב ובחזרה למוח

לוקחת שאיפה מהסיגריה,ונזכרת.

איך צחקת..

פעם מבדיחה מטומטמת ,הפייסבוק שלך מלא בהצעות של גברים שאת בכלל לא מכירה,

איך לכל אחד יש איזה מן ריח של סקס מזדמן,ואותך זה לא מעניין.

מעניין אותך רגש,להט,תשוקה ,אהבה שאולי יש רק באיזה

סרט דיסני מפגר.

ושוב לוקחת שאיפה מאותו סיגריה,ונאנחת.

איזה מן גברים..

איזה מן נשים..

שאת לא מגדירה את עצמך,ולמה את נמשכת,

ופתאום לפתע את רואה שכולם מתנהגים בצורה של רמיזות מיניות היום,

לא משנה באיזה עבודה ,

גם הדרך שאנשים אוכלים, זה סוג של סקס ועונג,

מיניות משדרת מיניות, לא בהכרח סקס תמיד,

אנחנו לא מבינים את זה בגיל ההתבגרות, אבל מאוחר יותר

הכל עובד דרך רמיזות,וצורת אכילה,צורת דיבור, והפנמה

.

ואי אפשר לעצור את זה ברגע.

שואפת את השאכטה האחרונה ,ותוהה לעצמי איזה מציאות מתעתעת..מעניינת וחודרת.

המוטיבציה התחילה אצלי לפני משבר שקרה,

להוכיח לעצמי שאני יכולה הכל,

להוכיח קודם כל לעצמי שאהבה עצמית קיימת בתוכי, 

לבוא ממקום נקי ובריא אחרי התנתקות טוטאלית.

מזה אומר מבחינתי מוטיבציה נכונה?

מוטיבציה נמדדת אצלנו תמיד בכח רצון ולא בוויתור על המטרות שלנו בהמשך הדרך,

פעם הייתי מפסיקה באמצע את כל מה שרציתי ללמוד  על עצמי או במקצועות ספציפיים,

הייתי עם מוטיבציה , אבל כשהייתי בסביבה לא טובה לי אנרגטית וגופנית הייתי מתכבה ,

כאילו העיניים שלי היו ללא ברק, כאילו נפל עליי עכשיו דיכאון ממשי,

אני מכירה את עצמי טוב מאוד, 

תהליכי החלמה של הנפש שלי מתקדמים מצוין מהמשבר האחרון,

אחרי הפוסט האחרון חשבתי לעומק למה אני מתגעגעת לקבוצה שהייתי משתייכת אלייה, 

להרגשה של לשתף, לכאוב ולהמשיך קדימה. 

ישנם אנשים שאולי הייתי איזה סוג של הרפתקאה עבורם, במיוחד עם המראה שלי , כי ככה זה,

אחרי שהבנתי שלפעמים צריכים להיות רעה קצת כדי לשים גבולות,ולא לשמור בבטן , ובמיוחד לא לחייך בנחמדות לבנאדם שמטריד או רוצה משו בתמורה למשהו, או משתמש בך, בלי הסכמה

הבנתי שזה המקומות הכי נמוכים שהייתי בהם, ולכן למדתי שמתוך השבירות והדפיקות שהייתה לי להיות בנאדם חזק יותר, 

שלם יותר, שמחה יותר,לאהוב את עצמי, ולתת לעצמי זמן, 

אני שמחה שהדלת הזאת נסגרה, 

אני שמחה שלמדתי שלא כולם רוצים בטובתי

אני שלמה עם עצמי כמעט באופן טוטאלי, 

האגרסיביות שאני מוציאה ,פועל לטובתי,

אני שמחה שהשינוי הזה בא,סוחף אותי לדרך משלי, בלי להשתייך לאף אדם או קבוצה,

שאנשים חדשים ואנשים שנשארו איתי באותו משבר לפתע רואים אותי זוהרת,מחייכת,מרוצה,חופשיה. 

אין ספק שזה ללמוד לקחים,

אבל בחיים האלה הכל זה לקח ולמידה 

ההתבגרות למשהו טוב יותר, מאוזן יותר. 

עם תקשרות טובה,וראויה.

אני נזכרת בכל מיני אנשים שהיו לי בחיים, חלקם כבר אני לא בקשר.

התרחקתי כדי לאזן את עמי, אבל לפעמים יש לי געגוע רב לאנשים מן העבר ולתקופות,

באיזשהיא צורה אני מסתכלת על כל האנשים שהיו כשיעור או כלקח ללמוד להבא,

שאת מנסה לפתוח דלת חדשה, ואת כבר במקום טוב ובריא עם עצמך 

הקריעות תחת של חדר כושר והאימונים בבית, נותנים לי מוטיבציה ושיחרור אגרסיות 

פלוס ברור שזה גם נחשב ההורדה במשקל, הכל יוצא והולך והשיחרור הזה גדל,

לפני חצי שנה הייתי מאוד קיצונית או הכי טוב או הכי רע, חיפשתי הסתמכות על אחרים במקום להתסתמך על עצמי קודם כל,

ונפגעתי, מן הסתם.

אני מנסה לבקש סליחה, אבל אין תגובה לסליחה שלי,דיברתי המון עם אנשים שמעריכים אותי ונותנים לי אוזן קשבת, 

האוזן הקשבת הזאת ממלאת אותך בתיקווה מסוימת, לקחים והשלמות נפש עם עצמך למשו טוב יותר,

המילה החלמה על סוג של טראומה, כבר נסגרה , נחקק.

ברור שבאיזשהוא מקום מסוים אני מתגעגעת לאותם אנשים, אבל השאלה שלי 

למה בעצם אני מתגעגעת לאנשים שלא היו שם? 

לאיזה הרגשה אני מתגעגעת, ומה בעצם הגעגוע הזה אומר?

 אולי זה געגוע להרגשה שהייתי מרגישה עם אותו חברת אנשים,אולי ההשתייכות לקבוצה מסוימת,

ומי אמר שזה בריא? להקשיב לבעיות של אנשים אחרים ,או לתלונות או פסקאות של זימה או קטעי סרטונים של חיוכים מזויפים?

למה דווקא הגעגוע למשו שנגמר רע? או לאדם שלא הוריד ראש והתנצל אלא שרדפתי אחריו כדי שהוא יגיב, למה אני מתגעגעת?

אולי משו דפוק אצלי,לפעמים אני נזכרת בתמונה של המאזניים עליו יש את המוח של גוף האדם , ובצד השני את הלב ..

אז הלב היה מנצח , כמובן שהוא עדיין, אבל כרגע האיזון במאזניים האלה לפחות אצלי מאוזן יותר, ומשוכל יותר..

למה אני מתגעגעת כוסעמק? 

למה אני צריכה חברה שלא מעריכה את מי שאני?

ואולי הדלת הזאת שנסגרה, אחריה תפתח דלת הרבה יותר טובה..

ומתי ההרגשה של הגעגוע תעבור להתבגרות פנימית?

כמה שאלות.. הלוואי שהרגשות העבר האלה כבר יסגרו,בלי געגוע,ובלי כאב.

הדיאלוג שלא נברא עד סופו,מבוסס על סיפור אמיתי.

בתאריך 10.1.2020 בשעה 18:00 

אני הולכת לכיוון המטבח ומסדרת ומנקה את הכלים ועושה סדר בביתי,מכינה לי תה נחמד ומתיישבת בסלון.

מקבלת טלפון עם שיחת וידיאו עם חבר .

מסביר לי על התקופה הישנה, כל זמן שהוא יסתכל בעיניי היה לו מן ברק בעיניים שראה אותי מן הסתכלות מיוחדת שמביאה רוגע כשהוא מדבר איתי,

כולי מחייכת, וצוחקת. ומדברים בנינו על משברו על חברתו לשעבר, ואני כרגיל מנסה לעזור,מנסה להבין ולהפנים למה הוא דווקא מספר לי ופותח את עצמו מולי.

אני זוכרת את זה ברור כשמש, החיוך, הברק בעיניו, החיוך המרוח הזה על פניו וסוג של אור שלווה שדיבר איתי, למרות תקופת המשבר שלו שעבר בזמנו

מדברת איתו יותר עליו ופחות על עצמי. לפחות בהתחלה כך חשבתי, כולו מוכר וידוע בסצנה הזאת, לא הראתי הרבה רגש בהתחלה, כי לא ידעתי אם זה רק אני הוזה או שזה היה מבט אמיתי, שמה שאני מרגשה אמיתי,אני זוכרת שהוא אמר לי שהלב שלי למטה, בתחתונים. התרגזתי ואפילו די נרתעתי מהתגובה שהוא זרק.

בזמן הדיאלוג שאנו מקשקשים לנו ,ומדברים.

הייתי מסבירה לו שקשר זה משו שיש הבנה לשתי הצדדים, למרבה הפלא הוא אמר נכון ושאני צודקת, לא רציתי לשמוע את זה .

אבל כן בזמנו, יכולתי להבין את המצב שקרה לו, סיפר על הצבא ועל הסימנים שיש לו על הצוואר, אמר שקרה לו נס, כי נכנס לו רסיסים של פצמ"ר בזמן מלחמת לבנון השנייה.

יכולתי להרגיש את הטראומה שלו , את ההסבר המפורט, ואת הדברים שהוא עבר במלחמה. 

היה לנו פער גילאים די גדול אני בת 25, והוא בן 41.

תמיד היה לי משיכה לאנשים בוגרים ממני, כי העבר גם לא סח עליי , כן לכולנו יש סיפור מעצב או סיפור טראגי ולא נעים, על הסיפור שלי כרגע אחסוך במילים.

היה בנינו חיבור, אני זוכרת את זה שהוא בא אליי ופתחתי לו את הדלת, והחיוך והעיניים, הם פשוט דיברו. 

הצעתי לו להיכנס למקלחת והוא קרא לי לשבת ולהסתכל, האמת ישבתי עם סיגריה ביישנית כולי אדומה ומחוייכת ומסתכלת עליו כשאני עירומה, לא היה לי נעים בהתחלה להיכנס למקלחת אחרי שדיברנו על כל מה שקרה לו או לי , אמר לי שאני מהממת ואעלה לי את ביטחון העצמי,אחרי שישבנו לכוס קפה ודיברנו בנינו, על סיפור שקרה לי עם חבר אמת שהיה גם חבר שלו האמת,שהיה נשוי וגם שם היה בלאגן ביני ולבינו,אפשר להגיד שלא באמת אהבתי אותו , או שהכל שם היה דרמה מידי ,קשה מידי, מעייף מידי. וזה הציק לי בלב, כל כך רציתי כשישבתי מולו במקלחת לחבק אותו, ולהרגיש חום, הרגשתי חיבור שבחיים לא הרגשתי כלפיי אף בחור שהיה לי בזמנו, גם לא עם הנשוי הזה, הייתי נוסעת הלוך חזור בשבילו, הייתי מייעצת לו מה הכי טוב בשבילו,אבל הקשר בנינו נותק, כתבתי לו אלפי הודעות סליחה לו ולאישתו, הורדתי את ראשי וניסיתי לכפר על מעשיי, אבל חסמו אותי אחרי ההודעה ששלחתי של הסליחה בזמנו,

כשסיפרתי לו אז באותו מפגש מה קרה לי עם אותו בחור, ואמר לי לשחרר, שזה יגמר רע ואפילו יזכיר לו סיפור שקרה לו עם תיירת גרמניה, צחקתי בלב קצת כי הוא צדק,

מן צחוק שכזה מתגלגל, הוא האיר את עיניי אז, והיום שאני כותבת לכן את הדיאלוג, או שזה כבר סיפור, עולה לי חיוך מאוזן לאוזן,

אז בזמנו,במפגש הראשון אחד על אחד דיברנו הרבה, חלקנו סודות בנינו, ואפילו צחקנו,

שמענו מוזיקה בגרמנית,רוק, ואפילו קצת גאז, חחח עולה לי חיוך,

אני זוכרת, שחתכתי לכלב שלי גזר, ושיחקנו איתו  מולו, וכולו צוחק ואדום.

אני זוכרת שישבתי לידו והנחתי עליו את הראש הרגשתי את הלב פועם בקצב מהיר,ואז זה קרה.. לא הייתה לזה מניעה ממני הרגשתי שזה הכי נכון, 

שתינו רצינו להרגיש,באותו רגע הייתי פשוט מנותקת ונתתי לעצמי להיסחף בן זרועותיו, הורדנו את הבגדים, ופשוט לא הפסקתי לנשק אותו ולחבק אותו, 

אומרים שרגש הורס סקס, אצלי זה ההפך  אני אוהבת לתת במיוחד שאני אוהבת להיות פתוחה ולהרגיש אותו בנשיקות, באהבה שלי,גםפ בדסמ בא אליי מרגש. במיוחד בפגישות איתו, הלב שלי דפק במהירות ככל שהוא בא אליי, וככל שהתנשקנו ועשינו סשנים בנינו,הכל היה אחרת..

בפגישה השלישית, רעדתי קצת, הוא הביא לי צמיד .. זרמנו בהתחלה לא היה הגדרות לא היה מניעות כולשהם בנינו, רציתי להעניק לו טוב. 

אולי משו שהוא לא מכיר ויודע, היה לי התפרצות בכי באותו מפגש, רציתי ,ישן איתי.. אני זוכרת את זה שחיכיתי שרק,יבוא לחבק אותי..

שירגיש אותי, במפגש השלישי הזמנו פיצה צחקקנו קצת כי קראו לה פיצת "הברבנאל". פיצה טעימה דווקא מדרום ת"א

אני זוכרת שהשליח הגיע ונלחצתי כי הכלב שלי התחיל לנבוח, הוא אמר לי להירגע ולקח את הפיצה מהשליח, באותו יום לא ממש אכלתי הרבה, חשבתי עליו, המון. 

הוא אמר לי שהוא מחפש להתייצב בזמנו על חייו, עזרתי לו לחפש הדירות הייתי לפחות שולחת לו 10 15 דירות ביום, היה לי גם רצון להיות איתו, לעזור לו וגם לעזור לעצמי, חשבתי שאיתו, הכל יהיה בסדר.

הוא ירגיע אותי בשיחות טלפון, אני זוכרת.

שאז בזמנו עבדתי בחנות תכשיטים בשרונה , ואמר לי בכל משמרת שאני אלופה,עודד אותי להצלחה ולשאיפה עקב כל מה שסיפרתי לו בזמנו ,

ואז פיטרו אותי, שלא ממש ידעתי את הסיבה.

וסיפרתי לו, והוא עודד אותי להמשיך קדימה..

עד שמשהו קרה לי, 

את זה אספר מאוחר יותר, בנתיים אני נזכרת הדברים הטובים עם אותו אדם, רובנו מסתכלים על השלילי, במקום לעלות את החיובי.. 

אז זה החלק שהיה לי הכי כיף בעולם עם אותו אדם, ובהמשך אספר לכן את השאר..

לפעמים איני מבינה אנשים כראוי,מן תקשורת מקולקלת כבר מהשורש בלי כוונה,

יש אנשים שיודעים להביע את כאבם מול הראי, ישנם אנשים שלא אוהבים את עצמם ואפילו מסתתרים מהמראה ששוטפים שיניים בבוקר.

העניין הזה של אהבה עצמית בתוך כל העסק של הבדסמ חשובה, באיזשהוא מובן מסוים אנחנו רוצים להתחבר לעצמנו, 

כל בנאדם יש אישיוז עם עצמו, אבל אני מאמינה שהדרך היא זו שמביאה את הפירות שאנו לוקחים לחיינו,

אכזבות ישנות או אפילו סיפורי עבר קשים נותנים לנו אמביציה להצלחה.

 בכל העולם הזה של השליטה, ישנם גם אנשים שלא יודעים מהי שליטה ולמה בכלל בחרו בעולם הזה,

בא לי לעשות סבב של הבנה פנימית שכל אחד שרואה את הפוסט שלי, יחשוב עם עצמו מה נותן לו העולם הזה

איזה הרגשות הוא מרגיש,

אני אתחיל ממני, התחברתי לעולם השליטה בעזרת אנשים מכל מיני סוגים בתוך זה, שעזרו לי להבין שגם כאב מספר סיפור, שהייתי ילדה כמו כולם בכיתי שכאב לי או שנפלתי ,

שהתחלתי להפנים את הכאב כדי לחזק את עצמי  שזה בדרך כלל מתחיל שמתבגרים ככה סביבות גיל 18, אולי זו מחשבה סדיסטית לאנשים מסוימים, היום אני חושבת שכל אחד בעולם הזה וגם מחוצה לו, כיום אוהב את הרגשת הכאב בשביל להתעצם. אם לא תבין את הכאב איך תוכל להעביר מסר עוצמתי שאתה מכאיב?

ישנן רמות של כאב נפשי וכמובן פיזי.

זה כמו מדרגות שתיהן בנויות אחת מעל השניה, שלאדם כואב בפנים, הגוף מפריש הורמון שניקרא קורטיזול, ההורמון הזה יוצא שיש לנו מצבי סטרס וחשיבה מחושבת לכיוון העתיד, ככל שבונים את המדרגה הראשונה ושומרים בבטן, ההורמון הזה מתפשט, יש שני סוגי אנשים.

שרע לנו יש אנשים שאוכלים מתוך נחמה עצמית, ולהרגשה טובה יותר 

ויש גם את סוג האנשים שלא אוכלים כלל, אני אתן לכן סוד ההורמון הקורטיזול מופרש בשני סוגי האנשים. 

הוא מופיע במצבי סטרס,דיכאון,והדחקה פנימית וחיצונית.

ולכן תנסו תמיד לחשוב בפן חיובי, לא לפחד לבכות או להביע כאב כלפי עצמכם שכואב לכם,

גם לאדם הכי קשוח, יש כאבים. 

למדו לשחרר,לאהוב,ולהרגיש קודם כל את עצמם.

מיוחדות, לכל אדם פה יש עבר רגיש,אחר שמעצים אותם שמסתכלים אחורה.

על שיעורים שלמדנו, על התפקחות עיניים שהבנו, והתבננו בתקופה הזאת אחורה וקדימה,

אני חושבת שיש לכל  אחד יש יחודיות, שמייחדת אותו במובן מסוים, למה דווקא בבדס"מ?

אני לא חושבת שיש וניליות כיום, אני מאמינה שכל אחד מבני האדם חווה חוויה של כאב מעציב, או אפילו שיחה שמעצימה כאב כדי להיזכר עד כמה חזקים כולנו לבסוף, 

יחודיות היא מה שנקראת הבנה והסתכלות פנימית,לטעמי.

אם אתה לא מסתכל פנימה, ותבין כאב נפשי איך תוכל להעביר מסר ואיזה מסר תרצה להעביר?

אהבה עצמית לדעתי חשובה בנושאים האללו, לדוגמא 

אנחנו רוצים להרגיש נעצמים, שכל תצומת הלב תיהיה מופנת כלפינו, שיעריכו אותך.

אני מתבוננת בבלוגים שכותבים על נושא ההשפלות, למה באה ההשפלה בבדסמ?

להעצמה של טראומה מסוימת ואיך מתבוננים להבנה של לפני ולמה דווקא בהשפלה,

לדוגמא: אפילו נסתכל שניה על ילדים ביסודי, חוטפים חרם כזה או אחר, זה גם השפלה

הרגש שאנחנו רוצים להביע, כמעט משפיע על כל היומיום שלנו, שהילד הזה גודל הוא מביע רצון מסוים של כאב

או אפילו מבט של עוצמה מסוימת, נכון שבבדסמ הכל מוגדר ומחוקק לנושאים ולתתי נושאים, אבל מה שמזכיר לי 

זה שהמיוחדות שלנו כילדים לא היה לנו טאקט וגם לא אגו מסוים, 

שילד אומר למישהי שמנה, הוא לא חושב פעמיים, היום אנחנו חושבים פעמיים לומר כל דבר שאנו מתבגרים

והצורך ל"משחקי רעב", גם גדל 

אנורקסיה בלומיה,ואכילה ריגשית. 

בהכל יש כאב, שנסתכל על זה כך.

סיגריות,וטבק..

גם בזה יש סיכון, אז מה לכולם יש בורדרליין?

שוקולד ומתוקים ? גם הרגשה שמביאה סף של אורגזמה

אבל ממכר.

הכל קשור להכל, לסקס.

וכמובן גם לפגישת עסקים, חווים כאב וחווים גם העצמה.

ולכן המושג לדעתי בדס"מ, נמצא בכל מקום.

בעצימות גבוהה ובעצימות נחלשה., אך הוא בכל מקום.

יש בעיניי כל כך הרבה קונספירציות למלאך או למלאכים בעיניי,

דמות יחודית ומעניינת שאני הולכת ברחבי העיר עם כל המגפה הזאת, לאט לאט אנשים חוזרים לעצמם

וכבר יש דיבורים על חיסון. למשל יש מצב שהזיתי לרגע או  שמצאתי משו מיוחד לאנשים מסויימים בעיניים ,

לדעתי , אולי אין או אולי יש.

שהייתי במצבי משבר גם אז פתאום הגיעו לי אנשים יחודיים מלאי השראה שמאמינים בי בלי הרבה סיבות מיוחדות,

שנותנים מוטיבציה להצלחה והסתכלות על ההווה על עכשיו ולא צריך לרוץ מידי אל העתיד הרחוק

יש מצב שזה נתן לי את הדרייב ואת החיוך על פניי, יש מצב שזה בא גם לידי ביטוי מתוך המודעות להיות בנאדם יותר טוב ואופטימי יותר, 

אני שומעת וקוראת בבלוגים מסוימים על כאב , על הה"תמסרות". לדעתי כמובן שאפשר להביע ביקורת על כל מכשול או "אנשי זדון ",

ככה נקרא להם פה,לרגע אני שומעת את הכאב שלי לפעמים בכאב של אחרים,על בן זוג לא בריא או מערכת יחסים שהיא אינה בריאה, ולכן לפעמים זה מזכיר לי את השיעורים שאני למדתי או הלקחים שאני הבנתי, אמנם אני לא יכולה לעזור לכולם גם שהלב שלי מאוד רוצה , בא לי לכתוב על הנושא של אהבה עצמית עוד פעם ולנסות אולי לעזור לחלק מהאנשים שרואים כרגע את השחור, בואו נחשוב ביחד

יש לכם מקום בטוח שנקרא בית ואפילו לחלקכם ישנם ילדים בגילי או פחות מגילי, יש כאלה שחיים בפוליאמריה ויש כאלה במונוגמיה, ולכן איני שופטת 

אתן לכם דוגמא, אני שומעת פה סיפורי זדון שהסוף שלהם לא הכי נעים או  אפילו משפיל שחושבים את זה בתוך הראש שלנו בזמן האחורה, במקום להסתכל על ההנאות והרגעים היפים המוח משדר את הכעס מצד אחד, ואז הפריקה עולה וקשה לשחרר, המון אנשים מהעולם של השליטה, שנמצאים כאן עם ניסיון או עם בלי, נכנסים לאיזשהוא מערבולת של אלפא, בואו אני אגלה לכן סוד.

אין באמת אלפא, לדעתי.

האישה רוצה סקס כדי לאהוב רוב הפעמים וגבר רוצה אהבה בשביל סקס, אותו מונח גם פה ואצלנו במוח, יש אנשים עם פוסטראומה, שמתמודדים איתה בעזרת כאב, 

אבל למה בלי אהבה עצמית? ושם הכל מתחיל.

זה לא משנה עם אתה רזה, חטוב ,שמן. 

הכל בידייך, ישנם אנשים שמעירים את הרע ורצים קדימה, ויש אנשים שעוצרים לרגע ואומרים רגע רגע תנו לי לחשוב מה לא היה בסדר במערכת יחסים הקודמת 

השינוי הוא תמיד בידיים שלכן, לא משנה שולט\שולטת\מתחלפת\מתחלף

כולנו בני אדם המוח שלנו תמיד מחפש הרפתקה חדשה, ושאיפה לאחר למיוחד יותר,

אבל קודם זה הבנייה העצמית, וללמוד להקשיב קודם כל לתחושות הבטן שיש בתוכנו,

שיהיה לכם יום מלא אהבה, ואושר.

וללא חשיבה מיותרת על הרע, אלא על הטוב.