סופשבוע נעים אורח/ת
עכשיו בכלוב

Love yourself❤

Like my life❤
לפני 4 שנים. 2 ביוני 2020 בשעה 10:06

תוך כדי ההולכי רגל,ראיתי אותה שם מסתכלת ובוחנת אותי עם הבגדים שהיא הביאה לי,

באיזשהוא שלב הרגשתי שאני לא מספיק מרוכזת ממנה,ושאלתי את המנהלת השניה שקראו לה מרינלה,אם אני יכולה לצאת להפסקת עישון,

לקחתי איתי אותה  להפסקה קצרה, תוך כדי שאנחנו בדלת האחורית של מקום העבודה, מקום העבודה היה בקניון manga plaza,שהיה בנק מפואר והפכו אותו לקניון מותגים

תוך כדי שאיפה מהסיגריה ,אני בוהה בה ומסמיקה קלות,

ההתנהגות המינית שלנו הייתה מאוד פתוחה, הבעיה שלא ידענו שיש שם מצלמות, לפניי שהכרתי אותה  יצא לי להכיר מאבטח בשם מייק,היינו מדברים הרבה

באותו תקופה, מייק היה בלונדיני עם עיניים ירוקות כחולות וגילו היה 24 שהכרנו, היינו מדברים בעיקרון על העבודה שלי ,ואיך מתייחסים אליי.

 

הוא ראה שאני סופגת המון תצומת לב מאנשי אורח ההולכים והשבים ליד החנות, היה קבוצת ילדים שאפילו הצטלמה איתי ,עד היום אין לי מושג איפה התמונות האלה,

מיק אהב לנסות להתגרות בי כמו ילד קטן ,בכל אופן שאנחנו מעשנות לנו היא נצמדת אליי ודוחפת אותי מחוץ דלת ,ואומרת לי כמה טוב אני נראת בבגדים שלה,

הסוודר היה לו קאץ, הוא היה נפתח מקדימה עם רוכסן, מה שהיא עשתה אני לא אשכח לעולם, היא פתחה לי את הסוודר ואמרה שהיא רוצה לבדוק משו,

אני נהיית אדומה מרגע לרגע כי ידעתי שמייק מסתכל במצלמות, והיא לא נראה לי ידעה שיש בחור שצופה בנו, היא נשיקה לי את החזה וצבטה קלות, ואני מתנשמת ואומרת לה,

יש כאן מצלמה,היא סוגרת במהרה את הסוודר שלבשתי ואומרת, שהיא מצטערת בדיוק מייק יצא לעשן לראות מה הולך,

 

שלושתנו צחקנו ודיברנו ומזל שמייק כיבה את המצלמות,מה שכן שלא ממש האמנתי לו שהן היו כבויות באותו רגע, כי הוא בא ששתינו שמנו לב שעומד לו כמו מגדל אייפל,

שתינו מצחקקות וממשיכות לעשן בנעימים, מייק שאל את נלה מאיפה הכרנו, אני זוכרת איך היא ענתה במקרה ברחוב נעצרנו ליד זו והתחלנו להכיר,

ברור לי למה היא לא סיפרה את האמת,מייק חרמן הולנדי בן 24 ומאבטח, נלה הוציאה גוינט אמרתי לה שבגלל שאני בעבודה עדיף שנשמור אותו שאסיים,

אני חוזרת לחנות, ומביטה בהולכי רגל השבים והבאים,מגישה להם כרטיסיות וממשיכה בעבודתי, 

מייק ונלה צפו בי והיה נראה ששתיהם מתכננים עליי מרחוק, מבטי זימה מרתקים היה לשתיהם, 

סיימתי בתשע באותו יום וקבענו לשבת בקופי שופ קטן שניקרא the blue bird ,

 

ישבנו שם הזמנו שוקו ומאנץ, והתחלנו ישיבה מהנה לחלוטין, ואני אחרי יום עבודה מסתכלת על מייק ונלה,

וחושבת לעצמי מה שתיהם תיכננו עליי שעבדתי, נלה מנערת אותי קלות, ואומרת יש לי הצעה בשבילכם,

נלה השובבה, אני לא אשכח את תווי הפנים שלה עם ההצעה,בואו נלך לפינק אלפנט, בפינק אלפנט יש מופעי סקס וארוטיקה על הבמה,

נלה אמרה שהיא מכירה את בעלי המקום ולא יקחו הרבה כסף, אני אמרתי בסדר גמור דווקא הסתקרנתי,מייק חייך חצי חיוך לכיווני ואמר 

אין לי בעיה לבוא איתכם, נלה הציעה שאבוא אלייה אחריי הישיבה הנעימה לנוח עד הערב,

כשנכנסנו לביתה, היא דחפה אותי לעבר המיטה, ואמרה רציתי לעשות את זה כל היום, הצמידה יד על החזה שלי וצבטה, ואני נאנחת לי בקלות דעת,

אני והיא פושטות את אחת השניה במהירות,כשאני תופסת בפנייה היא אומרת חכי שנייה,היא הלכה לחדר הסמוך, וכשאני עירומה נשכבת על המיטה שלה וחושבת,

 

מעניין למה היא הלכה לי פתאום, אני רואה אותה עם החיוך הסוטה שלה חוזרת בדילדו ארוך וורוד, אני מסתכלת וצוחקת, 

עכשיו את צוחקת , היא מתקרבת אליי עם אותו הדילדו הענק הוורוד הזה, ומחדירה אותו לפיה ומסתכלת עליי, ואני עלייה

תוך כדי האקט  ,אני מושכת  אותה אליי, ונושכת אותה קלות,וכשהיא נאנחת וצועקת תנשכי יותר חזק, וכך עשיתי , 

היא באה אליי עם הדילדו הענק תופסת אותי ומרתקת אותי שלא אזוז,ומחדירה אליי אותו,ואני נאנחת וצוחקת, 

תוך כדי התחממות,וגמירות אין סופיות, נרדמנו אחת על השניה ולקראת עשר קמנו ונכנסו למקלחת ביחד, 

אנחנו מצחקקות על הערב וסקרניות דיו למה שיהיה שם,אבל אצל נלה ידעתי שהיא יודעת בדיוק מה הולך שם בגלל מבטי הזימה ששתיהם בהו בי בעבודה,

הייתי קלת ראש איתה,ובטחתי בה כמו שלו בטחתי באיש, 

היא מאפרת ומאגרנת אותי ואת עצמה, הפעם היא לקחה את הדילדו הזה בתיק שלה,ועוד מספר דברים רוטטים שלא הכרתי אז 

 

קבענו עם מייק בשדרה של ה-dam squre ,כולו בא בחליפה שחורה ועניבה כגלטמן , אני ונלה מסתכלות על פרטי הלבוש שלו ומצחקקות ציחקוק קל, 

אני מסתכלת על מייק ,יפה לו דווקא, 

עניבה שחורה וחליפה של ארמני, וזקט עור. 

 

בעדנו הולכים כיוון הפינק אלפנט אנחנו עוצרים בפאב לידו , ומתיישבים לשתות בירה ולנשנש במקצת, 

נלה קצת הייתה מעופפת מהסקס שלפני איתי, ואני רואה את מבטי הקינאה של מייק על שתינו, תוך כדי לגימת הבירה שלו,

מייק מתקרב אליי ונושק קלות על שפתיי, ונראה מתחילה לחבק אותי מאחורי ונושקת לי על הצוואר..ואני בליבי חשבתי

שלישיה? 

 

 

 

תוך כי, נלה מציעה שנלך לשירותים, אני מסתכלת על מייק והוא מהנהן בראשו, אני עוקבת אחרי נלה ומייק לשירותי נכים,

ונועלים את הדלת אחרינו נלה נוגעת בגופי מאחורה, ומיק מלטף אותי ומנשק מקדימה,החוויה הייתה עצומה.

הגוף היה באקסטזה ,החרמנות עלתה ועלתה,והחוויה הייתה אדירה, נלה יורדת על ברכייה ומפשיטה אותי קלות, 

מייק מוריד את בגדיו, ומתכך בי עם הזין שלו, פעם ראשונה שהרגשתי כאילו אני בסוג של גן עדן,

 

נלה אמרה למייק לשבת בצד ולהסתכל, תוך כדי שהיא מוציאה משו רוטט ואני שואלה אותה מזה,

היא עונה "שרביט הקסמים", מפעילה ומצמיגה אותו לדגדגן שלי, ואני נאנחת ורועדת כעלה נידף ברוח,ונאנחת,

בגלל שהיינו בשירותים נלה שמה לי את התחתונים בפה שלא ישמעו אותי ואני מחייכת לעבר מייק,

והוא כמו ילד טוב עושה ביד ולא נוגע, רק מסתכל,

 

נלה מפסיקה ומפעילה את הפולסים של הרטט, ואני אני באיזה ענן שם למעלה ,אצל אלוהים.

גומרת וגומרת וגומרת...

 

המשך יבוא

 

לפני 4 שנים. 1 ביוני 2020 בשעה 19:56

אני עכשיו יושבת מביטה בארבע קירות, וחושבת.

על הגברים שהיו בחיי, על הנשים שהיו בחיי,שאני אומרת חיי אני מתכוונת לחיי המיטות.

אני מסתכלת אחורה לתקופה שהייתי חיה באמסטרדם, שם לראשונה התחלתי לצאת עם בנים.

וההוא שעבדתי בחנות המכירות של ים המלח, את המבטי הזימה שלו על גופי.

קראו לי הסקסית שבחבורה שהייתי באמסטרדם, היו שמים אותי מחוץ לחנות לבושה שחורים עם איפור כבד ומחלקת כרטיסיות להולכי הקניון.

לא היה לי שם רע האמת, היה לי בסדר בהתחלה והתעלמתי מהערות סקסיסטיות, שאני נזכרת בזה.

החלום של כולם היה שם כסף,סמים,ובמקום רוק סדרות מפגרות של הבשקל.

 

שהיה לי חופשים בעבודה, הייתי הולכת לאיבוד ברחבי העיר והאגמים ומזרקות והירוק, ונטרפת לעיני היופי של העיר,הלכתי המון ברגל כדי להכיר כל חור וחור.

ואז הגעתי לרחובות של החלונות האדומים, אני זוכרת נערה כנראת כבובה מסתכלת אליי ומחייכת, אני נעצרת מולה.

ומחייכת לה לשלום, והולכת לדרכי,היא פתחה את הדלת, וקראה לי בהולנדית בהתחלה לא הבנתי, אך במהרה ראיתי שהיא קוראת לי,חזרתי אלייה 

והיא הזמינה אותי לשבת איתה לקפה ולקשקש.

זה היה אחת החוויות לשבת לידה, ולהקשיב לסיפורי הזימה המרתקים שלה.

יחד עם זאת, שהתחלתי להכיר את עצמי מחדש ברחבי אמסטרדם, היא הזמינה אותי למסיבת פטיש באיזור שנקראת המבוך, 

הרגשתי בטוחה איתה,ולכן היה לנו חיבור בשעה הראשונה שדיברנו, היא הסבירה לי על החלונות האדומים ומשמעותם.

אין איזור לכך היא הוסיפה, היא הייתה הולנדית מקורית גבוהה עם עיניים כחולות כים ושפתיים ורודות ובהירות, היא אמרה לי שבהתחלה היא חשבה שאני מקומית.

והוחמאתי מאוד ממנה אפילו קצת סמקתי קלות, 

כשהגיע השעה לצאת לאיזור המסיבה, היא קראה לי לפניי כי היא רצתה להלביש אותי.

היא הלבישה אותי בבייבידול שחור וחולצת רשת קצרצרה זקט עור, ועקבים גבוהות.

שמה לי קצת איפור ,ויצאנו לכיוון המסיבה. 

 

שם לראשונה חוויתי בדסמ אחר מהארץ, לפני שבכלל נכנסתי לעולם השליטה וידעתי מה אני אוהבת ומה לא,

היא לקחה אותי לחיקה כל המסיבה, באו אלינו זוג שרצו הופעה של שתי באחד החדרים שבמסיבה,

היא לקחה אותי לצד,ושאלה האם זה בסדר מבחינתי, אמרתי אם לך זה בסדר אז גם מבחינתי.

שתינו היינו מסטולות משתיה חריפה כבר וכבר טעמנו את השפתיים של אחת השניה, הלכנו לחדר עם הזוג הזה 

ועשינו להם הופעת לסביות מושקעת ביותר, רקדנו,התלפפנו,התנשקנו והזדיינו לעיניי כל, שהכל הסתיים הזוג היה בשוק, והשאיר לה מספר ביקור 

הם רצו הופעה פרטית נוספת, והיא שאלה אותי באותו רגע אם ירצה לעבוד איתה ערב אחד בחלונות אדומים, די היססתי 

אמרתי לה שאני מתביישת להיראות לעיניי כל ההולכי רגל שם, היא אמרה לי את לא חייבת להיראות האני, את יכולה להיות בפנים. 

 

כולי אדומה ומסמיקה לנגד עיניה, ומנשקת אותה קלות כשהיא אוחזת בגופי ומצמידה לקיר כמו שהיא יודעת, ומתחננת אליי בבקשה תחשבי על כך,

יהיה כיף ואני אדאג שלא יראו אותך. 

כשנגמרה המסיבה יצאתי ממנה עם טעם של עוד, היא ואני הסתמסנו ללא סוף.

 

יצאתי איתה מהמסיבה הדלקנו גוינט, וצחקנו כל הדרך לביתה באותו ערב ישנתי אצלה..

 

הייתי בת עשרים וקצת כשהיא הייתה בת 25, שאלתי אותה איך עם היופי שלה היא התגלגלה לחלונות האדומים,

היא ענתה " משפחה, המשפחה שלי אשמה בהכל" וירדה לה דמעה קטנה מבצבת מהעיניים, הבאתי לה חיבוק ואמרתי,

אנחנו לא כל כך שונות, ואת מדהימה.

אני זוכרת איך עודדתי אותה, ולמחרת בבוקר אחרי ערב בלתי נשכח קראו לי לעבוד,זה היה מצחיק כי כל הבגדים של העבודה היו בדירה של החבר'ה שעבדו עמי,

אז בוא נגיד כך, שהיא הביאה לי מהמלתחה שלה, 

באותו בוקר,הייתי בסוודר סקסי שחור,עם מכנס טייץ שחור וחוטיני שקיבלתי ממנה, באתי לעבודה ואני לא אשכח את המבטים הנעוצים בהליכתי לעבר מקום העבודה,

המנהל עוד שניה הוציא ריר מהפה, ואני חייכתי חיוך ביישני ואמרתי "אני הולכת לקנות לי קפה.." 

 

תוך כדי צעדיי לבית קפה ,המנהל מלווה אותי וקונה לי בעצמו ואומר"מהממת, תעשי הרבה מכירות היום, אל תרפי."

אני מסתכלת אליו בחצי חיוך, ואומרת" בסדר.."

 

אני מתחילה בעבודתי ואת מי אני רואה? את אותה הבחורה,באה לבקר אותי בעבודה ולהתרשם..

היה בנינו משחק קטן, המבטים שלה לאורך כל הדרך ננעצו בי ואני מסמיקה וביישנית..

 

נעלמת מול הולכי הרגל ותוך כדי עובדת לספק את המנהל הסוטה שלי באותו תקופה,

 

אחח אמסטרדם,היית טובה וגם רעה אליי.

 

המשך יבוא.

לפני 4 שנים. 1 ביוני 2020 בשעה 9:35

העין הסקרנית שלי, מתעתעת בין הצפיות שכאן צפיתי,

בסיפורים כואבים מלאי מפרצי בכי מסוימים, מלא מדברים אבל לא מספרים כל העלייה מן המשבר,

אני אספר לכם משו שאני למדתי במשברים שצלחתי לחצות, ולהרים את הראש,שלמדת ללכת, אחריו. 

שמחה ,עצב וכעס בונים פה את ההרגשה,

תבואו לעצמכם כאילו אתם רואים את עצמכם, מבעד לעיניים יפות או לכאבי משברי הלב, 

יש אנשים שחושבים שהפגנת רגשות,זה ילדותי 

לא כי כך חינכו אותם אלא, כי נתנו לנו לגיטימציה שלבכות זה חולשה, 

זה לא חולשה, זה גבורה,ואומץ. 

אמרו לנו מגיל קטן שלשמור בבטן זה אינו נחוץ, 

אז,למה אנחנו עושים זאת בלי לשאול או לחשוב פעמיים.. 

שאלה שעד עכשיו כל כך הרבה תשובות, אך ממשיכים לאכול לעצמכם את הלב. 

העין הסקרנית שלי, מעולם לא הייתה חדה כל כך להתנהגות שאני צופה באנשים, 

מרתק ומכאיב,

תנו לעצמכם להשתחרר מקווי ההגדרות, 

 ואם כואב אז פשוט תבכו 

לפני 4 שנים. 31 במאי 2020 בשעה 22:26

אתה זה שהלכת אחרי הכוס שנשברה,

היא נשברה בדיוק באמצע,ואתה זה שאמרת תדרכי על חלקיקי הכוס, תעצימי כאב ותתרגלי אליו.

תתרגלי אל התחושה,תתמכרי להרגשה.

אתה זה שנתת לשדים שלי לאכול ,ולגדול.

נתת לי להרגיש בקצה העולם,שהרגשתי סוף העולם.

נתת לי לחצות מבין לאגרסיות כאב מצטבר,

ועוד חלון נסגר לי מבפניי,והנה הצל.

 

הייתי בשבילך מסך שחור משנות הביניים,כשהיית בשבילי מסך אייץ די.

 

הייתי אומרת שכאב זה תחושה זמנית והיא אכן כזאת, הפואמה שכתבתי היא לא עליי, היא על כאלפיים נשים מוכות,

שמתאהבות,נסגרות,הוא משמין אותם בכח כדי לגרום להיות להיות עלה נידף ברוח,שאיש לא יסתכל עליהן, המסכות היפות שהוא או היא מביא\ה לך בתחילת הקשר,

עד הפצצה הראשונה, ואז לשניה ולשלישית וכך הלאה.

 

מכה ועוד מכה,המכה הראשונה עם חגורה,המכה השניה היא לכי תדעי היכן תקבלי

ומה יצוץ מן העשן שמתנדף ברוח הקיץ,

את רק זוכרת ששמת מלא מייקאפ בעבודה באותו יום שאף אחד לא יראה אותך מפוצצת סימנים כחולים,אדומים,צהובים,וכחולים בכל הצבעים

ואת,מתפוצצת מבפנים, רגעי השכלתנות לא קשובים, וכשאת חוזרת מעבודה לילדים.

 

הילד שואל :"אמא מה הסימן הכחול על הפנים?"

את נושמת לרווחה עם אבן ענקית בגרון

"כלום מתוק." ונחנקת מבפנים.

 

את משכיבה את הילדים לישון, החברות מתקשרות לדעת איך עבר היום, ואת מבלפת על בעלך כמה הוא אוהב ומכבד אותך,

את זורקת את הטלפון על המיטה ובוכה, שמה? מה? מה עשית רע.

אני נכנסת למקלחת מורידה את האיפור, מסיימת מסתכלת למראה רואה את גופך מוכה,ולוקחת אופטלגין לפני שהוא מגיע שלא יכאב.

 

הוא פותח את הדלת, מסטול שיכור, 

צועק מקלל, מרביץ וצועק.

ואת כמו ספוג,סופגת וסופגת,

נעלמת, לתוך הסיפורים שסיפרת לעצמך,

אבל רק את יכולה להציל את עצמך.

 

והוא לחץ על כל הטריגרים כשאת נלחמת,לוחמת,נעלמת.

נעלמת לכאבייך,וכשאתם כבר במיטה?

את שומעת את נשמותיו, ומפחדת להתקרב.

 

מסתכלת על פנייך ,ורואה כאב.

 

 

 

 

הקטע הזה שכתבתי,מוקדש לכל מי שעברה התעללות או עבר, להזכיר שזה לא בדסמ, זה בהמות, 

את לא בובה,את אישה, האושר שלך הוא תמיד בידיים שלך.

 

לפני 4 שנים. 31 במאי 2020 בשעה 13:52

כשאת ללא יכולת לנוע,או לגעת בשיער,את מרגישה קודם עוצמה שמעתצמת מקשר לקשר, אני עוצמת עיניים ומחייכת.

אני מרגישה הכי נערצת בין החבלים, מחוץ לבדסמ זה גם אומנות, להבליט,להסתיר,לשחרר,ולהראות.

אני מרגישה חיה יותר ממה שאי פעם הרגשתי, החוויה,ההרגשה,התשוקה לזוז לפתע כבויה, את עם העיניים העצומות שלך, מרגישה לפתע בעולם אחר,רגוע ושליו, 

המסכה מתפוצצת,תווי הגוף נחשפים יותר, ולפעמים יש לך הרגשה שאת יכולה, אם את רוצה.

להתקדם,לפרוח,ולהיראות.

הבחירה שלנו, והבחירה שלי היא התהליך של השלמה עצמית מבעד לחבלים.

להסתכל גם פנימה, ולהעצים כל פעם מחדש בדרך אחרת ונראת,גלויה ונעלמת.

לעיניים שלנו, ההסתכלות הפנימית ליופי, ולמוטיבציה ולהצלחה שלנו,

כשאת בתהליך של השלמה עצמית, ומקום לביטוי לעצמך.

את רואה קצת אחרת,

מתבגרת,בוגרת,ונהדרת.

לפני 4 שנים. 29 במאי 2020 בשעה 16:27

כשהייתי ילדה, לא ידעתי שאעבור כל כך הרבה מכשולים,מחשבות תהיות,מורדות ועליות.

שהייתי ילדה,העולם היה ורוד בעיני,וכשראיתי מבוגר בוכה חשבתי שכואב לו,תמיד מתוך תמימות וטוב לב הייתי שואלת בנימוס מה קרה,

כשראיתי בנאדם בוכה,הייתי ילדה רגישה ועדינה,והחיים הוסיפו חספוס,הייתי טהורה למרות הכל נשארתי כזאת אחרי משברים ותהיות,

חילקתי אהבה לסובבים אותי,וקיבלתי אהבה בחזרה.

לא ידעתי שאגדל,אפגע והתחשל כל פעם מחדש, לא ידעתי שאנשים יפגעו,או יעלמו ,לא ידעתי שהעולם גם אפל במקצת,שהייתי ילדה היה לי חלום להיות רופאה, ולתת מעצמי לעזרה לאנשים חולים ולטפל בהם,

היום אני רואה את התמונה שלי בילדותי,ואומרת לעצמי אם הייתי יכולה לראות את אותה ילדה עכשיו, הייתי אומרת לה לא לוותר, גם שקשה על החלומות והשאיפות שלה,

להילחם ,לאהוב,לקוות. שיום אחד העולם יהיה באמת ורוד,ומסבירה שעולם הורוד הזה מגיע אחרי הרבה נפילות תהיות מחשבות ,מסע.

הייתי מאחלת לילדה הקטנה שבתוכי, לעולם לא להפסיק לאהוב או להאמין באהבה, שגם בדרך חיי ידעתי להבין אנשים, ולתת מטוב ליבי.

שמתי את עצמי פעם בצד,וקודם עזרתי לאנשים ואחר כך לי ולעצמי, אני הילדה הקטנה הזאת שנולדה ב1995.

כן,זו אני מולכם, אני מאחלת לעצמי אהבה עצמית, וביטחון ובמי שאני,

אני מאחלת לאותו ילדה שהייתי לעולם לא להפסיק לחייך, לא משנה באיזה עולם או איזה צבע אני אראה בהמשך.

פעם ראיתי שחור, ופעם ראיתי לבן,ואז ראיתי אפור

היום אני רואה בקשת,כי קבלה העצמית היא שלי בלבד.

 

לפני 4 שנים. 28 במאי 2020 בשעה 18:30

אני מחייכת בנימוס אל הקושר היושב מולי בסטודיו, מן חיוך מרומז וביישני.

אני יושבת בישיבה שנקראת סז'ה , ועוצמת עיניים.  

ליפוף,אחר ליפוף,ואנחות של התהדקות,נושמת ונאנחת,ליפוף אחר ליפוף,

ופותחת עיניים,כדי להסתכל, על ידיו חובקת את גופי,מזיז,מניח,קושר,ומזיז לצדדים, לצד שמאל ,ולצד ימין 

מסתכלת עליו במיצמוץ עיניי, ונאנחת, נהנת,מנסה להשתובב,והוא שולט בגופי הקשור ומונח על ברכיו, 

מעמיד אותי בשנית באותה המנוחה, ומתחיל ללפף סביב ידיי את חבליו, ומסתכלת על זוג ידיו בפוקוס מלא, מרגישה ממנו המון אמירות,עמדותיות,הרגשה משרה בביטחון מלא.

 

החבלים שעל גופי,משאירים את סימניהם. וחותם, ליפופי החבלים שנפרמו,אך עדיין מרגישה אותם על גופי הענוג אחרי ליפוף וליפוף הדוק יותר, כאילו את קושרת מחוך סביב צלעותייך,אני נאנחת בקול רעם יותר, ומסמיקה, הוא מזיז את שיערי מפניי, ושואל האם הכל בסדר, אני עונה באנחה כן,הכל מעולה.

ההתדהקות של החבלים,מתהדקת ומתהדקת,ותוך כדי אני נאנחת מכאבי החבליו  ,אבל הכאב הזה מחזק בי אמירה "תיהיי שלמה עם העצמך."

תאהבי את עצמך,כי את עצמך, ובין החבלים אני מרגישה את הגוף כואב תוך כדי עינוג קל ,האומנות שבחבלים נותנת לגיטימציה להשלמה עם עצמי ועם משברים שעברתי וצלחתי,

כל מתיחה ומתיחה ברחבי נשמתי כאילו חוט אחר חוט של עבר חיי משתחרר, ואני חשה בכך, הרגשה כואבת מענגת שכזאת,אני נזכרת ברגעי משבר שעברתי תוך כדי הכאב, ואני מתרגלת אליו בחצי חיוך אל הקושר שלי,משחררת אותו את המשבר הזה ושמה מאחורי,

 

מחייכת,ואני חושבת לעצמי.. 

בטח הוא חושב איך לא כואב לי,אם כל אנחה קטנה שאני מוציאה,כך המתיחות מתדהדקות על גופי,

ואני נמתחת,מתיישרת,ומתנדנדת מציד ימין לצד שמאל כשפלג גוף עליון חצי תלוי, מרגישה את ידו על צווארי ועוצמת עיניים. החלטתי להוריד את החזיה כי היא הכאיבה לי יותר מהחבל בתנוחה מסוימת והפריעה לי להרגיש ביטחון מסוים, ביטחון במי שאני , אחרי המון זמן תוך כדי שחשבתי עם עצמי,

תני לעצמך להשתחרר, להראות,להתפתח,להבין,להרגיש ולחוות.

תוך כדי ליפוף,חוויה,תחושה,ואנחה ובעודי קשורה בחבליו, אני מהנהנת נמתחת ונאנחת, אבל שלמה, ולאט לאט החבל מתדהק עוד קצת ועוד קצת, כמו מחוך על צלעותיי,

ומשומה זה נעים,ומכאיב בו זמנית,

מרגישה את הפמפום של השרירים שלי בתוך החבל, וממתיחה למתיחה הגוף מתארך ומתעצם ,ההרגשה שהגוף נמתח,משתחרר,מכבלי המציאות ונשאב לרגעי  אושר.

 

הקשירה דומיננטיות הפעם ,איני אומרת דבר,אלא חשה, מראה במבטים,נותנת לעצמי לעוף לאיזה אופק רחוק,ונותנת לגוף להתענג על הרגשות,כאב,כעס,שמחה עצב,אושר,אופטימיות,הכל סובב אותי עם החבלים מסביבי, עם כל המשקל של הרגשות,כמו גלים בחוף,גל אחרי גל..

מכל קשר,יוצא רגש אחר,

כעס משתחרר והופך לסליחה עצמית,

אושר משתחרר,והופך לאושר פנימי,

שמחה משתחררת,והופכת לשמחה פנימית.

עצב משתחרר והופך לחוזקה אישית.

 

תנו לעצמכם לסלוח לעצמכם ברגעי עצב,להתענג ברגעי תשוקה,לאהוב ברגעי פחד,להגיע להשלמה עצמית מתוך בחירה

כך אני בחבליו,כאהבה משתחררת לחושפת לנשיקה אחת על שפתיי

ואני מעופפת בין הארץ לשמיים,

עפה בחבליו וכאבי, ומשחררת סליחה פנימית 

למשברי העבר, לאנשים חולפים, וברוכה הבאה לאהבה עצמית,

כך אני, מתנדנדת בין חבליו, באנחות,נשימות,

 

ובחיוך אחד גדול מאושר.

 

 

 

 

לפני 4 שנים. 28 במאי 2020 בשעה 10:02

הרבה מן המחשבות פועלות ברקע, האם אצליח?

האם אני כמו שרואה את עצמי?

הרבה מן האנשים רואים בשחור לבן, זה או רע או טוב

הליבוי של המהות שלנו כבני אדם היא חופש מיני וצורת ביטוי מלאה,תקשורת נכונה וכדומה

אם אקח אדם שאהבה עצמית אין לו, הרוב מי שלא אוהב את עצמו משליך את זה על הסובבים אותו,

ילדים לעומת זאת ,אומרים לפעמים בלי לחשוב מה שמפריע להם,ובכל זאת יש אהבה עצמית תמימה,

וככל שאנחנו גדלים,אהבה העצמית יורדת.

 

אפשר להבין את זה, מודל החברה,האנשים בה, והסלקציה.

 

זה מזכיר לי המון בצורה מסוימת את העולם הבדסמ,למה?

יש כל מיני אנשים,חלקם בזון שלהם וחלקם מחפשים.

מהי שליטה ואיך ניסוי וטעייה משפיע כאן?

בעצם,במחשבה הראשונה הכאב נבנה על אדם שהביטחון והאמון גבוהים ,כשהכל נבנה על ניסוי טעייה.

קחו למשל בעל חיים המחפש להזדווג, הוא רוקד או מנפח את הצוואר כמו היונה כדי להראות דומיננטיות,

זה בדיוק כמו האדם,האדם אמנם לא מנפח את צווארו , אבל הוא מראה דוממינטיות בצורת הגוף או ביטוי עצמי גבוהה,

ובמיניות, אני מסתכלת על הדתיים לשמה,

הדתיים לדעתי הכי חסרי חופש ביטוי,בכדי האמונה לאלוהים, המיניות סגורה, אפילו לאונן אלוהים לקח להם,

האמונה באלוהים סוגרת את המיניות וכשהוא בא להרשים את האישה "לחתונה" היא לא יודעת איך להתנהג בשפה מינית וחושנית,

כמו שאנו מכירים.

פעם הכרתי מישהי , שגרה בבני ברק, בלילות הייתה נשלטת ובימים הייתה אמא ואישה למופת,כשהיא יצאה בערב בעלה חשב שהיא אצל הוריה,

התהליך של מיניות אצל האמונה באלוהים נכבת, וכרואים עולם פתוח בבדסמ, זה מושך.

 

המיניות הפתוחה הזאת לעשות כל דבר שתחפוץ בו,כמובן בהסכמה מלאה, היא זרה להמון אנשים.

לא ידוע להמון אנשים,וישנם שכבר איבדו תיקווה וחושבות שלא ירגישו מהי בכלל אורגזמה.

 

גם כיום כחינוך מיני בכיתות ח עד ז וחטיבת ביניים ותיכון, הם סגורים מבחינה מינית עדיין, 

למרות כל הסקרנות, כבר מגיל קטן אומרים לבנותיהן, אין סקס לא לפתוח רגליים לכולם, מונוגמיה מונוגמיה מונוגמיה.

כבר מגיל קטן מחנכים אותו לבן זוג אחד,לאישה אחת.

 

מה שמצחיק, שאפילו בסיפורי התנך לא היה מונוגמיה חיצונית , ככל הנכון פנימית אולי,אני בעצמי מונוגמית ,

אבל לא שוללת לשנות את החשיבה.

 

ומה אתם חושבים על כל זה,איך אתם משתלבים במיניות שלכם

ומה ההרגשה? 

תעשו שניה חשבון נפש עם עצמכם כדי להבין עד כמה החופש ביטוי המיני שלנו כנערים נערות יהיה סגור.

 

 

לפני 4 שנים. 26 במאי 2020 בשעה 12:37

בעירום שלי אני רואה את עצמי מול המראה כל בוקר, בתהליכי השלמה עם עצמי. 

ברור אני אישה, עושה המון ספורט כדי לחזור למוטב, 

כשאני במכון כושר אני שומעת על צניעותיי ולא מרימה אף על אפחד מהמתאמנים שאני מכירה, 

אני לא אוהבת, יש תמיד מישהי רוסיה מסתכלת עליי רוב האימונים שלי, אתמול היא באה ואמרה, את נראית יותר טוב מלפני קורונה, 

לפני הקורונה הייתי מתחת למשקל הרצוי, בקושי אכלתי, חשבתי המון, לקחתי דברים באופן קשה מידי, 

היום שאני מסתכלת במראה בחדר שלי או בחדר האמבטיה, לא יודעת למה, 

עדיין קשה לי עם עצמי, כמובן שאני תמיד דוגלת אם יש משו שאתה חפץ לשינוי, בנה את המטרות שלך ועשה אותו עד שאתה מגיע למטרה שלך,

חיטוב הגוף כמוהו מזכיר לי חישוב המשמעת החיובית הפנימית, להקשיב לגוף, ולא לרוץ קדימה מידי אף לא ליפול בתהליך, ואם כן לקום מהנפילה ולהמשיך להסתכל קדימה, 

 

פעם הייתי מסתכלת במראה ובוכה, 

מחזיקה את הבטן, בכל מיני צורות, ושונאת את עצמי, 

היום אני מסתכלת ומשתדלת לאהוב את עצמי, כי אם לא תאהב את עצמך, האנרגיות ממך יהיו מזויפות, 

הקבלה לעצמך, ומשם מגיע השינוי האמיתי. 

 

 

לפני 4 שנים. 25 במאי 2020 בשעה 18:13

אז כשאני פוסעת להליכון בנעימות, שמה את האוזניות ונכנסת לבועה משלי

הכי כיף כשאני מנותקת מאנשים מסביבי, כולם יודעים לא להתקרב כשאני מתאמנת

אני מתחילה בריצה,ואפילו את הרגליים במהירות שיא אני לא מרגישה,

הכי כיף, זה פשוט להתנתק ולהיות בתוך האנרגיה של עצמך,

הפנמה העצמית שלי היא קבלה עצמית אחרי המון זמן באוף אנד אן שלא הייתי שלמה עם עצמי,

אני מסתכלת בתמונות שלי ומחיייכת, פלוס הוצאת האנרגיות שיש מסביבי שאני פולטת לתוך הריצה

אני רואה את השינוי והחיטוב והמוטיבציה שלי להצלחה כשיש מטרה, וגם האנרגיות של ההיי אחרי כן,

איזה כיף, זה סופסוף להיות מאוזנת, מכילה קודם כל את עצמי, אחרי המצבי הקיצון שהייתי בהם,

אני מסתכלת על הארלי קווין שלי על הרגל, ואומרת סופסוף מצאתי שלווה פנימית ושקט,

המסיבות לא חסרות לי, אולי ההרגשה של "תראו אותי",אבל גם זה מיותר.

ככל שאני מבינה יותר ומפנימה יותר, שם אין חברים.. יש זאבים ,טורפים,קנאים.

 

נכון, אולי כל התקופה הזאת לימדה אותי השלמה עצמית,אהבה עצמית, 

רצון להצליח בדרך שלי, פעם צחקקתי עם מישו שאני צריכה לעשות מהחיים שלי ספר על כל העליות והמורדות שעברתי,

יש בזה איזה מן שלווה,אחרי כל החרא שאנחנו עוברים, כאפה אחרי כאפת מציאות.

תרופות ,כדורים,הכל עזר לי להמשיך קדימה.

 

נכון אולי חציתי אין סוף בסיפורי האקשן שהייתי בהן,אבל זה גרם לי להבין כמה אני חזקה,שווה,מדהימה,וחברת אמת.

הארלי שלי