Love yourself❤

אני יוצאת מהבית עם המעיל עור שלי ומדליקה סיגריה וחושבת לעצמי,מתישהוא בעולם הזה יש מיליון מחשבות בתוך כל ראש של בנאדם,

לוקחת שכטה, ונעמדת לצלילי המונית שמגיע לקחת אותי,אני חושבת על הפגישה האחרונה, החיוכים והקריצות,לפעמים שקורצים לעברי

אני חושבת שנכנס להם משו בעין, עד שמתסבר שהעיוות בעין היה רציונלי.

אישה,אישה,הכח של נשים זה משו מטורף,העינטוז,הטיז,ההליכה,להרגיש במהות שלך אישה זה גם להיות טרף בעולם בחוץ ולפעמים , זה להיות קצת יותר קשוחה מהרגיל שאת פוגשת חבורת טינייגרים בחוץ,פעם זה היה אלכוהל היום זה פאקינג ירוק,שאני עוברת מבושמת ומריחה טוב ,הם מסתכלים ובוחנים.

 

מטומטמים,אני חושבת לעצמי, כמה גברים נראים דבילים לפעמים שהם בוחנים אותי מזוויות שונות,כאילו בחיים לא ראו אישה בזקט עור,לא חמודים אני לא אינדיאנה גונס,

ולשרוק לי כמו ערסים זה לא מדליק אותי,זה מוריד לי.

חשבתי לעצמי מיליון פעם, ופעם מה הכח של אישה לא משנה מעמדה ,אישה יכולה להביא את כל התחושות שלה לרגע אחד קטן ,ולתת לעולם להסתובב ככה סתם,

זה לא משנה כל כך הצורה שלה או הכימורים או הרזון על גופה, זה העניין של חוזקה. 

זה האמנם לא פוסט פמניזם,אך אישה יכולה להיות אלוהים לגבר מסוים לא משנה באיזה דרך וצורה,

נשית נשית בסהכ כמו תכשיט הם אומרים,וכך נגמרה לה עוד מחשבה ארוכה.

 

 

את יושבת שם ובעינייך, כתוב סיפורי עבר שעברת ובמקום להרים את עצמך את נופלת.

את,כן את,שעברת כל כך הרבה סיפורי זדון,נופלת על שטויות, אני כועסת עלייך.

ומבינה אותך,שזה כל כך מוזר,אני רוצה לעזור מצד אחד ומצד שני העזרה אצלך היא כעלה נידף ברוח.

אני קוראת אותך,ומבינה שאולי המשבר הזה שאת חווה ילמד אותך להבא להיות חזקה יותר, 

את אשכרה חושבת כל הזמן כמו אובססיה על המשקל שלך,במקום לחשוב איזה כיף שלא נדפק לך המוח.

 

תקשיבי לכמה דק,זה נטו משקל וזה ירד,עשית ממך 130 קילו שסה"כ עלית איזה 4, 

אם היית נשארת רזה אבל המוח היה נדפק ולא היית חוזרת לעצמך? 

היית נשארת בקיצון,איפשהוא שם בלי אף אחד ולבסוף מתאשפזת איפשהוא כדי לטפל לך במוח.

את כן את, שקוראת את זה פאקינג תאהבי את עצמך,

תחבקי את עצמך ממה שאת עברת,החיים שלך עלו בחזרה.

היית יכולה למות או להיפצע ששמעת את היריות האלה מעבר לשכונה,וברחת ברחת הכי רחוק שאפשר.

בעצם הלכת אל הסכנה,חיפשת אקשן,ומצאת.

היית בסביבה שלא אהבה אותך באמת,מתי תקלטי? מתי תביני? 

חברים זה לא האלה שמנסים רק לזיין אותך,חברים זה לא האלה שנעלמים לך, חברים באמת קיימים בעולם הזה,

אם תבואי מתוך הרסיסים,ינפצו אותך עוד פעם ועוד פעם,

אם תבואי מתוך החוזק שלך? מי ינסה אותך? 

תאהבי את עצמך ילדה, אחר כך אף אחד לא יאהב אותך חזרה.

מבעד להתכתבות,להרגשה,ולתשוקה יש משו שחסר,הנימפומניה שלך

מצד אחד המיניות הזאת והגלים שהיא באה,סוחפת אותי למקום אחר שמיימי,וקסום.

אני חושבת על הסקס שהיה לי עם גברים בעברי ועל נשים, משו תמיד הדליק אותי יותר מהאקט,המבטים,הרעידות,ההסתכלות אל העצמי ולחלוק אותה עם מישהו,

שיש סקס בלי רגש ,זה מרגיש לי מכני קדימה והחוצה,החוצה וקדימה בתנוחה הנורמטיבית, אני אוהבת לשבור מוסכמות ביחסי מין,לעשות הכל אחר ושונה.

אני אוהבת להרגיש את עצמי מתלהטת ,מתחממת, ואז אולי ממשיכה לפי ההרגשה שלי, ההיסחפות למין ולמיניות זה תמיד היה בתוך תוכי מגיל צעיר, 

אני אמנם לא גבר,אני אישה. והמיניות של היום נראת לי קצת עגמומה ונורמטיבית, מין אצלי הוא משהו אחר מכל מה שחוויתי עד היום,זה התחברות לעצמך

פעם כמו כל הנשים, הייתי אוהבת לרצות ולרצות לרצות, היום אני רוצה שירצו אותי, מגיע לי,אחרי כל המסע למיניות ולשחרור של האני הפנימי בתוכו,

מין,מין,מין. יש כאלה שמתכחשים אליו, הולכים עם כיסוי עיניים מטאפורי לכל סקס מזדמן,  אז אתה תעשה כך כך וכך, כדי לספק את צרכיה

אני מאמינה שכל ההתמסרות למיניות נמצא בתוכי, אבל לא שיחררתי יצרים, 

המיניות הזאת שאני מדברת אלייה, היא המיניות שלי כלפי עצמי, כשהייתי עם נשים הכל היה שונה היחס,התשוקה,הגירוי,והעוצמה.

שהייתי עם גברים לרוב זה היה ברוטאלי וכוחני, ואני?בקושי גמרתי מזה,אני אוהבת ברוטאלי לפעמים אבל  לפעמים חשבתי איפה האני בכל האקט? חוץ מעוד איזה חור שיש לך להחדיר את זממיך, אני רוצה ריצוי של האני הפנימי שלי במין, וכשאין את זה הכל פשוט משעמם אותי, אני משתעממת גם מסקס ברוטאלי שאין אקשן

המיניות המתפרצת הזאת לפעמים מדברת ואומרת לי תסתכלי על עצמך, תאהבי את הסקס שלך עם עצמך, וככל שהמים זורמים, אני חושבת ומעמיקה במערכות יחסים או יציאות עם גברים ונשים שהיו לי, אני מסתכלת על עצמי ועדיין אני במן אפוריה, 

שהאדם אוכל יש בזה גם מין נרצה ולא נרצה, בכל מה שאנו עושים במהלך היוםיום,צורת הליכה,צורת ביטוי,צורת האכילה והשתייה, בהכל יש מין. 

כולנו נימפומנים בסהכ, הרוצים להרגיש דברים נוספים בחיינו, במערכת יחסים שלנו, ובאהבה העצמית שלנו לסביבה.

 

 

אני כרגיל,יש בי משו ביישני על גבול מסוים במיוחד בתחילת סשן אחרי המון זמן שלא ביצעתי,בגלל המשבר שעברתי. בגלל שהיה הרבה אנשים הייתי ביישנית להחריד, וקצת הרגשתי אי קבלה עצמית,

אני אוהבת את עצמי אבל יש בי חלק שצריך עבודה מסוימת מהפנימיות של הדברים שחוויתי, אחרי שש מפגשים מעצמים בעזרת החבלים הרגשתי פתאום בעצמי חוסר ביטחון,לא הרגשתי בנוח,באתי בהתחלה בבגד גוף שחור שמלפנימה הכל פתוח,נכנסתי למצב ביישני האמת, עד שלאט לאט התנתקתי מהמבטים,מהדיבורים,מהאנשים ונכנסתי לתוך עצמי ,ככה שבויה במחשבותיי,הכאב היה בונוס מסוים על גופי,ההירדמות,היעקצוצים,החוסר תחושה במקצת ,ההרגשה שאני יכולה לכאוב עוד ועוד,כדי להוציא את כל מה שצברתי בתוך נפשי, ולהרפות. 

התהליך הזה של לקבל את עצמך, לאהוב את עצמך,להתמסר לעצמך,ולתת לעצמך במקום מסוים נוגע לי מאוד, אני אוהבת אנשים זה לא שלא, אבל מתרגלת לעולם משלי כשאני בחבליו,במחשבות אני באולם משלי וכשאני גם צופה וגם מופיעה ,אני צופה בעצמי ככה אני,בדמותי ובנפשי.,ואולי הקושר שלי אתגר אותי קצת, מן הסתם,להתרגלות לחוסר שקט,להוויה ,להתרכזות בו קושר וקושר מלפף ומלפף עוד חבלים,ומחבר חיבור עשוי מברזל,ואני ככה מחכה כנועה וקשורה,כשאני מרגישה חופשיה. ואז לפתע שהביישנות משתחררת והמיניות שלי מתעוררת ויוצאת, להתמתח,לשחק בתוך החבלים,להזיז את מה שעוד נותר לי שחופשי,להרגיש חופשיה אך מתמסרת,בכל כוחי,היה לי מן מחשבה הפעם על עצמי, והרגשתי כמו הגלים של הים הנוגעים ונשברים על המזח, מן גל של עוצמה ואחריו גל של תשוקה ואחריו עוד גל של רגע לעצמי ,רגע להוויה שלי,בתוך תוכי רציתי ככה להמשיך להיות תלויה ומשחקת עם הידיים למטה בתזוזות מעגליות כמו החוטים בתוך החבלים,הבובה הזאת שחוותה משברים,משתחררת עוד ועוד כל פעם מחדש, נותנת לעצמי להגיע לשיא ולהרפות בכל מפגש,ומפגש.

הייתי צריכה את הסשן האחרון,התקדמתי ולאט לאט הזמן באוויר עולה ועולה ,וכשהוא עולה אני מרגישה את עצמי ,מתעצמת עם הכאב ומרפה את גלי המשבר האלה שעוברים ממני, נותנת לעצמי להחלים,מהכאב,הדמעות,מהחוסר ביטחון שהתצטבר בתוכי, אני חושבת שאני רוצה לשחרר ,להשתחרר, ולהיות אני,פחות ביישנית במן קצת, לתת לעצמי לשוב לענייני התשוקה והמיניות שארגיש בטוחה בעצמי, ההרגשה של הפלג הגוף נרדם לו ואני מתאבקת עם ההרגשה ששתי ידיי משוחררות על הריצפה במן עננה של כאב מסתבכת, אבל טוב לי,כיף לי,שהגוף נרדם ככה.

הכאב הזה, בין החבלים נותן לי תשוקה להצלחה,שיש לי מטרה, הרצון להיות תלויה ומשוחררת כאנשים רואים אותי כלואה ושברירית, ואני מבפנים מתעצמת ופורחת, נותנת לעצמי לשחרר בתקשורת בריאה ומאוזנת, 

אחרי שמיציתי את הבגד גוף השחור, החלפתי לחולצת בטן לבנה וטייץ, אני בשירותי הסטודיו מסתכלת על עצמי ומחייכת, פשוט עוצמת את העיניים ומחבקת את עצמי, ונותנת לעצמי להשתחרר מקווי המציאות העגומה שחייתי בה בעבר, 

אני לא מושלמת, אבל שלמה, וכשאני תלויה אני צוחקת, שכואב לי אני צוחקת כמו משוגעת קטנה.

עוד שבוע עבר לו, עם שגרת האימונים,המוטיבציה,הבילויים,הסדנאות,האנשים, באיזה שהוא מקום מסוים שנגמר שבוע מלא עשייה זה תמיד כך, מה שמזכיר לי שהימים עוברים ואנחנו עדיין בשגרת כוננות,הקפצות על הקורונה כל הזמן, תאכלס זה המחלה שהכי הרבה זמן ללא חיסון,מזכיר את ימי הביניים אשכרה,כולם בפאניקה רואים חדשות שישי, כאילו חושבים שזה יעזור במקצת להירגע,במקום זה נכנסים ללחץ כמו טמפון. 

 

אני מגלגלת לי סיגריה מטבק הדובדבנים, אשכרה יש כזה טבק, תמיד משך אותי דברים מיוחדים, שוקולד עם צילי,שוקולד עם מלח, דברים כאלה מיוחדים אתם יודעים, 

 

מה שמזכיר לי במקצת, שאני הולכת למטבח להכין לי כוס קפה עם חלב סויה וניל אני בוהה בחלון בילדה קטנה ובלונדינית שמשחקת בחוץ בגינה ממול הבית, ואני חושבת לעצמי,איזה כיף לה,התמימות,הנאיביות,החמידות והמתיקות, כולנו היינו כאלה כשהיינו ילדים שרק התחילו את התהליך הזה "חיים", אף אחד לא הבטיח לנו חיים ללא אתגרים או משברים כאלה ואחרים,ובטח שבטח שניפגע שניגדל,מכל מיני סיבות, שיברון לב, דיכאון,פרידה, ואף אחד לא הדריך אותנו שזה אתגרים שאולי אלוהים שם לנו בדרך,כדי לקום, כדי שיהיה טיפה אקשן, 

לפעמים מתחשק לי לחזור אחורה בזמן אם היה אפשר, לעשות כמה תיקונים ולחזור, מן שגרת האימונים אני כבר רואה שינוי משמעותי בגוף שלי, וזה מעודד את המוטיבציה רוב הזמן, זה מזכיר לי. 

אם כבר אקשן, לפעמים החיים שלי נראים כמו סרט, הענשה על אתגר ועוד אתגר זה נהיה כבר קל לקום מזה ,כאילו סבבה דפקו לך תשכל, אבל את בכל זאת נשארת שפויה כל הזמן, כשאני חושבת על החיים כמנגינה,לפעמים קצת עצוב ולפעמים שמח, לפעמים טראגי ולפעמים פשוט וצנוע.

יש משו שאני לא מבינה רוב הזמן, בא לי להרגיש משו לפעמים בתוך תוכי, לתת לעצמי אהבה לפעמים, ככה כי סתם פשוט בא לי. 

 

רוב בני האדם, בגלל המודל החברתי גם כיום, חושבים רק על הרע והחרא, מגיל ממש ממש צעיר אנו מתחילים לחשוב ככה, בלי ממש ידיעה מוקדמת, ששישי מגיע וחמישי כולם צוהלים שמחים,ממש יציאת מצרים.

סהכ הגיע סופש, לפעמים שיוצא לי אני נזכרת ברגעים ממש טובים, ולפעמים האיזון מתמשך בי לחשוב על שתיהם, לדעתי האישית.

אני לא מאמינה בשחור לבן,אני מאמינה שלכולנו יש גורל מסוים ותפקיד, כשאתה בחיים שלך אתה השחקן הראשי בהם, אתה בוחר איך תתפתח העלילה, מה יהיה בה וכמה אקשן אתה רוצה.

וכולם הם השחקנים,שאתה הבמאי,השחקן הראשי,והצלם.

איזה מן מסר תרצו להעביר לעצמכם? 

מה השינוי שבוער בכם? 

איך לבצע ומה לעשות, איך הגישה השלילית נהיית לחיובית מיום ליום,

זה הכל תלוי בך, מצד שני לפעמים קוראים טראגדיות למינהם, ואז אנחנו סוג של נשאבים לבור חסר תחתית וממשיכים ליפול, והדרך לעלייה קשה.

אבל בכל זאת, את מצליחה או אתה מצליח,

 

הכאב שלי , זה משו שמאוד קשה לי להסביר.

לפעמים הייתי מעדיפה להרגיש כאב פיזי מאשר נפשי,

מנטאליות זה משו שמדבר לכולנו ,וזה לא בהכרח לבדסמ.

 

שהכאב שלי רוצה להופיע, אני מקשיבה לו ונותנת לו מקום,

המון שאלו אותי כתור נקשרת וחשבתי על זה לעומק לאחרונה, האם כך את מתמודדת עם דברים,

האם כך את מוציאה את הכאב מגופך כאילו שלפת אותו בשקית ניילון ומתייחסת רק אליו לכמה רגעים,או שעות..

כן, אני נותנת לו מקום,ויצר. 

 

הכאב שלי זו האומנות מסוימת שכבויה בכל אדם באשר הוא ואיך הוא מוציא אותה בדרך בריאותית החוצה,

לפעמים הכאב שאיתו אנחנו מוציאים, מביא היי ואהבה וחום לאחר מכן, 

שאנחנו מתעלמים למכאבי ליבנו, הגוף בוכה,והנפש סגורה.

זה מתכון לשנאה עצמית, לתת לעצמך גם הרגשה של לבכות, להביע את יצר כאבייך, 

זה אינו חולשה,

זה החוזקה האישית שכבויה בכל אחת ואחד מכם,

שיהיה לכולנו שבת שלום,מלאה בהתבוננות פנימית.

אז למרות ש2020 התחילה לי ברגל שמאל,בלי הרבה הבנה ומחשבות קיצון 

זה הזמן שלי לשנות את הגישה שהייתי מתמידה בה באופן חד,התחלתי לפרוח דווקא שהמון אנשים חלפו מחיי,

התחלתי לשמוח,ולאהוב את מי שאני.

לאהוב את מה שאני,אחרי התקופה הקשה חשבתי לעצמי בהמון תהיות ומחשבות מתרוצצות בראש,

שפעם הייתי מסתכלת במראה ונבהלת מעצמי, הייתי אדם די קשה פרפקציוניסטית להחריד, אחרי השינוי המאסיבי שביצעתי והחשבון נפש החדש ופתיחת העיניים שקרתה לי, 

הגיע הזמן קצת לפרוק את כל זה וכן לפתוח הכל, די נמנעתי מהפוסט הזה תמיד, אבל עכשיו אני מרגישה חזקה כדי לבצע את זה,

בהמשך לסיפור של הגבר ההוא שלא שמעתי ממנו עד היום, לפעמים בא לי לכתוב לו ולהראות שאכפת לי שהוא בטוב, עד שההרגשה הזאת עברה

בהמון בכי,והבנה. שמגיע לי טוב יותר, בפוסט האחרון דיברתי רק על הדברים הטובים, אבל מה ניסיתי לגרום לעצמי? 

לחשוב שיום יבוא ו.. ו.. מה אמיליה,אני מדברת לעצמי.

והוא יחזור? לא צריך, אחרי המשבר שהייתי בו, אחרי שאנשים ספציפים היו בחיי והרימו אותי חתיכה אחר חתיכה , להם אני צריכה לומר תודה אלף פעם, שהיו שם שנתנו יד והיו איתי הצחיקו אותי ברגעי בכי, ברגעי משבר,ברגעי קיצון,אני רוצה להעביר מסר מאוד חזק בזה שאני פותחת את עצמי בפוסט הנוכחי, כמה שתיהיי יפה ,רזה ככה יהיה אנשים שינסו להפיל אותך,לשים לך רגליים,לחבוט בך פעם ולא פעמיים, להתעלם ממצוקות נפשך,לקחת את התרמיל שלמדת בכל הדרך וכמו שתי בריונים לרמוס אותו בבעיטות,אבל גם זה לא הרס אותך,זה בנה אותך,לבנאדם הרבה יותר חזק,ואמיתי.

הייתי אז גרה כמעט לבדי, 

הייתי אדם שאוהב תמיד לעזור,בלי אינטרס מיותר ובלי לבקש על זה חשבונית, היו שתי גברים בחיי כשזה קרה לי, 

 

התאהבתי בשתי גברים שונים, אחד היה נשוי.

לפני כל ההתאהבות היינו חברי נפש,ואהבנו,צחקנו,ועזרנו לאחת השניה לקום ממשברים קטנים, היה בנינו קשר מעצים,ונוגע,מצחיק,דפוק,שתי משוגעים שפתחנו את ליבנו לאחד לשניה,אני חושבת לעצמי היה ימים שממצבי קיצון לא ידעתי מה כתבתי באותו רגע, הייתי נוסעת לסוף העולם ימינה מתחבאה כדי שלא יהיה לו בלאגן עם אישתו,כמו מפגרת אני אומרת לכם ואני אמרתי לעצמי זה לא יקרה לי,רק לא לי, לבסוף זה קרה.

שמרתי המון המון בבטן דמעות וכעס על הסיפור הזה, עד ששיחררתי,בכיתי ימים ולילות,יום ולילה ככה במשך מס חודשים, הגעתי למסקנה שהייתי צריכה את אותו האדם לידי, הוא לא היה שם עם כל החברות שהייתה, אני זוכרת שדיברתי עם אישתו ובלי בושה אשכרה,אמרתי לו שאני אוהבת את בעלה יותר ממה שהיא חשבה, היא הסתכלה אליי במבט שוק אבל גם איכשהוא מקבל. 

"זה ההחלטה שלו,מה שהוא יחליט יחפוץ בכך, זה שלו ולכן אני לא מתערבת בענייניו." ראיתי אותה אוכלת את עצמה מבפנים, אני אישה אני יודעת מה ההרגשה,מה התחושה ,

מצד אחד,אני אומרת לעצמי באותו רגע..אמיליה מה יצא לך מזה? הרגע אמרת את האמת לבנאדם שהוא נשוי לה , ורוה הסיכויים שיהיה בעיות.

 

הוא אמר לי שהוא אוהב אותי,רגע ככה זה מתחיל.

כל הבלאגן הזה משלוש מילים פשוטות . "אני אוהב אותך".

"אני רוצה אותך"

"אני צריך אותך"

"אני בחיים לא ילך"

"אני תמיד יהיה שם"

בסוף, זה נגמר ממש רע,והוא הלך. 

 

מתי שהייתי הכי צריכה חבר לדבר איתו,לבסוף הוא הלך, ואני די בטוחה שהוא עשה את שלו בחיי, 

עשיתי עם עצמי חשבון נפש ארוך, ושלחתי לו מחברים קרובים סליחה,ואני לא שומרת טינה בבטן, לאהוב אותו כבר אני לא מסוגלת , אבל תוך כדי שאני שולחת לא סליחות, 

בנאדם שאין לו סליחה ,אין לא אהבה עצמית. 

 

בקשר לגבר השני,אין לי מושג אחרי כל מה שכתבתי בפוסט וכמה טוב ונחמד היה לנו, הבנאדם נעלם מחיי, פשוט נעלם. 

שהתחיל לי המשבר, הוא פשוט מת ממני. 

ויותר לא שמעתי ממנו.

 

 

מה שאני באה לספר לכם, לכל מי שאומרת שלה זה לא יקרה,זה יקרה,ואם את יכולה לעצור את זה, לפני כל הבלאגן, תעצרי את זה ותעיפי את הרגשות לקיבינימאט. 

כי שום דבר לא שווה שידפוק לך תשכל, במיוחד לא שתי גברים שנתת להם תנשמה ובך הם בעטו כמו כלבה.

זה המסר שלי, תאהבי את עצמך קודם כל, ותחשבי מה את רוצהףמה את צריכה,בלב שלך,בנשמה שלך.

ולא איזה שתי קקות שישחקו בך בלב, אני עשיתי את הטעיות שלי, ואני יודעת גם לאן לא להגיע יותר.

 

אז תודה לכם, שעשיתם אותי יותר חזקה מכל אי פעם שהייתי,

ותודה לאלה שהיו שם,שהצחיקו אותי,שהרימו אותי,שהיו איתי במשבר הארוך הזה,

ועכשיו שאני יותר חזקה, אני יכולה סופסוף לשים את זה מאחורי ולסגור את הדלת,

 

אני מאחלת לכולכם שנה בריאה,מלאה אהבה נכונה ,שכל ישר,אהבה עצמית,נכונות להצלחה,אהבה ללא תנאי, כושר ובריאות, 

ותודה למי שהיה שם ,אין לכם מושג כמה עזרתם ולימדתם את הלב שלי להתגבר על מכשולים,ולהעיף ממני את השברים.

תודה לכם,על מי שאתם ועל היותכם פה.

רגל אחת באוויר תקועה בפוטומומו והרגשה כלואה ומתמסרת,ההתמסרות הזאת בעיני כוחי,אף פעם לא הייתה לי כל כך שלווה,וביטחונית.

פעם,הרגשה של ההתמסרות הפחידה אותי,לא בטחתי באיש שידע לתת לי את המקום שלי בתור סוויצית..

 

 ועם הזמן זה קרה, 

אני לא אוהבת הגדרות או ההתעסקות בהם,אני עושה מה שטוב לי,כשהייתי עם נשלטים הייתי כוחנית על בסיס הרגשות שלהם,לדעת להעצים כאב ולהגביר אותו כמוטיבציה להצלחה מסוימת, לדעת לקבל עצב ולהעצים את עצמך בשמחה,לדעת להתמסר בכדי ללמוד על עצמך, אני זוכרת שכתבתי פה על ניסוי וטעיה, ואני נזכרת גם בסשנים מזדמנים שאני ביצעתי למס נשלטים שהיו לי בעבר, הכל זה ניסוי וטעיה והרגשה של ביטחון ונתינה, יש אנשים שלהיות נשלט הם חושבים שזה משחק ילדים,אז זה לא. זה לדעת להעצים,לרומם,לעלות,לתת וגם לקחת ,אני לא חושבת שאף אדם התחיל להעריץ פה הגדרות או סטריאוטיפים מסוימים על חברת הבדסמ, אני חוזרת לאתמול ומדליקה אחת מהסיגריות הדקות שיש לי בתיק, אני בוהה בתמונות של השקט,שאני נקשרת אני מתנתקת מן  העולם המציאותי 

בזמן קשירה,וזה נותן לך הרגשה שאת מתחברת לעצמך,ההרגשה שלהיות את,לחצות את משברי העבר, וללכת איתם הכי רחוק כהתעצמות אישית.

עם כל מפגש שמגיע, אני משתפרת ומראה נכונות להצלחה,להכיר חברים אחרים,ולדעת לקבל באהבה את מי שהם בחיים שלי. 

שקט בימים האחרונים כסערה באוזני,טעם פירות הקיץ בין שפתיי, בזמן האחרון אני קצת כמו עפיפון של מחשבות,חושבת על רגעי מזל וכנות. ומחייכת לי בעדינות,הרוב כבר

חזרה  לשיגרה,ואני בעודי מחפשת לי תעסוקה,בין כתיבה לכתיבה ,ובין חיפושי מקום עבודה,מדברת עם חברה קרובה וצוחקות על מס נושאים, היא אומרת לי שסקס מוריד יותר קלוריות ואומרת לי תעשי כבר סקס,אחרי מלא צחקוקים, היא אומרת אני ניסיתי וראיתי תוצאות,אני עונה לה ומחייכת רואים,בכל אופן שקט,תקופה שקטה,הבטחתי לעצמי השנה לעלות הילוך לעבר מטרותיי הרבות,החיטוב,הכתיבה,האיורים,יש לי כל כך הרבה כיוונים גם אומנים וגם מעשים, לפני מס ימים הלכתי בכיכר אורדע ברמת גן וראיתי בחור יושב נראה לקראת גיל 19 או 20, ומנגן ושר,הסתכלתי עליו,ואמרתי כמה קשה להצליח בעוד רוחו ששר ומנגן באמצע הכיכר,פתחתי את ארנקי ונתתי לו 20 שקל, הוא חייך בנדיבות ואמר תודה, שאל אותי אם אני שרה גם, ועניתי כן בחיוך, אמרתי לעצמי אם אני אשיר? מה כבר יקרה וכך היה, שרתי שיר של איימי וינהאוס love is a losing game, ופתחתי את הקול שלי באורדע,ושרתי,האמת שאנשים מסביב עצרו ומחאו כפיים,ועוד אני מקבלת את האהבה,והחיבוק של הולכי הרגל ההולכים והשבים. 

סהכ,עוד יום שיגרתי נחמד,שנתתי לעצמי לשחרר את המושכות.

הולכת בעירום בביתי ,ורוקדת משתובבת 

משתובבת לי עם שירי הבוקר ,ושרה לי 

אני חושבת תוך כדי על התקופה האחרונה, 

המאסיבית,המציקה,המגעילה שהייתה לי ומשחררת אותה בתאוות נפשי,

התאהבתי באדם שברח,חלק חושבים שהוא מת,

מגלגלת לי סיגריה, ושואפת לי בכיף,

משתובבת להנאתי, פעם לא הייתי אוכלת ולא ישנה,

הייתי באוויר שם למעלה מחכה שאלוהים יקח אותי או ישו, מה שבינהם,

 

הגנתי על אנשים שאשכרה כבר לא בחיים שלי עוד, נתתי מעצמי לאנשים שראו שרק לשכב איתי זה איזה אטראקציה,

מזכירה לעצמי את כל הערות הסקסיסטיות שהיו להם כלפיי, כאילו הייתי שם מודל יופי,

וכמה שיותר רזה ככה יותר טוב,יותר שותקת,יותר טוב.

יותר תמימה-יותר טוב,

 

מפעם לפעם, אני מתבגרת ממשברים.

שאת מתאהבת בגבר נשוי,את חושבת עוד פעם,

איפה הסנטימנטים שלך? מטומטמת. 

בסדר, גם זה קרה,זה היה ונגמר

ואותו גבר כבר לא בחיי,

 

וחברים מה איתם? נעלמו.

נעלמו מן העולם הזה,ככה סתם.

מצבי הקיצון ומצבי היגון,תעתעו בנפשי בתקופה הזאת,

כמה שהייתי צריכה חיבוק וחום,והמקור הראשון היה אנשים שאמרו לי

כבר מהתחלה,אל תלכי,אל תסעי,אל תזדייני,אבל אני?

כשאני שומעת לא,אני עושה כן.

 

מטומטמת שכמותי, אבל מכל משבר יוצאת חזקה יותר

נו טוב,לפחות יהיה לי מה לספר לנכדים.. 

תנו לי מ,תנו לי ט,תנו לי מ, מטומטמת בקיצור.

 

הייתי כזאת, מתלהבת מחברים מזויפים, שהחברים האמיתיים שלך,

נותנים לך אחר כך כתף לבכות עליה,

 

ומעשנת וזורקת את הבדל על הריצפה,

אני מטומטמת,נדירה,ילדה,חברה,אחות,חברת נפש,מכילה.

 

אבל כבר לא אותך.

תוך גניחות רועמות שהתחתונים שלה בפי,מייק מסתכל ונאנח ומתחיל לדבר לעצמו,

מלמל לו בהולנדית  ונלה צוחקת, אני מתרכזת בה לחלוטין,ברצף הגמירות שגמרתי באותו ערב, הייתי אשכרה רטובה שלא יכולתי ללבוש את התחתונים בלי להעביר טישו כמה וכמה פעמים, 

מייק הסתער עליי תפס אותי ואמר בנימה של גלטמן אולי נשאר פה ונהנה מההופעות האירוטיות שלנו? אני גיחחתי בהיסוס.

נלה תפסה את מייק והושיבה אותו על השירותים, ואמרה:"הדבר היחידי שאתה תקבל זה שאני אעשה לך ביד,והיא תרקוד מולך..

אבל בה אתה לא נוגע עוד, נלה התגוננה עליי, מייק הסמיק קלות,תוך כדי שנלה הפעילה דרך האייפון שלה שירים ארוטים לצעדי הריקוד שלי,ואני נכנסת לעולם שלי רוקדת מתמתחת,נמתחת,פשוט לא חשבתי על כלום.

מה שמצחיק שלבסוף כן שמעו אותנו בשירותים שהשארנו חשבון פתוח, מישהי דפקה על דלת השירותים כי היא שמעה את מייק נאנח בחוזקה מהשחרור של נלה,

ולבסוף היא הגבירה את המוזיקה ואני מצחקקת מסטולה, והאישה שמבחוץ מחכה בנעימות לשירותים, אנחנו מסתדרים,אני שוטפת למטה עם מגבונים, נלה שוטפת את עצמה בבושם נעים,ומייק מוריד את הזקט ,מנגב את הזין שלו במגבונים ומסתדר, 

אני יוצאים אחת אחרי השניה מהשירותים,מה שאהבתי בנלה זה שאין לה בושה ,היא באה לאישה הנראת בגיל 30 לחייה, והעיפה לה נשיקה בחיבה, האישה שחיכתה הייתה נראת מזועזעת, ואני אני בהתקפי צחוק והרגשה כאילו נולדתי מחדש,תוך כדי שאנחנו יוצאות נלה לוחשת לי באוזן:"שתדעי,הפרצופים שאת עושה שאת גומרת בלי הפסקה,עושות לי את זה בטירוף" לקחה את היד שלי ושמה בין רגלייה,ואני מרגישה אותה נוטפת,וחמה.

 

חשבתי קצת על מה שמייק אמר וזרק לאוויר שנשאר בשירותים,אבל הלילה עוד היה ארוך..

תוך כדי חיוכים אנחנו פוסעים לעבר השולחן מסיימים את הבירות במהירות,מה שכן שאחת המלצריות שם התגרתה ממייק, אז לי ולנלה הייתה הצעה בשביל מייק,

מייק ניגש לדבר עם המלצרית , צחקו קצת מול עצמם,דיברו ואז אני ונלה כמו שתי משוגעות ללא טאקט שואלים אותה מתי היא מסיימת משמרת, 

למזלנו היא זרמה ,ואמרה ב2 לפנות בוקר, ונלה ישר הציעה שנלווה אותה לדירתה שנסיים,המלצרית התלהבה דווקא מהרעיון הבזק,כי כבר ראינו את הקראש שלה על מייק,

ונלה לא הסכימה להתחלק עימי,ומייק די התעצבן. 

אז סוג שנפתרה לה הבעיה, נלה מדליקה גוינט ומחייכת לעבר מייק ולמלצרית ואנחנו קובעים שנבוא לאסוף אותה לקראת רבע ל1.

נלה נמרחת עליי בכניסה לפיל הורוד, וכל אחד מאיתנו שילם עשרה יורו בזכות הקשרים של נלה,

אנחנו יושבים הכי קרוב לבמה ,ומייק מחזיק פופקורן וסוכריות בצורת זין,ומחלק לנו , אני מחייכת לעבר נלה ומורידה את העטיפה של הסוכריה בחושניות בכוונה,

מסתכלת לעבר מייק ונלה,ומוצצת בעדינות,נלה תוך כדי נוגעת בעצמה שאנחנו מתיישבים ואנשים נועצים בנו מבטים ,הכמות המבטים יותר הייתה עלינו מאשר על הבמה, 

ובכלל מייק.. נראה לי הזין שלו לא עבד בכמות כזאת בחיים,מזדקר פתאום. 

ונלה מחייכת ואומרת :"עכשיו אנחנו מוכנים למופע."

אני מוקסמת מהגישה הישירה שלה ואני יושבת בין שניהם, מה שלא ידעתי זה שנלה הממזרה הביאה אזיקים וקשרה אותי אלייה באמצע המופע,אנחנו מביטים על שתי בחורות יורדות לאחת לשניה,וכל המיצים שלהם מתערבבים על הבמה, ואני ונלה נזכרות ביום שהייתי אצלה,נלה לוחשת לי לפתע "רוצה לעלות לבמה גם?" ואני אין לי מילים בפי,ומייק מסתכל על שנינו במבט זימה מתוחכם,תעלו שניכן ,עכשיו. 

נלה מתווכחת עם מייק שיתן לי להחליט והאם זה מתאים לי כל הספונטיניות שרצה לפתע,אני מסתכלת על נלה ואומרת שאני ארצה לנסות, 

נלה משחררת את האזיקים והולכת לברר זאת מול מנהל המקום,ואני משקיפה עליהם תוך כדי שמייק שולח ידיים ומחמם אותי, ולוחש לי באוזן עד כמה אני סקסית ויפה, 

נלה מסתכלת ונהנת מאיתנו יחד עם המנהל המקום,ושתיהם פוסעים לעברנו, 

נלה מתרגמת לי ממנו כי הוא דובר רק הולנדית, מגיע האחרון המופעים ואחרי זה תורנו לעלות, מייק נשאר בתור צופה, ושכולם כבר הלכו שמו את השיר שלנו, 

ZHO-in the morning מתנגן ברקע, ואני מתנתקת לרגע שבכלל צופים בי, או לפחות רק מייק שם, ועוד אנשים שכבר שראיתי מתלפפים עם בני זוגיהם, כך שכאילו צופים בנו,

 

נלה מלקקת את כל איברי, ואני לה,שתינו על הבמה, והיא מוציאה עוד פעם את שרביט הקסמים שלה , ולוחשת לי באוזן איך לשחק איתו, ואני מגבירה פולסים ומורידה ועוברת על כל גופה,ולוחשת לה" אל תזוזי." והיא נאנחת ומתמתחת, ומנסה לא לזוז אך הרעידות הקטנות שלה הפריעו לי במקצת לקחתי ממנה את האזיקים ואזקתי את שתי ידייה מאחוריה תוך כדי פיסוק רחב וחיוך מלא זדון ממני ושובב, אני מתמתחת מעלייה ,ואנחנו יורדות זו לזו מול במה ומס צופים.

 

נלה נאנחת וצועקת.. שאני אמשיך,ובגלל השיר ברקע לא שומעים את האנחות הקטנות שלה, ואני לא מפסיקה עם השרביט הקסמים שלה לנוע בתנועות מעגליות ,מצד ימין לצד שמאל וכך,בחזרה נלה כבר רעדה מרוב הכמות שגמרה,ואני מפסיקה עם השרביט ועוברת על התיק שלה כדי לחפש צעצועים חדשים, ואני רואה עטבים.

אני מסתכלת על נלה ומעבירה מבט בעטבים ולוחשת לה לאיפה זה? זה למטה, להחזיק את השפתיים העליונות היא אומרת,תשימי לי והתחננה אליי,

שמתי לה את העטבים שהיו מחוברים למשקולות קטנות, ואני שומעת אותה נאנחת וגונחת בקול קולה,  היא מפסקת את רגלייה, 

ואני לוקחת את השרביט ומעבירה אותו על בטנה התחתונה,ומשם לאיזור הנפוח שהיא מתפתלת , ולא מצליחה להפסיק לרעוד..

ואני סוג של מחזירה לה על מה שהיא עשתה לי מול מייק, 

אני מחייכת חיוך זדוני שכזה,ומפסיקה משחררת אותה מאזיקים ועטבים,ומחבקת אותה חיבוק ארוך תוך כדי האורות בבמה מתכבים,

נלה מסתכלת עליי ואני מסתכלת עלייה, היה לה מבט כזה של "חכי אצלי בבית."

מייק נרדם על הספות הראשונות, ואני ונלה ניצלנו את העניין והדבקנו על פניו מדבקה של זין, נלה צחקקה בקול, ואני מחייכת.

 

תוך כדי שמייק קם מיקיצתו, אנחנו בוהים בו, המלצרית מחכה לך. שנינו אומרות. 

שיצאנו כמעט איש לא היה ברחוב,חוצמהדילרים הרגילים, נלה עשתה רק קנאביס ומייק עשה קוק מידי פעם, 

מה המצחיק שכלום לא משפיע עליו, נלה צחקקה ואמרה "ישנת כמו בול עץ והפסדת מה שקרה בבמה"

מייק ענה לה שהוא כבר גמור, ואין לו כח למלצרית, בכל זאת הלכנו לאסוף אותה והיא מחכה למייק בחוץ, מייק מחייך ומסמיק קלות,

 

תוך כדי הליכה אנחנו מעשנים והיה מקום אחד פתוח של מאנץ, נלה הייתה רעבה אז ישבנו לאכול משו קטן,

אני שתיתי קפה קל,ומייק ונלה הזמינו סנדוויץ חביתה,המלצרית הסתכלה במבטים נעוצים על מייק,ואני ונלה כבר ידענו שהולך להיות לו לילה ארוך

שאנחנו נרגעים מכל הלילה הסוער שהיה לנו, נלה שואלת את המלצרית מה שמה? והיא עונה לנו " נטליה." 

היא בעיקרון חצי הולנדית וחצי סקוטית, הייתה יפיפיה עם שיער ברונטי ארוך וגלי עיניים ירוקות חומות ושפתיים.. שגם נלה נראה לי רצתה לטעום אותם,

נלה ישר שאלה אותי אם אני רוצה ללכת לשירותים של המסעדה איתם.. אמרתי שאני כבר עייפה , ונלה גם הייתה כבר גמורה ,

אנחנו רואות את מייק ונטליה הולכים לשירותים להזדיין להם בטח בנעימים, ואני ונלה מצחקקות על הפרצופים של הצופים שהופענו על הבמה,

היא שולפת מעטפה מלאה ביורו, ונותנת לי חמש מאות,זה מהמנהל במתנה.

אני בשוק, ושואלת אותה :" מה ?! הוא שילם לנו?" נלה מחייכת אליי חיוך רחב ואומרת "כן האנ,הוא אוהב אותך על הבמה".

בגלל שנלה הייתה קצת בתסבוכות על הדירה אמרתי לה קחי את זה לעצמך שתוכלי להסתדר, נלה הייתה בשוק למס רגעים,והתעקשה שאקח את הכסף.

 

תוך כדי וויכוח עדין וחמוד,מייק כניראה לא מאמין בשירים כדי להפחית את רעש הגניחות, וכל המסעדה שמעה את מייק ונטליה בשירותים,

אנחנו צוחקות כמו פרועות, ואני אומרת לנלה :"ככה זה גברים,בלי מוח."

נלה מצחקקת ואומרת כמה את צודקת,הבעלים של המקום עלה לבדוק אם הכל בסדר שם כי זה נמשך יותר משעה וחצי.

 

אני ונלה מביטות זו על זו ,ותוך כדי מייק שיוצא מבסוט עם נטליה שכולה אדומה מחזיקים ידיים ואומרים שהם חותכים אליו,ונתראה מחר בבוקר.

 

נלה כבר תיכננה מזימות ותכנונים לגביי, אנחנו משלמות ויוצאות לכיוון הבית של נלה 

נלה מדברת איתי על מייק ונטליה ואומרת שהם זוג חרמנים מקסימים, במיוחד המבטים של לפניי ממנה קצת הצחיקו אותה, 

אני עונה לנלה "איזה לילה מטורף וסוער איתך.." 

 

אנחנו כמעט מגיעות לביתה,ולפתע נשמעות יריות, נלה נבהלה והתחבאת איתי מאחורי שדרה,עד שירגע,

עברה שם משטרה,ושאלה אותנו אם ראינו בחור כהה עור רץ כאן,הנהנו בראש שלא והמשכנו בדרכינו עד לדירתה,

היא מוציאה את המפתח ומשתתקת,וכשהיא פותחת לי את הדלת היא מתנפלת עליי ואני עלייה

 

כמו שתי זוג נמפומניות , לא נמאס לנו אחת מהשנייה, היינו שוכבות עד אור הבוקר ונרדמות, ולמזלי היה לי יום חופשי למחרת בבוקר.

יחסית לפעם הקודמת, נלה התעוררה מוקדם ממני עם האנגאובר קל,והביטה בי ישנה, 

היא עשתה לנו ארוחת בוקר למיטה,ואני קמתי בהרגשה טובה ומוזרה שכזאת, ואמרה לי "את יודעת כשאת ישנה,את נראת כמו מלאך שאלוהים זרק לי ותפסתי."

 

אני מסמיקה קלות ונושקת אותה קלות בשפתייה,והיא מחזירה לי נשיכה אחת בשפתיים,נושכת מלקקת ואוכלת אותי לארוחת בוקר, שכחנו מהאוכל אז בסוף יצאנו לקופישופ קרוב ואכלנו עוגות בראוניז בקופי שופ שנקרא "katcho" הסתובבנו במהלך העיירה, ואז נסענו לים, היה שקיעה יפיפיה, 

ולא היה אף אחד על החוף או במים, ניצלנו את העניין והתפשטנו  לגמריי, המים היו צלולים ובהירים כאילו אני בחלום מתמשך, ונלה ירדה לי לעיני השקיעה, וכך אני לה

 

69 על מגבת בחוף הים של אמסטרדם בין דנאך השתובבנו לנו בנעימים, ואנחנו מתפרפרות לנו על החוף והיא רומזת לי להיכנס איתה למי הים השקופים, הרגשתי בטבילה והיא צחקקה, ולא הפסיקה להחמיא לי ואני גם לה,

מה שלא קלטנו זה שכבר היה 7 בערב, והתכננו לחזור לאמסטרדם..

 

 

 

המשך יבוא.