Love yourself❤

שחררי את מותנייך יפתי,תני לעצמך לבעור לאור הלא נודע. 

שחררי את גופך לעוד קצת תחושה מלאה,מלאה בעצמך, השיקוי של הגוף שלך תלוי אך ורק בך,

יקירתי כמה פעמים שמעתי אותך מדברת אליי מבעד לדמיון, את קולך הנינוח לתת עצות של תקופות תשוקה וכמיהה למי שאת רוצה להיות. 

אני מדברת מבעד למיליוני אנשים, שהם סוגרים את הדלת, את בלימבו משלך, מתגלגלת ונעמדת 

נשרטת,ונעלמת לתוך ים הרגשות שבנית לעצמך, 

הלימבו המתמשך הזה קורץ לך , קורא לך לבוא, כדי להרגיש את מה שרצית תמיד, יש לך מיליון ואחד שאלות, ואת הספק לשאול אין לך. 

את אוגרת תחושות אהבה מהסביבה, ונרגעת לך אי שם, בארץ רחוקה. 

הארץ הרחוקה מלאת תשוקה ופנטזיות אין הלא נודע, בדיוק שהתחלת להעריך את מי שאת ומה שאת קורנת לסביבה, את נעמדת חרוצה ואיתנה, 

למיליון אנשים שסתם כך,נותנים אהבה. 

במוסיקת הלב שמתנגנת בתוך, שכחת את הלבידו המהמם שלך שעשוי רק מטוב לב, שכחת שמבעד למערכות האופל שספגת את מלאת אור ותיקווה, 

מלאת הערצה וחמלה, ואני בין הקהל של מיליוני אנשים, קוראת לך לשחרר את היצרים המיניים שספגת כמו סופג תקופה ארוכה, 

תני לעצמך לשחרר את הכישוף של התשוקה, 

זרמי בין ידייך לעוד רגע של מחשבה איתנה, 

לעוד גלי מחשבות והרפתקאות במסע הבלתי נגמר הזה, 

החיים שלך זה מה שעכשיו, לא מה שהיה וכאב. 

את, כן את זו שקוראת את המילים שנכתבות מבעד למסך הלפטופ, או הנייד. 

תני לעצמך קצת אהבה, והערצה בוערת לכמיהה של הלא נודע. 

נכון, הרעות ששמעת בנו וכישלו את ליבך ואת מי שאת היום, 

אל תוותרי להצלחה, לבעור לתשוקה מתמשכת בין מחילה וסליחה. 

תני לעצמך קצת רגע של מחשבה אופטימית מלאה ברגש, 

תני לאמת העירומה לבעור בין ובין הנעימות שלך כשאת בודדה, 

וזכרי שאת חזקה. 

כשאני קמה בבוקר אני הולכת לשטוף לי פנים ושמה מסכת בוקר,כשעוד לא התעוררתי אני אוחזת במסכה ונזכרת בצחקוקים של פעם

אני הולכת תוך כדי למקלחת להתנער מהרגשת העייפות המצטברת ונותנת לי להתחבר לעצמי במקלחת שזרם המים על ראשי,פעם הייתי שמה שירי בוקר בזמן המקלחת הראשונה של היקיצה,הייתי לי מתהלכת בחדר הרחצה ופשוט עוצמת עיניים,ונותנת לערעורי הבוקר בראשי לחלוף,היום הכל נראה שונה במקצת.

החברים הקרובים מתעניינים בשלומי,ואני תמיד בבוקר מרגישה קצת באאוט אין סופי עד להתעררות המוחלטת,אני זוכרת שחלמתי חלום מעניין על פרח לבן שנהיה אט אט אדום בשדה פתוח לעיני,ירוק בהיר ושמיים כחולים,שמעתי קריאות בשמי והתעוררתי,ראיתי מס שיחות שלא נענו ,ושיחה אחת מחסום. 

ואני מתערערת במחשבותיי,מי זה יכול להיות מבעד לשיחה? 

החזית העירומה שלי מלאה בפנטזיות מהכי רכות ועדינות מעד להארדקור ביותר,בחזית אני זו שעומדת עירומה ומחייכת בסופו של דבר,

למה חיוך?פשוט בא לי,להרגיש שמחה,מאוזנת.

הייתי אתמול אצל הדיאטן שלי ,אני זוכרת שהוא פתח לי את הדלת ורכז בשמחות כמה הוא שמח שבאתי,פעם לא הייתי שלמה עם עצמי גופנית ונפשית ואפילו לא קרוב לאיזור הנוחות,רציתי להעלם בתוך השמיכה ולהישאר שם, הוא אמר שירדתי בהקפים,ואני בהלם מעט אחרי כל התקופה הצלחתי לשמור על בריאות גופי ,

אני זוכרת שהוא אמר,שהכי חשוב תאהבי את עצמך בכל התהליך אתמול, תני לעצמך זמן. אמרתי לו על תוכניות האימונים שלי והמוטיבציה הארדקור שלי

ואמר לי להוריד שתי אימונים בשבוע,שהייתי מתאמנת במהלך השבוע 7 פעמים ברציפות, כמובן שהוא מכיר אותי היטב ולכן אמר לי להירגע,לקחת קצת הירגעות שהגוף יחלים מאימון לאימון,אמש לפני התזונאי ישבתי עם המאמנת שלי לכוס קפה ודיברנו על מס נושאים מעניינים בנינו

על הדמות החיצונית,והדמות הפנימית שיש בתוכנו ועל הרצון להשלים עם שתיהם בו זמנית,הרגשה מחממת ששומרים עליי ולאנשים אכפת יותר מהרגיל ממני.

היא החמיאה לי ללא סוף, והרימה את הביטחון שלי,התהליך שלי הוא כבר לא כל כך ארוך אבל גם לא קצר,הגעתי לאיזה צומת או חזית ורציתי לפענח את הדמות הרזון שחינכו אותי להגיע אלייה,הרווח ברגליים העצמות הבולטות,ויותר עבודות בפרסום ודוגמנות ,אני זוכרת שהייתי באודישן לפני מס ימים בחברת דוגמנות בשם יולי שהתעניינו בי,הייתי שם עברתי את האודישן ולאחר מכאן קיבלתי שיחת טלפון ממס מקומות עבודה לתצלומי פנים,שאלו אותי אם אני מתעניינת בגוף גם? ואמרתי אולי כן

מה לא הבנתי שהדרישות לחברת בגדים מסוימת דורשת ממני לרדת קצת במשקל, ןלכן וויתרתי על העונג,זה לא שאני שמנה,אבל לפעמים המחשבות על ירידה במשקל נהיות סוג של אובססיה, ואני מנסה להשתחרר מאובססיה הלא בריאה הזאת, בעשייה ותפריט טוב לתודעה ולהרגשה בתוך המעטפת של עצמי,

להתחיל תהליך בריא יותר,ומאוזן יותר מפעם.

לאהוב את עצמי,ולהוקיר תודה על כל יום מעניין שבחיי.

שיר היומי-

YNW Melly - Murder On My Mind [Official Video]
 

אני נזכרת בדמותך,ונעלמת לי למן בועה משלי,

הייתי בטוחה שנהיה גם היום בקשר,איפשהוא בדמיון הרחוק

יושבים לכוס יין או בירה עם פירות חתוכים מולנו, רוקדים ונהנים עד סף צחוקים ושיגועים,

ולבסוף נעלמת כאילו בלעה אותך האדמה, הייתי בטוחה שמשו אחר כאן נבנה בנינו

כעס ,שמחה ועצב נפלו מאיתנו תוך כדי החיבוק העירום שהרגשנו, הסקס הכי גדול שלי איתך

זהזה, שנפתחת אליי ובטחת בי, לעומת אנשים שהתרחקו בשעת המשבר שלך,

אני הייתי שם ותמיד ניסיתי להרים אותך איתי,משכתי אותך באוזניים בתיקווה שתקשיב לי

שתראה עד כמה אתה יכול להצליח,שאתה בכית לי על הכתף, והמבטים שלך שידרו כעס וכאב,אני זאת שישבתי והרגעתי לך את מכאובי נפשך,

אני זו שהרמתי אותך להאמין עדיין שיש גם אהבה בתוך עצמך, 

שהייתי צוחקת ומחבקת אותך יקירי, חשבתי שניה אם תעלם לי מהחים ביום אחד, אחרי כל הכיף והשיגועים שבנינו,

הייתי בטוחה שלהרים אותך ביחד איתי זה המציאות ,שיש לך איפשהוא שם רגש עמוק,שגיליתי שהכל היה בלוף

התעוררתי,וכבר לא היית שם.

התעוררתי בסיוט מתמשך ללא אחיזה מציאותית, הבור השחור שנבלעתי אליו היה כבד מידי על הגב שלי, כל מה ששמרתי בפנים,התפוצץ לי בפנים.

אתה זוכר שישבנו בבוקר, צחקנו ועשינו תמונה, רגע של זיכרון מתוק לפני כל הרע שקרה, התאהבתי ואתה אמרת:"את ממהרת לי מידי, אני בתקופה קשה "

ועדיין איפשהוא שם זה היה נראה אחרת בעיניי,סהכ רציתי להעניק טוב,אני זוכרת שישב איתי אדם שאיני מכירה באיזה פאב ברמת גן ואמר לי לשחרר מן ההכרות שלי איתו,

הבנתי שהוא סופר שמחפש להצליח , לימד אותי שיטה לשחרר את השד הזה שצמא לאהבה בתוכי, ולשחרר את כל הכעס שהצטבר בנשמתי אז, לדעת לקבל את המכות המציאות בדרך קלה יותר, ואני אני חושבת עלינו

חצי שנה ללא מין מאז היותך איתי,בצחוקים ובבכי, כאילו ניפטרת ואתה זכרונו לברכה,איך ככה התחברתי אל אדם כמוך?

ואני,בסופו של כל משבר רק ניסיתי לתת יד ולמשוך אותך משם, לכוון ,לתת,שתאמין שיש טוב

ובסופו של דבר,משכת אותי לבור,והלכת.

מחשבות של ריפוי,תעסוקה,כושר ואושר עכשיו במוחי, ואני נזכרת בכל הטראומות שהאכלת לי את הנפש, הייתי מחכה לך כל לילה בתיקווה שתבוא אליי, שלא יחסר לך מקום לישון,ועוד החולצה הכחולה הזאת שלך אצלי, 

אמרת לי שאתה רואה שחור לבן -ואני ניסיתי רק להוסיף לך קצת צבע לחיים טובים יותר.

פוסט של זיכרונות,וכך גם השיר

Rauf Faik - детство (Official audio)
 

אני מרגישה לפעמים,כמריונטה בתוך חלקי הפאזל שלאט לאט מתחברים בתוכי,הרצון לזעוק גובר לפעמים,

ואני בתוך עצמי נכנסת ללופ של ספייס ומתנתקת מהעולם החומרי,ונכנסת לתוך הריגשי והאינטימי שלי.

תחושות רבות כל כך מציפות אותי,והספייס הזה שאני מרגישה ניהיה חזק יותר ממפגש למפגש.

העייפות והכירבול שלי בתוך המעטפת של עצמי, לפעמים לא נוחה לי אבל איני משדרת זאת,לפעמים הייתי רוצה לשנות בי מס דברים.

מה שמפריע לי,מה שלא נוח לי. 

השיגרה של העולם מסביבנו,תמיד שונה מהאחר,יש כל כך הרבה אנשים שקופים ברחובות

שאני עוצמת עיניים,ונותנת לעצמי לחוות את התחושות שלי,כשאני מרגישה עצב, יורדת לי דמעה,שאני מרגישה אושר אני מחייכת לי,

כל כך שלווה בתוך החוטים האלה לפעמים,הטינה הכעס והקינאה אינם עוד באיבר הלב יותר, מקרינה אור לסובבים אותי ומנסה ל

השתחרר מהנורמה,

אני חושבת שאני מתחילה להתאהב גם בשריטות שלי,זה מרגיש לי כל כך נכון לפעמים לא לשים את המסכה של "הכל בסדר".

אלא לדבר על הדברים,לומר אותם ולפתוח בידאלוג או בוויכוח קטנטן, ולומר מה יושב על ליבי.

פעם הייתי נחנקת מהעומס שיושב לי על הלב,אוגרת אותו כמו דביבון מזון,אוגרת ואוגרת עד שהייתי מתפוצצת וכמו שור נכנס במי שרק מדבר,

אני מאמינה שחלק בתוכי,חייב תוכן הבנה והרגשה, אני אמנם בחורה מטופחת ודיי צנועה איני מרבה להחצין את עצמי ואת מי שאני ולסמן בהגדרות וי על כל מיני מושגים שקיימים בתוכי, לפעמים הלב שלי רוצה להרגיש תשוקה ,בלי ניצול או משו כזה,פשוט כך, פעם חשבתי שסקס בלי רגש זה אשכרה כיבוי של צרכיי האנטומים,היום אני מבינה שאין דבר כזה ,כי הכל נובע ממשיכה ותשוקה, הייתי משנה בי מס דברים בנראות שלי,

אחרי כל המשבר שהיה ועברתי,קצת הביטחון שלי נפגע לאנשים הסובבים אותי ואני מנסה לא להתייחס לזה,ולתת אמון לאט לאט באנשים שבסביבי ביום יום, 

כי הם לא אשמים במה שנעשה ואפילו חלק לא יודעים,ששואלים אותי יותר ויותר לאן נעלמו עקבותיי, אני עניתי שהייתי צריכה הפסקה קצת מכל הדרמות שמסביב,ושקט לעצמי.

מה שכן,שבחיים אני לא אשמור בבטן כעסים ופחדים,מתכון לאסון נפשי וגופני.

השיר היומי -

The Weeknd - Blinding Lights
 

אני בין עצמי ולי, חושבת מסתדרת ונאנחת קלות למחשבותיי המתרוצצות בראשי,וכך הלב דופק ומקשיב למוח שמדבר ומדבר,ואני

אני מאחדת או לפחות מנסה לאחד בינהם,העולם הוא מלא צבעים,ולפעמים אנחנו חושבים שהכל שחור ולבן,וכרגיל-אפור.

אני מתמודדת יפה ובבגרות ,כדי להמשיך הלאה מאז המשבר הזה.

אני חושבת על מי שאני בחיים האלה ,ואהבות וזוגיות שהיו לי,ואני מחייכת.

אני מודה על כך שלמדתי כל כך הרבה לעצמי מהדיאלוגים שהייתי מנהלת איתם עד לריבים הקטנים והגדולים.

מצחיק אותי,שעדיין אני רואה לפעמים תיקווה לאהבה אמיתית.

והאם באמת יש כזאת בין העולם שלנו,פעם כל כך פחדתי להרגיש שהייתי מסתכלת על עצמי ונבלעת למבוך נפשי בתוך עצמי,היום אני כל כך נותנת לעצמי להרגיש,

פעם אהבתי את קהילת האקשן בבדסמ,המוכרות,הניראות,אשכרה הפוזה זמנית,שאת איכשהוא קשורה אליהם,

היום אני נהנת מהלבד שלי ומחייכת, האימונים לפי קצב מסודר על לוז השבוע,והסדנאות מלמדות אותי על איברי גופי שנקשרים בין החבלים,

ולפעמים יש נפילות מיותרות על מחשבות שווא, ואני הולכת בתוך מבוכי נפשי כדי לדעת להתמודד עם כל סיטואציה וסיטואציה שאני חווה ועוברת

אהבה על הפרק פתאום מופיעה מהסובבים אותי, נושקים לי ומחבקים אותי באהבה חברית והדדית,

אני זוכרת את עצמי את תעתועי נפשי בכל קשירה וקשירה,איני אוהבת לדבר הרבה אלא לתת לגוף להרגיש ליפול במן חור שחור ללא תחתית,ולאתגר את עצמי כל פעם מחדש 

חור השחור הזה מלא ברגעי העבר כמו יריות של קלצניקוב שפוגעים בגופי,ההרס העצמי הזה שהוביל אותי למקומות חשוכים בעברי,אהבה שהתבלבלה והפכה לשינאה,

הדיאלוגים בתוך הלב והמוח שלי רוקדים להם במן איזון מטאפורי יפיפה, היום להוציא דמעות זה מבורך אצלי, לתת לקבל כאב ולהעניק אותו לאדרופינים של הלב.

ככה זה, ככה זה היה מאז ומתמיד,והנה שיר שמלווה אותי הרבה בתקופה האחרונה

מקדישה לכם ,באהבה.

Max Oazo ft. Camishe - Supergirl (Original Mix)

בחדר הורוד שלי,אני מתמידה להחלים ,שמה סיגריה בפה

ומסתכלת בראי שמולי,אני בוחנת את עצמי ככה סתם,מה אני אוהבת מה פחות מה יותר,

פושטת את חולצתי,ומתבוננת לי בעצמי,אני אוהבת את הפנים שלי,את השפתיים שהתברכתי איתם.

את העיניים הנוצצות,ואת המעטפת החיצונית שלי,ולפעמים אני מסתכלת פנימה יותר, לתוך נפשי

ורואה את המלאך והשטן שלי,מתחבקים, באיזון מושלם. 

 בחדר הורוד שלי,אני נהנת לי בין עצמי,בין כל המחשבות והפנטזיות שמתרוצצות, 

מסתכלת לנפשי,ומחבקת את מה שעוד נותר לי ,ואני בעננה מסוימת,מרחפת לי בין המבטים החטופים של אור,

אני אוהבת להרגיש את הלב שלי דופק,שאני חיה ונושמת. 

אם כל התקופה האחרונה, לפעמים הייתי שמה יד על הלב שלי ופשוט מקשיבה, לקצבי הלב,לאהבה האינסופית ולקבלה העצמית שלי .

מסתכלת פנימה ומתבוננת,איך הפאזל נהיה שלם לאט לאט עם כל שיעור ולמידה,אכזבה ומעידה, וככה נגמר לו עוד שבוע ,מלא בחוויות,בפנטזיות חדשות, באהבה לסובבים אותי ,ולשמש שאני מקרינה להם, 

שמה פה שיר שמקדישה להרבה שמכירים אותי ,שיהיה לכם שבת שלום מלאה באהבה כלפיכם ולסובבים אתכם.

כאן,החדר הורוד של אמילי. 

Affection - Cigarettes After Sex
 

כשאני קשורה,שוב.

אני מרגישה את הכאב הלוחץ על המקומות הספציפיים שאני חווה,אני נזכרת באיזה פלאש באק,לאחור ומפנימה כל מחשבה וצעד שהייתי מבצעת.

כאילו נסעתי בזמן,ועוצמת את עיניי,כדי לתת לכאב מקום בהוויתי,ואני אני מתעופפת לי כמו פרפר אל העבר,רואה את הטעיות שביצעתי, ונאנחת,משחררת ונותנת לכאב הזה לסחוף אותי איתו, העוצמה של המתיחות של הגוף מכל מיני פוזיציות והתחכמויות עם הגוף והתודעה שלי,מביאים אותי לסוג של מנוחות, אני מסתכלת על ידיו ועוצמת עיניים. ככה אני,באוויר בסוג של ספייס אווירי,רגועה.

אני שומעת צחקוקים,בכי,אנחות,אבל אני לא מגיבה,אני מתמודדת,בתחושות האלה וברגשות שאני חווה,לפעמים יש תקופות שהתחברות לעצמך היא סבל,לדעת לקבל את הטעיות שביצעת ולהעביר אותם לסליחה פנימית, ופשוט לשחרר,

לשחרר אותם ממך,בכאב,בדמעות,בסבל,ובמחשבות מתעתעות, אבל בסופו של דבר,זה משתלם.

הידע על הכאב שלך גדל וגדל ונפתח לכל מיני מקומות בתודעה של עצמך,החופשיות שאת ארוזה כמו מתנת ימולדת,יש בזה סבל מסוים,יותר נפשי אצלי,אני זוכרת המון מכות בעבר שהיו לי,למה בעצם התחברתי לאנשים מסוימים,ומשלימה לי את השאלות שלי מתשובות משלי, בסהכ טוב לי, מה שמזכיר לי הרצון להיות אני תמיד.

תחושת הספייס ניתקה אותי מהמציאות העגמומה של הקורונה והניפה אותי לחשוב על הצלחה הפנימית שלי,ככה כמו בובה הרגשתי בין החבלים,שכואב לה אבל היא בשלה ,במחשבות ,בהוויה,בנשימות ובתחושות.

והתנוחות לא נוחות לרגליים,ואני מרגישה קפיצות ורעידות מהשרירים, של כזה "שחרר אותי". 

ואני מקשיבה לנשימות שלי ועוצמת עיניים ברגעים האלה,ומעופפת לי לאיזה חלום מתוק או דמיון מודרך על ידי הכאב בכדי לשחרר את חבלי העבר מליבבי,להוציא אנשים ולשחרר אותם,בלי הרבה דרמות מיותרות, פשוט להיות אני.

שאני שותקת בין לבין דיאלוג,אני קודם כל מקשיבה לי,השקט הזה של ההיכרות ,מילים בין מילים מתעתעים בנפשי אליו,

ואני נעלמת בין המילים,אולי הוא שמע אותי מצחקקת קצת שכאב לי לאחרונה,אבל הכאב הזה מוציא ציחקוק קל ומתגלגל,

רוב החברות הונילות הקרובות שלי מתארסות,ומתחתנות,ואני?אני רוצה להצליח,לפעמים אני נזכרת במה שאבא שלי אמר לי וחוזר על זה כל פעם

"תכבשי את העולם,אני מאמין שאת מסוגלת" 

ואני,אני חושבת על כיבוש לבבות,כיבוש יעדים ומטרות,ואני נלחמת לי בכל הכח ,ואני אני חושבת לעצמי אם אני אוותר,אסור לי וישר חושבת לי על מטרותיי הרבות,

ישלי מטרות,ושאיפות ואפילו חלומות. 

לפעמים החלומות האלה הן כל כך ריאליים, שאני יכולה לעשות הכל, ללמוד לחקור ולגדול,יש את האנשים השלילים שיושבים בסוף יום בבית קפה ומרכלים לשון הרע על אנשים.

כמו קבוצת מלרלרים,אני לא אוהבת את זה ולא זה לא מושך אותי,לשון הרע עשוי מכל כך הרבה שינאה פנימית ובזבוז כוחות ומיותרים, 

הריאליזם בזה שזה אינו חדש,אני עוברת לי ליד פאב ברמת גן ורואה את החבורות האלה כל הזמן אחרי ולפני המכון,כאילו בשבילהם הזמן נעצר ורק זה מעניין אותם.

לירלורים,לירלורים,וריכולים,אני אוהבת לתת לכל אחד חופש ביטוי אצלי כשאני מקשיבה למילותיהם,כל משנה מי, פעם פתחתי בשיחה עם עולה צרפתי.

סיפר לי על הגזענות והאנטישמיות בצרפת,ואני מקשיבה כולי אוזן כאילו מרותקת, והוא מדבר ומדבר ומדבר,ומה שקלטתי לפתע שבמקום לומר לי עד כמה יפה היא צרפת,

ומה יש בה,הבנתי רק שיש רוצחים מוסלמים שמחכים ליהודים בסמטה חשוכה, שמתי לב שזה לא בר אופציה חיוביות פה בסיפור ,ואז שהוא סיים את דבריו העולה מצרפת שישב לידי וליד אמא שלי עם בנו,שהוא מתוסכל,מפחד,ואפילו רעד קצת שדיבר,אני אוחזת לו בכתף ואומרת "אדוני,נסה להסתכל על הרגעים היפים בחייך, אנחנו לא גיבורי על ואותם אנחנו בחיים לא נוכל לשנות,תאהב את בנך,תאהב את אישתך, ואל תכנע לריכוליות שאומרים בחדשות עד כמה המוות קרוב" 

הוא חייך לעברי האיש הנחמד ובנו הודה לי על המאמץ וההקשבה,אני זוכרת שפשוט הייתי יושבת בפאב לבד עם משקפי שמש וזקט מגינס,מזמינה קפה וכותבת וכותבת כאין סוף מחשבות. 

האיש הזה הוא אחד מכמה ומכמה מקומות טובים,שתראו את האופטימי ונסו לוותר על הפסימי והרדוד, 

שהייתי יושבת שם,פגשתי אישה מאנגליה אוהדת פינק פלויד ואהבת הארץ, שרתי לי אני ועובדים ניגנו לנו בגיטרה ופתחתי בקול ושרתי לי,

היא הסתכלה לעברי ובכתה,ומחאה לעברי כפיים, אני בהלם.. ככה למס דק.

אילתרתי לי כמה שורות באנגלית,והיא בוכה כאילו שרתי שיר שלם על תקופתיי הרבות, היא נגשת לעברי,ואומרת לי שאני חייבת לעשות עם עצמי משהו,מעודדת אותי להצלחה תוך כדי הדיאלוג באנגלית שהתיישבה לידי,ועישנה סיגריה בכדי להירגע, את חייבת לשיר,עם ביטחון,עם אהבה לעצמך,אל תוותרי לעצמך על החלום שלך,את מיוחדת במינה.

ואני..מתרגשת ,היא לא מכירה אותי. 

איך היא יכולה לומר סתם ככה שאני מיוחדת? אני מחייכת חיוך רחב וגאה,ואני אומרת לה תודה על כך ועל המחמאות מאז אנחנו מדברות דרך הווצאפ,אני והדממה שלי.

המחמאות מאנשי עוברי אורח, ההקשבה,הכפיים, 

אני מתגעגעת לתחושה , ואני לא מוותרת הפעם.

לא משנה מה.

אהבה מתנדנדת על הנדנדות בשעת החשיכה,עולם מיני מתעורר לקראת השינה

וכשאת מתעוררת,את מגלה הפתעה קטנה באחת ההודעות שקיבלת בטלפון בשש לפנות בוקר.

את פותחת את הטלפון, ומוצפת באהבה,נשיקות,ההתארגנות של הבוקר לא הייתה יותר טובה מזאת,

הפתעה מינית,כשאת הולכת לך עירומה ורוקדת לך לעצמך מול המראה,

אני יפה, ככה היום הזה התחיל,

עם קפה וסיגריה ומחשבה טובה יותר לקדימה,

אהבה בליבי סוחפת,וסוחפת,כמו גלים שנשברים על המזח

סוג של אהבת הבוקר שקמה, להתעוררות עיניך הירוקות המשתנות להן צבע

ואני במן אפוריה שלא נגמרת, אפוריה אחרת שונה מכל פעם שהרגשתי אותה,

ואת, את שם בפינה חוטפת מבטים ,לוקחת לך לבבות של אנשים,

ומתקנת לפי הצורך ,את אוהבת להקשיב להם, להרגיש אותם, לרגש,ולתת מעצמך ממה שאת יכולה,

ככה את, זו הגישה שלך להצלחה,להרים אותם,ולעזור להם לקום, דווקא שחשבת איפה שהכי חשוך 

שם זה נקודת האור שבך, ממלאת וממלאת אנשים בתיקווה

ומלמדת אותם, מהי בעצם אהבה

כל איש ואיש שנכנס לחייך,כניראה גורל הוא מכתוב מסוים, וגם אלה שיצאו שיעור ניסוי וטעיה,סוג של הבנה פנימית שכזאת

לדרך טובה ומכושלת יותר בשבילך ולמענך,

רוקדת לך ססגונית מעט, נותנת לליבך לאינטואיציות שלך להוביל אותך, והפעם את כל כך בטוחה בדרך שאת מתהלכת בה,

ככה היא אוהבת את עצמה.

מתנשפת,מתלהטת,השרירים קופצים להם ואת יקירתי,רועדת.

מגמירה לגמירה את נאנחת צועקת,משתוללת,כמוך אין עוד,את מחמיאה לעצמך אוח והפרצופים שאת דופקת,התשוקה יוצאת ממך מכל חדירה סיבוב וגמירה,

והעינייך מבריקות כאילו הלכת לך לעולם אחר רגוע יותר, והגמירות לא מפסיקות,גם כשאת מפסיקה לגעת לך בין הרגליים,

ואת רועדת,את על רטט, מנסה להירגע ועוד ככה סתם עוד גמירה של רגיעה, ואת את עפה לך לתוך חלום צמא לעוד גמירה ועוד אחת.

כשאת עם רגליים פסוקות,ומתחילות לאן המחשבות 

את מדליקה לעצמך סיגריה, ונכנסת ללופ של מחשבות.

ככה על המיטה עירומה עם סיגריה נושמת לרווחה את השכטה הראשונה, ואת נעלמת לך מרעשי הרקע לעולם משלך,

האורגזמה של אמילי,במחשבותיי

ואני חושבת על ספר רב מכר בשם הזה,שאולי אכתוב בהמשך לשנים שלי לאחור ולקדימה,ולהוויה של העכשיו.

אני צוחקת קלות ומשתובבת לי על המיטה, אחרי שגמרת מעצמך את הולכת למראה בשירותי הבית,ואת את מאושרת. 

רעידות אדמה כאילו יצאו מהגופך, ולא יכולת  להפסיק לזוז,

והיא מסתכלת על המראה כשהיא מולה עירומה,מסתכלת על עצמה ומחייכת 

האורגזמה של אמילי,כך היא מפנטזת,לה במחשבות, על התשוקה,אהבה,השליטה בתוך עינייה,ילדה שובבה

כאהבה אחת גדולה,לעצמה.

זו את,וזה האהבה שלך עם עצמך יקירה, ככה את כשאת שוכבת עם עצמך 

והמיניות מה איתה? כהר געש היא רוצה להתפוצץ ולמלא את עצמה באהבה,בחושניות,ובתשוקה.

היא,אחת ויחידה ,והיא אולי תיקח אתכם לעולם אחר,לעולם שלה.

ואם נכנסתם,אין דרך יציאה.

ככה היא, עם עצמה.