- אבא, אמא אמרה לי שאתה חושב שמתחיל לך קטרקט
- מה זאת אומרת 'חושב', אני יודע
- אז למה אתה לא הולך לרופא?
- אם אני אלך לרופא אז לא יהיה לי קטרקט?
- נו אבא! יש דרכים לטפל בזה! שלא לדבר על זה שאתה גם נוהג עדיין!
- אז?
- מה אז? מה אז? זה מסוכן! אתה לא רואה!
- נו באמת, מה יש לראות?
***
- אמא, למה את ואבא אף פעם לא משתפים אותנו האחים בענייני הבריאות שלכם?
- כי מעבר לעובדה שאנחנו ההורים שלכם אנחנו אנשים בפני עצמנו והמחויבות שלנו היא קודם כל כלפי עצמנו
- אבל את לא מבינה שהרגעים האלה בהם אתם מנחיתים עלינו איזו בשורה כזאת ועוברים הלאה זה שובר אותנו? כל האחים, כולנו ללא יוצא מן הכלל, עדיין מחוברים אליכם ברמה הרגשית כמו תינוקות, כמו ילדים. תקחו על זה אחריות!
- אה סליחה, xxxx-י (כינוי החיבה שלי), אני ממש לא מתכוונת לקחת על זה אחריות
***
הוא גבוה, חזק, מרשים, חתיך. אלפא גברי ומסוקס בה במידה שהוא רך כחמאה. כבד ראש ואחראי, חד לשון וחריף מענה. היא זערורית ויפה, גמישה ומצחיקה, חולמנית ובלתי נסבלת, רגישה מדי. הוא לועג לה בעיניים אוהבות ומחייכות והיא מהבהבת אליו במבוכה מוקסמת, עדיין אחרי מיליון שנה ביחד.
שניהם חכמים בצורה מבהילה וסקרנים כמו ילדים.
אני לא מבינה איך הוא סובל אותה לפעמים, היא תחזוקה גבוהה כל כך, מעצבנת נורא, זקוקה ליד מכוונת נון-סטופ. 'היא מאתגרת אותי מדי יום ביומו' הוא אומר. והוא, עקשן כמו פרד עם עקרונות, אוהב להרגיז בכוונה, פסקן בלתי נלאה.
הם לא מפסיקים לדבר אחד עם השני על הכל, כל הזמן, אבל אני חושבת שהנושאים שהם מדברים עליהם הכי פחות זה אנחנו הילדים או תחזוקת בית.
***
באופן בנאלי להחריד הגברים שהכי מושכים אותי הם אלה שמשחזרים איתי ביחד את מערכת היחסים של ההורים שלי; אלה שמתנהגים קצת כמו אבא שלי וגורמים לי להתנהג קצת כמו אמא שלי. באופן בנאלי לא פחות, אלו תמיד יהיו מערכות יחסים בלתי אפשריות, כי אף אחד הוא לא באמת אבא שלי ואני לא באמת אמא שלי.
אין לי איך לסיים את הפוסט הזה מלבד זה שאנחנו עכשיו צריכים לנסוע לבקר את סבתא שלי בקיבוץ, אז להית.
