סימנים

הלב על 900. כבר לא בטוחה שיחזיק מעמד עד שאגיע לקומה 3. אלוהים אני עומדת להתפקע פה.

תתמקם

חונה. הריינג' השחור שלך כבר הספיק לנוח ולהתקרר. בדיוק ההיפך ממה שעובר עלי מרגע שחזרת.

זה לא מרגיש לי בריא, הקצב שעליו טס הלב שלי כרגע. 

נושמת.

על מי אני עובדת. כבר חודשיים לא נשמתי. לא זוכרת איך עושים את זה בכלל. משהו עם אוויר שנכנס ויוצא לאנשהו. איזה אויר.. לקחת את כולו איתך כשהלכת. כמה אני שונאת אותך על מה שעשית לי. על איך שהתאהבתי בך. על איך שאתה אוהב אותי. פשוט תפסיק עם זה כבר! אל תפסיק. שלא תעז.

נושמת.

אחרי חודשיים בלי אויר. חיפשתי, נשבעת. לא היה. הוא טס איתך אלפי קילומטרים ממני.

ואז לקום בבוקר להודעה עם הקול שלך מאיזו שעה לא קיימת בין הלילה לבוקר, אחרי שאמרתי שאני לא רוצה יותר, אל תתקשר אלי, שלא תעז. שקרנית. כאילו אני יכולה לחיות בלעדיך. העולם קפא ברגע הזה ששמעתי אותך מדבר אלי. אתה פה שוב, השעה מוגזמת אבל לא התכוונת לחכות אפילו שניה על האדמה הזאת בלי ליצור קשר, וסליחה ומחילה ומלכה אהובה שלך ואלילה יפה ומושלמת, ואתה תבין אם אשנא אותך לנצח ולא אטרח להקשיב להודעה ומתחנן שכן. 

זונה.

שלי.

דף חדש

מעלית. לוחצת.

קומה 3 . שאלוהים יעזור לי.

<המשך בחלק 2>