הסיפור שאינו נגמר

אמרו לי שאני תמימה מדי בשביל לכתוב סיפור זימה
שזה דורש מילים גסות ולא נאותות
לא סיפור לבחורות טובות

אבל גם אני רוצה לכתוב כמו אחרים
סיפור כזה שיש בו את כל החלקים המלוכלכים
כזה שבו שני אנשים מזיעים
מטורפים
את הנקודה הזאת שבה הם מאבדים את עצמם
את הרגע שהם מגיעים לשיאים
כשהיא שוכבת שם רועדת כולה
והוא מביט בה גאה בתוצאה
כשהוא מושך בשערה ומייצב אותה מולו
כשהוא משתמש בגופה כשלו
בא לי לכתוב סיפור שמתאר את הפרטים הקטנים
את הריח של התשוקה שמתערבב עם בשמים
את הכאב והעונג שמעוררים בה קסמים
והקולות הרכים שנשמעים
התנשמות
אנחה
קריאת הפתעה
את הציפייה לבאות
את ההתרגשות מכל מגע
את הגילוי של עוד נקודה רגישה
את התזוזה של האגן
כאילו דורש עוד קרבה
את הטעם שלו שמתערבב בשלה
את הדאגה ממשהו שפתאום נעלמה
את השנייה אחרי כשהיא מסדירה נשימה
את השלווה
את החיוך שלו כשהוא מסתכל בה
את המבט המאושר, המבויש שלה

אבל כנראה הם צודקים
כי לפעמים
כמה שאני לא מנסה לתאר או להדגים
יש רגעים
שגדולים מדי בשביל שאדע לכתוב אותם במילים

הוא אמר לה פעם, כחלק משיחה לא קשורה, שבצבא יש אמרה ידועה "חזקה על קו המגע שיפרץ." ובלי להבין לגמרי מה הכוונה, היא הרגישה שהמשפט ממשיך להדהד אצלה. שהוא חשוב לה מאיזושהי סיבה. שהוא יעזור לה במלחמה. זה בדיוק מה שהיא צריכה,להבין לעומק אסטרטגיות הגנה. בעיקר עכשיו שהיא חושפת את עצמה, שהיא יותר פגיעה. היא הרי תמיד מכינה עצמה למלחמה. היא לא בטוחה נגד מי, או על מה. היא רק יודעת שהאדם מטבעו להילחם, ושהמהלומה יכולה להגיע בכל רגע. היא צריכה להיות מוכנה. יש רק שני סוגי אנשים שלא מכינים עצמם לפגיעה, הטיפשים והחזקים. והיא לא חזקה, ולא מוכנה להיות טיפשה. אז היא מתכוננת תמידית, מכינה הגנה. היא לא תתקוף, אין לה שום עניין להתחיל במלחמה. אבל היא תדאג לבצר את עצמה. והמשפט הזה מהדהד לה. שלפעמים צריך לדעת איפה לאפשר פגיעה, איפה לאפשר פריצה של קו המגע כדי לנצח במלחמה. זו הבנה חשובה. רק שהיא לא מאמינה שבמלחמה יש מנצחים. היא מאמינה בכל ליבה שבמלחמה כולם מפסידים. והיא לא יודעת מול מי היא מגינה, אז היא מרימה תמיד חומות מסביבה. יש רק אחד, האחד שלה, שמולו אין לה אף חומות הגנה. זה שהיא יודעת שתמיד יהיה לצידה. אבל אף אחד אחר לא יתקרב אצלה. וכשמישהו מנסה לחדור מבעד לחומה, היא ממהרת לבדוק, ולחסום כל פרצה. וכשהקרבה כבר ממש מאיימת על נשמתה, אז היא חוזרת ומזכירה לעצמה, חזקה על קו המגע שיפרץ.. אבל לא בגזרתה!

לפעמים כשאני משוטטת בין הבלוגים 
אני מרגישה כמו בילוי בקניון של גדולים
ואני קצת תמימה עוד לא מבינה
בוהה בהתלהבות בחלונות ראווה
תוהה לעצמי על המבחר
על איך כל אחד מוכר את המוצר
יש שהולכים על מותג מוכר
"בואו תקנו, שולט אכזר"
יש שהולכים על איכות
משלבים קטעי שירה וספרות
יש שמכירים את קהל הלקוחות
מבינים שמה שמוכר זה תמונות
ואני מסתובבת שקועה בחלומות
מדמיינת חיים כמו בפרסומות

אבל כשאתה מגיע לבחון את מרכולתי
כשאני פתאום אמורה לשווק את עצמי
אני כמו מוכרת גרועה
מסבירה לך למה אני עסקה לא טובה
מפחדת שתתאכזב מהבחירה
מחזירה אותך לחלונות הראווה
מצא לך אחרת, הנה תראה כמה יפה
תראה כמה היא פחות מסובכת, וכמה ההיא מנוסה

ואתה למרות שאתה בטח לא טיפש
מתעקש לא להמשיך לחפש
וכמה שאני מסבירה לך על צרכנות נבונה
אתה תמיד מחייך בתגובה
אז אני, נשלטת טובה שדואגת לאדונה
החבאתי במגירה את פתק ההחלפה
שיהיה לך לכל צרה
ככה נכון לעשות, בתרבות הצריכה

תכננתי לכתוב פוסט סוער וגועש על הגישה הזאת כאילו יש קדושה לאהבה, שבשם הרגש או האהבה הכל מותר, ושצריך לוותר על חשיבה. אבל בסוף, במקום, זה מה שיצא:

לפעמים כשהיא נזכרת באיזו שיחה, היא חושבת לעצמה כמה הם שונים. איך הם תמיד מסכימים על העובדות, אבל מפרשים אותן כל כך אחרת. היא כולה היגיון וחוסר ביטחון, והוא כולו רגש והשלמה. אבל יש משהו נעים בשוני הזה, מין שוני שמוביל לאיזון. פעם שסיפרה לו על זה, הוא שאל מה הכוונה, ולקח לה זמן למצוא איך להסביר את עצמה.

"זה קצת כמו הבחירה בסימני פיסוק. איך אתה בוחר לסיים את המשפט שלך.

איפה שאתה תשים סימן קריאה, אני תמיד אשים סימן שאלה.

איפה שאני אסיים בפסיק, אתה כבר מזמן שמת נקודה.

אבל לפעמים אני צריכה את סימן הקריאה שלך כדי לקבל ביטחון,

ולפעמים סימן השאלה שלי מחזיר אותך לחשוב מחדש על מה נכון.

לפעמים צריך פסיק כדי להשאיר מקום לעוד תהיה, או מחשבה,

אבל לרוב אני צריכה שתעצור אותי עם הנקודה. שתאפשר לי קצת מנוחה.

מה דעתך?"

"דעתי היא שאת מקסימה ילדה, עם כל החרוזים והכל..  אבל אין ספק שאת חושבת הרבה יותר מדי!"

אני לא מבין אותך, מה את מחפשת? ולמה דווקא באתר הזה, כאן? 

אם את מחפשת להרגיש קטנה, רק צאי למדבר ותראי איך את נעלמת בתוך השממה

אם את מחפשת להרגיש חסרת משמעות, רק עלי על רכבת בסין ותראי מי את לעומת כזאת כמות

אם את מחפשת להרגיש כאב, רק תפתחי את החדשות והקשיבי לעוד ועוד עם לב דואב

אם את מחפשת להרגיש השפלה, רק הציעי הבנה ותראי איך גדולים וטובים ממך צוחקים לה

אם את מחפשת להרגיש שאין לך שליטה, רק הביטי על השנים שעברו וכמה השתנה

האדם בעולם כל כך קטן, חסר משמעות, כואב, מושפל ומחוסר כל שליטה. ואת מבקשת עוד? את מתעלמת ומתכחשת לעולם, סוגרת עיניים לחיים עצמם.

לא, זה לא נכון, אני מסתובבת עם עיניים פקוחות לרווחה. אני יודעת, ומודעת לכמה אני קטנה. חוסר המשמעות זועק לי באוזניים, הכאב של העולם מהדהד בי ומרעיד לי את הברכיים, והפחד מההשפלה, שורף לי בלב ובנשמה. אני מנסה לשלוט בכל מה שנותר כי אני יודעת שבמה שחשוב אי אפשר

אבל איתו אני יכולה לכמה שעות להיכנס לבועה

אני קטנה איתו, אבל רק יחסית לאדם גדול כמותו

אני חסרת  משמעות, אבל בכל זאת זוכה לאדיבות

אני כואבת בגללו, אבל כאב שאני יודעת שאוכל להתמודד איתו

אני זוכה להשפלה, אבל מקבלת חיוך וחום ולא לגלוג בתגובה

אני מאבדת שליטה, אבל בידיעה שהיא לא אבדה, אלא נמסרה.

ואחרי יש לי כוחות, לעוד כמה ימים או שבועות, להמשיך לראות את העולם בעיניים פקוחות.

הוא תמיד רצה אחת כזאת                                                                                                                                       היא תמיד הייתה כזאת

שברירית ויפה                                                                                                                                                       בובת חרסינה הם קראו לה

לבנה וטהורה                                                                                                                                                       כולה צחורה

הניגוד שלו                                                                                                                                                             נראית כאילו העולם גס מדי בשבילה

שיוצר איזון והשלמה                                                                                                                                               כולם חיפשו להגן עליה

הוא היה אוסף אותן                                                                                                                                                שלא תישבר

מסדר על מדפים                                                                                                                                                    לשים בתוך קופסה

אבל הוא גם פחד מהן                                                                                                                                             למלא בצמר גפן

הן תמיד היו נשברות בידיו                                                                                                                                       כי יש משהו כל כך מכוער

נסדקות                                                                                                                                                                בבובת חרסינה סדוקה

ואז היופי המרהיב היה הופך מפחיד                                                                                                                          הם דאגו לה ועם כל דאגה

הן עדינות מדי                                                                                                                                                       היא הלכה ונסדקה

והידיים שלו כל כך גסות                                                                                                                                          ומהבושה של הסדקים היא נשברה

אז הוא השאיר אותן שם                                                                                                                                         מתחבאת מהעולם בתוך עצמה

בתוך קופסאות                                                                                                                                                      נשרטת מקירות הקופסה

עוצר את עצמו                                                                                                                                                       אבל עוצרת עצמה

מלרצות                                                                                                                                                                מלפרוץ החוצה

הוא ראה אותה יושבת לבדה

כל כך יפה

אבל סדוקה

הוא התקרב אליה

מושיט את ידו

והיא מחייכת ומתכנסת לתוכו

את תישברי איתי הזהיר אותה

והיא רק ענתה בתודה

את תכאיבי אצלי הודיע לה

והיא רק חייכה

אוציא אותך מתוך הקופסה

מתוך המעטפת הרכה

ואת תישרטי ותפגעי

נכון

אבל גם אחייה בזכותך

היא מתחילה לרוץ, הוא אמר שייתן לה כמה דקות להתקדם לפני שייצא אחריה. היא עוד לא בטוחה איך הגיעה למצב הזה אבל אין לה עכשיו זמן לחשוב. הוא לימד אתה כמה דברים קודם, על מקומות מסתור, על איך ומתי להישאר בצללים. לעזאזל, למה התעניינה כל כך. תמיד אמרו לה שהסקרנות עוד תהרוג את החתול. אבל היא כמו טיפשה אמרה לו כמה היא מקנאה בו, כמה הייתה רוצה גם ללמוד את כל הדברים האלה, לשחק במלחמה. אז כשנכנסו לאוטו והיא שאלה לאן נוסעים, זה מה שהוא ענה. "הולכים לעשות מה שרצית, הולכים לשחק כמו בצבא." אחרי שעתיים נסיעה, כשהם באמצע המדבר הוא אמר לה שהגיע הזמן לתרגל את מה שלמדה. "לתרגל מה?" היא תהתה. "את כבר שבוע חופרת לי על תרגילי הישרדות ומילוט. מספרת כמה את מקנאה. אז קדימה. את הולכת לברוח ואני הולך לצוד אותך. אני אתן לך חמש דקות לפני שאני יוצא אחריך". "אבל אנחנו באיזה חור נידח במדבר ועכשיו אמצע הלילה!" היא מציינת את המובן מאליו. "נכון" הוא עונה, "ברוכים הבאים לצבא. יכולות הבחנה מאוד חדות יש לך. את בטוחה שאת רוצה לבזבז את הזמן שלך עליהן?"" לא", היא פתאום תופסת את עצמה. "יופי" הוא מחייך. "אז יש לך חמש דקות" הוא מסתכל על השעון. "אתה לא נורמלי" היא עונה." נכון" הוא שוב מחייך. "את מוכנה?" "כן. לא, לא יודעת!" "מצוין" הוא עונה כאילו מתעלם מהתשובה. "רק שכחתי עוד פרט קטן, תתפשטי." "מה?" היא שאלה בוהה בו בתדהמה. "נראה לי יהיה הרבה יותר נחמד לצוד אותך ככה." היא עמדה מולו בוהה. ”קדימה את מבזבזת זמן יקר.. ארבע וחצי דקות.."

"לעזאזל איתך" היא צועקת עליו, זורקת את הבגדים במהירות ופורצת בריצה.

בבקשה אדוני, אפשר שאלה?

תוכל לגלות לי מה אני בשבילך?

האם אני צורך או סתם הנאה?

מה אתה מרגיש כשאתה מצווה אותי

האם זה משחק או צורך אמיתי?

מצאתי את עצמי, אני יודעת מה אני צריכה

אבל בבקשה אדוני, גלה לי אותך

יש שרואים בי כלי נגינה

מחפשים לנגן על נימי הנשמה

אז מה אני? תחביב בשבילך?

יש שרואים בי קנבס לבן

מחפשים לצייר עליי את עצמם

אבל אם אני ריקה, אז מה זה חשוב אם זה אני או השניה?

יש שרואים בי חיה פצועה

מחפשים לטפל ולאלף אותה

אז האם אני בהכרח פגומה?

בבקשה אדוני, אני מתחננת לתשובה

מה אני בשבילך?

אם שנינו הולכים בדרך

נושאים על כתפינו את העול שהוא חיינו

כשאני מניחה את עולי ליד מיטתך

כשאני משחררת את משאי בשביל לשרת אותך

איפה מונח בינתיים המשא שלך?

האם שחרור גופי משחרר גם אותך?

האם גם אני בשבילך כמו אוויר לנשימה?

בבקשה אדוני, גלה לי אותך

האם אני צורך או סתם הנאה?

היא עומדת שם כבר כמה דקות, בוהה בקיר. היא שומעת אותו מסתובב בסלון, כאילו שכח ממנה. היא עומדת שם, לבדה, ערומה.. זה מעצבן אותה! סתם עוד אקט של שולטים. הם עם כל הטקסים והגינונים. הוא מנסה לשחק איתה, מוכיח לה של מי השליטה. זה לא יעבוד היא חושבת לעצמה. שליטה לא מקבלים במשחקים מטופשים. וזה מעצבן אותה ומשעשע אותה כשהוא מבקש ממנה לדבר ושותק בתגובה, כשהוא נותן לה את המבט הזה של זה לא נתון לבחירתה. זה לא יעבוד עליה היא מודיעה לעצמה. זה הכל משחק, משחק של שליטה. ובכלל כל הסיטואציה מטופשת נורא, היא ממשיכה לשכנע את עצמה. ונכון שהיא שם כי היא רוצה. והיא סופרת את הימים עד שתוכל לחזור לאותה הדירה. היא סופרת את הימים עד שתעמוד שם שוב מול הקיר ותתעצבן על הסיטואציה. אבל אז מה, זה סתם משחק. זה לא עובד עליה. וגם כשסוף סוף הוא מתקרב מאחוריה והיא מצטמררת כולה, גם כשהוא מלטף אותה והיא עוצרת את נשמתה, גם כשהוא פוקד עליה להסתובב ולשבת לרגליו והיא מצייתת בלי מחשבה, גם כשהוא סוטר לה והיא נדהמת מכמה שזה עושה לה טוב, העוצמה, גם כשהוא דורש ממנה לבקש לחטוף מהחגורה, גם כשהיא מחכה בפחד וציפייה למכה הבאה, גם כשאחרי כל פעם היא אומרת תודה, גם כשהוא נוגע בה ומעיר לה על כמה היא רטובה, גם כשהוא מצווה לענג אותו והיא כולה להוטה, גם כשהוא משחק בגוף שלה, כאילו יש לו הוראות הפעלה, גם כשהיא מאבדת את עצמה לתוך התחושה, גם כשהוא נושק לראשה ואומר לה כמה שהיא טובה, והיא מחייכת גאה בעצמה, וגם כשהיא כבר לא רוצה לעשות דבר בלי פקודה. אז מה? זה לא עובד עליי היא עוד מספרת לעצמה, זה הכל סתם, משחקים של שליטה.

אם לא תתנהגי יפה יבוא אבוללה

באמת? אבוללה? מי זה?

זו דמות מפחידה ואפלה

ומה הוא עושה?

הוא חוטף ילדות רעות שלא מתנהגות יפה..

ואז מה?

הוא .. אהה.. כולא אותן בתוך המערה שלו

באמת? 

כן זה מאוד מפחיד.. אבל אל תדאגי, אבוללה בא רק לילדות הרעות..

אוף זה לא פייר היא חשבה לעצמה.. למה היא תמיד נדפקת רק כי היא ילדה טובה..