החיים שלי כרגע מרגישים לי כמו אחד מהמשחקי חשיבה האלו שיש לך לבנה אחת חסרה ואתה צריך לפענח דרך להזיז כל פעם לבנה אחרת למקום הריק הזה בשביל בסופו של דבר לנצח במשחק.....
אני מתחיל להבין איפה נמצאים הצווארי בקבוק בחיים שלי... בעיקר בזכות הפסיכולוגית שלי.
אבל שאני מנסה להגיע למקומות האלה ולפתוח את הקשר הזה שיש שם שחוסם את הזרימה...אני אפילו לא מצליח להגיע לשם בעצם...הבעיה היא כל הזמן שהגוף שלי מתנגד לי...אני מנסה לגשת והגוף פשוט מתכווץ עד שאני לא יכול לזוז יותר...ואז זה או להפסיק או לקבל התקף שימוטט אותי...
אני מקווה שככל שהזמן עובד ואני עושה יותר נסיונות אז אני אוכל לעבור עוד מרחק בלי להתמוטט.
כי זה כל כך מתסכל!
אני רוצה לחיות!
לא סתם להתקיים
לחיות לעזזל לחיות!!
אני רוצה לשוב להיות מוקף חברים כמו פעם
לבוא למסיבות
לצאת ולהנות
ואולי רק אולי להיות מדי פעם רגוע ומרוצה...
אני עובד כך כך קשה בשביל זה
וזה פשוט אירוני שהגוף שלי הוא זה שמתנגד לי...
לפעמים כל המאבק הזה מתיש אותי כל כך כמו בשבוע האחרון...
שכל מה שאני רוצה זה רק שמישהו יראה את המאמצים שלי וייתן לי מילה טובה ...
לפחות גוויני פה איתי
אישתי היקרה שלי דואגת לי תמיד.
לפני 17 שנים. 23 ביוני 2006 בשעה 13:39
