אני זוכר, כילד, את הפנים חמורות הסבר של המתפללים בבית הכנסת. מלאי תוכחה. מסתכלים ימינה ושמאלה ומתחרים ביניהם פניו של מי מבטאים סבל גדול יותר. מי רציני יותר.
בדיעבד הבנתי שאלו הפנים של המונותיאיזם. הפנים חמורות הסבר הם הפנים של מי שמאמין באל אחד, של מי שמאמין שהוא צריך לרצות את האל באמצעות צדקנות עמוקה. לא צדק מניע את הדתות המונותיאיסטיות אלא הצדקנות. הצדקנות היא אותה תכונה שמטמיעה באנשים את הצורך לחנך את השני. עם הדגש על השני. המוסר המונותיאיסטי מאשרר את הערך המוסרי של האחד, על בסיס התוכחה שלו כלפי האחר. הרבה שנים של מבט פנימה והחוצה, קונפליקטים זוגיים ואחרים, מעברים תרבותיים, דכאונות, כשלונות והצלחות כדי שבנקודת זמן מסויימת אחזור לאותו "בית כנסת" מונותאיסטי ואביט על הרציניים בזלזול משועשע. (כן, לפעמים זלזול היא התחושה הלגיטימת והנכונה. והיא לאו דווקא נובעת מהתנשאות).
לאחרונה אני צופה בסידרת הטלויזיה המעולה "ויקינגים". מה שהופך את הסידרה הזו לכל כך מוצלחת, לדעתי, היא לא רק העובדה שהיא מציגה סיפור מרתק ומה שנראה כייצוג אותנטי למדי של חיי הויקינגים, אלא בעיקר האופן בו היא מציגה את תפיסת העולם הפגנית ואת המפגש של התרבות הפגנית עם התרבות המונותאיסטית הנוצרית. הצגת תפיסת העולם הפגנית מנקודת מבטם של הויקינגים ואת המפגש עם המונותאיזם הנוצרי.
אני לא יודע אם "ויקינגים" היא יצירת מופת טלויזיונית. אבל לפעמים דווקא מוצרים תרבותיים שאינם מתוחכמים יתר על המידה, מצליחים להעביר רעיון בצורה אפקטיבית. כמה נפוחים מחשיבות עצמית הנזירים והכמרים הנוצרים לעומת העוצמה המשועשעת של הפגנים! כל כך יפה: אם המונותאיסט רואה בים סוער את זעמו של האל, הפגני רואה בים הסוער סימן להתלהבותו של האל.
והאלימות. כמה צדקנות מהולה באלימות האנאלית הנוצרית! אלימות הזקוקה להצדקות באמצעות הכתבים ודבר האל. (יותר מאוחר, זו הפכה לאלימות המוצדקת על-ידי הכתבים המדעיים).ביחס לאלימות המונותיאיסטית, המתוכננת והמדעית, הפראיות האלימה של הפגנים נראית כמו משחק ילדים. אתה צופה בזה ולא יכול שלא לשאול את עצמך: האם החוק המונותיאסטי אכן צמצם את האלימות החברתית או הגדיל אותה?
צפיתי בסצינות הללו ונזכרתי במונותיאסטים שלי מבית הכנסת.
למה אני כותב כל זאת כאן? ראשית, אני לא זקוק להצדקה. זה הבלוג שלי. אבל מעבר לזה, אם מישהו מתעניין, כמוני, במקורות של הבדס"מ הוא צריך לחפש אותם, בין השאר, גם בפגניות. (כמובן שחיפוש בגוגל מגלה שיש ספרים על זה).
בעבר כתבתי כאן על הבדס"מ כסגנון חיים של התנגדות לתפיסת העולם הליברלית. בפוסט הזה אני חושב על הבדס"מ כהתנגדות ואלטרנטיבה למונותיאזם הנוצרי ולבטח גם היהודי. והחיבור הזה מוצא חן בעיני.
ההערה: הפוסט המקורי נכתב בשעות הלילה ונערך מחדש בשעות היום.
