בוקר טוב אורח/ת
עכשיו בכלוב

דרך מוכרת בעיניים חדשות

מכניסה את ניסיון העבר לתיק, לא משאירה מאחור.
יוצאת לדרך לגלות.

אלה המילים שלי.
לפני 3 שנים. 16 ביוני 2021 בשעה 19:17

שנים שלא הייתי בכוננות. עברתי תפקידים, מסגרות, כבר שנים שזה לא חלק מחיי. כבר שכחתי איך מרגיש המתח הזה שקיים בפנים. אני יודעת שקיים סיכוי שיצטרכו אותי אבל קיים גם סיכוי שלא. אני ממשיכה להתנהל בשני מישורים במקביל. התנהלות רגילה כאילו הכל כרגיל ויחד עם זה מחזיקה את ההיתכנות שיקפיצו אותי ואצטרך לעזוב הכל ולצאת. משמרת כוננות זו משמרת מספקת. לדעת שקראו לי, צריכים אותי, את העזרה שלי, אני מגיעה כדי לתת יד ולגרום למצב להיות טוב יותר. התגמול גם הוא מספק. אם לא קראו לי ורק נותרתי במקומי עם המתח, אני מקבלת תשלום על המוכנות שלי להגיע. אם קראו לי והגעתי התשלום הוא גבוה מאשר בנורמה. זה מנגנון של תמריצים, לגרום לנו להיות עבור המערכת. רק שאצלי הסיפוק ב"להיות עבור" נוגע באיזה חלק במוח, שעושה לי נעים. אני לא צריכה את התגמול - זה חרוט עמוק בנפשי.

הכנת אותי לכוננות זרע. לא יכולה לתאר את ההתרגשות שהתפשטה בגופי. לחזור לתחושה המשכרת הזאת שקיים סיכוי שאהיה נחוצה, שנוכחותי נדרשת עבורך, לשימושך. התכוננתי והכנתי את עצמי, שוב, בשני מישורים במקביל. מארגנת את עצמי, תוך כדי שאני משחקת עם הילד במסיבת פיג'מות. המוח רץ עם המחשבות על מה יהיה, ואיך אצליח להגיע בזמן, מה ללבוש. בינתיים מלחמת כריות עם הבן שלי, וחטפתי כמה מיותרות בגלל שהמחשבות לא מפוקסות. מנסה לסדר בראש מה אני צריכה לקחת איתי, עוברת בבית ואוספת את הדברים בינתיים הבן שלי מארגן את ההפעלה של המסיבה - אימון נינג'ות אדומות (אלוהים יודע מה זה...). בדיוק ברגע הזה מתרחשים שני דברים - אבא שלו חוזר הביתה בזמן למופע המרכזי של המסיבה, והכוננות שלי מופעלת. 

מסיימת להתארגן, נפרדת מכולם ויוצאת לדרך. 

מקבלת ממך מראה מקום לאן להגיע, יערות הכרמל בשעות הערב. ממתינה לך בנקודה מרוחקת, ובשיחה טלפונית אתה מכין אותי למופע שלך - תכניסי אצבע אחת לכוס שלך. אני ממושמעת, נרגשת למלא את דרישותיך, מבצעת. כשאתה חובר אלי בכניסה לשביל, אתה מורה עלי להוציא את היד מהכוס, ועכשיו, לקסם - איזו אצבע הייתה בפנים? אני מחויכת מאוזן לאוזן, נרגשת מהקרבה שלך ורוצה לזרוק את עצמי מהרכב אליך. אך אתה נשען לתוך הרכב דרך החלון שלי, ומבקש ממני למצוץ אצבע אחרי אצבע. אחרי שהאצבע החמישית יוצאת מהפה שלי אתה מקרב אלי את פניך ואני פותחת את פי עבורך, משתוקקת להרגיש את הנשיקה שלך - ואתה יורק לתוך הפה שלי. נכנס לרכב שלך ואני נוסעת אחריך פנימה לעומק היער.

שם בעומק היער מחכה לנו מופע גחליליות רומנטי, תפאורה מדויקת למופע שלך עם הכלבה הכוננית. אתה חוקר את הרטיבות בחורים של הצעצוע שלך. מקבל חיוכים מגורים כתגובה לכל מגע שלך. בין אם אחיזה בשיער הצמדה של הפה לזין שלך, או יריקה בשיער, או סטירה חזקה כי לא הייתי מספיק יציבה או זיון אנאלי ללא סיכוך שהוביל לשתי אורגזמות נדירות. כל תנועה שלך, כל מגע שלך שמעצב אותי כרצונך, כל מילה שלך ממלאות אותי ומספקות לי את האושר שבלהיות בשימושך, בלהיות שלך. 

והרגע הזה ששנינו כורעים אחד מול השניה, פנים צמודות והלשון שלך חוקרת את הפה שלי. אתה שואל מה יכול להיות מושלם יותר מהרגע הזה שאנחנו כל כך קרובים, חשופים, משתוקקים - אני מחייכת כי אני מרגישה לפני שאתה שומע את הקול  של זרימת השתן שלי שממלא את הקערה שלי. אז זה הופך למושלם עוד יותר - כי שנינו יודעים מה מגיע עכשיו.

לפני 3 שנים. 31 במאי 2021 בשעה 16:46

היא זוכה לישון לידך בכל לילה, לקבל ממך חיבוק בכל יום. היא רואה את החיוך שלך, את העיניים שלך, זוכה לקבל אותך אל חיקה בכל פעם שהיא רק רוצה. היא מתקשרת אליך בחופשיות, נוכחת בחייך ללא סימני שאלה. היא מאושרת איתך, ונהנית מחייכם המשותפים והמלאים, הבית, העבודה והילדים המדהימים. 

ואני? אני זוכה בזמן הגנוב איתך. בזמן המתוק שאתה משקיע בי, מפליג איתי למקומות שהיא לא מעיזה לפגוש אותך בהם. זוכה לקבל ממך את המבט המעריך כשאני עומדת באתגרים שאתה מציב לי. זוכה להיות מושא הפנטזיות הכי מוטרפות ומענגות שלך.

זכיתי לקבל את התחתון שלה. את התחתון שהיה צמוד לכוס שלה. הכוס שלה, שנמצא איתך בכל יום במיטה. זכיתי להריח אותו, לשאוף את הריח שלה לתוכי. זכיתי לפתוח את הפה ולקבל אותה לתוכי. זכיתי לראות את המבט שלך בעיניים כשאתה נפעם לראות כל פעם מחדש כמה רחוק אני אלך איתך.

אני זכיתי להיות שייכת לך.

תודה.

לפני 3 שנים. 28 במאי 2021 בשעה 18:26

"מה?"

"תנבחי."

"לנבוח?"

"כן."

שקט.

"לא."

"לא?"

"לא כשאתה רחוק."

 

שיחה קשה. תקופה קשה. לא הבנתי מאיפה זה בא. האמת היא שהבנתי. אני הכלבה שלך. היינו רחוקים יותר מידי. אתה יודע שאני אוהבת את ההשפלה, אולי אפילו יותר ממה שאתה מוכן. בכל זאת, משהו בדרישה לנבוח היה יותר מידי. לא הצלחתי לשחרר את זה גם אחרי שניתקנו את השיחה. לא הצלחתי להבין, מה יש בזה שיותר מידי? האם זה באמת בגלל המרחק? האם כשנתקרב זה יעבור יותר בקלות? אם להיות כנה, אני לא בטוחה. בנביחה יש משהו שמשפיל ונוגע בנקודה שונה. חשבתי שאולי זו המבוכה. אבל זה לא מדוייק. כי מביך אותי להשתין מולך, ובכל זאת אני לא מתנגדת.

מה יש בנביחה הזאת? 

לפני 3 שנים. 24 במאי 2021 בשעה 20:06

ריקוד מסוכן, סביב האש המושכת את הפרפר אליה. 

נמשכת לנוכחות שלך, אבל אתה לא פנוי.

אתה מחוייב אליה, וזה רק מחמיא לי יותר שאתה מכוון אלי את תשומת הלב שלך.

רוקדים אחד סביב השניה, בודקים את הגבולות, שלי, שלך.. ברור לשנינו שרוצים להיפגש, והמתח עולה. 

זה תופס צורות שונות משיכה, סקרנות, התקרבות והתנגדות, מתח מיני ואינטלקטואלי.

בהתכתבות אל תוך הלילה אני נחשפת ונפתחת ומתעורר צורך בחיבוק. 

"אתה בא?" 

"אם לא הייתה לי נשלטת, הייתי שם איתך עכשיו"

נשארנו שם, במקום הקרוב הזה ועדיין רחוקים עשרות קילומטרים. 

למחרת שיחקנו שוב את המשחק עם הפרפר והאש. הרגשתי את האש חזקה יותר, מושכת, קוראת לי להתקרב. העלתי את הקושי, את דרגת הפיתוי, ביקשתי שתשמור עלי מעצמי.

"בואי הנה"

אז באתי. הגעתי עד אליך. 

החיבוק - מדוייק, עוטף ומנחם. חזק בדיוק במידה ומעט יותר. 

התישבנו על הספסל באמצע הלילה החשוך. בהתחלה מתחבקים ללא מילים. מרגישים, נוכחים. הגישושים מתחילים, מדברים ללא מילים. בודק את הגוף שלי, מרגיש את התגובה אליך. הנשימות משתנות וחושפות את מה שבפנים. מביע את המשיכה במגע העדין והמרפרף. מביע את התשוקה במגע העמוק, שמזכיר מה היה קורה אם לא היינו בחוץ. לופט את חלקי גופי בעצמה כדי להעביר את הכעס על הפיתוי. אוחז בשיער ומתקרב, במתח שבין מותר או אסור, נרקמת לה התשוקה לנשיקה. מצמצמת את המרחק ונצמדת לנשיקה עמוקה ומתוקה. הגוף שלי מגיב אליך, נצמדת, נאנחת ומתפתלת. 

"את טובה"

"מגע קסם"

מסמנת שצריכה להיפרד כדי לחזור הביתה, כבר מאוחר. 

"זוזי"

אני נשארת צמודה, לא יכולה להתרחק מהאש.

לפני 3 שנים. 17 במאי 2021 בשעה 17:36

אמרת שהפגישה הראשונה שלנו, תכלול שתי פגישות. ידענו שיש לנו פרק זמן מוגבל של 3 שעות.  הסברת שהפגישה הראשונה תהיה פגישת היכרות. מיד לאחריה, תתחיל הפגישה השניה שלנו. בסיום הפגישה הראשונה כל אחד יחליט האם הוא מעוניין להישאר. הפגישה השניה תתחיל כשאני עירומה, לחלוטין, שלך לשירותך.

נתת לי 5 ימים לחשוב, ולקבל החלטה, כמה זמן תימשך הפגישה הראשונה שלנו. כמה זמן אני צריכה כדי להרגיש בנוח לעמוד מולך עירומה וחשופה. באופן אינסטינקטיבי היה לי ברור שאני לא צריכה יותר מפרק הזמן שיקח לי להתמקד במבט שלך, להרגיש את החיבור והעוצמה שלו, כדי לעבור לפגישה השניה.

בפועל, לא ידעתי כמה זמן אני צריכה כדי להתפשט מולך ולהתמסר אליך. מעולם לא תחמתי את ההסתגלות בזמן. כשהעברת אלי את קבלת ההחלטה, פתאום למספר הדקות היה משקל כבד. אני רוצה שיהיה לי מספיק זמן להפשיר. מצד שני, אני לא רוצה "לבזבז" זמן יקר כשהוא קצוב. חששתי לקבל החלטה נלהבת מידי, פרק זמן קצר מידי, ואז לגלות מולך שהייתי צריכה פרק זמן ארוך יותר. 

התעוררה בי דילמה קשה. יש לנו 3 שעות, פרק זמן קצר לכשעצמו. ועוד קיבלתי עונש קיצור של 5 דקות על התנהגות לא נאותה - נותרו שעתיים ו-55 דקות. כמה זמן להקדיש לשיחה היכרות? לא הקלת עלי את ההחלטה. הדגשת כל הזמן שהפגישה הראשונה תהיה ללא מגע, בלבוש מלא, ישובים במרחק. ביצעת טיזינג מחשבתי שגרם לי לשנות את ההחלטה כל כך הרבה פעמים. 

עצם העובדה שיש דד-ליין, הופכת את הנקודה לכל כך חדה, הופכת את הסיטואציה לדיכוטומית. ממש חותכת את הפגישה. תחושת השליטה שיש לי בידיים, גרמה לי להטיל ספק בכל החלטה ופרק הזמן השתנה כל הזמן. עד שהגיע מועד קבלת ההחלטה הקצבתי 35 דקות לפגישה הראשונה. 

כשנפגשנו, העיניים שלנו התמגנטו, והחיבור נוצר. עלינו יחד במעלית. התחלת לשחק עם המוח שלי "חבל שאנחנו בפגישה הראשונה, ואי אפשר להתקרב". ידעתי בדיוק מה עבר לך בראש, כי זה בדיוק מה שעבר לי בראש. עמוק בפנים הרגשתי שגם אם הייתי מחליטה על 5 דקות, זה היה מספיק בדיוק כדי להיכנס לחדר, להתפשט ולרדת על הברכיים מולך וזה היה מושלם.

נכנסנו לחדר. הפעלת את הטיימר והפגישה החלה. ראיתי בעיניים שלך שזה לא הולך להיות קל. שיש לך תכניות להפוך את 35 הדקות האלה לפרק הזמן הסקסי ביותר בחיי. ראיתי בחיוך שלך שיש לך תכניות להטריף אותי וידעתי שזה יהיה טיזינג איכותי. 

עצרתי אותך. רציתי את הזמן שלי. היית ג'נטלמן מושלם. שינית את התכניות שלך, ונתת לי את הזמן. הקפדת על המרחק, והשתדלת שלא לשלוח מבטים מרמזים וגם את בחירת המילים שלך שמרת שתהיה קלילה ונעימה. השיחה זרמה, שתינו בריזר והרגשתי איך אני משתחררת ונרגעת. 

ככל שעבר הזמן, הרגשתי בטוחה יותר לשחק איתך את המשחק. בכל פעם שהכנסת לתוך השיחה את סצנת סיום הפגישה הראשונה, את סימן השאלה סביב ההחלטה שלי, האם להישאר לפגישה השניה, הגבתי בסימן שאלה מבלי לחשוף האם כבר החלטתי ואם כן, מה ההחלטה. 

ככל שעבר הזמן, הכנסת לשיחה נושאים יותר פיזיים, שאלות יותר חודרניות והרוגע החל להתחלף במתח לקראת סיום הפגישה.

ככל שעבר הזמן, התקרבת אלי יותר ויותר עד שהגעת למיקום מאוד קרוב שכבר הרגשת צורך לדבר על הקירבה הזאת. 

בדקה ה30 ביקשת לבדוק מה קורה אם תתקרב ממש, אבל חשוב להקפיד על הכללים - "לא לגעת". התקרבת עם הפנים אלי, מריח אותי, מתקרב עם השפתיים לצוואר שלי ועולה לכיוון הפה, וכשנענתי לך בתנועה משלי, התרחקת וחייכת. לא איפשרת  את המגע. הרגשתי שאתה מזמין אותי להתקרב אליך, הרגשתי את הגוף שלך מושך אותי כשאני מקרבת את השפתיים שלי לשלך ואתה מזהיר אותי שלא להפר את הכללים, ולגעת. חייכתי אליך בתסכול. משתוקקת לגעת, לנשק, להרגיש. מרוגשת כולי, דרוכה ונמסה בו זמנית.

מבלי לנתק קשר עין, התנפלת עלי והשענת אותי לאחור, מושך בשיערי לאחור בשתי ידיך, מרים את פני אליך, כשהפנים שלך צמודות לשלי. נזהר שלא ליצור מגע באף חלק אחר של גופינו. כשהשפתיים שלך כמעט נוגעות בשלי אתה שואל "את נשארת?" ידעתי שזו תהיה הבחירה האחרונה שאעשה, כי מעכשיו, אני נשארת, לתמיד, להיות שלך, בשבילך. התגובה היחידה שהייתה אפשרית, הייתה הנהון קל, ואתה שקעת לתוכי בנשיקה עמוקה, דורשת, חזקה וכואבת. נשיקה עם תשוקה שהתעצמה במשך כל הזמן שהכרנו, נפרדנו וחזרנו והתנקזה לרגע המגע העצמתי הזה. 

 

אלה היו 34.5 הדקות הכי מחרמנות בחיי עד אותה נקודה. 

סימנת שאתה קובע את הכללים, ואם אתה מחליט שנגמר הזמן, אז הוא הסתיים גם אם הטיימר עוד רץ. 

הדברים קורים כי אתה בוחר, כי הזמן שלי הוא שלך, כי הגוף שלי הוא שלך. כי אני שלך. 

לפני 3 שנים. 15 במאי 2021 בשעה 5:46

לא מצליחה לכתוב כאן.

אני יודעת מה גורם לזה. 

מעולם לא חשבתי שמישהו יכול להיות גורם כל כך חיובי בחיי ויחד עם זאת להיות המקור למחסום כתיבה. 

בדרך ממש מסובבת אני שמחה שאתה גורם לי למחסום כתיבה. 

כי זה לא שהפסקתי לחשוב ולפנטז.

אתה מספק לי את המקום הנפלא והבטוח לחלוק את המחשבות, הרגשות והפנטזיות. 

יש לי הרבה טיוטות שהתחלתי לכתוב והפסקתי באמצע. באמצע הכתיבה אני חושבת, אני רוצה לשתף אותך. אתה המקום שאליו אני רוצה להוציא את המילים שלי. 

 

אתה.

 

תודה לך שאתה מחסום הכתיבה שלי. 

 

 

לפני 3 שנים. 3 במאי 2021 בשעה 17:09

אני, Ma, מבטיחה לך בזאת, להיות עבורך, שלך ולדאוג למילוי צרכיך ודרישותיך.

אני אעשה כל שביכולתי להיות שותפה ראויה לבגידה. אני תמיד אהיה לרגליך, ואחשוף בפניך את מחשבותי העמוקות אשר לא יוכלו למצוא את דרכן אל אף אוזן אחרת מלבד זו שלך. בזמן שבעלי מחכה לי בבית, אני נותנת לך את גופי ואת מוחי, להגשמת הפנטזיה ולמימוש יצר הבגידה. אני מפשקת את רגליי לפניך, חושפת את גופי עבורך ומתחננת בזאת לממש איתך את הבגידה העצמתית שבהחדרת הזין שלך לתוכי, חשוף, זקור ופועם. מתחננת שתחדור אלי ללא חיץ בין גופינו, להרגיש את הקרבה האינטימית שבזיון טבעי, פראי ומספק. אני משתוקקת להרגיש אותך מסמן את הכוס שלי בזמן שאתה מזריע אותי והופך אותי לבוגדת זנותית.

אני מתחייבת להיות חור המכיל את נוזליך, להיות בראטית שתאתגר את סבלנותך, להיות ממושמעת לדרישותך ולהיות הזונה שתגיע איתך לגילוי חוויות מסעירות בעולם הטאבו.

 

 

לפני 3 שנים. 30 באפריל 2021 בשעה 9:34

העניינים מתחממים, הבגדים יורדים, מתנשקים מתגפפים.

הכל ונילי, מתקרב לנקודת רתיחה...

ברור לי שהיא לא תגיע, כי יש לי צורך במעבר לזה.

אבל - היה צורך, והגיעה הזדמנות והיא ונילית.

מנסה לחמם את עצמי תוך כדי עם מחשבות שמתאימות יותר לכאן מאשר לשם.

מחזיקה את הלשון שלא לפלוט משהו שיבריח אותו לפני שאני מקבלת את מה שאני רוצה...

מרימה את הראש מהזין שלו, שלא כהרגלי כאן בקודש, מגיעה עד לגובה העיניים שלו.

המבט שלו עוד לא התפקס חזרה למציאות, והעונג שלו ניכר על הפנים.

מתמלאת תחושת ביטחון, הערכה עצמית, סיפוק.

קצת כועסת על עצמי שקפצתי כל כך מהר על היעד, הייתי רעבה ולא חשבתי על ההמשך.

משחררת את הכעס כי הוא מסמן מטרה עכשיו להתמקד בי.

זה נעים, ומחרמן ואני ממש רוצה שימשיך, עוד ועוד...

אבל חסר לי.

מנסה לפנטז על דברים אבל מתבאסת שצריכה להתרכז ולא בכאן ועכשיו.

מנסה לחשוב מה אפשר להגיד ומחשבה מובילה למחשבה שמובילה למחשבה...

וזה פשוט יוצא מהפה שלי:

"יותם, אני רוצה שתזיין אותי"

זה לא חושף יותר מידי ממה שקורה אצלי בראש, אפילו לא מתקרב.

נראה שזה עושה בדיוק את העבודה שרציתי.

הוא מבין את העניין והכל הופך קצת יותר אגרסיבי.

מעט הססני כי לא מכירים באמת.

מסובב אותי לדוגי - לדעתי ונילים חושבים שזיון בדוגי זה הכי אגרסיבי שיש.

שולח יד בהססנות לשיער - מתחרט ברגע האחרון ותופס את הכתף.

הוא מצליח לומר כמה מילים ששולחות זרמים של חשמל בדיוק לנקודות שרציתי.

עוד כמה ספנקים חביבים.

עם קצת עזרה מהדמיון שלי..

זה אכן היה זיון בינוני פלוס.

מרוצה מעצמי שהצלחתי להציל מבחינתי את המצב.

מחייכת לעצמי שסקס ונילי מזדמן כבר לא אחת מהאופציות בתפריט שלי.

 

כמה שעות אחרי הפרידה המביכה הוא שולח הודעה:

את יותר קינקית ממה שאת מראה.

מתי אני פוגש אותך שוב?

 

 

 

 

לפני 3 שנים. 28 באפריל 2021 בשעה 18:43

אומרים שזה המקום לכל הסטיות.

שהסטיות שלנו, כאן, הן הנורמה. 

הנורמה הקיימת כאן כל כך מגוונת. זה מרגיש שבכל פעם שאני מרימה גבה, מפילה את הלסת... מעבדת ומעכלת.. שוקלת ולפעמים אפילו מעזה ומפנטזת.. תגיע עוד הפתעה מעבר לפינה, שתזיז אותי ממקומי ותגרום לדברים שהיו מזעזעים אתמול, להיראות כמו אופציה מחרמנת במיוחד לחוויה אינטימית ומטורפת היום. 

אז הזעזוע של היום, הוא האופציות של מחר.. 

כנראה שהגמישות המחשבתית, הפתיחות והסקרנות הטבעית עוזרות לי להיות במקום הזה. 

אני בטוחה שגם החיבור המיוחד, רמת התקשורת והאינטימיות המתפתחת הופכים את כל תהליך הגילוי ופקיחת העיניים למהנה כל כך. 

 

 

סקס בזמן מחזור. יש שיגידו אין מצב, יש שיגידו עדיף שלא, יש שיגידו לא ממש משנה. ויש את אלה שיגידו - בואי נבדוק כמה רחוק אפשר לקחת את זה. 

אם פעם זה היה "תירוץ" ללמה לא.. היום, האורגזמה זו התרופה. ההורמונים והאנדורפינים שמשתחררים בזמן אורגזמה מעיפים את הכאב וחוסר הנוחות. הפתיחות והסקרנות למצוא את האומנות שבזה מביאות אותי למקום שלא חשבתי שבכלל קיים. אם הצעד הזה הופך לנורמטיבי, לאן עוד נגיע? אולי יהיה לי אומץ לשתף.

 

כנראה שכאן הגבולות הם המקום להתקרב, לבדוק לחקור ולא לסמן, להתרחק ולסגור.

 

לפני 3 שנים. 24 באפריל 2021 בשעה 17:18

ומזכירה לי את הפעם ההיא שהגרביון היה כל כך מיותר.

הדרך שבה פילסת את דרכך אל תוכי, חדור מטרה, לא נותן לטקסטיל להפריע. קורע את הניילון, מסיט את התחתון ומנחית יד חזקה על השכמות כשאני מכופפת קדימה. חודר בחדות, ממלא אותי, ואז מעצב שוב, קורע ומפסק. 

נשען לכיווני, מתקרב אל האוזן וקובע בטון החלטי - "הגרביון הזה עשה את שלו. אני מקווה שלא היית קשורה אליו יותר מידי"

ומשם הרכבת דהרה במהירות ועוצמה אל עבר הסיפוק... 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

*לא צריך להצהיר על תמונה בכותרת, נכון?