גלריה

אני זוכר איך באתי אליך באותו יום סתיו סגרירי, כשחיכית לי עירומה במבואה לדירה הקטנה. ירדת על ברכיך וקיבלת אותי אל תוך ביתך ואל תוך פיך, ואני הייתי צריך לבקש ממך להאט, כדי שלא נקדים את המאוחר. אז הובלתי אותך אל הסלון שלך שלא השתנה מאז שהיית סטודנטית, ושם התמקמת מעלי והורדת את עצמך באיטיות מהפנטת. שפתייך עטפו אותי והיה נדמה שהזמן עצר מלכת, עד שהתחלת להניע את עצמך בחושניות האופיינית לך מעלה ומטה. לא אמרנו הרבה באותו ערב. רק הבטנו זה בעיני זה. אין צורך במלים כששני הצדדים יודעים מה הם רוצים. הנשימות של שנינו הפכו כבדות, ואני לחשתי לך שאני קרוב. חיכינו לרגע הזה זמן רב. את הצמדת את פיך לאוזני ולחשת לי רק ארבע מלים, שהיה בהן די כדי לפרוץ את הסכר. ידיי חיבקו אותך בשעה שסימנתי אותך, בצורה הכי חייתית ופשוטה בה גבר יכול לסמן אישה, ואת רעדת אך לא הפסקת לנוע, והמשכת לחלוב אותי בעקשנות גאוותנית, עד שלא נותר בי דבר לתת לך. שכבנו אחר-כך מחובקים, ושאפנו את ריח הזרע והמיצים אשר מילאו את החדר והזכירו לשנינו את מה שהיינו כל כך צריכים.

הפעם הראשונה בה הזרעתי אותך נראתה לי כמו נצח. שנינו קפאנו, עצרנו את נשימותינו והסתכלנו זה בעיני זה, והרגשנו את צינור השופכה פועם בחדווה וממלא אותך, פעם, ועוד פעם, ועוד פעם, אומר דברים שמלים לא יכלו לבטא. יש הרבה דרכים לחדור לאישה, אבל רק דרך אחת אמיתית לצאת ממנה, והיא כשזרע חם מטפטף מאחד הנקבים שלה ומדביק את שנינו זה לזה. סיפרתי לך שלוקח לגבר כחודשיים-שלושה לייצר תא זרע, והתאים שכעת בתוכך למעשה המתינו לתורם זמן ארוך לפני שזכו למצוא את מקומם, כמו מכתב אהבה ישן-נושן שסוף סוף הגיע לידי האישה שהמתינה לו בחוף. אחרי שאלך, אמרתי, הם ימשיכו לחיות בתוכך עוד יומיים-שלושה. רציתי שתזכרי שיש בך חלק ממני גם כשתחזרי מחר הביתה; כשתקומי בבוקר למחרת ותלכי לעבודה, ותשוחחי עם העובדים שלך; וכשאתקשר אליך ואבקש ממך להחליק לתוכך אצבע ולטעום אותנו, ממש לפני לפני ארוחת הצהריים שלך.

ביקשתי ממך לא לגעת בעצמך שבוע שלם. כשנכנסו לחדר במלון, כבר נטפת מהאצבעות שהחדרתי אליך עוד קודם, בדרך, ברכב, וכשפשטת את השמלה היפה שלך, הפירחונית, ושלחת את ידך להתיר את אבזם החגורה שלי, עצרתי בעדך. כשנצא מכאן, אמרתי לך, לא תהיה פיסת ריהוט שלא תהיה ספוגה בריחך. תחילה הבטת בי, מבלי להבין, אך כשהצבעתי על הספה במרכז החדר הדם כבר זרם ללחייך והחיוך שלך נמחק. גמגמת והתפתלת, ניסית להעמיד פנים כאילו אינך מבינה, אבל הסברתי לך לאט ובמלים קטנות עד שלא נותר לך לאן לברוח. באותו אחר-צהריים מרחת את הרטיבות שלך על כל אחד מהרהיטים ואוננת את עצמך לדעת, תחילה באיפוק מהוסס, מבויש, ואז, כשהחרמנות השתלטה עליך, בעונג לא מרוסן. בחלק מהפעמים האצבעות שלי התחפרו בתוכך, בחלק לא; בחלק הצלפתי בישבנך, בחלק עמדתי מהצד והתבוננתי; לאחד הכיסאות נתתי שם, והיית צריכה ללחוש אותו כשהתחככת בו. כשהתרציתי ובחדר שררה ארומה חריפה של סקס, העמדתי אותך מול המראה בחדר המקלחת הגדול, הפשלתי את מכנסי ובעלתי אותך כך, ללא גינונים מיותרים. תסתכלי, אמרתי, ולפתתי את ראשך בזוית שהכריחה אותך להביט אל תוך עיניך, ככה את הכי יפה, ואת גמרת ורעדת בזרועותי.

פעם סיפרת לי שהתחושה ההיא, כשרכבת ההרים עליה עליתם נסעה באיטיות לאחור, וכעת אתם מחכים שהמעצורים ישתחררו והיא תתגלגל במהירות שיא כלפי מטה - זו בדיוק התחושה שאת מרגישה כשאני מביט לעיניך, מרים את ידי לסטירה ומשתהה. סיפרת לי על הכדור שמתהווה אצלך בבטן, על איך השרירים שלך לפתע נחלשים ומפסיקים לציית לך, כמו ברכבת ההרים. ואז, הסטירה, שיחרור מבוקר של אדרנלין, גירוי של מערכת העצבים הסימפטטית שלך, הרחבה של האישונים ותחושת נפילה חופשית אל תוך הסאב-ספייס שלך. וכמו רכבת ההרים, אני מוביל אותך בביטחה בין הלולאות וכוחות הג'י המשתנים. בנקודת היציאה את מזדחלת מהמתקן, תשושה אך קורנת מהחמימות, ומרחפת אט אט אל הקרקע בשעה שאני מחבק אותך מאחור ומלטף את שערך. 

אני יודע שהדג עוד לא מוכן. זה בסדר, את יכולה להמשיך במה שאת עושה - רק תמשיכי בכפיפה חלקית, כשאני מאחוריך, מזיין אותך. מהחלון שמול השיש את יכולה לראות את הצלליות של השכנים בסלון ביתם. מה את חושבת שהם היו אומרים לעצמם אם היו רואים אותך כעת? אם החברות שלך, אלה שאת יוצאת איתן כל שבוע לפגישות הנטוורקינג שלכן, היו רואות אותך כך, מריירת מזוית הפה, מתנשפת בכבדות כמו חיה, נחדרת כמו חתיכת בשר, בזמן שאת מתאמצת להמשיך במטלות שלך? ששששש, את יודעת מה החוקים של המשחק הזה, ולדבר הוא לא אחד מהם. אל תדאגי, כשאסיים, את לא תצטרכי להתנקות. פשוט תגישי לי את המנה שלך בצלחת, ואדאג לקשט אותה ברוטב מיוחד, רק בשבילך. יותר מאוחר, כשהחברים שלך יצטרפו, את תלעסי אותה ותחייכי, והם יחמיאו לך על ארוחת הערב שהכנת.

כן, זה כואב. ידעת שזה יכאב. אם זה לא היה כואב, אולי לא היית עושה את זה בכלל. יהיה מספיק זמן לשיחות נפש אחר כך. כרגע, המבט הזה שאת נותנת בי, עירבוב של חוסר אמונה שאיכשהו שוב הגעת למצב הזה מצד אחד, וייחום מוחלט מצד שני, הופך את הסיטואציה לכל כך מענגת. כמובן שגם העובדה שהאיבר שלי מרחיב את פי הטבעת שלך יותר משעיריית תל אביב הרחיבה את בוגרשוב בזמן הנחת הרכבת הקלה מהנה בפני עצמה. גם לי פעם רופא דחף אצבע לפי הטבעת - מה לעשות, עם הגיל אנחנו צריכים לטפל בעצמנו - אז יש לי מושג מה את מרגישה מבחינה פיזית, אבל שנינו יודעים שלא אני ולא את באמת מוצאים את עצמנו פעם אחר פעם באותה התנוחה בגלל איזושהי תחושה פיזית. המבט שלך הוא לב העניין. איך מישהי יכולה להיות בו זמנית כל כך נמוך וכל כך גבוה - זה בעצם היופי בכל זה, לא? זה, והעיניים שלך, שעכשיו רושפות גיצים ואחר כך תהיינה מלאות סיפוק שרק אישה שפישקו אותה וחדרו לישבנה מכירה.

אתם אולי חושבים שהנשלטת בתמונה הזו היא זו ששוכבת על גבה, מפושקת, עם מבט מוחלט של כניעה. אבל הנשלטות האמיתיות הן אלה שברקע, בעירום חלקי ומסוגנן, שמחזיקות את רגליה באוויר. הפגיעות והפתיחות המוחלטות של הנשלטת במרכז מעוררות, אבל החלק המרגש באמת הוא מה שעובר בראש לשתי הנשים חשופות-החזה שמאפשרות את התהליך, שעוזרות לפתות את האישה הנבעלת, שמחזיקות את הרגליים שלה כשהיא נחדרת ואת הראש שלה כשהיא גומרת בצעקה; אלה שלוחשות לה "תני לזה לקרות" ו"את כל כך יפה כשהוא בתוכך", וניזונות מהכניעה שלה כמעט כמו הגבר שבועל אותה בשולי הפריים.

תמיד חיבבתי מלים עם אופי קליני או לפחות מאופק. זרע. חדירה. נקב. יש בהן משהו מרוחק ומחפיץ, שמחדד את הבדלי המעמדות בסשן: שיכבי כאן, על הגב. פשקי את רגלייך באוויר. הפעילי לחץ על הדגדגן, והחדירי שתי אצבעות לתוכך. מצוין, אני רואה שאת כבר מסוככת. קחי אותי בידך והחדירי אותי לתוכך, ותני לי לעשות את השאר. פשוט תתרכזי בלהיות נקב. תסתכלי לתוך העיניים שלי ונישמי עמוק, ותשכחי מכל שאר הדברים שעשית היום, בשעה הקרובה יש לך תפקיד אחר לגמרי, פשוט בהרבה, והוא כולל בעיקר להישאר פתוחה לרווחה, כמו שתירגלנו, ולתת לי להרביע אותך, תחילה מלפנים ואחר כך מאחור. אחר כך נפתח את היין שהבאתי ונשב במרפסת על הכיסאות שלך, ערומים, וניתן לזרע לטפטף במורד רגליך בגלוי, בעודנו נהנים מרוח שרבית נעימה.

לא היינו צריכים יותר ממילה אחת קטנה כדי לגרום לך לפשוט את החלק העליון של שמלתך ולמצוא את מקומך לרגלי. המעבר בין הבנאליות של היום-יום למצב הכנוע, החשוף והפגיע היה חד. היה משהו בדיסוננס הזה, בו רגע אחד את עסוקה בסידור של משהו חסר חשיבות בבית, ורגע אחר מחשבותיך במקום שונה לחלוטין, ונחירייך מורחבים קמעה למראה הזין הזקור מול פניך. אותתי לך עם אצבעותי ועמדתי שם, באמצע הסלון שלך, בשעה שסגדת לאיבר עם פיך. קראתי לך בשמות, ואת נגעת בעצמך ודמיינת מה אעשה לך יותר מאוחר בערב. כשהזרעתי אותך, קמת והבטת עמוק בעיני. ליטפתי את הגרון שלך ובלעת מתוך רפלקס, ואז שבת לסדר את הבית, כאילו דבר לא קרה.

אם חור יכול להיות רעב, הרי שלך היו שלושה חורים שגוועו באופן תמידי ברעב. היה כמעט נדמה לי שנולדת שלמה, ושעמוק בתוכך חיפשת את החלקים החסרים שלך. היית מגרגרת כשהייתי חודר אליך, וכמעט לא היה אכפת לך איך ואיפה: אצבע, דילדו, לשון, פלאג, זין, כולם שיחקו תפקיד דומה והשביעו את אותו המחסור התמידי שלך. אהבת להסתובב בבית במכנסונים קצרים ולהתכופף ברגעים מתוזמנים היטב, בתקווה שאוריד אותם ואסתום אותך בדרך כזו או אחרת. אהבתי את הצורה בה הישבן דמוי הלב שלך היה עוטף את האיבר שלי כשהייתי מרביע אותך, בעוד הלשון שלי יונקת ממך את האוויר וחודרת אל בין שפתותיך. באחת הפעמים כשהייתי בתוך ישבנך, שתי אצבעות בפיך וויברטור אימתני מעסה את נקודת הג'י שלך מבפנים, רכנתי לעברך וקראתי לך בלחש חור. עיניך הזדגגו ואת הנהנת כאילו קראתי לך לראשונה בשמך האמיתי, וכשגמרת יכולת רק למלמל ולחזור שוב ושוב על המילה, כשאצבעותי תחובות לך עמוק בתוך הגרון.