גלריה

תמיד היה בך משהו ילדותי, תמים, כשהיית יורדת על ברכייך מולי ושולפת את האיבר הזקור שלי - איזו התלהבות בתולית, כאילו זו לא הייתה הפעם המאתיים שהחזקת אותו בין ידייך והסנפת את ריחו. נהניתי ללטף את שערך בזמן שנשקת לו והעברת את לשונך לאורכו. הייתי יושב כך, על הכורסה, ומביט בך דקות ארוכות, מאבדת עצמך לדעת בעולם שכולו ריחות וטעמים, תוהה אם את מפצה על איזשהו חסך ילדות אוראלי כזה או אחר. כמעט הרגשתי אשם כשהיית מרימה את ראשך ומבטינו היו מצטלבים; כשהייתה נוצרת בינינו הבנה רגעית, והייתי תופס את עורפך בשתי ידיים ולוחץ, כמו שביקשת ללא מלים. ההשתנקות לא הייתה מאחרת לבוא, וכשהייתי משחרר, היית שוב מרימה את מבטך בחיוך קורן. תראה אותי, העיניים שלך היו אומרות, ואני ראיתי וחייכתי, ניגבתי את הריר שנזל מזווית פיך, ורכנתי לנשק לך.

כשבאת אלי בערב לא היה כל ניסיון מצידך להסתיר את מה שחיפשת. רצית מנוחה, שיכחה, להאמין באשליה, גם כזו שנמשכת רק כמה שעות. לא שתינו או צפינו ביחד בטלוויזיה, או דיברנו על חברים משותפים או עבודה. תוך דקות ספורות היית עירומה, טיפסת עלי באקרובטיות החתולית שלך, ונתת לי להכות בתוכך שורשים. תמיד היית מאופקת, חשבת פעמיים על כל מילה, פחדת להעיז, אך באותו הערב ידעתי שאת זקוקה למשהו אחר. הנחתי להוריקן להכות בי ורק התוויתי את דרכו לקראת הפורקן. פישקתי את רגליך וקשרתי את ידייך מאחורי גבך, בעודך שרויה במעין היפנוזה ואגלי זיעה נוזלים על שדייך הקטנים. רצית שאקרא לך בשמות מטונפים, שאזכיר לך את המקומות שאת שוכחת כשאינך איתי, שאעזור לך לקלף מעליך במהירות את החזות הביישנית שהקפדת לעטות ליד החברים והמשפחה שלך. דמעה קטנה נקוותה בירכתי עינך, ואני סטרתי לך, ואז עוד פעם, ועוד פעם, ואת ספגת אותן בשקיקה וביקשת תוספות. כשגמרת, התמוטטת כמו בובה רפויה ונחת על חזי. דממה השתררה בחדר, ואיש מבין שנינו לא דיבר שעה ארוכה. ליטפתי את שערך וחיבקתי אותך ונתתי לך לשכוך ולחדול להיות סופה.

הרקליטוס אמר פעם שאיננו יכולים אף פעם לדרוך באותו נהר פעמיים: המים הם לא אותם המים, ואנחנו לא מי שהיינו פעם. לפני מספר שבועות התכתבתי עם מישהי מהכלוב ונושא הניסיון עלה. תמיד חשבתי שניסיון במערכות יחסים בדסמיות דומה לניסיון במערכות יחסים רומנטיות: כלומר, אין לו (כמעט) שום ערך. זה לא משנה כמה פרטנרים קודמים היו לנו, כי החיבור שונה בין כל שני אנשים, ואנחנו בעצמנו משתנים עם השנים. האם האהבה שלכם עם בני זוג קודמים - בהנחה שאהבתם יותר מאחד - הייתה זהה, או אפילו דומה בין מערכת יחסים אחת לאחרת? הפעם הראשונה בה אני מפשיל את המכנסיים למי שמולי, הפעם הראשונה בה היד שלי נותנת את המכה לישבן שלה, הפעם הראשונה שהיא יורדת על ברכיה מולי, שאני חודר אליה, ששנינו גומרים - זו תמיד הפעם הראשונה בשבילי, לא משנה כמה פעמים עשיתי זאת. אני מקווה למען כולכם שגם בשבילכם.

פעם חשבתי שהדרך הטובה ביותר לגרום למישהי להתאהב בך היא לעשות דברים למענה. עם השנים, כשהתבגרתי, הבנתי שהדרך הנכונה היא לגרום לה לעשות דברים עבורך. אישה שמוותרת על משהו למענך כבר משכנעת את עצמה שאתה חייב להיות שווה את המאמץ. כך גם סטירה טובה (בהסכמה כמובן), כזו שהיא מוכנה לוותר למענה על המעמד שלה בדינמיקת הכוחות ביניכם, גורמת לה להתקרב אליך ומשפרת את טיב היחסים ביניכם. סטירה בהסכמה בין שני אנשים בוגרים היא מהדברים היותר רומנטיים שיש. היא מעידה על רמה גבוהה של אמון, הכלה, התמסרות וכניעה. היא משפילה, לפעמים גם כואבת - כפונקציה של העדפות המקבלת - וההשפעה שלה מהירה כמעט יותר מכל אקט אחר, בגלל שהיא לוחצת על מספר כפתורים בו-זמנית. שלא כמו סטירה ללא הסכמה (שהיא אקט אלים ובזוי), כזו בהסכמה, בה מכינים את המקבלת מראש, היא לא פחות מעוררת, ומתאימה גם כמשחק מקדים וגם תוך-כדי יחסי מין. היא חולקת מאפיינים רבים עם ספנקינג, אך גם שונה ממנו במובנים מהותיים: ספנקינג משחק על מבוכה, ואילו סטירה טובה משפילה לאין ערוך, משום שהאישה נדרשת להסתכל בעיניים של הסוטר. מעניין אם זוג שמתחיל כל בוקר בשתיים-שלוש סטירות טובות יגיע בהסתברות גבוהה יותר לחתונת הזהב שלו מזוג שלא.

אף פעם לא אהבתי אביזרים בדסמיים במיוחד. לפעמים האופי המנוכר והקליני שלהם משרת מטרה, אבל לרוב, הקסם הוא במגע האישי. לקח לי זמן להעריך את האינטימיות שבדחיפת אצבע או שתיים לפה של אישה. כמו זין, אצבע ממלאת תפקיד פאלי ומעודדת אלמנטים פסיכולוגיים חשובים בכניעה, כגון רפלקס מציצה, פעירת פה וסבלנות. שלא כמו זין, אצבע הרבה יותר גמישה, ואני אוהב לחקור את חלל הפה של אישה בעודי שומר על קשר עין בלתי פוסק: תחילה הלשון, ואחריה החניכיים והשיניים, בעדינות, כמו סוס בבדיקה. אני אוהב להניע את האצבעות קדימה ואחורה, כהבטחה לדרכים שעוד יגיעו. כמו רופא, אני אוהב לדבר תוך כדי האקט, להסביר לה מה אני עומד לעשות ואז לעשות אותו. בסוף בדיקה כזו אני מסביר לה שאני רוצה לבחון את רפלקס ההקאה שלה ולראות אותה מרגישה קצת חוסר נוחות עבורי; היא מהנהנת, והאמון ההדדי מעורר את שנינו. אני מתקרב בעדינות אל אחורי הגרון - לא מספיק בשביל לגרום למשהו, אבל מספיק בשביל לראות את שרירי הפנים שלה נאבקים לשמור על ארשת רצינית למעני, תוך שאנחנו מביטים עמוק זה אל עיני זה.  

אני זוכר את הנוף מחלון הדירה שלך, איך האנשים נראו קטנים. בקיץ הייתה בריזה נעימה ואהבת לצאת ולשתות יין בערב, ואני הייתי מצטרף אליך והיינו מדברים על התיכנונים שלנו לסוף השבוע. בפעם הראשונה בה הרמתי את השמלה שלבשת ומשכתי מטה את התחתונים פקדתי עליך להמשיך בשלך, וכשחדרתי אליך רק נשענת על המעקה והמשכת ללגום מהגביע, אם כי רובו המכריע של היין לא מצא את דרכו אל פיך. זה היה ערב נעים ויכולת לראות את כוכב הצפון. מתחתינו, ברחוב, האנשים המשיכו בשלהם, חסרי כל מודעות למה שהתרחש שבע קומות מעליהם. תפסתי בשערך ושאלתי אותך אם היית רוצה שאחד מהם יסתכל למעלה ויבין. התנשפת בכבדות ולא ענית, אבל לא היה בכך צורך; אפילו בחשיכה היה אפשר לראות את הסומק האדום העז בלחייך. כשגמרתי בתוכך, קשרתי את השמלה כך שישבנך נותר חשוף ונתתי לבריזה הקיצית לייבש את הזרע שטפטף במורד ירכך.

בלילות הקיץ החמים, כששום דבר אינו קורה, נשכבת על המיטה ופישקת את רגליך, ואני צללתי פנימה והתענגתי על הריח החריף שלך. היה זה כאילו זכיתי ברכיבה על שני מתקנים במחיר של כרטיס אחד. תיניתי אהבים עם הנקבים שלך, ולשוני עברה מחור אחד לשני וחקרה את טעמך בין הנשיקות. אחזתי בך וריתקתי אותך למקומך ואיבדנו את תחושת הזמן, כשהידקת את אצבעותיך העדינות סביב הסדין והחנקת את הקריאות שלך, כדי שאף אחד מהשכנים לא ישמע. הייתה זו מעין עצלות מענגת, ועולמנו הצטמצם לכדי מנהרה צרה, מבלי שנתנו את דעתנו על דבר פרט לעונג האישי שלנו. ידענו שבהמשך תגיע הסטירה, תגיע הכריעה, תגענה התחינות, אבל לעת עתה עצמנו עיניים ושתקנו, ונתנו לכתם המתפשט שבסדין לדבר בשמנו.

קו התפר בין אישה מהוגנת לזנותית* דק, דק מאד. רגע אחד את הראשונה, ורגע אחר כך, כשהראש של הזין שלי מתחכך בפי הטבעת המסוכך שלך ומחליק פנימה - ואת השנייה. יש אנחה קטנה שמפרידה ביניהן. עם הזמן, למדת לקבל, אולי להעריך, ואפילו לאהוב את הרגע הזה, ואת העוצמה שבה הוא מטריג את המעגלים המוחיים שלך וגורם לך לשקוע אל תוך הסאב-ספייס שלך בזריזות, בלי הקדמות מיותרות, כשאת צריכה להגיע אליו מהר. כי יש סקס, ואהבה, וסצינות מתוך סרטים הוליוודים עליהם גדלת כשהיית נערה, ותינוי אהבים, וכל אלה קורים בחור אחד; ויש את מה שעובר בך כשאני שקוע עד הקצה בתוך הישבן שלך, משהו חייתי, מתפרץ, אסור, מלוכלך, חשוך, שהחברה הפוריטנית שלנו מצקצקת בלשון לגביו. היום שנינו ממהרים, ואנחנו לא מבזבזים זמן, וכשאני מחליק לתוכך את מפשקת את רגליך באוויר ולוחשת חצאי מלים שבורות שקוראות לי להוביל אותך עמוק יותר אל תוך החשכה.

אם לניו יורק ולרומא הייתה בת, היו קוראים לה מילאן. הייתי בכנס בעיר והתקשרתי אליך, ואת ענית ואמרת שהופתעת כששלחתי לך מייל. דיברנו על דברים משעממים. עבודה, משפחה, חברים משותפים. כשנפגשנו בבר ליד המלון, עוד בימים בהם היו ברים פתוחים וטיסות, זה היה כאילו לא עברו חמש שנים. צימחת כמה קמטים מסביב לעיניים שהחיוך הכובש שלך רק הדגיש ומילא בחן. שתינו את הקוקטיילים שלנו, אבל ידענו כבר איך הערב הזה יסתיים עוד לפני שהתחיל. הזדיינו כמו שפנים כל הלילה, בכל תנוחה שיכולנו למצוא במלון הקטן שלי, והזכרת לי שאני יודע לגמור יותר מפעם אחת ברצף. מילאנו את החדר בצחנת מיצים וריחות גוף. ודאי היו צריכים לשרוף את הסדינים למחרת. סטרתי לך ואת ביקשת עוד, מנסה להשביע רעב של שנים שהוא לא מילא ולהכין את עצמך לשנים השחונות שבפתח. בבוקר, כשחיכיתי למונית לשדה התעופה, עוד מצצת לי על הברכיים כשהפלאג נעוץ עמוק בישבנך. ידי פרעה את שערך בחיבה, ולפרקים סטרתי לך, אבל לא היה בסטירות שלי עוד כוח או ניסיון להוכיח משהו. את רק הבטת בי בעיניים מתחננות, מנסה לצרוב את הכאב עמוק בזיכרונך, כדי שיהיה לך משהו להאחז בו אחרי שאלך.

אני זוכר בעיקר את הריח בחדר, עירוב של חייתיות וסקס שרק המערכת הלימבית יכולה לייצר. ככה מריחים אחרי שעתיים של אוננות בלתי פוסקת. מסך המחשב עוד ניגן את הפורנוגרפיה האהובה עליך כשנכנסתי לדירה, זו שהשארתי שם כשעזבתי מוקדם יותר ואמרתי לך מה חוקי המשחק. לא להפסיק בשום מצב, ולא לגמור. התנשמת בכבדות וריחפת, ותלית בי מבט אילם שספק אמר משהו, ספק התחנן. אולי זה מה שמרגישים נזירים בודהיסטים שמגיעים לנירוונה. הנחתי את התיק וניגשתי אליך, וכשהפכתי אותך על ארבע על הספה לא הבעת כל התנגדות והיית רפויה לגמרי; רק ידך סירבה לעזוב את מקומה והמשיכה לשפשף. נטלתי את חומר הסיכה מהארונית הסמוכה, וכששימנתי את פי הטבעת שלך בדממה הבחנתי ברעד שחלף בך. כשחדרתי אליך פלטת אנחה, אך לא אמרנו דבר. הבנו אחד את השני באופן מושלם, ולא נותר דבר להגיד.