גלריה

כן, אני יודע שיצאת שעה מוקדם מהעבודה כדי לבשל לעצמך. כן, אני יודע שבדיוק התיישבת לאכול. כן, אני יודע שאת רעבה. כן, אני יודע שאת יודעת לבשל מצוין. פשוט חשבתי שבתוצאה הסופית חסר איזה רכיב שיוסיף לה עניין. לא, אל תרימי את המבט שלך מהצלחת. לפעמים אנחנו מקבלים את מה שאנחנו רוצים, ולפעמים לא. היום לא. זה שיעור חשוב, להשלים עם אכזבות. בזמן שאת אוכלת, כדאי שגם תפשילי את המכנסיים שלך. לא, לא אמרתי לך להפסיק לאכול. לא צריך עד הרצפה ממש, רק זוזי לאחור במעט עד שהישבן שלך יבלוט מעבר לקצה הכיסא, ואל תשימי לב לאצבע המסוככת שלי שמדגדגת לך את פי הטבעת ואז מפשקת אותו ומוצאת את דרכה פנימה. אל תתני לזה להפריע לך, את צריכה לאכול אחרי יום ארוך. לא אכפת לך שאחדיר עוד אצבע, נכון? אבל אל תדאגי, אני אתן לך לסיים את המנה לפני שאניח את הצלחת בצד, אשטח אותך על השולחן, ואחדור אליך באיטיות חושנית מאחור. מה את חושבת שאני? אני בסך הכל טיפוס מתחשב.

כל הדברים יגעים. לא יוכל איש לדבר, לא תשבע עין לראות ולא תמלא אזן משמוע. אז כדי להקל קצת על השעמום הקיומי של שנינו, למה שלא תפשילי את הסינר שלך ותורידי את המכנסיים? את לא חייבת להפסיק את מה שאת עושה. את יכולה להמשיך לקרוא, או לבשל, או לדבר עם החברה שלך בטלפון. אני לא רוצה לדבר, לשמוע איך היה יומך, כמה עבדת על התבשיל שלך. אני רק רוצה חור רטוב לשכוח בו את תלאות היום. גם לך היה יום קשה. פשוט עצמי את העיניים שלך והתרכזי בתחושת המלאות, בחדירה, בעקצוצים שפושים בכל הגוף שלך. אולי אחליק פנימה אל פי הטבעת שלך אצבע משומנת, אולי לא. זה לא ממש משנה. כל מה שחשוב הוא שבקרוב אגמור בתוכך, ואת תשובי ותרימי את התחתונים שלך ותחושי בזרע שמטפטף בעד הכותנה הדקה; ובעוד רבע שעה תצטרפי אלי ליד הטלוויזיה עם קפה, ונשב ונצפה ביחד בסדרה האהובה עלינו.

הדבר שאני זוכר יותר מכל הוא את הנשימות הכבדות שלך שמילאו את חלל החדר. נשענת, כפופה, על קצה המיטה, במכנסיים ותחתונים מופשלים. ידעתי שהדם מציף את פניך הסמוקים, שהיו מונחים על הסדינים הלבנים. תמיד היה לך קשה לחשוף את עצמך כך, לפשק את רגליך לרווחה, להציג לגבר אחר את האזורים המוצנעים שלך. שנאת שהשתהיתי, שהייתי נותן למבוכה להתפשט אצלך בגוף ולדגדג את הנימים העדינים שבקצות האצבעות שלך. היית רגילה לנהל אנשים ביום-יום, והנה מצאת את עצמך בחוסר-אונים, מחוץ לאזור הנוחות שלך, נתונה לחסדיו של מישהו אחר, בלי שתוכלי אפילו לומר דבר. אהבתי להאזין לך, מתנשפת, להקשיב לאי-הודאות שלך, ולקחת את הזמן שלי, לתת לך להתבשל במיצים של עצמך עד שלמות; ואז, להושיט אט את ידי קדימה ולהחליק את אצבעי בעדינות על פני שפתי הנרתיק שלך, ולראות את הרעד הבלתי-נשלט שחולף בך כאות חשמלי.

אני רוצה אותך מלוכלכת, נוטפת איסורים. שניפגש כמו שני זרים בסמטה חשוכה ומבודדת, אחרי שאמרת לו שאת יוצאת לערב עם החברות שלך. אני ארים את החצאית הקטנה שלך ואניח את ידי על צווארך, וארגיש את ליבך ההולם בפראות. נתבוסס ביחד בחטאים שלנו. את תלחשי לי כמה אני יותר טוב ממנו, ואני אזכיר לך כמה את אוהבת להיות מופקרת ואבעל אותך בחוזקה, עד שתיזכרי בכל הפנטזיות שנקברו עם השנים והילדים והמפגשים המשפחתיים והלילות חסרי התשוקה. אחר כך אחדור אל פי הטבעת שלך. תמיד אמרת לו שזה לא מעניין אותך, שזה מגעיל, אבל אני מכיר אותך, ולימדתי אותך לאלף את המחשבות שחולפות בראשך. את תגמרי בהתכווצויות רבות עוצמה כשאשאל אותך מה היו חושבים עליך השכנים והמכרים שלך אם היו רואים אותך כך, כאחרונת הכלבות. כשנהיה מוכנים, אוריד אותך על הברכיים ואת תפתחי את הפה, ואחלל את החור האחרון שלך. אקח ממנו את האישה ששכח והשאיר בצד, ואזכיר לה שגם אם הוא הזניח, עדיין יש גבר שרואה אותה בתור האישה הנחשקת שהיא ומשתוקק לכבוש אותה. אחרי שאגמור בפיך, אשלח אותך הביתה לנשק אותו כשריח הזרע עוד נודף מפיך, ולספר לו שאכלת קצת יותר מדי.

הפתגם הישן מדבר על לקחת סוכריה מילד, אבל הכיף הגדול הוא דווקא לקחת דברים ממישהי שרוצה שיקחו אותם ממנה. אהבתי לגזול ממך את חוש הראייה באמצעות כיסוי לעיניים, את חוש השמיעה באמצעות אוזניות מבטלות רעש, ואת התנועה כשקשרתי את ידייך מאחורי גבך.  איבוד חוש אחד מחדד את השאר, וידעתי שאת מנסה להאחז כעת בכל ליטוף, מגע או רפרוף קלים. האצבע שלי שהחליקה על פני שפתי הכוס שלך גרמה לך להצטמרר, וכשחדרה אליך יכולתי לראות את אגנך נע לפנים, כאילו מנסה לאשש את החדירה, להאחז בשביב של ודאות בעולם בו שניים מהחושים נלקחו ממך. כשהשכבתי אותך על גבך ובעלתי אותך, הקפדתי תחילה לא לגעת בך, להרגיל אותך שלב אחר שלב למגע. ניסית ללפות את האיבר שלי עם שרירי הנרתיק שלך, ובכל פעם שיצאתי ונכנסתי חשתי בידיים שלך שנאבקות ללא הצלחה בחבל שקשר אותן. כשלא יכולת יותר, התחננת. ידעתי כמה את שונאת להתחנן, לבוא ממקום של חולשה; לכן תמיד עזרתי לך והחלשתי אותך, בדיוק מספיק כדי שתוכלי להרשות לעצמך. כשקראת לעצמך זונה לא יכולתי יותר להתאפק. לפתתי אותך בחוזקה והלמתי בתוכך במכות קצובות, חזקות, עד שכל גופך נרעד והתפתל והתחנונים הפכו לקריאות של ניצחון.

אני רוצה להכאיב לך. לא יותר מדי - רק מספיק בשביל לראות בעיניים שלך את המבט המתריס, המתגרה, זה ששואל אותי, "זה כל מה שאתה מסוגל לו? תמיד חשבתי שאתה יכול יותר מזה." לא ממש אכפת לשנינו איך זה יקרה. חגורה, סטירה, הפרטים פחות חשובים. אני רוצה לראות את הדמעות נקוות בזויות עיניך, אלה שאת תמיד אומרת שלא זולגות לך ואת לא יודעת איך לשחרר. אני רוצה להרגיש את הנרתיק שלך מתכווץ סביבי ומתחנן בפני לקחת ממך את כל הדברים בלי השם שאורבים אצלך במחשכים, להפוך אותם לשלי ולהראות לך שאין לך ממה לפחד. ואז, כשאת גומרת ואני מנחית עליך את הסטירה האחרונה, אני רוצה שתתני לעצמך ליפול למקום אליו לא מגיעות קרני השמש, רק כדי שאוכל להושיט את ידיי פנימה ולחלץ אותך בחזרה אל החיבוק החם שאחרי.

כמה אומץ צריך לשכב כך, פגיעה, עירומה, ולהציג את עצמך לראווה לבן-אדם אחר. אני יודע שליבך הולם עתה, שאת מתרגשת כמוני. את מחכה לכאב בתמהיל של פחד וציפיה, וכשהחגורה מצליפה באחוריך לראשונה, הצריבה מלווה בצמרמורת. אני רואה אותך רועדת ומניח את ידי בעדינות על גבך ומרגיע אותך, ואנו ממתינים יחד בסבלנות עד שהרעד חולף. אני יודע כמה חשוב לך להוכיח לעצמך ולי שאת מסוגלת לספוג את ההצלפות האלה, ויודע כמה תהיי מאוכזבת אם לא נגיע ליעד שקבענו לעצמנו. כשהחגורה מונפת בשנית אני מהרהר כמה קל להיות בצד השני, לבחור מתי להמתין, מה לחשוף, מתי להאיץ, כמה חזק להנחית את החגורה. הישבן שלך מאדים ונצבע באדום עז, וכשאנו מגיעים לסוף אני שומע אותך מייבבת חרש. אז אני מניח את החגורה ומלטף את ראשך, ואומר לך כמה טובה היית. את נצמדת אלי ואני מחבק אותך חזק-חזק. אני מורח את המשחה המרגיעה בתנועות קטנות. מאוחר יותר, כשאפשק את ישבנייך ואחדור אליך מאחור, מגע העור שלי בשלך יעורר בך מחדש את תחושות הצריבה, ואת תיזכרי איך היית גיבורה ולא נשברת.

לפעמים, הזיון הכי טוב הוא זה שלא גומרים בסופו, זה שקורה בראש, בלי איברי מין או דיבור מלוכלך. כשביקשתי ממנה לפתוח את פיה יכולתי לראות את הסומק המוגבר בלחייה. היה לה מבט של עופר צעיר שרואה אורות מכונית בפעם הראשונה בחייו כשקירבתי את האצבע אל שפתיה שנפרדו קמעה. יכולתי לראות את המאבק הרגעי הזה, את הרפלקס המותנה להירתע או לסגור את הלסתות, ואז, את ההתרפות של השרירים והשלמה עם הפולש הזר ששוטט לה על הלשון, ואז על השיניים, והחניכיים. היא עצמה את עיניה ונאנקה. אל אצבע הראשונה הצטרפה האצבע השנייה. שאלתי אותה אם היא נהנית, והבטתי בהנאה בהשתנקות שלה בניסיון נואל לתת תשובה.

הודעתי לה שאתקדם מעט יותר, רק כדי לבחון את רפלקס ההקאה שלה. הבטחתי שאהיה עדין, והיא הנהנה, אבל רפלקס הוא רפלקס, ושרירי בית החזה שלה התכווצו כשרק רפרפתי באזור הלוע האחורי. היא השתעלה ואני רק המתנתי בסבלנות לרגע בו תרגע והאצבעות שוב תתחפרנה בחלל הפה ויגעו בנקודה הזו שגורמת לה שילוב של סבל והנאה. כשסיימנו, היא התנשפה בכבדות והיה נראה ששרירי הבטן והסרעפת שלה מותשים. בעיניה היה מבט עייף אך מתריס ומאושר. תראה, הן אמרו, תראה כמה רחוק הלכתי בשבילך. חיבקתי אותה אלי ונתתי לקצב הנשימה שלה לאזן את עצמו. 

אין ריח משכר יותר מזה של אישה של גבר אחר. הבטתי בה, שרועה תחתי, מפושקת, רגליה מונפות באויר, וחשבתי על כל הדברים שכינסו אותנו לנקודה הזו בזמן. האומץ, האומללות, התיסכול, התשוקה, הטינופת והידידות שהתפתחה; כל הדברים שגרמו לה לכרוך את רגליה סביב מותניי ולהתחנן לעוד. סטרתי לה ושאלתי אותה מה בעלה היה חושב עליה אם היה רואה אותה בתנוחה הזו, מתחת לגבר אחר שעושה בה כבשלו, מסמן וכובש אותה, והרגשתי את השרירים הטבעתיים שלה לופתים את האיבר שלי בחוזקה. אהבנו לגעת בפצע הזה ביחד, להתבוסס באסור, לחצות קוים שאין לחצות, ולהרגיש ששנינו חיים וחסרי דאגות, גם אם לכמה שעות ספורות. ידענו שכשהכל יסתיים נצטרך להיזכר בכך שיש עולם רגיל בחוץ, כזה שלא מתייחס בסלחנות לפנטזיות ולשבירת גבולות. אבל עד אז, היינו סגורים בעולם פרטי משלנו, וכל מה שהיה אכפת לנו ממנו היה התחושה החמימה שהקיפה אותנו; גלי העונג שהציפו אותי כשהאשכים שלי התכווצו והזרע שלי הציף אותה; והרגליים שלה שהשתלבו מאחורי גבי ולחצו אותי אליה, בתחינה אילמת שאזכיר לה איך זה מרגיש להיבעל על ידי גבר שעוד רואה אותה בתור האישה הנחשקת שהיא. 

* מוקדש למישהי מיוחדת.

סקס אף פעם לא באמת סובב סביב פורקן. הרי כולנו יכולים לספק את עצמנו עם יד וקצת פרטיות. הרגעים היפים ביותר מגיעים דווקא מהדרך, מחילופי הכוח, החשיפה והפגיעות. אני זוכר את הפעם הראשונה בה חדרתי לפי הטבעת שלך. לא היו זיקוקי דינור ולא היה כאב כמו בסרט פורנו. הייתה רק את האצבע המורה שלי, שתחילה התחככה בך מאחור ומרחה את חומר הסיכה, ולאחר מכן התחפרה בתוכך. היית פרושה לרווחה על ארבע, בראש מונמך, פעורה מולי וסבלנית. ויתרתי לך ולא הצבתי מראה מולך, אבל שמעתי את נשימותיך הכבדות וידעתי שלחייך בוערות. הרשיתי לך לגעת בעצמך, אך היה אסור לך לגמור. כשסיימתי וסימנתי לה להעמד, היא הייתה סמוקה, ותלתה בי את עיניה הגדולות. הן תרו אחר עיני וביקשו לדעת האם הייתה מספיק טובה; האם ספגה למעני כמו שרציתי; האם הייתי מרוצה. אני רק אספתי אותה בזרועותי ולחשתי לה שהיא הייתה ילדה טובה, והחדרתי את עצמי אל תוך הרטיבות שכבר נזלה במורד ירכיה.