לפני שנה. 14 בדצמבר 2022 בשעה 10:49
כמו כל קדירה שראוי לבחוש בה, אני נותנת לדברים לרתוח, משאירה על אש נמוכה ימים ושבועות, נותנת לפני השטח לבעבע בועות עמוקות וגדולות שמתנפצות בצליל מספק ומשחררות ארומה של בית. אני מערבבת ומקדישה את זמני, מתבלת ומוסיפה ומעשירה את הטעמים...
ואז, אחרי שעות של עבודה, מתברר שלא רק שלא אזכה לאכול ממה שבישלתי, גם הקדירה החליטה על דעת עצמה להישרף.
אני נותנת לאנשים יותר מידי זמן מהחיים שלי, משקיעה, מתבלת, רק כדי לגלות שלא לי נועדה הארוחה.
איבדתי את התיאבון כליל.