לקיומו של שמעון הפושר התוודעתי לראשונה בבר פלורנטיני קטן בין קעקועים של משולשי פיצה ושפמים של כוכבי פורנו שלא בציניות. שמעון היה, כפי שסיפר לי הזוג שישבתי אתו, שם דבר בקהילה. גברים רצו להיות חברים שלו ונשים שרו האחת באזני השניה שירי הלל לזין הענק שלו ושבחו את יכולות הכתיבה והסדיזם היצירתי שלו. כולן רצו לקחת חלק בסשן של שמעון הפושר.
"פושר?" הבטתי משועשעת בחברי לשולחן. מסוקרנת לגבי מה יכול להיות מעניין ב ואיזו מין התנהלות יכולה לזכות אדם בכינוי מוזר שכזה. "נשמע דווקא לא סקסי" גיחכתי לעצמי.
לקח לו בערך שבועיים לפנות אלי. "את מסקרנת" כתב כמו רבים אחרים, נפגשנו.
היה לי קשה להבין על מה המהומה, לא אשקר. כיאה לכינויו, בשמעון הפושר לא היה שום דבר מיוחד. הכל היה באמצע, 36.6 מושלם. עוד לא אשקר, שכמו זבוב לחרא המשכתי לפקוד את הדירה האפורה שלו והזיונים המשעממים שלנו, את הפרצוף חסר ההבעה וגמירותיו האילמות. מעורערת מול ארשתו האדישה.
פעם אחת התיישבתי על הפנים שלו באופן כזה שהקוס שלי כיסה לו את האף והפה, צפיתי במצחו מאדים ומכחיל תחתי אך כשהנחתי את ידי עליו בציפיה להרגיש לחיים חמות או אגלי זיעה קרירים, נתבדתי. כשמהדורות החדשות דיווחו על שלג בעיר ביקשתי שיתחפש לאישלג ואז קשרתי אותו במרמה, תוקעת לו גזר בפה ועוקבת מהחלון אחר שיניו הנוקשות. כשבמקום הגזר כבר תקעתי מדחום- כלום, שמעון נשאר פושר. אפילו לא התרגז והעניש.
הלב שלי לא עמד בזה. כשעברנו לגור יחד מצאתי את עצמי מתבטלת לחלוטין מול מבטו המשועמם: שבועות בלי לגמור, מתניידת רק על הברכיים, שעות בתנוחות לחץ, תיאטרון בובות עם החור של התחת שלי (תלבושת לתחת+ תסריט), קיצוץ או צביעת שיער הראש, קעקוע "לא טובה מספיק" בפנים האמה, כל הצרכים בשירותים של החתול, צפייה בו מזיין אחרות, חיתול במקום תחתונים, אינהלציות שתן, פאה מתולתלת וצבעונית ואף של ליצן, אסלה אנושית, מספור חלקי הגוף שלי כמו באטליז לפני שמרביצים, שבוע "לולקי גבר" עם שפם בטוש לא מחיק שהייתי צריכה להסתיר עם מייק אפ בחוץ (הפחד שליווה אותי בשבוע הזה היה כמעט כבד מנשוא), שינה רק על הרצפה, לבישה של חלוק בית חולים בזמן שלנו בבית, ערבי רוסיה זונה וכו' וכו'. את כל זה המצאתי ויזמתי והצעתי לו, התגברתי על עצמי והתרסקתי והגשתי לו, מתענגת וגוססת לאיטי מול הריסים הארוכים והנפלאים שעפעפו כלפי בחוסר עניין. ערב אחד אחרי ניסיון כושל נוסף בדמות תיבול האוכל שלי בשערות הביצים שלו שאספתי בלילה (הוא אפילו לא עצר להביט בי מתקשה לבלוע) נשתבשה עלי דעתי. הלכתי על הפשוט ביותר ואמרתי לו שאמלא לו אמבטיה שיהיה לו נעים. כששכב נינוח ואדיש כהרגלו שפכתי עליו ליטר מים שהרתחתי בקומקום. " זה נעים לך?" שאלתי את שמעון, צופה בליפה נמסה מהחום נדבקת ומשאירה על העור שלו סימנים מרושתים. לקח לי עוד שלושה קומקומים עד שחלק מהעור שלו החל להתקלף, שניים עד ששיער גופו נשרף לחלוטין ועוד אחד על הפנים שלו שעצם את עיניו. בלילה, הייתי חובשת את פצעיו בדמעות וכדי להרגע לוחצת את השלפוחיות שעל עורו כמעין פצפץ אנושי.
"תפסיקי לנחור כבר יא בת של זונה לפני שאני מורידה לך תשקדים עם צבט מחר במקלחות!" צעקתי לשותפה שלי לתא, שוקעת לראשונה מזה תקופה לשינה רגועה. בידיעה מוחלטת שלפחות עכשיו שמעון הפושר , הפך סוף סוף, לשמעון הקר.