הסעתי היום ארבעה פועלים פלשתינים (חוקיים!) לביתם שמעבר לקו הירוק.
זו נסיעה ארוכה לאללה ואין כח להעביר תחנות כל פעם כי הקליטה אובדת, אז השארתי על גלי צה"ל וחלמתי לעצמי. רק אחרי רבע שעה אני קולט שהתוכנית מדברת על זה שלא נתנו להנייה להכניס את הכסף לחמאס במעבר רפיח.
😲
מיד העברתי תחנה תוך החנקת בליעת גוש בגרון. אחלה. בתחנה האחרת היה שיר שאני אוהב. כשנגמר השיר חשבתי לעצמי... האם זה היה חכם להשמיע להם דוקא את "זה היה ביתי"...?
😲
העברתי מיד תחנה בלי לרעוד יותר מידי. היה מבזק חדשות. אחלה, אפשר להרגע סוף סוף. דיברו על מפלגת העבודה ועל הפריימריז שלהם וזה ענין לי את אגן הירכיים אז חשבתי על דברים מעניינים יותר. תשומת ליבי חזרה להתמקד ברדיו מיד לאחר שהקריין הודיע שהיום השופט אהרון ברק התיר לחזור למדיניות החיסולים בשטחים. 😲
בניגוד לציפיות שלי, חזרתי הביתה בשלום...קצת מזיע, אבל שלם...
לפני 17 שנים. 14 בדצמבר 2006 בשעה 20:10
