enjoy the silence

היה לי יום ארוך אתמול ובמקום לישון סידרתי את הארון (זה התחיל בקיפול כביסה תמים והתדרדר לדחף עז לסדר את הארון....)

בערב הלכנו לשבת אצל חבר, הגבוה בקש שאלבש את עלמה- חולצה שהוא קנה לי עם הדפס של מסטיק עלמה
כיף ללבוש מתנה שלו. בטח רק כי אני נהנת כשהוא אומר לי וגם אם זה היה שק הייתי שמחה...

בירה אחת כבר השפיעה עלי... חלשה ממש
ולפני כמה זמן החלטנו שעושים לחיים כל פעם ששותים, הפעם היה תורי ואחרי דקת מחשבה אמרתי שיש לי משהו אגואיסטי. והוא חייך כי כנראה לא רק אני רוצה את זה.

איך שיצאנו מהבניין הוא תפס אותי מהעורף ולא נתן לי להסיט את הראש, רק מזה הרגשתי זרמים מוזרים בגוף, כאלו שהופכים את הגוף למרגרינה ויוצרים אולי סוג של שדה מגנטי שמושך אותי אליו...
באוטו אמר שאוריד מכנסיים, שזה קצת בעייתי שעוד 10 דקות אני בבית מתמוטטת מעייפות על המיטה ואתה הולך למשמרת, ואח"כ גם תחתונים. אבל לא ממש עניין אותו ולא רציתי שיעניין אותו.
כל פעם שקצת סגרתי רגלים, כל פעם שהיד התקרבה בחשש כדי לתת טיפה בטחון שאף אחד לא רואה ואני שומרת עלי, הוא העיר בקול שקט ותקיף. כזה שאי אפשר לא לעשות מה שהוא רוצה...
ואז הגענו והוא אמר לי להכנס הביתה, לעשות ביד, ולסמס לו כשאגמור...
התקרבתי לאט לבקש נשיקת לילה טוב, הוא הסכים. והלכתי.

אני לא צריכה להסביר
אני רק נותנת מילים לעצמי.
שזה מרגיש כל כך נכון לעשות כל מה שתגיד,
גם אם אני נותנת יותר משמעות ממה שצריך. גם אם אני רואה את זה קצת אחרת ממך. כל הוראה, כל ביצוע.
זה חדש לך, זה בצעדים קטנים, זה כדי לשמור על מה שיש ולפעמים להוסיף תבלינים
וזה נעים

ימי רביעי הם קשים. זה כבר קרוב לסוף השבוע אבל לא מספיק קרוב.
זה גם יום מאוד ארוך בשבילי. קמה בשבע בבוקר לעבודה, מגיעה הביתה לאכול צהריים ולנוח שעה ואז לקורס, ומגיעה הביתה ב22:00 - לאכול ולהמרח מול המחשב או הטלוויזיה ואז כמובן שוב לא ישנה מספיק.
ואני נורא עייפה בזמן האחרון. עייפה, ורעבה, וצמאה (ובכל זאת לא שותה או ישנה מספיק)


אבל בכל היום הזה, הוא עשה לי חיוכים גדולים
אחד מהם כשב-12 בצהריים שלח לי הודעה- בובה צהריים טובים, התגעגעתי אלייך, הייתה לי כרית קטנה במקום.
יש לי כרית ענקית שאני ישנה עליה בלילה, בערך על כל הכרית (זוכרים את פשושון אוהב לישון על הכרית הענקית?)... ואני צוחקת שזה תחליף כשהוא לא פה. אז התחליף שלי הוא כרית קטנה...
הוא כזה מתוק, ולעיתים נדירות ככה קיטשי (כמה שזה כיף בטח עדיף שזה לא יותר מידי).

קשה לישון בלעדיו. והוא יודע. אז היום הוא יבוא אחרי המשמרת, למרות שכבר אשן, ולמשות שאני קמה לפניו. רק כדי שיהיה לי מה לחבק.


ושיהיה לי בהצלחה מחר בישיבה

כתבתי לפני שעתיים די הרבה, והחלטתי שזה לא משנה בכלל
אז אני כותבת מה שכן

גם היום בכיתי בגלל הלימודים. אני יודעת, זה רק לימודים, זה יגמר, זה לא שווה את הלחץ הזה שלי וכשאסתכל על זה אחר כך זה יראה כל כך שולי. אבל כרגע, זה לא. זה מעיק, אני לא רואה את הסוף, ואני שוב ושוב רוצה לוותר.

אתמול הוא רצה לקנות לי עגילים בשוק האקססוריז. לא רציתי, כמה שאני אוהבת לקבל מתנות, כמה שכיף מתנה ממנו, מרגיש לי לא נעים שהוא יקנה לי איתי. אולי אם באמת הייתי אוהבת משהו בשוק הייתי מתעלמת מההרגשה, אבל על העגילים הכי יפים שהיו שם, ששנינו אהבנו, התגלו אבנים מסביב, שהיו כל כך נוצצות שזה לא בשבילי.

הלכנו לאכול, נכנסנו לפני כל האנשים כי התברר שהמארחת עבדה איתנו פעם אבל יצאנו תוך דקה כי הכל היה בשרי. הלכנו למקום אחר, היה טעים, הזכרתי לו שתורו לומר לחיי מה והסמקתי אחר כך כל פעם ששתיתי מהיין.
ודיברנו...
הוא לא מבין איך זה שאני רואה דברים כל כך שונה מכל אחד אחר. הוא אומר שמי שמסתכל עלי מהצד רואה שהכל טוב ויפה, רוצה להתחלף איתי. מסיימת תואר בגיל 24, יכולה ללמוד עוד כל מה שבא לי, יש לי משפחה שלא תפגע בי לעולם, יש לי אותו, אינטליגנטית, יפה, רזה ועוד ועוד. זה מה שהוא אמר ואני לא יכולתי לעשות כלום חוץ מלא עם הראש ולהרגיש שהעיניים מתמלאות דמעות והראש מתמלא תגובות נגד. ולכל דבר שהעלה חשבתי על כמה הוא טועה, חוץ מכמובן העובדה שיש לי אותו.

מהשיחה לא יצא כלום, הוא לא ישכנע אותי, לא בשיחה אחת. אולי לאט לאט יצליח להכניס לי דברים לראש, אולי.
מה שחשוב, הסיבה שכתבתי את כל זה, היא שזו הפעם הראשונה שדיברנו על זה בלי שהייתי במצב הזה, כשאני אובייקטיבית, רואה דברים בברור ולא מתוך דמעות ורגשות שליליים. אולי ככה אגיע לפתרון כלשהו, אולי ככה אבין מה קורה לי ברגעים שאני נשברת והכל כל כך נורא, אם אסתכל על זה ברגעים בהם המחשבה נקייה מרעל.
אם כן ואם לא, זה הרגיש אחרת. לא כמו שבכיתי מולו כשהיה לי רע. זה הרגיש קרוב אפילו יותר.

בחיפוש אחר מתכון שראיתי יום שיש מצאתי את זה


משעשע משהו:)

אני לא סובלת תקתוקי שעון.
יש לי שעון, אני אוהבת שעונים, זה רק התקתוק הזה שהחרפן אותי.
כשלמדתי לבגרויות הוצאתי את הסוללות לכל השעונים בבית
אני משתגעת כשמקרבים אלי יד עם שעון (והגבוה קיבל מתנה מההורים שלי שחזרו מחו"ל שעון ממש יפה....)
ולפני כמה חודשים אבא שלי לקח מהבית שהיה של אמא שלו את השעון הישן שלה, מאלו שמותחים עם קפיץ ויש מטוטלת שזזה
וכשיושבים באותה קומה של השעון שומעים את התקתוקים, וכל שעה עגולה הוא עושה רעש נוראי לפי מספר השעות, וכל חצי שעה עוד דונג.
וכשמאוד שקט בבית אז אפילו מהחדר שלי אני יכולה לשמוע את התקתוקים שלו.
ואבא שלי לא מוכן לוותר עליו!!!
יום אחד הוא בטעות יפול מהמקום.....

ששאלו אותנו- פעמיים- מתי החתונה
זה הפך להרגל כזה... כל מפגש כזה של כל החברה מהעבודה הזאתי, לפחות מישהו אחד שואל!

אני מתגעגעת לשם...
ועדיין שוקלת לחזור ברגע שאסיים את העבודות... יהיה לי קצת זמן לא?
למרות שעדיף שעורים פרטיים בהוראה מתקנת, אבל...אני מתגעגעת

אתמול היה לי יום ארוך נורא שהתחיל כשקמתי בשבע בבוקר לעבודה, נמשך בלימודים עד תשע, ומשם הלכתי למסיבה של העבודה הקודמת.
שתיתי יותר מידי כנראה, לא אכלתי מספיק לפני, והשפיע נורא.
ואני, כן כן, אני, רקדתי עם חברות- על שולחן. עם מיני קצר מידי אולי.
הייתה חרא של מוזיקה, וכנראה גם אלכוהול מעפן כי כואב לי נורא הראש עכשיו. אבל נהנתי נורא.
ולא יודעת איך זה קרה, אבל התנשקתי עם בחורה שגם כן עזבה לא מזמן את העבודה.
לא יודעת מי ראה.... לא נעים. זה מקום קטן וכולם מדברים ומרכלים.
הגבוה שלי יודע, ברור. כבר אמרנו שעם בנות זה בסדר.

לא ישנתי מספיק וקמתי לעבודה עם כאב ראש וחולשה.
הייתי שעה וחצי ואמרתי שאני לא מרגישה טוב. שזה לא שקר, אבל זה לא יפה ככה...
ממש לא נעים לי...

אני הולכת לישון טיפה

אתמול אמרתי לו, שלא בא לי לעבוד.
אני שם פחות משלושה חודשים, שרובם חגים, ואין לי כח.
זה מתיש, זה המון עבודה, זה המון אחריות, זה מעבר לשעות שאני שם.
למשל עכשיו...אני לא אמורה להיות פה, אני אמורה לעבוד... אבל
לא בא לי!!

אז הוא ענה- ומה, את רוצה שאני אפרנס אותך?
אמרתי שכן, למה לא. ואני אתפור ואנקה ואלמד לבשל (השבוע גם הוא גילה שאני סורגת קצת וכבר ביקש צעיף)
הוא מאוד התלהב, עד שהזכרתי לו שבבשר אני לא נוגעת
אז הוא אמר שאת הבשר יחפש אצל בחורות אחרות




*להבהרה- אני לא חושבת שיגיע יום שלא אעבוד ורק אשב בבית ויפרנסו אותי. לא שאני לא רואה בלנקות או לגדל ילדים (בטח יהיו לי מתישהו...לא?) עבודה קשה, זה מאוד מאוד קשה, ובכל זאת, אני אעבוד וארוויח כסף ולא רק אחיה על חשבון:)

אחרי כמה שנים שחשבתי על זה ופחדתי מההשלכות. אחרי 3 רופאים שונים שכל אחד היה מגעיל יותר ואנטיפט יותר מהשני, מצאתי רופא שמבין שכשאני לחוצה אני צוחקת וצריכה שיצחקו איתי. רופא שמבין שאני צריכה שיעזור לי להחליט ולא רק יגיד- מה שאת רוצה, כי הוא זה שמבין בזה.
עזרה גם העובדה שמצאתי את הגבוה שלי שאני יודעת שאני רק איתו ולא כמו בתקופה קודמת שאני עלולה לשנות את דעתי כל יומיים ולברוח מקשרים (החלפת בני זוג תדירה מעלה את הסיכון לזיהום עם התקן)
הלכתי, והחלטנו. אבל זה היה לפני חודשיים, או אפילו שלושה.
מאז, ניסיתי לקבוע תור, אבל צריך שהמחזור שלי, שמסתכם ביומיים יפול על יום ראשון- כי הרופא עובד בימי ראשון. הדבר היחיד שהלך כמו שצריך הוא שבימיי ראשון אני לא עובדת אז יש לי זמן ללכת.
היום, סוף סוף הלכתי.
חיכיתי שעה בתור.
הוא היה מקסים, הבין את ההערה על זה שבהוראות (כמו שיש בכל תרופה), היה בקופסת ההתקן הוראות שנראות כמו הוראות התקנה למכונת כביסה. דיבר וצחק איתי כי ביקשתי.
הוא ביקש שאשתעל, אז אחרי שהשתעלתי שאלתי למה. ידעתם שזה רק כדי להסיח את דעתי מהדקירה?!
נעמדתי ליד הקבלה כדי לשלם, ואחרי 20 שניות ראיתי שחור. הזעתי, התיבשתי, שדה הראיה הצטמצם, הכאבים היו נוראיים.
אחרי שישבתי כמה דקות חזרתי כדי שיחתום והוא הציע שאשב ואשתה והרגיע כל כך. בדרך הביתה, שאורכת אולי 7 דקות חשבתי שאני מתמוטטת. התיישבתי לפחות פעמיים כי השרירים לא החזיקו אותי. פחדתי שזו היתה טעות, שהגוף ידחה את זה, שאני גם קטנה נורא וגם מעולם לא ילדתי. חשבתי על זה, שלא אהיה מסוגלת ללדת כי אני אתעלף מכאבים כבר בהתחלה, או מהמחשבה שיורד דם...
סוף סוף הגעתי הביתה ולפחות שעה שכבתי בסלון, לא הצלחתי להגיע לחדר, עד שהכאב נעשה נסבל. עכשיו כבר יותר נורמלי.
אני חושבת שהכאב שיש לי עכשיו זה כאב שיש לרוב הבנות הממוחזרות. אני מאמינה שעכשיו שונאות אותי הבנות עם המחזור של שבוע וכאבי תופת- כן- אני יומיים ובלי כאבי בטן, אבל אל דאגה, אני מפצה עליהם בכאב ראש משתק.


אז זהו, מזל טוב לי
מי שזוכר שכתבתי מתישהו על החלטה שעשיתי ולא סיפרתי, אז זה זה..
נו מור קונדומים מגעילים ולא נעימים ומסריחים והורסים ספונטניות
רק תאחלו לי שהכאב ההוא לא יחזור, שאי הנוחות תעלם, שלא אהיה חלק מהאחוז הנמוך שעלול לקבל זיהום, ושלא יהיו טעויות ואהיה משני האחוזים שנכנסות להריון. אני רוצה הר של סוכריות גומי עם האיחולים הנ"ל:)

וואו...סיפרתי משהו מאוד אישי.... לא מתאים שתדעו את זה
אבל אני חיבת לספר!
ואולי זה בעצם כמו שמישהי מספרת שהתחילה גלולות? הרי זה די נפוץ לא?

הוא: תבעטי את התחת היפה שלך החוצה
אני: תבעט אותו אתה....

הוא: אני עוד חמש דקות אצלך, תלתבשי
אני: מה זה תתלבשי, בוא תלביש אותי

וזה רק מהיום.
אני צריכה לזכור יותר יציאות משמעות:)