צהריים טובים אורח/ת
עכשיו בכלוב

יש דברים שרציתי לומר

קופסא וירטואלית להקלה על העין השדופה
לפני שבועיים. 13 באוק׳ 2021, 18:06

אולי זה בכלל לא גודו אלא גודה, לכן חשוב לעשות אולטראסאונד לגילוי מין האבן בשופכן.

איזו מילה נהדרת שופכן, אם לא הייתה תקועה שם אבן, הייתי מייד מאמץ את זה לניק ״השופכן״ שם הייתי מספר מעלילות ומעשיות איך כולה רועדת מעונג ואני מרגיש הכי גבר גבר בשכונה.

אני לא יודע אם סיפרו את זה לנשים בקורס העצמה, אבל בכל פעם כאשר אישה גומרת מגבר, האגו שלו צומח בסנטימטר. כמו אותו אחד בים שישב לו עם משקפי שמש, פיסוק רגליים קל ויד מונחת על המותן של האישה, היה לו מבט סוקר וכולם ידעו, שהיא מצצה לו בבוקר.

אולי בסוף אנחנו רוצים קצת להרגיש יפים וצעירים.

בכל מקרה אל תלכו לעולם למכון ממוגרף בראש העין, אמנם הוא יושב מעל מאפית לחם ריחני, אבל שירות מזעזע, הפולניה לפני יצאה ואמרה בפולנית מדוברת ״אפשר להתייחס קצת בסבלנות״, כי בפולניה, לא נוזפים ישירות, מקטרים בנועם אל האוויר הדליל, אבל לכולם היה ברור שהיא קראה לבחור האולטרסאונד ״שמוק״.

כי שמוק זאת הכי מילה של בומרים.

 

הדודה נסעה לאמריקה לעסקים, מייד שלחתי לה סרטון של פתיחת משחת שיניים, זה כלכך חסר תכלית או עניין שהיא תצחק מלא.

כי לונדון מחכה לנו והייאוש שם יותר נוח, אבל בארהב של אמריקה הייאוש סתם עטוף צלופן.

 

לרגע אחד בסלון, בשימלת סנופי שמחה, היא הייתה שמחה וצוהלת, בלי קמטי דאגה או מבט בוחן, האם הוא דום מספיק או מתאים מספיק או האדם המדוייק. כי בעולם מדוייק כלכך אני הכי לא מדוייק. בעיות ייצור אני מניח, תמיד אפשר לשלוח לייצרן לתיקונים.

ללא ספק גם קיבלתי את הצעת הנישואים הרומנטית בתבל, התרגשתי למשמע תנאי הפנסיה למקרה של אובדן ומוות. אבל איך נדע אם היא זוממת על הפנסיה שלי, רגע לאחר החתונמי היא שלוף כוס תרעלה, ואיך יודעים מה סגנון החיסול של כל אדם. 

הכי מפחידים האנשים שמתכננים לשעמם אותך למוות. לדעתי היא זוממת שיטות אחרות, בנתיים כמעט מצליח לה.

 

טוב אלך לעשות הערכת עובדים, לדעתי צריך גם לעשות הערכת מתבגרת, שגונבת לי את הגלגלים לטובת אינדי נגב.

אולי אתחבא לה בתא מטען ואבוא להשגיח מרחוק. כי איך נחיה אם יקרה לה דבר

לפני שבועיים. 7 באוק׳ 2021, 19:19

אנשים די צפויים אחרי הכל, ואם לא אז שואלים את הדודה ומבינים שאתה הייתה לא מרוכז לרגע

אז הקוף די צפוי, כאילו בוחש עם חיוך, מדהים כמה מעט יכולת וכמה הרבה הערכה עצמית, מעניין אם רק אני רואה את זה, כלומר העובד המצטיין שלי מייד שאל, אז מה בדיוק תרומתו למערכת, התשובה הייתה אין תרומה.

בכל מקרה מייד העבירו לנו היום הרצאה כיצד לעודד מוטיבציה בעובדים, כ״א או בשמם הממותג פיפל אופרשיינס, אם היו כותבים לי על הדלת דירקטור אף פיפל אופרשיישנס הייתי חותך ורידים או קוצץ קנה. לכן מייד הם הכינו לנו טפסים למלא על כל עובד, מה גורם לו מוטיבציה ואיך לשפר. הדיון הזה עשה לי מלא מוטיבציה למות צעיר.

לאורולוג יש ציפורן ארוכה באצבע, אני מנסה לדמיין שהוא נגן רוק בלהקת מחול או כל מחשבה אחרת שכוללת גיטרה, אבל כל הזמן המחשבה קופצת לרגע שהוא שם כפפת לטקס לפני תקיעת עכוז, הציפורן החודרנית עושה בכפפה חור. נגן רוק אני אומר, ווי וויל ווי וילל רוק יו.

דווקא העובדה שאנחנו צפויים אחד לשניה, נותנת בנו שלווה, שנינו גם יודעים שיש בנו חלק לא צפוי, איך אמר פעם עובד שלי, קפץ לך הבוזגלו, אז אני זוכר שגם לה יש בוזגלואית קטנה שם בפנים, אולי יום אחד נדליק אותה, סתם בכוונה, רק כדי שאוכל לזיין אותה כועסת.אבל בנתיים אני רוצה אותה שלולית רטובה וחמה. 

ראיתי פרסומת סמויה למלון פרא ברמת הגולן, אולי נעשה שם לילה בהזדמנות ראשונה, רק בגלל השם בחיי.

לפני 3 שבועות. 5 באוק׳ 2021, 7:53

אז איך אתה יודע ?

אני עונה לה, אני פשוט יודע, אבל זה לא הכי מדוייק, אני פשוט מדמיין קדימה, פנטזיה מחשבתית, האם יהיה לי טוב שם אני שואל, האם מחומרי הגלם הללו אפשר יהיה לבנות חיים טובים ושמחים, לא תמיד התשובה חיובית, לרוב לא, אבל את הרוב אני אפילו לא פוגש, כן, הפנטזיה מעט מסוכנת, היא פנטזיה, משם צריך לעבור למציאות, שם נדרש מאמץ התמדה רצון וטיפה אהבה. הפנטזיה היא האידיאל של אפלטון אבל החיים הם פה ועכשיו הריאליזם של אריסטו

לכן יש לנו תוכנית רבעונית, כלומר לי יש תוכנית רב שנתית, אבל לרוב זה מלחיץ אנשים אז אנחנו פורטים אותה לביסים קטנים ניתנים לעיכול. כמו פינצוס בברצלונה, או נישנושי הפתיחה באירוע כלשהו. כמו שזה נראה כרגע, יהיה לנו רבעון מצויין.

ואישה כתומה, ענקית עם לק בצבע כתום ברגליים עמדה לידי ברמזור. מעניין אם יש לה תוכנית רבעונית. בכל מקרה לצאת היום להליכה היה קשה כגהנום, הגוף ריק מאנרגיה, השרירים מעט קשים. אבל יעד רבעוני הוא יעד רבעוני ואם קשה אז קשה.  

 

ומהי האישה בעיני הגבר ?

שניים הם הדברים אשר הגבר האמיתי חפץ בהם: סכנה ומשחק. על כן הוא חפץ באישה כמסוכן בצעצועים 

המשורר ידע על מה הוא מדבר אבל הייתי מוסיף, הגבר נועד למלחמה, אפילו הסקס שלנו הוא כיבוש וחדירה, אין כמו להרגיש אישה גומרת לך על הזין וכולה פליאה, אתה ממשיך לכתוש אותה עוד מעט, מרחיב את ההתמסרות עד שהיא נכנעת וכל הפחד והחשש נמוג לו בתוך חיבוק, שם היא נותנת לבגדים לפול ולחרמנות מקום.

אבל תפקיד האישה הוא לרכך את הגבר, לבנות לו בית חם, היא צריכה לבנות לו משפחה, אנחנו בפיגור אני אומר לה, יש לנו רק שלושים שנה לזה.

 

הזקן ממשיך לצמוח והחתולים ממשיכים להשתולל, גודו מסרבת לשחרר אחיזה, ההרגלים החמודים שלנו הופכים הנאה. 

אנחנו אנשים של עשיה, ולא יהיה טוב אלא נעשה טוב, אולי במקום דם יזע ודמעות נשדרג לסקס יזע ומכות. טוב לאט לאט יש פה עוד רבעון שלם והצגות ימי חופש וכוס קפה. איפה הכוס קפה שלי ?

 

 

לפני 3 שבועות. 3 באוק׳ 2021, 4:26

סדר הדברים לא משתנה וגם לא ישתנה, קודם בת זוג אח''כ סאבית, עבורי, אצלה היא קודם תהייה אמא אח''כ בת זוג ואז סאבית.

למען האמת הסאבית הוא החלק הכי קטן והכי פחות חשוב לי, חייתי שנים גם בלעדיו, בערך, עדיין הייתי דוחף ליפעת לפעמים את הראש לתוך הציפית, לפעמים מועך אותה וקצת מחפיץ, איזו מילה נהדרת להחפיץ.

עכשיו מתעורר לו החלק הזה ואני צריך למצוא את האיזון , קודם בת זוג ואחכ סאבית, זה לא הולך להשתנות אני מזכיר לעצמי.

 

המתבגרת אכלה את הסושי, היא באה רעבה כל-כך, כנראה גם הדיאטה וגם העבודה בחוף הים, הרעיבו אותה, אני מלקט איתה דקות של יחד, היא שואלת שאלות נוקבות, רואה את הבעיות, לפעמים זה בלתי נתפס שהיא רק בת 17, אני תוהה אם יש לי עוד מה לתת לה, בטח בעניינים של הלב.

היא מסתכלת על סלט הקיסר שהזמנתי, זה סלט פשוט עם ארבעה מרכיבים היא אומרת, גם אם יעשו מושלם הוא לא יתרומם מעבר לבסדר.

כנראה היא צודקת, מעניין אם יש אנשים שמעולם לא יתרוממו מעבר לבסדר.

 

כרגע יש לנו תוכנית לרבעון הקרוב, אני חושב שזה מצויין, גם ככה החיים מוציאים אותנו מהשיגרה המבורכת, תקלה ברכב,ילד חולה, בידוד לא צפוי.

אולי נכניס לרבעון הבא סדנאת בידוד, נהייה שבוע באותו בית, הסדנא מסודרת ולא יהיו סכינים חדים, כי רוב הסיכויים שאחרי כמה ימי בידוד, נרצה לרצוח מישהו.

מצחיק שאני יכול להיות לבד בבית שבוע בשמחה, אפילו רצוי, אבל רק מכריחים אותי ליום בידוד, זה הופך בלתי נסבל מיידית.

 

אני מניח ששתייני אנרגיה כבר לא יהיו בחיי, גם אנשים שלא יודעים או לא רוצים לאהוב, גם מי שלא יודעת לתת את הנשמה, ואם היא מתקשה עם הנשמה, אז לפחות שתדע להרים תחת

 

 

לפני 3 שבועות. 2 באוק׳ 2021, 6:04

נסענו הדודה ואני לחיפה בשישי בערב, בעוד אני עסוק בחיפוש שמנים לזקן, הרי אני לתומי חשבתי שגידול זקן לפחות יחסוך דקה או דקותיים בבוקר מסתבר שיש לטפח אותו, עם שמן ולא סתם שמן אלא שמן לזקן ומאמרים,חמאה מברשת, עולם הזקנים גדול ורחב.

אל תשאל הדודה אומרת, חברה שלחה לי סרטון, (פה חשדתי) ובסרטון היא מראה קופסא ובמשך 3 דקות מלאות, היא פותחת את הקופסא, מוציאה נעלים, ואני מחכה ומחכה ואין שום פואנטה.

שאלתי את החברה, מה הפואנטה, ענתה שזה נקרא unboxing זה הטרנד החם.

מייד הודעתי בקבוצת העובדים שלי, שזאת עילה מצויינת לפיטורים, חסימה בוואטסאפ לצמיתות.

את קניות עלי המהיר תשאירו לעצמכם.

בכלל שעלי המהיר ישרף, ככה למתבגרת יהיו קצת פחות שמלות חשופות כאילו לבשה חוט דנטלי

 

משם המשכנו למסעדות נג'מה, פשוט אוכל טעים, הגשה לא מתחכמת הרבה צעירים ערבים לחובבות הז'אנר, פוסידון לא היה, אבל כיף היה בשפע, מלצר חרוץ במיוחד קוקטיילים מצויינים.

לא לוותר על השושבארק הצמחוני.

 

אני חושב שזה הרגל שמתחיל ממש למצוא חן בעיני, להתחיל את היום בשיחה איתה ולסיים אותו, אחרי דקה לרוב אנחנו צוחקים, זה פותח יום נפלא ועושה שלווה מעולה לשינה.

נראה לי שגם בימים שהיא פה, פשוט נתקשר אחד לשניה במיטה, מקסימום היא תגיד לי, רגע יש פה דום בדימוס שדוחף לי אצבעות וקשה לי לדבר.

הרגל זה הרגל ולא צריך להפסיק אותו גם בתנאים קשים

 

 

לפני 3 שבועות. 1 באוק׳ 2021, 13:37

אין כמו לראות בחור חרדי מבוגר על טוסטוס מגיע לים עם הגלשן.

בחיי כמו ילד קטן שראה ממתק, היא החליף בגדים מתחת למגבת ורץ לים עם הגלשן.

 

השולטת מלמטה האכזרית רוצה שארשום את כל המחשבות הסוטות והמוזרות שצצות לי לאחרונה.

ואני חושב שתכף יגיע כריסמס ונחגוג נובי גודם עם הרוסים, שם מוכרים את הכובע האדום המגניב, וגם חליפת סנטה, ותמיד רציתי להיות סנטה קלאוס, סוטה מין שמוצצים לו רגע לפני שהוא הופך אותך לעץ אשוח, קשורה באורות ומלאה גרבי מתנות עם דילדו ענק.

אהה לא אמרת ענק, אז זה היה פלאג שחור ענק.

לא משנה, ממתי עץ כריסמס מנהל את החג

 

 

לפני 3 שבועות. 1 באוק׳ 2021, 2:49

אחי הצעיר יונתן חזר בתשובה, היא היה כזה ילד יפה עם לב זהב, תמיד עם שאלות קיומיות על החיים, למה אנחנו כאן, מה הייעוד שלי בעולם.

עד שמצא את אלוהים, עכשיו הוא מסתובב עם פאות ארוכות, חולצה לבנה עם ציציות, מכנסים מרופטים תמיד, כאילו לבש מדי אלוהים.

הוא אמר לי פעם, האם אתה לבוש ונראה כמו יהודי?

בכל פעם כאשר אומרים שאנשים אינם משתנים, אני חושב עליו, איזה מהפך חיים עשה, דעות אחרות, התנהגות אחרת, הכל פרי הבעירה הפנימית שלו.

 

אולי אנחנו משפחה של חוזרים בתשובה, הטרובדור היה צוחק אומר לי, אתה חוזר בתשוקה.

אבל הוא טועה, אני לא אותו אדם של לפני עשור, הצלב תמיד עלי, את הכאב שגרמתי אני נושא לכל מקום ועליו אני מצטער, מצטער על הכאב שגרמתי לאנשים שלא הגיע להם.

ואין לי באמת תרוץ, לא הייתי דפוק או חסר חינוך, לא הייתה לי דוגמא שלילית בבית, סתם תכונות שליליות שלא הצלחתי לרסן.

 

המתבגרת נכנסת לאוטו, לבושה בטוב טעם עלי המהיר, חשוף הרבה יותר מידי, עננת בושם תוקפת את החושים. היא עוד תתבגר. עננת הריח הזאת צועקת הינני כאן. היום אתה מבין שנוכחות היא עניין אחר, כמו שהיא נוכחת כרגע במחשבות.

אנחנו מדברים על הכל, על סליחה, על ההכרה בכאב שגרמת, אולי לוינס צודק, כאשר אתה רואה את הזולת, את הצער שגרמת לו,אינך יכול להתחמק מבושתך, אתה פשוט מתבייש בעצמך.

שם נולד הצלב ושם נולד השינוי, חזרה בתשובה היא דרך הייסורים שלך עם עצמך.

 

בסוף היום הארוך הזה, אני נשכב על המיטה, גודו עדיין מחכים לבואו, הגוף עייף והראש מותש, כל מה שאני צריך זה לשמוע אותה צוחקת, הצחוק שממלא אותי תקווה. 

פעם אבוני צחקה בקול רם כל-כך על משהו קשה שסיפרתי לה, מה את צוחקת שאלתי.

אני צוחקת כדי למלא אותך

והראש שלי זרוע זכרונות, כמו שדה בר, שם אין סדר או ערוגות מסודרות, רק טבע פראי וטבעי.

הלוואי שרק נזרע זכרונות של אושר

 

לפני 4 שבועות. 30 בספט׳ 2021, 3:05

בכל שנה הזקנה הדודה ואני נוסעים לבלות את יום כיפורים יחד, בכל שנה הדודה מקבלת פתאום הודעה מאיזה בחור שיצאה איתו לפני שנים, הודעת בקשת סליחה ומחילה, כי הם באמת נהגו בה ברשעות , אותי זה תמיד הפתיע איך בתקופה קצרה שהם בילו במחיצתה נשאר להם חקוק עד כדי לבקש סליחה, אבל למה שנתיים שלש אחרי.

בדרך הכרזתי על תחרות, מי יקבל בקשת סליחה.

בכל מקרה זה לא כל-כך חשוב, יותר חשוב זאת תגובת הדודה, היא מנוסה בזה.

היא תמיד אומרת להם, במקום לבקש סליחה אולי כדאי מראש לא לעשות דברים כאלו, בכל מקרה יותר חשוב שלא תעשה כאלו דברים בעתיד לנשים אחרות.

 

אתמול, ראיתי פתאום הודעה מאת הבוגדנית הצעירה, סוג של בקשת סליחה, הייתי בהלם קל, ראשית בזכות הניצחון הבלתי מעורער החד משמעי וזה שמזכה אותי בחולצה ותקליט בתחרות שהייתה.

אבל לרגע ברצינות, שמחתי, באמת שמחתי, אולי כי היחסים ביננו היו עקומים, עקומים לא מילה טובה, היא הייתה צעירה ממני בהרבה שנים, יש מחיר לחטא ההיבריס, מצד אחד אהבתי אותה מאד, אבל איך אמרה הדודה בקרירות, היא הייתה בת לוויה נהדרת אבל לא בת זוג.

זה נכון, צחקנו המון יחד, הלכנו לסרטים והצגות והיה באמת סקס מדהים, בהמון דברים התאמנו מעבר לגיל, עדיין חטא ההיבריס הטיל עלינו צל.

פער הגילאים גם גרם לכך שהייתי אולי זאת הרגשה אבל בכל זאת הרגשתי מנטור, דאדי, טוב גם שיחקנו בילדה קטנה ואבא, קצת לפני שזה הפך טרנד להיט בכרוב.

במהלך השנים יחד נפרדנו וחזרנו כמה פעמים, כל פעם קצת אחרים. אבל הסוף היה רע לתפארת, היא בגדה ללא הרף, אולי רצתה לעשות אקטינג אאוט, אולי רצתה לפוצץ את היחסים כי ידעה שזה יהיה בלתי נסלח מבחינתי.

כאשר גיליתי זאת הייתה מהפעמים הבודדות בחיי שהלכתי נגד עצמי, רציתי לסלוח לה על הבגידות. כמו שקיוויתי שיסלחו לי על הבגידות, כי הן הצלב שאני נושא על הגב, הן הבושה שלי.

בכל מקרה, היא ניסתה לגרור את היחסים שלנו ליחסים יותר בדסמים, אני נלחמתי לגרור אותם ליחסים זוגיים, זה נגמר בבכי, הרבה בכי.

כשאני אומר לה, הסדר נשאר ולא ישתנה, קודם את תהיי בת זוג ורק אחר-כך סאבית,

היא עונה שזה מרגש אותה,כן זה יהיה בדסמ מחורבן לפעמים, בדיוק ההפך משירי ההלל שכולם מספרים.

העולם שלי רובו נורמטיבי, אני אבא, חלק ממשפחה, חברים ועבודה נורמטיביים לגמרי, הם החלק הארי של חיי, אני רוצה או זקוק או מקווה לבת זוג, הבדסמ הוא צ'ופר נהדר.

בכל מקרה שמחתי, אולי כי נשארתי מתוסכל כמורה לתלמיד אשר נכשל כישלון מפואר, מי רוצה לראות את פרי טיפוחיו נכשל ככה.

אז נשמע שהיא באמת התבגרה, שהיא למדה ותיקנה את עצמה, וזה משמח אותי לדעת שהיא תהייה מאושרת בחייה. אין באמת יותר כעס או כאב. נראה לי שהיא שמחה בזה, כי סליחה היא בקשה דו צדדית, שני הצדדים נשכרים.

 

בכל מקרה, קודם בת זוג אחר-כך סאבית, אם אפשר את שניהם זה הכי טוב, הכי הכי טוב, ובכל פעם שהיא מנהלת איתי מו"מ זה מצחיק אותי בטרוף, זאת כאילו תגובה קומפלסיבית שלה לדברים, אני עדיין לומד להכיר אותה והיא אותי.

לא ברור אם המומ הזה קשור לחלק הזוגי, הבעת דעה חשובה או שיך לחלק הבדסמי שדורש הכנעה, כי תמיד אני יכול לומר לה, במקום לנהל מו"מ מתקדם, רדי על הברכיים ותכניסי את הזין לפה הגדול שלך.טוב בטח אני אגיד לה את זה גם אם זה שייך לחלק הזוגי, כי זה כיף.

 

תוך כדי כתיבה חשבתי, אלוהים אני חפרן.

יאללה מוח קשת ענן, לך לישון ושבאמא של גודו.

צאי אבן דיבוק

 

לפני 4 שבועות. 29 בספט׳ 2021, 7:52

אני מנסה למשוך עוד כמה רגעים אחרונים במיטה, אולי התרגלתי לפנסיה המוקדמת הזאת שלא קמים בבוקר והולכים לעבודה.

בימים האחרונים הייתי מגיע לים, בין אלפי צועדים, בסוף ההליכה הייתי נכנס לים, דווקא לים אני נכנס לאט, כמה צעדים ונותן לגוף להתרגל, בשאר חלקי החיים הרבה פחות. לפעמים אני רואה קדימה, אני מבין לאן הולכים ומה נדרש לעשות, בעבודה יש תוכנית לעשור הקרוב.

תמיד יש תוכנית, כמובן שהיא אדפטיבית ומשתנה מתעדכנת נושמת, כמעט כמו אדם חי.

 

תכף אקום, אסדר את המיטה,כי צריך תמיד להתחיל את היום בהישג פשוט, אח''כ מקלחת כדי להתעורר אולי גם לשטוף את הריח הנעים שלה שדבוק בי. אסע לעבודה והכל כאילו לא היה כלום פה אתמול, כאילו הגופות הערומים ששכבו במיטה והרגישו לרגע נוח, לא הטרידו את השיגרה.

השיגרה המבורכת הזאת שוטפת את הפאניקה, עכשיו מתחיל החלק הקשה, כמו סימני המתיחה שיש לי על הבטן, שרידי זכרונות למאמצים שהצליחו ולא השכלתי לשמור.

אני רוצה לקלף אותה לאט, כל פעם עוד שכבה, עד שנגיע לבשר החשוף, שם היא תוכל לדבר בלי פחד, בלי היסוס, הפאניקה תמיד נוצרת כאשר מתחילה להיווצר קירבה, שם באות השאלות, האם זה הבן אדם, האם הפגמים אפשריים, אולי זה לא מתאים.

אני מתורגל יותר עם החששות, אני מביט קדימה, חושב איך יהיה לנו אם נטוס לחול יחד, או ליום שנוכל לישון לילה שלם, נקום מחובקים ואז היא תרד למצוץ לי והיד שלי תחזיק לה בראש. אני מדמיין לרגע איך ניסע לטיול ברכב ונצחק מלא בנסיעה, אולי נבקר בכותל, הרבה זמן לא הייתי שם, אני אחבק אותה מאחור ואולי אגניב יד לציצי. 

זאת התחלה, עד שנקלף ממנה את העור, העור שמתורגל כל-כך להציג מוצלחות, חוזק הכל עטוף במרק שכל הומור, נקלף הכל, עד הבשר, עד שכל נגיעה עלולה להכאיב בלב, עד שאראה את הכולה. זה בטח יהיה בין תאוב לאהבה, אבל רק שם נוכל באמת להתחבר.

היא תראה לי את הטינופת והאפלה, את החלקים שאף אחד לא באמת מכיר.

אז אני צריך מורח עוד כמה דקות במיטה, נזכר לרגע בגופות הצמודים, שלרגע הקדימו את זמנם, אבל הרגיש כל-כך נעים

לפני חודש. 28 בספט׳ 2021, 2:33

 

תמיד חשבתי שאמות בגיל ארבעים, אני כבר אחד עשר שנים מעבר, טוב אולי זה בכפולות של ארבעים

אז יש לנו שמונים או מאה ועשרים. ומאה ועשרים נראה קצת רחוק.

אז בגיל שמונים אני אמות כשאת מחזיקה לי את הזין ואומרת לי שאת אוהבת אותי

עד אז יש לנו זמן