הצום כבר נכנס והרחובות בחוץ מלאים אנשים, ומכל הפרצופים אני רוצה לראות רק אותך.
אני משחזרת בראש את המכתב שהשארת לי.. מילים שילוו אותי כשלא תהי בבית ביום הזה
כמו כל שנה את מעבירה את כיפור לבד, בלי טלפון, בלי הודעות יום שלם בלי לשמוע את הקול שלך.. היום את מתנתקת מהשגרה, מנקה את עצמך ועושה חשבון נפש.
הפעם הסכמת לי להיות איתך קצת. אני מגבירה את קצב ההליכה כמעט מדלגת אליך, מחייכת לעצמי במחשבה עליך ועל החיבוק שלך שתכף יגיע.
אני מגיעה לבית של אמא שלך סוף סוף ואפילו שלא היינו ביחד רק כמה שעות אני מרגישה הקלה מידית כשאת פותחת לי את הדלת, בנוכחות שלך אני בטוחה תמיד. את מחבקת אותי ואני נושמת אותך, מסתכלת לך בעיניים ויודעת שגם את חיכית כבר שנהיה שוב יחד.
בבית יש שקט נעים ואנחנו משחקות עם אחותך משחקי שולחן, צוחקות, מדברות ופתאום הזמן עובר מהר מדי כבר מאוחר ואני צריכה לחזור לבית שלנו, לבד.
אני לא רוצה ללכת ממך ומחבקת אותך חזק ממש מקיפה אותך עם כל הגוף שלי מתחפרת בך, לוחשת כמה אני רוצה להישאר איתך "אני לא רוצה לישון בלעדיך לא רוצה לחזור לבית ריק ממך. אני כבר לא מצליחה להירדם כשאת לא איתי" אני אומרת לך את מה שאת כבר יודעת.
אני מזכירה לעצמי שזה ככה רק יום אחד בשנה ובכל זאת העצב עולה לי לעיניים. אני נפרדת ממך שוב ושוב גונבת עוד חיבוק עוד נשיקה, סופגת ממך כמה שיותר לפני שאלך דוחה את הפרידה.. אני יוצאת מהבית אבל את מחזיקה לי את היד ועוצרת אותי.
"אני לא רוצה להתנתק ממך אף פעם. אני רוצה אותך קרוב אלי תמיד. בכל מצב ובכל יום" את מכניסה אותי שוב בדלת, מצמידה אותי אליך ומוליכה אותי לחדר.
אני לא יודעת מה להגיד כשאני מתערסלת עליך עכשיו, מנסה להסביר לך אם לא במילים אז דרך הגוף שלי כמה זה חשוב לי, איך אני מעריכה כל דקה איתך, שאני אוהבת אותך. כל הלילה אנחנו צמודות במיטה, ליטופים עדינים ולחישות מתוקות.
הרגע הזה שאת בוחרת להשאיר אותי איתך, מקרבת אותי יותר ורוצה אותי איתך היום- שהוא בשבילך פאוזה מהכול ומכולם- מרגש אותי מעבר למה שיכולתי להסביר לך באותו רגע. את יקרה לי יותר מהכול, כל יום האהבה שלי אליך גדלה בתוכי ומתפרשת החוצה, את ממלאת אותי אור שמחה והגנה שלא חוויתי מעולם.
את העוגן ונמל המבטחים שלי. את העולם והשמש שלי. את האישה שלי. את המלכה שלי. אני גאה ומאושרת ומודה בכל יום על הזכות להיות שלך ❤💋
