מלפני 12 שנים.
כמובן פרי הדמיון בלבד.
היום הזה התחיל ככל יום.
7:30, היום אני התורן, כך שאין את מי לתדרך.
מדי א', מצוחצח, השרוולים מופשלים, הכומתא על הראש, גילוח קפדני.
נאה דורש - נאה מקיים.
מתחיל את היום בש.ג. עם מספר הערות ודו"חות.
משם מדלג להנפת הדגל,
שם אני רואה אותה, הולכת בפוזה האופיינית לה,
ושוב, שיערה פזור, המכנס שלה בגזרה נמוכה, ועוד.
מרשה לעצמה..
מתקרב אליה, דורש הסברים.
הפעם, בניגוד לפעם הקודמת, אני לא אוותר.
היא עברה את הגבול.
רושם לה את הדו"ח ויודע שהיא סוחבת עונש על-תנאי בגין אותה עבירה.
היא מקבלת את הדו"ח וצוחקת.. "מה כבר יתן לי המפקד שלי?!"
חושבת שהיא יכולה לסובב את כולם.
עכשיו תוי לחייך - "יש לך על-תנאי, להזכירך", ויודע מה המשמעות של הפעלת התנאי,
במיוחד כשמדובר בכלא 400, "ואני אתעקש שתישפטי בפני סגן מפקד הבסיס".
כאן כבר חיוכה נמחק וצחוקה הופך לסוג של תסכול או כעס, אולי הלם.
כך אני ממשיך את היום, על פי המשימות אותן אני הגדרתי,
ותוך כדי מתאם את משפטה של אותה חיילת סוררת מול רל"ש המפקד.
"היום היא תענש ותלמד את הלקח שלה" חושב לעצמי.
השעה כבר 4 אחר הצהריים, אני יושב במשרד, התיק שלה ערוך ומוכן לפני.
לפתע דפיקה בדלת, והיא נכנסת, לשם שינוי הופעתה תקינה, ראשה מורכן.
"אפשר להפריע לך לדקה?"
"אדוני הרס"ר בשבילך! יש לך דקה" אני מפטיר מבלי להרים את ראשי משלל עיסוקיי.
היא לוקחת כיסא, מתיישבת.
"מישהו הזמין אותך לשבת?" אני שואל.
"סליחה אדוני הרס"ר, אני יכולה לקבל הזדמנות נוספת?" היא שואלת, ספק בגמגום כשהיא מתוחה לפני,
כולם מסובבים את העיניים אחריה כשהיא מסתובבת בבסיס.
ואני מהרהר, חושב על אופציה אחרת.
מרים את ראשי, זורק אליה צרור מפתחות ואומר לה:
"תכניסי את עצמך לתא המעצר, תחכי לי עם כומתא על הראש, זקופה בדום מתוח. את לא זזה מילימטר עד שאני מגיע"
וחושב לעצמי על משפט אלטרנטיבי.
לאחר מספר דקות מוודא שהיא אכן בתא המעצר, ומבטל את המשפט הצבאי מול סגן המפקד וחוזר לעיסוקיי.
חצי שעה עברה, רואה במצלמה שהיא בדום מתוח, לוקח את התיק שלה וניגש "לשפוט" אותה.
"אמרתי לך לחכות לי עם כומתא על הראש! יש לך דקה וחצי"
היא מתפשטת במהירות, נשארת עם כומתא על הראש.
מחליט לעשות את ההליך מעט רשמי.
"מספר אישי 7475604 רב"ט שירן לוין?" אני מתחיל.
"כן אדוני הרס"ר"
"את נאשמת שהיום בבוקר הסתובבת בהופעה מרושלת. האם את מוכנה להישפט בפני או שאת מעדיפה להגיע לסגן המפקד"
אני שואל שאלה רטורית, וזורק חיוך טיזרי. יודע שהיא מעדיפה הכל מלבד כלא 400.
"כן אדוני הרס"ר"
ממשיך בהליך, שואל אם הי מודה באשמה ומה יש לה לומר.
היא דיי נבוכה, מהנהנת ובקול חלוש עונה.
מודה באשמה ומחכה לגזר דינה.
"גזר הדין", אני מכריז, מסתכל עליה, בוחן את גופה, מהרהר.
"3 שעות בתא המעצר, כולך נתונה לי, בציות מוחלט" אני אומר מחוייך.
"יש לך שעה לערער על גזר הדין, ותישפטי בפני סגן המפקד"
"אני לא אערער אדוני הרס"ר" היא עונה בהכנעה.
"עוד 55 דקות את מחכה לי כאן, עירומה לחלוטין על 4, כשאת מוכנה לחלוטין.
מבטיח לך שאת תשלמי ביוקר על התנהגותך. ואת המילה 'הרס"ר' תורידי".
"כן אדוני" היא לומדת מהר.
שעה עוברת, ניגשתי לסיים את ענייני היום.
השעה בערך 18:00, המפקד שלי כהרגלו קורא לי והתקליט חוזר על עצמו:
"אתה מעכב אותי"
"אני נשאר בבסיס היום, הרס"ר" עניתי. (כן, מפאת כבודו תמיד קראתי לו הרס"ר ולא בשמו)
הוא שאל מה נשתנה? עניתי ש"רמה א', קצת דוגמה אישית הרס"ר" חייכתי ונפרדנו לשלום.
היא, כך אני מניח ניגשה להשתפצ"ר.
כשסיימתי ניגשתי לתא המעצר,
טורק את הדלת.
היא על 4, שיערה אסוף,
בודק אותה בדקדקנות, והיא, מהפחד עמדה בשלמות.
גילוח מושלם, שיערה מתוח ומהודק.
מושך אותה מהשיער, מרים בעוצמה, היא נעמדת.
מרים את ידיה ואוזק אותה לסורגי החלון הגבוה של תא המעצר.
קצות אצבעותיה נוגעות-לא נוגעות ברצפה.
מפשק את רגליה וקושר אותן, מעסה את גופה האלוהי.
מתמקד בכוס שלה. הוא יבש. היא לא רגילה למצב הזה.
"מפחדת, כלבה?" שאלתי.
והיא רק הנהנה בראש. ההלם שלה מוחלט. גם היא לא רגילה שאני כזה.
וכך מתחילות להן הצלפות השוט, החגורה, סטירות.
ניגש לעטר את גופה. אטבים, מצבטים.
היא מנסה להתנגד ללא הצלחה יתרה,
מנסה לצעוק ואני מחייך. תא המעצר רחוק. איש לא ישמע.
"תתנגדי, תחזיקי את עצמך, וזה יהיה קשה, כלבה. תשתחררי, תרפי. כדאי לך" אני מצווה עליה.
והיא מתחילה להבין שכדאי לה להרפות, לעבור את השלוש שעות הללו בכיף.
וכך במשך שעה אני מעטר את גופה בסימני הצלפות, ספאנק, סטירות.
שם לה אבטים ותולש אותם, שם לה מצבטים עם משקולות ושדיה הזקופים נופלים.
"עברת שליש כלבה" אני אומר תוך הצצה לשעון, "הזמן טס שנהנים" מגחך,
ושואל אותה כמה זמן היא בלי סקס. שבועיים היא עונה.
החלטתי לשחק לה קצת בגמירה.
בודק את הכוס שלה והוא רטוב כל כך.
מנגב את היד שלי על פניה.. "תרגישי את הכוס שלך כלבה מיוחמת",
היא מתחילה להאנח במרווחים קצרים יותר ובקול חזק.
מסמן לה לא לדבר, מוריד את המדים מעלי, נצמד אליה קרוב קרוב
מחרמן אותה.
היא נאנחת, גונחת, ורואה עליה שהיא מאוכזבת שלא קיבלה את האישור המיוחל לגמור.
אני מקרב את הזין שלי לשפת הכוס שלה, מחליק אותו לכיוון, היא צמאה אליו, מנסה במרווח התנועה הצר שלה להשחיל אותו.
סטירה ניחתת על לחיה, ואני מושך את המצבטים שעל פיטמותיה.
"סליחה אדוני" היא מתחנחנת. נכנסה די מהר למשחק הסוררת.
מביט בשעון, הזמן נוקף. נשארה עוד פחות משעה.
אני ממשיך להתחרמן איתה, לשגע אותה.
היא מיוחמת. נראה ששבועיים ללא סקס זה יותר מידי זמן בעבורה.
כשנשארת חצי שעה אני מתיר אותה מהקשירות, נשכב על המיטה של תא המעצר.
"יש לך בדיוק 20 דקות לענג אותי ותשמרי את הזין שלי מחוץ לטווח הכוס שלך"
היא מצייתת, ומתחילה במלאכה. היא מכירה אותה טוב.
20 דקות חלומיות של מציצות, גמירות, ליקוקים, פינוקים עברו,
ואני תופס אותה, הופך אותה ועכשיו אני מעליה, מגביל את תנועתה,
ובחדירה חזקה ומפתיעה נכנס לה עמוק לכוס.
היא צורחת, נראה שחיכתה לזה.
תוך כדי שאני מזיין אותה, מזכיר לה לא לגמור.
היא מתאכזבת.
גמרתי עוד פעמיים, המשכתי לזיין אותה, מרגיש אותה נאבקת בעצמה.
מתחיל לספור לאחור.
9..
8..
7.....
2..
1..
תגמרי, אני אומר, הזין שלי בתוכה ואחרי כמה שניות מוציא אותו,
ורואה אותה משפריצה לכל כיוון. צורחת, נאנחת, מתפרקת.
3 שעות חלפו. היא בספייס מטורף. לא רגילה שמישהו שולט עליה, בטח לא על גמירותיה.
מתקרב אליה, מוריד את הגומיה משיערה ומלטף אותה.
מחבק אותה.
מרגיע אותה.
כמה דקות אחרי, מתלבשים, היא מודה לי.
שואל אותה אם היא רוצה לצאת מחר לאפטר יחד איתי
"כן, אדוני!!" היא מתלהבת.
"את פטורה ממסדר הבוקר מחר. ב9:00 את מתייצבת במשרד שלי. לפני האפטר יש לך מסדר.
מסדר ניקיון על תא המעצר. תראי כמה בלגן עשית פה, כלבה".
משחרר אותה לישון. "לילה טוב זנזונת".
נשיקה קלילה על השפתיים "לילה טוב, אדוני שלי"
עוד יום שגרתי של פיקוח משמעתי
נגמר לו.
