ניצוצות

סתם עובר עלי ערב מלא בהרהורים.
פעם ראשונה ששמתי לב כמה שאני מסוגלת לטחון כשרע לי
הדבר הראשון שאני עושה כשנופלת עלי עצבות זה לחפש את הhigh הכי זמין בסביבה. הווה אומר אוכל.
פויה לי , פויה.
אבל הבטן דורשת את ליטרת הבשר שלה.
תוהה אם מהשחיה תגיע הישועה.
****

הגוף שלי מכור לסיפוקים והנאות. זה מה שהוא. מכור. נרקומן של פינוקים ואהבה.
אה לא. זאת אני (?) . אולי..

*******
הגעתי לגיבוש עם עצמי, שBDSM זה סקס. (די תשבעי!)
כמו שאני לא רוצה להזדיין עם מי שלא נמשכת אליו, למה שאני אעשה את השאר איתו.
פויה

ואיך אפשר להתחיל להגדיר בכלל למה אני נמשכת. או שזה שם או שלא. לא בהכרח מראה. יכול להיות אפילו ריח. אבל אני מיד יודעת את זה
כן או לא
שחור / לבן


ואחרי שהמשיכה באה או עוברת. אני צריכה להחליט אם אני רוצה. שחור / לבן מספר שתיים

אז מה היה פה
נמשכת: כן/ לא
רוצה : כן/לא
אז אני צריכה כן פעמיים (ואני מבטיחה לכם שיש לזה ביטוי בשפת מכונה מחשבית)

אז אם הוא או היא עברו את שני המבדקים הללו, והחלטתי שאני רוצה עוד.
איך לעזאזל אני אמורה להשפיל אותם ולעשות מהם אפסים קטנים אם מעמדם עלה בעיני ?

עכשיו הם אמורים להרגיש מלכי העולם כי אני חושקת בהם?
זיבי (פארדון לה לנגוויטש)
זה לא עובד ככה
לא בפנטזיה
במציאות?

****
קיבינימט עם הסאדו הזה.
איך אפשר בלי הסאדו הזה?
אני כל כך רוצה להיות ונילה...
אבל לא יכולה
אולי כן?
אוף
מה שבטוח זה שאת הגלידה שלי אני אוהבת פיור ונילה.
אולי כל דבר אחר לא?
אולי אני סתם קינקית
מה זה אומר בכלל
אוף
לעזאזל

ומכל החרטא שהעולם שופע בו
דווקא זה מטריד את ליבי.
אני שתמיד התרברתי בליברליזם שלי, ובתפיסות עולם פתוחות על סקס
מתלבטת מה לעזאזל מדליק אותי
ואולי זו תקופה ששום דבר לא עושה את זה.

אני שוב פעם כאן
רק לא יודעת למה
העצבות תופסת אותי בלילה
ואני נוזלת בעצב
המוח לא מבין על מה עצוב כל כך .
אולי נמאס לי כבר שהחלומות שלי,
כבר לא החלומות שלי.
שהכל נדפק. שכל התכנונים הלכו קפוט.
שאני צריכה להתחיל את ה-כל מהתחלה.
שהחתול שלי מסתכל עלי ולא מבין למה אני בוכה. או למה הפנים שלי חמוצות רטובות ומאדימות.. כשאני ככה.
הוא רק עושה לי עיניים. בחתוליותו הרבה.
אכלתי סרטים בחיי כבר מפה עד הג'הנה.
אכלתי פרידות שבירות לב, ושבירות כלליות אלו ואחרות.
אני לא יודעת מה אני עושה פה... שוב פעם.
כבר לא יודעת באיזה טעם אני רוצה את האהבה שלי. שתבוא כבר. שתבוא. נמאס לי להתאכזב כל פעם מחדש.
כל הסיפורים האלו שמאכילים אותנו מקטנות, על ההוא וההיא שחיו באושר בלה בלה בלה עד עצם היום הזה.
נמאס לי. לא רואה את זה קורה.
לא רואה כלום קורה.
ונמאס לי.

זמרת אתיופית שרה במערכת שלי, את אותם המקצבים שאפשר לדמיין כשחושבים אתיופיה ומוזיקה יחדיו, העיבוד, זורם, סוג של ג'אז, אבל פחות אקראי.
החלתי תהליך של לסדר אחרת את הסביבה שלי. אני רוצה וצריכה צבעים, צבעים חמים , שעוטפים ונותנים תחושת ביטחון. האזור שלי. אני צריכה את ה"לבד" שלי, בלי הפרעות מיותרות שחוזרות ונשנות על ידי גורמים אחרים. וזה לא קורה. זה מעצבן. מגדיל את הוריד במצח לנפחים שלא ידע בעבר. אחרי הרגעות קלה מהדרמה המטופשת אודות דבר יותר מטופש, מתחילה לשנע. החפץ הזה לפה וזה לשם. יוצרת אזור מבודד של בלאגן שיוחזר אחר כבוד למקומו הטבעי, אך במיקומו החדש, לאחר שאעשה פה מהפכה. אני רוצה לעשות פה מהפכה. נמאס לי מהשגרה של הכלום שלי. מצאתי תוכן. אני בתהליכים. אז יהיה טוב. אני מוצאת את עצמי. אבל הסדר, או ליתר דיוק, הבלאגן האינסופי שמציף את הממלכה שלי לא גורם לי לרצות להחזיק בה או לשרוץ בה מאיזה סיבה שלא תהא. אני צריכה ועושה. סדר. הולכת להפוך סידרי עולם.
רק שיהיה לי גב. להזיז לסדר לנקות.
אני לא מאמינה בעבדי ניקיון.

הסדר שלי זה הנימים של הסביבה פה.
שיחתתי אותה.
מרדתי בה.
שנאתי אותה
ועדיין שונאת
כמו שאני מתריסה מול החיים שלי ואומרת להם לכו תזדיינו.
רוצה לחיות אחרת. ועושה. לאט אבל עושה.

זה טוב לשנות.
change is good

אוי אם הייתם יודעים כמה זבל אצור ואגור בי, שאני צריכה לשחרר. פשוט להרפות. גם בנשמה. גם במציאות.
כאילו שהנשמה שלי אומרת לי שאני הולכת לעבור שלב. עוד מדרגה שאני חותכת, ברגע שאני מבינה שהדרך היא לא כל כך נוראה, כמו שהפחדים שלי רואים אותה.

****************************

שטפתי
הרבה הרבה ג'יפה ועוד היד נטויה, והגב שלי שבור.
מנוחת הלוחמת (בלכלוך ובגלגוליו)

***************************

אני תוהה האם קוראים ללילה לבן בשמו, על שום השחור והחושך של הלילה, אשר מתחלפים באור המסמא של היום. רגע לפני שהשחור שהפך כחול שהפך תכול אשר מתחלף לאור השמש, אי שם לפני הכדור הכתום שעולה ומטפס בשמים שונים כל כך, יש שניונת של לבן.. כשעברת אותה, ואת הפיכת הלילה ליום, אתה יודע שעברת לילה לבן.
לפחות ציירתי הלילה.
אוי איך שציירתי
ויש לי עוד.

הייתי יכולה לעשות שימוש נרחב בלשון שלו עכשיו.
רמז
כן, אני חרמנית.


נראה לי שאני אארגן גאראג' סייל לכל עודפי החרמנות האלו והליבידו הנוטף לשמצה.
אני בטוחה שאני אעשה מזה ים כסף.

האופציה השניה זה פשוט ...
לתפוס אותו
לקשור אותו
לבצע בו את זממי
שוב
ושוב
ושוב
עד אשר אני אצטרך לנוח...
ואז אני ארשה לו לפנק אותי.
אם הוא יהיה נפלא ומתוק כמו שאני חולמת אותו בהקיץ, אני ארשה לו לפנק את עצמו.
אם הוא יהיה מעבר לכך, אולי אני אפנק גם אותו.

בכל מקרה אני מתגעגעת לאגן שלו. הרבה מאוד זמן שלא יצרתי תחת אדום, או מחליף צבעים.
איי וונדר אם לא איבדתי עדיין אי פעם את ה***מאג'יק טאצ'*** שלי..

הגעתי למסקנה שאני מתגעגעת מאוד לדידלו שלי, עם הזין השחור והעבה שלי שמתיישב בו כל כך בשלמות.
i miss you my piness!!!!
כמו כן אני דפניטלי , אוה סו דפינטלי, מתגעגעת לתיבת הקסמים שלי על כל אביזריה למיניהם וסוגיהם. לא שיש שם יותר מידי, ואחרי הסכם החלוקה אני משערת שיהיו שם פחות. אבל אני מתגעגעת אליכם צעצועים יקרים שלי, אמא ישנה חרא בלילה מרוב געגועים...

טוב נו, אני מודה ומתוודה, אני ממש מתגעגעת לקרופ שלי. אוף. דאם דאם קרופ.

ובלי/עם קשר אני חרמנית. ממש חרמנית.
אני ממש מקווה שמתחת להרי החרמנות התקיפה הזו, עוד נשאר ממני מעט מהצד האנושי 😉

לילה טוב ציפורי שחר מצייצות שכמותכן. שיהיה לכם יום מקסים ונפלא.

יהלום של הלילה (הלבן)

נכון לעכשיו הבטן שלי החליטה לסשן אותי ללא הסכמתי. אז כך שכואב וממש לא כיף. מה שיותר לא כיף זה שגם כואב לי, וגם חרמני לי.
ממש לא תקין. עשיתי חשבון שכמעט 9 חודשים לא היה לי סקס טוב. קיבינימט! זו חתיכת יציאה מהארון. אני עם ים של חסכים. אני גם מתכוונת להשלים אותם.
תכשיט יהיר ומתוק שכמותך,
הכן עכוזך לקיץ !
אני מתכוונת לחגוג עליך וגם עליו.
אני מאוד מקווה שאתה מתחרמן קשות מלקרוא שורות בוטות אלו, ואם לא, בכל מקרה צפה מכות....
😉

בנוסף אני גם מאשימה אותך באופן ישיר מאוד במצבי העגום והאומלל כרגע.
ניחא רק כאב הבטן,
אבל גם כאב בטן וגם חרמנות!??! זה עובר כל גבול!

ואם הביטוי "לא מאיימים על זונה בזין" רץ לך עכשיו בראש, אז יש לי שתי מילים לך עכשיו:

אתה צודק

😄

יומן הקפטיין, תוספת...
אני חושבת שבנוסף לכל הדברים הנוראיים לעיל, אני זקוקה לפינוק מתמשך ונעים, כזה שיעשה לי חשק לעוד, שיעשה לי חשק להמרח ולהרגע. שכל הכאבים האלו ילכו לעזאזל. ואין דבר כזה. לא טוב בכלל..

עלי ועל החרמנות שלי...
אני "לוקה" במה שאני הייתי מגדירה אותו חרמנות קיומית.
ובניגוד למה שאולי תחשבו לא, לא כל שק בשר אנושי שזז לידי עושה לי את זה
ולא אני בכל לא יכולה להתייחס לאחרים כשאני מדברת על החרמנות הקיומית הזו. היא בדרך כלל מודחקת. כי עדיין לא מצאתי את הדרך להתגבר על כל החסכים. אבל היא תמיד מגששת, תמיד מחפשת. תמיד "בהאזנה" . בודקת.
האם יש שם דבר מה שווה טעימה?
הדיכאון שלי, תוצר של רצון עז לגמוע את החיים באקסטרים , לא מהסוג של באנג'י, אלא מהסוג של רגש.
רצון להרגיש הכל, עד הסוף ובעיקר מתוך מגמה של נהנתנות = חרמנות קיומית.

נתקלתי באדם שאני מכנה even match מה שתמיד מדליק אותי באש.
מה שאומר שאת המחסומים שלי השארתי מחוץ לדלת, שאחרי שעברתי אותה החרמנות הקיומית שלי משתלטת על ההגה.
יותר אני, פחות עכבות. יותר נהנתנות משחרת לחופש.
אני מופתעת להרגיש את הזרימה הזו, כל כך טובה ונכונה לי.
אני שואבת את ההנאה הזו, לוגמת אותה. היא נשארת במינונים שעושים לי טוב.
והוא עומד בקצב, במקומות שאחרים כבר היו משעממים אותי...
נהנית.

אני שונאת להתלהב ככה, בדרכ זה כרוך בלהתאכזב קשות.
בא לי להתריס מולו "תוכיח שאתה ראוי" . מתוך מקום מודע לכך שיש נפילות על התחת אל הקרקע.
בא לי לכבוש.
היד שלו שעוברת על הכתף שלי מזכירה לי כמה ה"זין" שלי רעב לסיפוקים.[החלתי ביני לבין עצמי להתייחס אל איבר המין שלי בתור זין. למה מי מת? לא מגיע לי אחד? הדגדגן שלי הוא זין, הכוס שלי הוא זין. אני באופן כללי מזיינת. ואפילו לא רע... ]
מעניין מה הוא יחשוב על זה.
מעניין אותי איך הוא יגיב.

מטריד לי לחשוב על הטעימה הזו, כאל קצה קיצו של קרחון. אם כמוני המפגש הזה בקושי נתח קטן, מהארסנל המטורף שרץ לי בראש... אולי גם אצלו , ואז אולי יסתבר הקרחון שלו גדול כמו שלי...
ומה מטריד בזה?
כי אני יודעת שאני "מיוחדת" .אני יודעת כמה שאני קשה, שונה, ושתמיד הייתי. מוטיב של בצל רב שכבתי ומתעתע.
זה מטריד אותי כי החיה התעוררה. כי אני יודעת שהיא לא טעמה את כל אשר היא רעבה לו.
היא תמיד רוצה עוד. ואף פעם לא יודעת שובע.
ככה אני אוהבת אותה, את החיה שבי. ככה היא מקטנות. אוהבת ורוצה לחיות.

להתלהב זה מטריד.תמיד מטריד. כי אני יודעת שאינני יודעת שובע....

יש מצב מזעזע שבו התעוררתי היום עוד לפני השמש.
כלומר. מי הפסיק לישון בכלל. אני לא ערה עכשיו באמת. מכחישה. נו ברור.
הגוף שלי עושה בי שפטים. זה לא חדש. אבל לפני השמש. עם כאבים. ועוד כשאני מרגישה את העייפות נתלית עלי ככה ולא יכולה לעשות כלום בנדון.
הלו, גוף! מה קורה פה, זה נראה לך שינה זה? זה נראה להתעורר? ועוד ככה.
אני כל כך עייפה, והבטן שלי פשוט לא מפסיקה . לא מפסיקה. האכלתי אותה. היא קצת נרגעה. אבל עדיין. הבת זונה כואבת. אני רוצה להגיד לה שאני שונאת אותה, ואוהבת אותה כל כך הרבה ברגעים האלו, רק שתפסיק לכאוב ככה.
אני לא מצליחה להחליט עם חם לי או קר לי ואיך הפעלת המזגן תשפיע על התגובה הכוללת. ואחרי שעתיים של "אולי אני אהנה מאויר הבוקר" אני חושבת שעוד מעט אגייס כוחות לטובות מציאת השלט שלו.. אי שם בערמות הבלאגן שיש סביבי (כבר לא רואה את הבלאגן הזה, מידי פעם אני נתקלת במשהו, מועדת קלות אז הוא מזכיר לי את קיומו)
אני חושבת על זה שיש אנשים שעושים הליכות בשמש בוקר הזו. המחשבה חוצה לי את המוח... אני מייחלת לשינה יותר מידי בשביל לחשוב על להתעורר בצורה כזו אלימה חדה ומובהקת כמו כל ציפורי הבוקר שצועדות במסלוליהן במכנסי הספורט הקצרים עם פסי האדידס הצידיים.אני בטוחה שיראו עלי שאני לא משם. אני בהחלט מעדיפה צעדות לילה.
המחשבה נדחתה ברוב קולות.
וטוב שכך.

מאכילה את הגוף שלי, בכל מה שיכול להרגיע את החגיגת סאדו שהבטן שלי החליטה לכפות עלי. אף אחד לא אמר שהסכמתי. אבל היא בשלה. עוד כמה שאיפות ואני יודעת שאצליח לנשום בפחות סבל. אני חושבת שיש פה הבעת אמון מוחלטת במין רעיון תמוה של למצוא את שלט המזגן על אף שזה עלול להיות כרוך בלחפש אותו, במאונך , מחוץ למיטה. פוי. נו לפחות אחפש בטריטוריה הזמינה.
היא מקרקרת
היא מקרקרת.
מה לעזאזל היא חושבת לעצמה בטן ארורה.
לא חמודה שלי את קיבלת אוכל, ולא את לא מקבלת שוב.

אני מתרה בה....
נראה לי שאני אפרוש מהפוסט הזה לטובת פנטזיות על לישון שינה טובה כזו שתעיר אותי ....


אפרופו מצעד הגאווה היום.
לא אני מצטערת ,אני לא הולכת. לא זו לא פעם ראשונה. שאני לא הולכת. וצעדתי בכיף בשנים עברו.מזמן.
מי שכן צועד, לא לשכוח, קרם הגנה כובע, ומים (רצוי קרים!) נעלים נוחות, ומצב רוח טוב. כסף . מתי שהוא יגמרו לכם המים ותזדקקו לשרותי הגזלן בפינה הקרובה.

כרגע אני ממש מקווה להגיע למצב הזה שבו אני אמצה את השינה. לפני שאני בכלל אחשוב על להתחיל את היום הזה.

אתה. בוא הנה.
אני רוצה את הלשון שלך
עכשיו
להרגיש אותה עוברת בין רגליי.
להרגיש אותה עכשיו שם.
תלקק.

תשאיר את הפוזות מחוץ לדלת

יודעת שהקשבת לי. אני נתתי לך להקשיב. אני הרגשתי שהקשבת .
אני מתבוססת בתאוות החיים ועוד אי אלו דברים ואתה יודע את זה.
ענג אותי. עכשיו.

יופי,
אני שמחה שיש ביננו understanding

אני שמנה
אני לא חושבת על זה יותר מידי ביום יום. אבל עכשיו כן
לא שעכשיו לא יום יום. אבל אני שמנה
שמונים וגוד נואוס כמה קילוגרמים ( זה משתנה בהתאם להתקפות הבטן שלי, שמחליטה על דעת עצמה רעבה, או לא מסוגלת לגעת באוכל כלל, אבל בעיקר כואבת)
אני לא בטוחה שספורט זה התשובה אבל אני מוכנה לנסות לברר, תמורת משכנתא לאיזה קאנטרי, ובקרים בבריכה... כאילו שמהבריכה לא יוצאים מורעבים,עם בטן שמרגישה ריקה מאי פעם.

אבל הכי משמעותי, אולי, ואולי גם הכי חזק זה הידיעה שאני מסתתרת מאחרי הגוף הזה.
לא רוצה להיות כוסית מושכת מבטים ברחוב.
כן רוצה להיות נאהבת בגלל מי שאני ולא המראה שלי (טוב, כולנו מכירים את זה, שלפעמים אנחנו מכירים בנאדם מושלם שלא נמשכים אליו בשיט, ומתבאסים תחת. אבל סקס אפיל, אולי זה חלק ממי שאני... ? גם כשאני שמנה??!? אז אולי שמי שיאהב אותי ידלק עלי בגללו ולא בגלל הציצים שלי?)


אני גם אוהבת לאכול, כך שבכלל. אין פה איזה שהיא סתירה.

פעם הייתי כוסית.והיום? היום אני שמנה . 😄
מפריע לי הגוף הזה
ברגעים מסויימים אני ממש שונאת אותו
לבוש זה לא הקטע שלי, אז מזה אני לא מתבאסת

אבל אני רוצה להיות גדול וחזק. וסקסי

בקיצור. לא פשוט.

כבר יומיים שהמחשב, במיוחד הצ'אט של הכלוב נתקעים לי בצורה כרונית.
משהו חובל במחשב שלי.
אז כך שיוצא לי להתנתק במפתיע בלי לסיים שיחות בצורה נורמלית
צר לי אם מישהו נפגע.