כבר תקופה לא מבוטלת שאני מהרהרת ביני לבין עצמי מה אני רוצה. מה אני מחפשת. ולא כצ׳ק ליסט בלתי נגמר של תכונות ומעלות, אלא מה אני באמת צריכה מגברים, מה הערך המוסף שאני מקבלת מאינטראקציות עם בני המין השני.
השבוע נשאלתי את השאלה הזו, ולראשונה נאלצתי להודות באומץ ובכנות - שאני לא יודעת. כלומר, ידעתי לענות, אבל התשובות היו מפתיעות ממש, ונעו בין הרצון לחוות סקס טוב באופן תדיר, לבין צורך במישהו שיפתח לי צנצנות קשות במיוחד. אבל לא יכול להיות שזה הכל, נכון?
אולי זה קשור לעובדה שהיחסים שלי עם גברים תמיד היו מורכבים. ממש מגיל צעיר. היו כאלה שחשקו בי (ולא רציתי אותם), כאלה שערגתי אליהם במשך שנים (והתבררו כדושים), ועוד כל מיני דוגמאות בעייתיות ובעיקר בחירת פרטנרים שלא מתאימים לי ושלא הסבו לי אושר.
היו גם כאלה שגרתי איתם. זה לא היה קל, וזה תמיד נגמר במפח נפש, בדרך כלל בגלל אי הסכמות ושוני בתפיסות עולם לגבי חלוקת התפקידים בבית או עתיד הקשר.
ואני לגמרי עושה עבודה עצמית והרבה פעמים מאשימה את עצמי או לוקחת אחריות על חלקי באירוע. אני גם חושבת הרבה שאולי אני בכלל לא צריכה אף אחד. הרי אני סופר עצמאית, ותודה לאל יש לי הכל, ואני נהנית מהחיים ואוספת חוויות בכמויות.
אבל זה לא משנה את העובדה שכבר הרבה מאוד שנים, לא באמת אהבתי או אהבו אותי, ושאני מתהלכת בעולם הזה כבר כמה שנים בלי בן זוג *אמיתי* שאכפת לו ממני.
האם אני צריכה אותו? האם הוא יגיע בסוף?
אני לא יודעת את התשובה. אבל אני גם לא מפחדת ממנה.
שנה טובה 🌺
