ילד אהבה קראתי לך מאז היום שנולדת
זה היה יום שלאחר זיקוקין...
כמו לפני דקה כך זוכר אני את התחושות שחשתי כשהצמדתי נשיקה למצח החמה שלך
ורק אז עצמתי עיניים עייפות...
בהתרגשות נרעדת ליטפתי ניחוחות שלך
19 אביבים..עם הפסקה מאולצת של תשעה חורפים...
מזל טוב יקר שלי , יום הולדת שמח !!!!
יום קסום ושנת הגשמות , שנה של הבנות ובעיקר של צמיחה והתפתחות ...!
וכן יקר שלי אפשר ומותר לחשוש...
כי...הפחד בעצם היא עוד דלת...לחמה קרה ומלטפת או אולי לטיפשות עיוורת
הדרך לאמת לעיתים קשה ומתסכלת...לעומת הדרך לבידיוניות שקופה ומאושרת...
רק זכור כול העת שתמיד בסופו של דבר הדלת תמיד נפתחת...ולכול אחת ואחד יש
רק מפתח אחד ...להצלחה או אחרת ...!!!
פסע בבטחה...
תדע איך ומתי..איפה ולאן..
על קצות האצבעות או ברמ"ח העצמות...גע בהצלחות גדולות כקטנות..
חשוב בכול צעד וצעד...בעיקר בדילוגים ובפסיעות...
תראה רחוק תראה טוב ...צחק עד דמעות ותאהב הכי קרוב...
ושאהבה תחבוק גם בנתינה וקבלה...לא מעליך ולא מתחתיך...או מאחוריך...ובעיקר מלפניך...
תמיד אהיה שם לצידך...תמיד !!!
אוהב אותך קרוב קרוב...יקר של ובעיקר גבר שלי...}}}{{{
שהכול יעבור ממול..שבת שולם }{
מונולוג
נגיעות של החיים...כשאת
לוטפת ידיי
אני נוגע באופק
כמה עצוב זה....
הביטי אל השמיים
האם את פתוחה דיו
להביט...
זה כמו להחזיק ידיים
האם את מסוגלת לחוש....
השמש הזו לך
קרני השמש עד אלייך
עבורך...
[b]
יש תקופות ללא מילים ,העטופות בנחיל תחושות ולא מעט כמיהות ...תחושות עוצמה וחופש נפשי לגלות
לרצות להבין, ולנגוע בחוטים מקבילים השזורים בתיל דוקרני וכואב ובעיקר לנסות ולהגיע לאופק החובק
זו תחושה משכרת ומאוד מרגשת היכולת הזו של לנסוק ולצלול חליפות , לגעת ולראות ולהבין כמוסות של
אחרים ,למצוא שבילים חדשים וללמוד פרקים נוספים ...גם אם זה אומר לחזור אל הקצוות של האופל
האינסופי של החיים....
הרי אלה הרגעים היקרים לי ביותר , חלקיקי יומי ופיסות המורכבות מחלקי חיי השמורות היטב בממלכת
ראשי ולכולם מפתח אחד והוא...ליבי ! .
תמיד אשים לב למחשבות שלי כי הם בדרך כלל מתורגמים למילים שיוצאים מתוכי , ולעיתים הופכות הם
גם למעשים שלי שלאורך זמן הופכים מן הסתם להרגלים שלי...שאני מודע אליהם עד שהם מוטמעים
כערכים בסיסיים בתוכי , וכול שנותר הוא לאמץ אותם עם ניסיון בשנים משום שלבסוף הם הופכים לגורל
האישי שפוגש בך בחלוף השנים .
תמיד דקות של שקט מפשטות כול מילה או מעשה , כשבסופה הצינה משתקת וחותמת שאלה בתשובה
שמשחררת שוב שאלה...עיניין של שתיקות ודקויות ,
להקשיב להדים תמיד ללא קול...ואז תמיד ברגעים כאלה אני חש את הלהבות המתריסות ...המעזות לגעת
בנימים הכי דוממים עד שלשונות התבערה הכחולות דועכות אט כשהבעות הכאב משתתקות...
בין חיוך של אמת והגילוי הרגשי, תמיד אחוש את הרשות לצעוד יחף באושרי בבליל רגעים של תום בעיניים
צוחקות בשדרות מוארים...
בין עצבות מתפשטת אל חיוך כובש בין הטיפות של הלבד ועד לחיבוק האוהב והתומך ...אשוב תמיד לשקט
המציף שאליו תמיד בלהט אתמסר ! .
שבת שלום...ושהכול יעבור...}{
חוזר אנוכי מחופשה ארוכה מארץ שבה אם הגורלות חרצה עבורי ,עבר . הווה , ובעיקר את העתיד...
מרחב הזמן שאני נע כעת הוא כמעט על אנושי...עובד , ובעיקר טווה בעיקר את הקורים כדי לסתום חלל בן תשע
שנים ,והתהום הפעורה בין התרבויות השונות בהן נאלצו שני ילדיי לחיות ללא אשמתם כלל היא כה עמוקה ונראה
על פניו שהשוקת ממש שבורה...הפערים החברתיים הם עצומים והלך החשיבה בין חינוך השמרני האנגלי לבין
החינוך הפתוח הישראלי ממחיש עד כמה המבט של הילדים האלה על החיים הוא כה שונה ,ועם זה אני נאלץ
להתמודד יום ולילה...בהסברים ביחד וגם לחוד לעיתים ללא הועיל ,וזה מתסכל ומעצבן ובעיקר עבורי גם עצוב
הילדה בעיקר נלחמת על הטרטוריה שלה הקודם , בהן היא חשה מאוימת בגלל שנדמה שהיא חושבת שאח שלה
נוגס בתשומת הלב שהיא קיבלה כשהיא היית לבד קודם לכן...דבר שאני אישית הקפדתי כול כך שלא יקרה וזה קרה
כפועל יוצא של בגלל הרבה מצבים שקרו בשטח ,משום שהיינו צריכים ואמורים להעניק את הביטחון הרצוי לילד
שהגיע רק עתה לארץ זרה עבורו...והיא פשוט נכנסה לטירוף של קנאות לא מוצדק ,שאני עם כול נסיוני האדיר
בחיים ,פשוט נפעם ממה שקורה ...פשוט נדהם כול פעם מחדש מהדינמיקה הלא ברורה של החיים ....
הילד בעיקר מופנס וכועס על הגורל שהפריד אותו מהמשפה ,כועס על הגורל שלקח את האמא ולא סולח , ובעיקר
שגדל בשדות זרים ולא איתנו כמשפחה בגלל החלטה אינדוידואלית של סבתו שפשוט העלימה אותו ,ומסרה פרטים
כוזבים ,כך שאני והרשויות המקומיות והזרות לא יכולנו כול השנים לאתר אותו עד לאחרונה...והעבודה האישית
איתו מצריכה המון סבלות והמון פסיכולוגיה אישית כדי לנסות ולשנות דפוסי התנהגות השייכים מן הסתם לתקופת
האפרטהייד שהיתה נהוגה המון שנים אצל משפחות לבנות בדרום אפריקה בימים הנוראים ההם ,בהם הלבנים
חונכו שהם מעל כולם , וזה בדיוק הקטע הקשה לנסות לשנות דפוסי התנהגות לבחור בן 19...זה קשה ,אבל
בזכות האופטימיות הנדירה שלי יחד עם רוך וקשיחות מנטלית בה ניחנתי מאז ומעולם ,אני אתמודד עם כול מה
שיפריע לי בהמשך ...עם הכול ללא פשרות !!!
ואני אנצח בסוף .מבטיח...א-נ-צ-ח ....משום שפשוט אין לי ברירה אחרת...:-))))
שהכול יעבור ממול...שבת שלום }{
עבר כחודש מאז הילד חזר לחיק המשפחה ,לאחר תשע שנים של תיסכול וחוסר וודאות והמון מרירות
בגין הסחבת הביוקרטית ההזויה וכן בגלל דברים אחרים שניגלו עם הזמן , והכי חשוב אני מתחיל להפנים
ולהבין את הפער שנפער משך אותן תשע שנים ...מאז הנתק ועד עצם היום הזה .
בשיחות הנפש הארוכות בהן אני מנסה לדובב את הילד היפיפה והמופנם להחריד ,אני מנסה נואשות לחבר
את הפאזל הנפשי הרעוע האופף את הנער הבוגר בגין אותן תשע שנים ארוכות בהן חשב לעצמו שננטש ע"י
המשפחה קרי : אני ואחותו...מאז שנאלץ לעזוב יחד עם אימו ב2002 לערך כשהיה בשיא בשלותו כנער מתבגר
מאותו יום מר שאיבד את אימו ו" אומץ" ע"י בני משפחתו בדרום אפריקה בניגוד גמור לרצונו , המשפחה כך
מתברר לי בימים אלה עשו הכול לנתק את הקשר שלו איתי ועם אחותו ,אני לא שופש אף אחד מכיוון שאני יכול
להבין את זה שהם איבדו את היקר להם , אבל אני לא אסלח על זה לעולם !!!
הודות לפייסבוק ולעובדת השגרירות בארץ שעזרה לי רבות הילד כאן...כי היא מסרה לי פרטים בניגוד לחוק
ועל זה אני מודה לה לעולמים...הסתבר שבפייסבוק הופיע הניק של DAHANC כך שהילד שחיפש וחיפש
לא מצא..אבל בעזרת הפרטים שקיבלתי מאותה עובדת שגרירות נפתרה לה כול התעלומה.....
אני אופטימי מטבעי לכן אני סמוך ובטוח שביכולתי לפתור את הקשיים בין הילד לאחותו ולבין שאר הבעיות
הטבעיות לכאורה...
שהכול יעבור ממול....שבת שלום }{
לאחר תשע שנים תמימות זכיתי להתגשמות החלום בזכות הפייסבוק...לאחר תשע שנים של ניסיונות סרק
הצלחתי לאתר את בני שעזב עם אימו לדרום אפריקה , והטרגדיה החלה עם מותה ונמשכה עם העלמות
בני יחד בני משפחתה שאיתם אבד לי הקשר לחלוטין עקב אובדן רשומות הטלפון והכתבות על דלפק הטלפון
הציבורי לפני תשע שנים לערך....
כול הניסיונות דרך השגרירויות נתקלו בביוקרטיה בלתי נתפסת מחמת חיסיון משפטי שההליך שהתחלתי מ-
2006 לא הסתיים עד עצם היום הזה...
לפני כחודש בעזרת עובדת השגרירות הדרום אפריקאית שמלווה אותי מעצם הגשת ההליכים הביוקרטים
הכול כך מתישים ומסועפים , התגלה לי פרט שבעצם היווה קצה חוט שבסופו בעזרת הפייסבוק גיליתי את
את זהות הבן...ואז נוצר הקשר שהוביל בסופו של דבר את ההליך לכך שבני כבר בארץ וחבר לאחותו הקטנה
לאחר תשע שנים של זעם ותיסכול עד לסוף הטוב ....
אני היום המאושר באדם , ומי שיודע ומכיר אותי אישית...יודע שהיו לי שני חלומות ומטרות עיקריות , אחד
בעזרת אלוהים ואלילת המזל כבר הגשמתי ובני חי בקירבי...שעזב כילד בן עשר והיום נער חלומות יפה תואר
בו שמונה עשרה....והשני לחיות 24\7 כשולט בעולם ה-BDSM...אבל כנראה חלום זה אני כבר לא אגשים
אבל בליבי תמיד תישכון התודה על החלום הראשון לעולם .
שבת שלום ...ושהכול יחלום ממול...}{
השבוע הסתיים שוב קשר יפה עם המון אמוציות ורגשות...אבל אל דאגה כהרגלי בקודש תמיד מסתכל קדימה ,תמיד...
מה גם שבחודש האחרון מתרחשת דרמה בחיי ....דרמה שמחמת הדאגה והלחץ עדיף שאספר עליה בזמן שהכול יקרה
לטובה , סיפור של חיים ...סיפור שאפשר בקלות להפוך לסידרת טנובלה...אבל עוד חזון למועד , אני מבטיח לספר בטווח
של שבוע עד שבועיים....וכעת אתמקד במה שאירע בשבוע האחרון...
יום חמישי בלילה בדירה צנועה במרכז...אחרי סשן מטריף יושבת היא עירומה על המיטה הספוגה מזיעה ושתן...פוצחת
היא במונולוג שממנו חששתי לא מכבר....ומי שעברה עימי מערכת יחסים ...יודעת היטב על מה קורה לי כשאמוציות ורגש
מתחילים להישפך....
ואני מצטט מילה ומילה...
"המהות שלי , הכוח שלי , כמו כול היישות האוהבת שלי נתון מתוך בחירה חופשית להיות העבד שלך , אני מוצאת בזה
את החופש לאבד עצמי לדעת ...ומאבדת לחלוטין את הגבולות המחזיקים את גופי למרות שלך , ומרגישה מעולה עם
הייסורים בגין ההתלהבות שבך ובעיקר משלימה עם הרצון והנכונות שלך להרגיע כול הזמן...במערבולת המוחית שלי
לקחת הכול...הורשת לי מורשת מלוטשת שזוהרת בי כול העת יותר מאי פעם...וזה אינו אפשרי בלעדיך ...הלב שלי
והכוח שלי הן המתנות שלי אליך מאסטר שלי...המורה של חיי..." הנחתי את כף ידי על שפתיה והשתקתי אותה
ברכות אבהית...והיא הבינה מיד...
הדמעות ניקוו מעיניה , וזיעה קרה כיסה את עורה החשוף...דמעות של זעם וחרון יחד עם מבט של הכחשה ובושה
ותחושת אובדן ...היא ידעה גם ידעה מה תהיה התגובה , ולכן אפפה אותה שתיקה ארוכה מלווה בחוסר אונים....הניחה
ברכות שוב את הקולר על צאוורה ללא מילים ועם מבט מושפל ארצה כהרגלה וגופה הצנום שוב נדרך בציפיה לבאות
כך קיוותה היא לפחות כדי לרצות אותי...אני מניח...
כן אני מודע לכוחי כדום ולהשפעה שיצרתי עליה ...אבל עליי להודות שבלי הכוח שהיא העניקה לי ולרגשות העזים שהיא
הפגינה לכול אורך הדרך ...ובעיקר על האמון ללא סייג שהיא נתנה בי מה שאיפשר לי להעניק לה את המיטב שבי
זה בעצם יעד של כול דום אמיתי שמבקש...
אבל כעת היא היוותה סיכון אמיתי לחיים שלי כאדם כפרט ודום בכלל...כי בתוכי ידעתי על הכוח הטמון בי על נשמתה
וגופה בכלל...ואלו היו הרגעים שבהן ההחלטות הן קריטיות...
הרמתי אותה כשהיא ממלמלת את שמי בריפיון...החזקתי אותה קרוב לחזי כשאני מוחה דימעה זולגת כשלשניה כבר
לא היית לי היכולת למחות ...כי כעת הן זלגו כטיפות של גשם...
הרימה היא מבטה אלי בעיניים דלוחות מדמע כמי שקוראת לאדונה למאהבה ובעיקר לחבר שלה לסלוח לה על פרץ
הרגשות ובת ובת מאחלת לעצמה שהרגע לא יגמר לעולם..."מאסטר שלי " לחשה וחיבוקה התהדק , בעודי מלטף
את שיער ראשה ומרגיע את הפחדים שבה..."בואי , נשמה הלילה הוא קצר..." סחתי בלחש אל אוזנה הכרוי..
"יש כאב שאי אפשר לשלוט בו ושכול שנדע אודותיו הוא יקרא בשמך שוב ושוב...כמו שיר עם מנגינה בילתי פוסקת
בלחש ,בזעקה , תמיד יקרא הכאב בשמך שוב ושוב..אין לי מושג למה ולא יכול לזהות את הסיבות ,אבל הכאב תמיד
ישקוק פנימה ויזעק את שמך שוב ושוב..." ליחששתי שוב ושוב כשאני נושך קלות את תנוך אוזנה...
"זה מהדהד, מחלחל דרך הלב והדמעות שבוקעות מתוך הנשמה..." סחתי לה שוב , כשהכאב שוב מתפשט כמורסה
בתוכה ..."אין לזה שחרור...ואין הרבה מה לעשות...הכאב יקרא שוב ושוב ללא הפסקה "...לחשתי בצער..
ואתמול בלילה ישבתי במשכני הקבוע למרגלות חוף יפו...הירהרתי בצל לבונה חיוורת על העולם המופלא ה-BDSM
עולם הסובב אותי שנים ארוכות ועל הניסיון הלא יסולא מפז שצברתי במשך השנים , ובעיקר על העקרונות הבילתי
מתפשרים שהקנתי לעצמי השומרים אותי מכול משמר...
הבטתי בערגה על הכוכבים ...וניזכרתי בדמעות שלה מאמש ונירעדתי כשהבנתי ששלי כבר החלו להיקוות....
BDSM עבורי הוא עולם המגשים פנטזיות ותו לא...מעולם לא השלכתי ועירבבתי את עולם החלומות שלי עם
המציאות שלי כאדם נשוי אשר בעולמו הדבר החשוב ביותר זה משפחתו !!!
אני מעולם לא הסתרתי עובדה זו , ותמיד אמרתי והסברתי שוב ושוב בכול מערכת שהובלתי בעולם ה-BDSM
לא תחלחל אל חיי האישיים....ותמיד הגדרתי אותה כמערכת של דום ושיפחה ...ואף אחת שהיית עימי במערכת
כזו לא תגיד אחרת...ותמיד אני עם הרגליים על הקרקע ומעולם לא הבטחתי דבר שאיני מסוגל לקיימו...לכן הלילה
החלטתי לסיים עוד מערכת קסומה ויפה עם אישה נהדרת בכול המובנים...כי תמיד אשאר נאמן לדרכי כדום...
וכאדם בפרט...ולא אתן בשום אופן יד לדימיון ההבל ולשקר החן....רק משום צרכיי כדום...לעולם לא אפגע בנפש
שגרמה לי למצות את הפנטזיות שלי כאישה ואדם , לעולם... לא..!!!
שבת שלום לכולם...ושהכול יעבור ממול....:-)))
שורט ומכה בדפנות השפיות והאורות דולקים בתאים החשוכים
אפל וחסר פחד , מדמם בעלטת צלמוות ורדוף בצילה של הרוח
ממעמקי תהומות נשיה מתחיל שוב מסע עוברי מתסכל , ונושם
שוב ושוב ניחוח ספייס בריתמוס מעט שונה...
שוקף לילה של ירח מלא והזאב שבתוכי שוב משחר לטרף נשי...
ניחוחות ריגוש חריף צף באוויר והראש שוב מורם בשליטה מוחלטת
אזוק בכמיהה המפזרת ,חום ,תשוקה ולהט , שוקף נוף קברים ומלקט
זרזיפים של שפיות ודעת...
ושוב אני שר בטירוף...
ורוקד בתנועות מחול הממגנטים , בינה ואטרף ...המקרבים חושך לאור
שממתיקים הזייות שלוחות רסן למציאות קיימת ...
ימים חולפים ועננים נעים בשתיקה ועימם זיכרונות נושנים וגעגועים עזים
הרוח מנשבת ובמעט מצמררת ,והלב פועם בחום החיבוק המתפוגג ...ומעל
הטיפות יורדות בזעף כשהשפעת הטיפה המרה מתעצמת ...
בקרנות הרחוב אורן של הפנסים מקרינים את חיורונן על אבני הבזלת...
מדברים שעות בשפתיים סדוקות כשהלחיים מהודקות כשהלשון מושחזת
ערפילי הליל ניתזים מבלי לחוש כשהרגשות גוברים ובלהט מתעצמים...
אש יוקדת עוטפת אותי באור ארץ כול הכאבים ,ואנני יודע מדוע...מספר
אנוכי ברגש וזעם על אהבותיי ...כיצד אהבתי אישה נדירה ומיוחדת או
בכלל על אהבה אחרת....
אלו הם חיי נטולי מרגוע וסחוטים מעייפות לעיתים ויחד עם זאת מלאי און
ןכוח בלתי נידלים מאידך...ים של ניגודים... כפי שאומרים לי לא אחת ידידיי
גם כשהאופל גורר מטה, תמיד שחר האור גורר מחדש מעלה...תמיד אחוש
תשוקה לגופה של אישה ולהעריץ את העומק הבלתי ניגמר שחנן אלוהים את
הנשים...
תמיד נשים נשאו אותי לגבהים ומרחקים ועל כך הנני אסיר תודה...אבל תמיד....
כשהשמש שקעה עבורן ,תמיד הייתי שם להפריח שוב עבורן את השממה , משום
העובדהשאני גם חזק וגם חלש, אוהב תמיד ולעולם לא שונא ...להרגיש את הקצה
ואז לסגת שוב חלילה....ומשום שתמיד שאפתי לכול וגם ללא כלום...רציתי לחוש רגש
ובאותו מידה לצרוח ,וכמו שציינתי כולי ים ניגודים...אהבתי , סבלתי .ברחתי .ותמיד
אבל תמיד...חזרתי !!!
שבת שלום ושהכול יעבור ממול יקירותיי ויקיריי....}{
מבט ללבונה חיוורת הלוחשת לי שיר
המבקשת להעיר את הלב הישן זה
מכבר שנים...
והתחושות שוב עולות מתוך השאול
נזכר ברגש שאת שמו איני זוכר
אך נזכר היטב בתחושת הכאב
ואכן הרגש שוב עולה ועמו הגעגוע
געגוע לדברים שמזמן כבר אינם כאן
וגעגוע לדברים שהינן עדיין כאן....
לצידי שוכבת מושא לגעגועי...
לו רק יכולתי להעירה ולומר לה
חזרתי ואני שוב כאן...וללחוש לה
שוב את המילים...
אוהב אותך יותר מפעם....